תוספות הרי"ד/יומא/ה/א

תוספות הרי"ד יומא ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הותירו שעירים ע"ד דשמואל אם עולה נפדית לא כ"ש חטאת ע"ד דר"י ר"ז אמר ירעו אר"ש בר רב יצחק מקייצים בה את המזבח וקשיא יש חטאת קריבה עולה א"ר יוסי שניא היא שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בשחיטה אר"ח בר תרדיון תניי ב"ד היא על המותרות שיקרבו עולות ע"כ. הסוגיא הזאת צ"ב להבין הנפ"מ בין חטאת לתמידין דבתמידין ירעו ובחטאת מקייצים וראיתי בנו"י ז"ל דמפלפל טובא דהאיך נתחלפו בין בבלי וירושלמי בזה הענין מהיפוך להיפוך דבבבלי גרסינן ולר"ש דל"ל לב ב"ד מתנה עליהם מאי עבדי בהו א"ר יצחק אר"י מקייצין בהם את המזבח אמר רבי שמואל בר רב יצחק ומודה ר"ש בשעירי חטאת שאין מקייצין בגופן אלא בדמיהן הכא היא דמעיקרא עולה והשתא עולה אבל התם דמעיקרא חטאת והשתא עולה גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה והירושלמי ס"ל לרשבר"י להיפוך דתמידין ירעו ובחטאת מקייצים ורשבר"י ס"ל גופיה בבבלי להיפוך. ונראה לפענ"ד דהסוגיות מתפרשות יפה שיטת הבבלי ושיטת הירושלמי דשיטת הבבלי הוא דקאי רשבר"י אליבא דר"ש כדגרסינן שם בהדיא ולר"ש דל"ל לב ב"ד מתנה עליהן מאי עבדין להו ע"כ ס"ל לרשבר"י דמודה ר"ש בשעיר חטאת שאין מקייצים בגופו משא"כ להירושלמי דקאי אליבא דר"י ע"כ אף בשעיר חטאת מקייצין כמו שנבאר בע"ה והוא דר"ש ל"ל לב ב"ד מתנה עליהן כדמוכח ממתניתין דשבועות יקרבו זב"ז כדאיתא בתוס' ז"ל דף י"ב ד"ה מקייצין וכו' עיי"ש והטעם דמקייצין אליבא דר"ש הוא לאו דתנאי ב"ד הוא על המותרות שיתרבו עולות כמו דאיתא בירושלמי ז"א דר"ש ל"ל לב ב"ד מתנה אלא טעמו כמו דאמר במשנה שיקרבו זב"ז הואיל וכולן באין לכפר על מקדש וקדשיו ופירש"י ז"ל אע"ג דלאו היינו ההיא כפרה גופה כיון דשייכי במקצתה קרב לה ה"נ אלו שלקחו לצורך תמידין ולא הוצרכו יקרבו לקייץ המזבח שהרי לשם עולה הופרשו וקייץ נמי עולה הוא עכ"ל ז"ל. ע"כ קאמר ר"ש בר"י דמודה ר"ש בשעירי חטאת דלא מקייצין בגופן דלא דמי. למתני' דהתם כולן באין לכפר על מקדש וקדשיו ולשם עולה הופרש וקייץ נמי עולה הוא וליכא למיגזר משא"כ הכא דקודם כפרה הוא חטאת ולאחר כפרה עולה גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ודווקא בדבר דשייכי במקצתה ליכא למיגזר דהפרשה והקרבה בשם אחת אע"ג דלאו ההיא כפרה גופה אבל כשהפרשה והקרבה בשני שמות גזרינן וראיה לזה מר"ש גופיה כדמסיק אביי אף אנן נמי תנינא פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו וכו' ר"א ור"ש אומרים ירעו וכו' אלמא דר"ש גופיה ס"ל דירעו וזהו לשיטת הש"ס דילן משא"כ סוגית הירושלמי לא קאי אליבא דר"ש אלא אליבא דר"י וה"פ בירושלמי ואך מתחלה נדקדק דיקדוק אחד דגבי תמידין גרסינן אליבא דר"י דנפדין כפסולי המוקדשין וגבי שעירים גרסינן ע"ד דר"י ר"ז אמר ירעו מ"ש דגבי תמידין לא גרסינן רעו אלא כפסולי המוקדשין א"ו דה"פ דשמואל ס"ל דנפדו כתמימין כדפירשנו דהוי קדושת דמים משום לב ב"ד מתנה כנ"ל ור"י ס"ל דנפדו כפהמ"ק פי' אם רוצה לפדות אז דווקא כפהמ"ק באם שנסתאבו אבל לא כתמימים לבד"ה דס"ל דלב ב"ד מתנה הוא כדמסיק בסמוך הוא דהתנה ב"ד דמותר יקרבו עולות אבנ לא תקנו ב"ד שיהא קדושת דמים ז"א דהוא עדיין בקדה"ג אלא אם נסתאבו או הן נפדין וע"כ לא קאמר דירעו דאז הוי משמע דירעו דווקא ז"א דלא בעי רעיה אלא יקרבו לקייצים. אלא דקאמר דלא כדס"ל לשמואל דטעון פדייה נפדו כתמימים ז"א אלא דנפדו כפהמ"ק דווקא כשנסתאבו ופליג על שמואל לענין פדייה דשמואל ס"ל דלב ב"ד מתנה שיפדו דהוי קדושת דמים ע"ז פליג ר"י דז"א דלענין פדייה לא התנו ב"ד אלא דתנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולה אבל לענין פדייה אין נפדין אלא כפהמ"ק דווקא ובעי לענין שעירים ומפרש דאליבא דשמואל אין נפ"מ כלל בין תמידים לשעירים דאם עולה נפדית שכולה לגבוה לא כ"ש חטאת ע"ד דר"י ר"ז אמר ירעו ולא יקייצו משום דאין חטאת קריבה עולה ואם כן אם יקריב עכשיו עולה גזירה שמא יקריב עולה קודם כפרה ואין חטאת קריבה עולה אר"ש בר"י מקייצים בה וכו' דלא איכפת לן אם נעשה מחטאת עולה אפילו קודם כפרה ע"ז פריך ויש חטאת קריבה עולה ומשני שניא היא הכא גבי חטאת ציבור שאין קרבן ציבור נקבע אלא בשחיטה וא"כ שפיר קריבה מחטאת לעולה ונמצא דאליבא דר"י איכא פלוגתא דר"ז ס"ל דאליבא דר"י לא דמי שעירין לתמידין דבתמידין יהא לקיץ ובשעירים ע"כ ירעו משום דכיון דהפרשה והקרבה לאו משם אחד הוא אינו קרב אלא דווקא בתמידין דמעיקרא עולה והשתא עולה ולא שייך למיגזר אטו לפני כפרה שמא יקריבנו עולה קודם שניתותר דמאי איכפת לן אם יקריבנו עולה הא באמת עולה הוא אבל מחטאת לעולה לא איפשר שמא יקריבנו עולה קודם שניתותר ואין חטאת קריבה עולה ור"ש בר"י אמר דמקייצים בה את המובח ודמי חטאת לעולה כמו אליבא דשמואל דמי חטאת לעולה לענין פדייה כן אליבא דר"י דמי חטאת לעולה לענין מקייצים [משום דס"ל דלב ב"ד מתנה על הקייצים אפילו מחטאת לעולה כמו דמסיק] ופריך ויש חטאת קריבה עולה בשלמא עולה מקייצים לעולה שפיר דמעיקרא לעולה והשתא עולה אך כפרה אחריתי אבל עולה הוא מתחלה ועד סוף משא"כ מחטאת היך קריבין עולה ושמא יקריב עולה גם קודם ומשני שניא היא שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בשחיטה כפי' התוס' ז"ל דף י"ב ע"ב ד"ה ואף וכו' דמפרשין דלב ב"ד מתנה על כל קרבן אע"פ שנקבע בשם זה מ"מ קודם השחיטה יכולין לשנותו לשם אחר כאילו לא נקבע מעולם בשם הראשון והוא משום לב ב"ד מתנה ע"ז עיי"ש בתוס' ז"ל וה"נ שפיר משנין אותו מחטאת לעולה לעולם גבי ק"צ כמו דמסיק אר"ח בר תרדיון תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות פי' הוא עצמו יקרב עולה מדלא קתני שיביאו עולות דהיה משמע מדמיהן ונקט שיקרבו עולות כדאיתא בתוס' ז"ל דף י"ב ע"א ד"ה תניא עיי"ש ותמצא כן [וע"כ ממילא לא שייך הגזירה אטו לפני כפרה דלפני כפרה נמי שפיר יכולין לשנותו לעולה כין דלב ב"ד מתנה] ע"כ ניחא הא דלכולהו תנאי גבי שעיר יוה"כ שאבדו וכו' דאו תמות או ירעה ולא מקייצים בו ואילו הכא גבי מותרות מקייצים משום דשאני מותרות דלב ב"ד מתנה משא"כ באבוד דלא אמרינן לב ב"ד מתנה כדאיתא בש"ס דילן דף י"א ע"ב במס' שבועות עיי"ש בתוס' ז"ל דף י"א ע"ב ד"ה ר"ש דבכל אבודין לב ב"ד מתנה עליהן מלבד גבי פר ושעיר של יוה"כ וכן שעירי ע"ז משום דלא שכיחי ואביי המביא סיעתא משעיר יוה"כ שאיבדו דירעה ולא מקייצים בה למותר חטאת היינו משום דמביא ראיה מר"ש לר"ש אלמא דלא ס"ל לב ב"ד מתנה ומסקנא דמילתא דתלי זב"ז דלר"ש דל"ל לב ב"ד מתנה א"כ אין סכין מושכן דהוא רק מטעם לב ב"ד מתנה כדאיתא בתוס' ז"ל הנ"ל וא"כ ע"כ דגזרינן אטו לפני כפרה דהא לפני כפרה אי איפשר לשנותו מחטאת לעולה אף בקרבנות ציבור וע"כ דר"ש ס"ל דגזרינן כדמוכח ממתניתין דשבועות הנ"ל דמשיב ר"ש משום דכולן באין על מקדש וקדשיו ופירש"י ז"ל הנ"ל א"כ ע"כ בשעירי חטאת גזרינן כו' וגם ראיה מר"ש גופיה דס"ל גבי פר ושעיר של יוה"כ ירעה ולא קרב גופיה כמו דמייתי אביי ראיה ול"ל דהתם שאני משום דפר ושעיר של יוה"כ דלא שכיחי כדאיתא בתוס' ז"ל הנ"ל אבל בשעירי חטאת דשכיחי לב ב"ד מתנה דיהא מותר לשנותו קודם השחיטה א"כ ליכא למיגזר אטו לפני כפרה ולכ"ז אין ראיה מר"ש דפר ושעיר של יוה"כ זולת מר"ש דמתניתין דשבועות הנ"ל ז"א דהא ר"ש ל"ל לב ב"ד מתנה. אבל לשיטת הירושלמי אליבא דר"י דס"ל לב ב"ד מתנה א"כ אף בשעיר חטאת מקייצים והוא משום לב ב"ד מתנה שלא יקבע אלא בשחיטה וממילא ליכא למיגזר אטו לפני כפרה וע"כ תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו הן עצמם עולות משא"כ בפר ושעיר של יוה"כ דלא שכיחי ולא התנו ב"ד עליהן שיכול לשנותו לעולות. ודו"ק:

מלא קומצו. עי' בפנים עי"ז יאיר לך עיניך במס' שקלים פ"ו דגרסינן שם לבונה לא יפחות מקומץ נאמר כאן אזכרתה ונאמר להלן אזכרתה מה אזכרה האמורה להלן מלא קומץ אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ אי מה אזכרה האמורה להלן שני קומצין אף אזכרה האמורה כאן שני קומצין א"ר אילא כלום למדו לקומץ אלא ממנחת חוטא מה להלן קומץ החסר פסול אף כאן קומץ החסר פסול אר"י מילתא דר"א אמרה המתנדב לבונה מביאה בקומצו של כהן כו' אפילו בקומץ הבעלים ע"כ והסיגיא חמורה מאוד והק"ע והפ"מ ז"ל הגי' הרבה ועדיין לא מובן לי הפירוש של הסוגיא וכאשר הצעתי כן היא נוסחה הישנה. ועפ"י דברינו יומתק כדבש הסוגיא כפתור ופרח בע"ה. דהנה בת"כ פ' ויקרא גבי מנחת נדבה גרסינן ר"ש אומר נאמר כאן אזכרתה ונאמר להלן אזכרתה מה אזכרתה האמורה כאן מלא קומצו אף אזכרתה האמורה להלן מלא קומצו כן גי' הראב"ד ז"ל ורבינו ישעיה הראשון ז"ל ורבינו הלל ז"ל ובת"כ פ' אמור גבי לחה"פ גרסינן ג"כ כלשון הזה אך מוחלפת תיבת כאן ולהלן והכי גרסינן שם מה אזכרה האמורה להלן מלא קומצו אף אזכרה האמורה כאן מלא קומצו מלמד שהיא טעונה שני קומצים מלא הקומץ לסדר הזה ומלא הקומץ לסדר הזה ע"כ. והוין סברין בני הישיבה דהג"ש דר"ש הוא לחה"פ ממנחה לענין שיעורא דלבונה הוא קומץ ולא הוי מדייקינן הברייתא דר"ש דקאמר מלא הקומץ תיבת מלא ס"ל דתפס לישנא דמלא הקומץ אבל לא לדיוקא וע"כ פירשו להטעם דמתני' דלבונה לא יפחות מקומץ הוא מהאי ת"כ ומביאין הת"כ לוה אי מה להלן ב' קומצים אף כאן שני קומצים כיון דילפת ג"ש דאזכרתה דלחה"פ ממנחה דלבונה דלחם הפנים הוא בקומץ כמו במנחה וילפינן כל לבונה דהוא בקומץ מלחה"פ א"כ דגמרינן מלחה"פ למנחה א"כ אמאי לא ילפית ג"כ לבונה מלחה"פ כמו דהתם ב' קומצין אף כאן גבי כל לבונה ב' קומצין א"ר אילא כלום למדו לקומץ מלחה"פ אלא ממנחת חוטא כו' פי' דר"א פליג על בני הישיבה דמפרשין הברייתא דילפינן הג"ש לחה"פ ממנחה דבעינן קומץ והלבונה גמרינן לכל לבונה ז"א דכלום למדו לקומץ מלחה"פ ז"א אלא ממנחת חוטא והוא כמו דמפורש בבבלי במס' מנחות דף ק"ו ע"ב דכתיב והרים ממנו בקומצו מסולת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה מקיש לבונה להרמה דמנחה מה הרמה דמנחה קומץ אף כאן קומץ ע"כ הרי דידעינן דלבונה בעי קומץ כמו מנחת חוטא אבל לא ידעינן אם קומץ חסר או קומץ מלא דילמא סגי בקומץ חסר דמנחת חוטא גופיה דגבי' כתיב קרא ואת כל הלבונה הנ"ל לא ידעינן אם צריך להיות מלא הלבונה דהתם לא כתיב מלא קומצו אלא בקומצו וא"כ מנ"ל דלבונה צריך להיות מלא קומץ ע"ז יליף ר"ש ג"ש אזכרתה דלבונה ואזכרתה דמנחה מה להלן מלא קומצו אף כאן מלא קומצו דמה להלן קומץ החסר פסול אף כאן קומץ החסר פסול וע"כ למד ר"ש גבי לחה"פ לשיעור לבונה כמה יהא דצריך להיות ב' מלא קומצו וקומץ החסר פסול ובאמת ידעינן שיעור לבונה בעלמא רק ממנחת חוטא ושם לא בעינן ב' קומצים ורק אמר הג"ש דאזכרתה לחה"פ ומנחה דמה אזכרתה דלהלן קומץ החסר פסול אף כאן קומץ החסר פסול וע"כ מסיים בברייתא דר"ש מלמד שהיא טעונה ב' קומצים מלא קומץ לסדר זה ומלא קומץ לסדר הזה [ואי היה קומץ החסר כשר גבי מנחת חוטא גופי' דכתיב בקומצו ולא היה הגז"ש דאזכרתה כאן מלהלן וכ"כ דמיחסר טפי מעלי א"כ היה די בקומץ אחד ויהיה די לב' סדרים מעט לזה ומעט לזה דהא לא גמרינן דבעינן לקיים גבי לבונה דין קמיצה ז"א אלא דגמרינן לשיעור כמה לבונה צריך ליתן ואי קומץ החסר כשר די מעט לזה ומעט לזה אבל כדבעינן מלא א"כ בעינן מלא קומץ לכל אחד אבל מג"ש דאזכרתה אזכרתה דלמד ר"ש לבונה דלחה"פ ממנחה א"כ ע"כ דגבי לחה"פ בעינן ב' קומצין כמו דמסיק מלא הקומץ לזה ומלא הקומץ לזה ותיבת מלא דוקא היא. והשתא לא קשה דניבעי בכל לבונה ב' קומצין ז"א דהא עיקר דידעינן דלבונה היא קומץ הוא דגמרינן ממנחה והתם די בקומץ אחד וג"ש דלחה"פ הוא רק לגלות אמלא קומץ בסתם לבונה ומלא קומץ לא ידעינן מהיקש דהתם כתיב בקומצו ולא ילפינן למד מלמד בקדשים וראיה לדברינו אלה דכן גרסינן במס' יומא בירושלמי פ' הוציאו לו דמה להלן קומץ החסר פסול אף כאן קומץ החסר פסול. והוא מפורש דילפינן בקומצו ממלא קומצו א"כ הרי מוכח כדברינו וגם מדויק הוא דקאמר בת"כ מלא קומצו כמה פעמים תיבת מלא ור' אילא אמר כלום למדו קומץ מלחה"פ ולא קאמר כלום למדו מלא קומץ דהא עד כאן תנינן בכל הסוגיא תיבת מלא קומצו. ועל פי דברינו נתפרש ומדויק וגם מדויק הא דנקט תיבת חוטא דהיל"ל אלא ממנחה. ועל פי דברינו מדויק כמובן. ועל זה קאמר ר"י מילתא דר"א אמרה המתנדב לבונה מביאה בקומצו של כהן כיון דגמרינן ממנחה מה להלן קמיצת כהן אף כאן כהן דהתם במנחה כתיב כהן מה שאין כן לבני הישיבה דלמדו מלחם הפנים והתם לא כתיב כהן. ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף