תוספות הרי"ד/יבמות/ב/ט

תוספות הרי"ד יבמות ב ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הדא דאת אמר בישראל אבל בכהנים אסור ונראה לפענ"ד לפרש הנ"מ מהא דגרסינן בה"ח תני אחד ישראל ואחד כהנים כסדר הזה וע"כ דקאי על לכתחלה מדקתני כסדר הזה משמע דקאי על הסדר ולא על בדיעבד אם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם ולכאורה קשה על שיטת רש"י ז"ל וכל הראשונים ז"ל שפירשו ז"ל דקאי הברייתא דתני שילא דקאי על בדיעבד והכא מדקתני אף כהנים כסדר הזה משמע דקאי על הסדר שבמשנה זו ואף אם חלץ היחיד לשתיהן נמי אחד חולץ ואחד מיבם לכתחלה אפילו הוא כהן אבל באמת לא קשה מידי דהא לכאורה יש להקשות עוד על פירש"י ז"ל דלמה נקט שילא אפילו שניהם כהנים דתיבת שניהם מיותר והול"ל אפילו כהנים וע"כ דקאי על האי בבא דסיפא דסיפא דאחיו ש"ז מיבם חלוצתו של זה וכו' וא"כ קמ"ל דאפילו שניהם כהנים שניהם תולין כל אחד בחבירו וקאי על לכתחלה דאי קאי על הסיפא דקדמו וכנסו על דיעבד א"כ מי כנסו שני אחין כנסו פשיטא דשניהם כהנים דהא באחין מאב אחד ע"כ דשניהם כהנים וא"כ תיבת שניהם מיותר ואלא ע"כ דקאי על לכתחלה דאחיו ש"ז מיבם חלוצתו של זה כו' וקמ"ל דאפי' שניהם כהנים ובתיבת שניהם קמ"ל דקאי אפילו על לכתחלה ועוד קשה לכאורה על הרמב"ם ז"ל דפסק בפ"ח מה' יבום כל דינא דמתניתין כל הג' בבות כמו שהוא במתניתין ממש ובכל בבא דמתניתין דמסיק אם קדמו וכנסו אין מוציאין מידו כן פסק הרמב"ם ז"ל ודינא דתני שילא אפילו שניהם כהנים נקט הרמב"ם ז"ל בבבא דמציעתא ולמה לא נקטה בסיפא וגם הרמב"ם ז"ל לא נקט בלשון אפילו שניהם כהנים ודילג תיבת שניהם וכתב ואפילו היו כהנים שהחליצה שחלץ יחידי מספק חלץ והחלוצה אסורה לכהן מד"ס ובס' חלוצה לא גזרו עכ"ל ז"ל והדבר פשוט דלא שייך על בבא מציעתא תיבת שניהם כמובן ויש מקום ספק על מה קאי הרמב"ם ז"ל דהא דאפילו כהנים אם קאי על הבדיעבד או על אפילו לכתחלה והק"ע ז"ל כתב שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל דמתיר אף לכתחלה ונראה לפענ"ד דע"כ לא הכשיר הרמב"ם ז"ל לכתחלה אלא על המציעתא אבל לא על הסיפא וטעמא רבה יש בזה והוא מבואר בשיטת הירושלמי הכא מפורש והוא עפ"מ שכ' הרמב"ן ז"ל ומביאו הה"מ ז"ל וז"ל ז"ל דאע"ג דשאר ספק של דבריהם אפילו לכתחלה לקולא כיון דאיכא מעשה רבה שחולץ לה בב"ד אין מתירין לא היא ולא צרתה כו' כו' תדע שהרי אחות חלוצה נמי מדרבנן ותנן במתניתין שחולץ ולא מיבם מפני שהיא אחות ספק חלוצה ואחות זקוקה נמי מדרבנן דזיקה מדרבנן היא וקאסרי ליבומי והדר מיחלץ משום דפגע באחות זקוקה וה"ט כיון דחלץ לאידך נראית כיבמה ומפרסמא מילתא טובא הילכך חיישינן שמא אמרו אחות זקוקה מותרת לכתחלה עכ"ל ז"ל עיי"ש ולפ"ז כיון דכל איסור לכתחלה הוא משום דכיון דחליץ לאידך נראית כיבמה ומפרסמא מילתא טובא א"כ הנ"מ בסיפא שזה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואחיו ש"ז מיבם חלוצתו ש"ז א"כ מה דחלץ אחיו ש"ז לאחת נראית שהיא יבמתו ומפרסמא מילתא טובא שנחלצה היבמה הזאת מראובן והיא יבמת ראובן ונסבה שמעון הכהן בתר חליצת ראובן ולא מפרסמא מילתא שחלץ לה ראובן מטעם ספק ע"כ כיון דמפרסמא מילתא טובא ונראית כיבמת ראובן וחליצת ראובן והוא מעשה רבה שחלץ לה בב"ד ומה דאח השני אחיו של ראובן יבם השני' לא מוכחא מילתא דהוא משום ספק דז"א דשמא נשא אחי ראובן אשה בעלמא ע"כ אסור לכתחלה לשמעון הכהן לכונסה דאפילו היא ספק חלוצה מ"מ לא דמי לכל ספיקא דרבנן לקולא ע"כ משום דמעשה בב"ד הוא ונראית כחלוצת ראובן משא"כ בבבא מציעתא דהיחיד חלץ לשתיהן ונמצא דמפורסם דהיחידי מספק חלץ דהאיך חלץ ב' אחיות מאח אחד כדאיתא בירושלמי בסוגיא דידן כאן בודאי כאן בספק ולא משכח"ל חליצה אחר חליצה אלא בספק וכיון דמוכחא מילתא דמחמת ספק חלץ ע"כ מותרת אף לכתחלה לשמעון כשאחיו של שמעון יחלוץ לאידך ולא יאמרו דנסיב שמעון הכהן חלוצה דהא הכל יודעין דספק חלוצה היא ועיין ברשב"א ז"ל בר"פ החולץ דכתב מפורש דהיכי דמוכח דהחליצה היא מספק א"צ כרוז לכהונה וע"כ גרסינן בירושלמי בתר בבא מציעתא בה"ח תני אחד ישראל ואחד כהנים כסדר הזה פירש כל הסדר דכיון דהיחיד חולץ לשתיהם ע"כ השנים אחד חולץ ואחד מיבם אבל בבבא דסיפא גבי לזה שנים ולזה שנים דזה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת דאחיו של זה מיבם חלוצתו ש"ז כו' גרסינן הדא דאת אמרת בישראל אבל בכהנים אסור פי' לכתחלה דהא הוי מעשה ב"ד ונראית כיבמה ומפרסמא טובא דהיא חלוצה כדברי הרמב"ן ז"ל וע"כ הא דתני שילא אפילו שניהם כהנים הוא רק על בדיעבד על אם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם כו' ספק חלוצה לא גזרו רבנן [מלשון לא גזרו רבנן מוכח דקאי על דיעבד דאי אלכתחלה ככל ספיקא דרבנן לא הוי למימר לא גזרו רבנן אלא הול"ל מ"ט חליצה דרבנן היא וספיקא דרבנן לקולא אלא ע"כ דהכא לא שייך דספיקא דרבנן לקולא כדפירש"י ז"ל דחד מינייהו ודאי חליצה נסיב והוי כמו ב' שבילין כשמתירין בב"א כאשר נבאר בעז"ה לקמן אבל לא על לכתחלה כדמוכח מירושלמי הנ"ל ה"ט הדא דתימר בישראל אבל בכהנים אסור והא דנקט תיבת שניהם הוא משום דגבי אחד חולץ ואחד מייבם אם הוא כהן לא הוי רבותא רק על לכתחלה אבל אינו רבותא דהא הוי ככל ס' דרבנן לקולא אבל תני אפילו שניהם כהנים וחד מינייהו ודאי חליצה נסיב ודמי לב' שבילין ולא דמי לכל ספק דרבנן ותיבת שניהם הוא רבותא דאפילו ששניהם מיבמין דהשתא ודאי דחד מינייהו חליצה נסיב לא מיבעיא כשאחד יבם בודאי מותר היכי שחלצו שנים אבל אפילו כששניהם ייבמו וחד ודאי חליצה נסיב וע"כ כתב הרמב"ם ז"ל דינא דשניהם כהנים גבי בבא מציעתא דקאי שם אף על לכתחלה כמו שכתב הק"ע ז"ל וקאי בין אלכתחלה בין על אם קדמו וכנסו כמו שכ' הטעם שהחליצה שחלץ יחידי מספק חלץ וע"כ מותר אף לכתחלה והא דתני שילא אפילו שניהם כהנים דמותר בדיעבד דאם כנס לא יוציא אבל לכתחלה לא הוי ממעט על הבבא דסיפא דמיירי שאחד חולץ לאחת ואחיו ש"ז מיבם חליצתו ש"ז כנ"ל את זה ממעט אם הי' כהן לכתחלה אבל מהא דקתני ואם קדמו שנים וחלצו לא ייבמו השנים אחד חולץ ואחד מייבם בזה לא ממעטינן על כהן לכתחלה דהא הכ"נ כשחלצו השנים הוא ב' אחין חלצו ב' יבמות אחיות מאח אחד והוא ע"כ מטעם ספק כדאיתא בירושלמי בכל אתר את אמר אין חליצה אחר חליצה והכא הוא אומר כאן בודאי כאן בספק וכו' וא"כ היא ספק חליצה ונתפרסם שהיא ספק חליצה ע"כ מותר אף לכתחלה ועי' ברשב"א ז"ל בר"פ החולץ כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בטעמא של דבר שהחליצה שחלץ יחידי מספק חלץ והיא מכיון שחלץ לשנים כדאיתא בירושלמי כאן בודאי כאן בספק ע"כ כתב הרמב"ם ז"ל על דינא דרישא על הבבא מציעתא דאפילו היו כהנים נמי אחד מייבם ואם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם כו' מפני שהחליצה שחלץ היחידי מספק חלץ ע"כ ולא צריך הרמב"ם ז"ל לאשמועינן דינא דשניהם כהנים גבי בבא דסיפא לענין דיעבד משום דזה כבר קמ"ל במקום דשנים חלצו אי בחלץ היחידי לשתיהן דאז מותר היבום אפילו לכתחלה בכהנים ומאי נפ"מ בחלץ היחידי לשתיהן אי ששנים חלצו והכל אחד וכבר קמ"ל זאת דמותר אפילו בכהנים לכתחלה ואם קדמו וכנסו דחד מינייהו ודאי חליצה נסיב והוי כב' שבילין מ"מ בדיעבד לא גזרו והא דפירש"י ז"ל דהא דתני שילא היא בדיעבד על אם קדמו וכנסו הא האי אם קדמו וכנסו הוא בשחלצו ב' אחים ובזה בבא דאחד חולץ ואחד מיבם נמי יש לאוקמי' ואפילו לכתחלה בכהן ולמה פירש על בבא דקדמו וכנסו הא יש לפרש גם על בבא אחד חולץ ואחד מיבם לכתחלה כיון דמיירי שקדמו שנים וחלצו ואי משום לשון לא גזרו כנ"ל אבל על שילא גופי' יקשה לן למה באמת לא תני אפילו על לכתחלה ז"א דרבותא גדולה קמ"ל דהא בקדמו וכנסו יש כאן בודאי נישואין של כהן לחליצה כדפירש"י ז"ל וחד מינייהו ודאי חליצה נסיב והוי כמו בב' שבילין כי מטהרת להו לשתיהן כבא לשאול עליו ועל חבירו עי' במסכת כתובות דף כ"ז עיי"ש אעפ"כ בדיעבד לא גזרו רבנן אבל לישרי להו לכתחלה הי' אסור כשאחד מהן בודאי חליצה נסיב אפילו בלא טעמא דאחות זקוקה אך בדיעבד לא גזרו רבנן והרמב"ם ז"ל נקט על בשחלץ היחידי לשתיהן דבין אחד חולץ ואחד מיבם לכתחלה בין אם קדמו וכנסו דהשתא ודאי איכא חד דנסיב חליצה לא גזרו בדיעבד דה"ה אפי' כשהיו כהנים נמצא דבשחלץ יחידי לשתיהן או שחלצו שני אחין אם כשמיבם אחד מותר לכתחלה ג"כ דהא ספק חליצה הוא והוי ככל ספיקא דרבנן להקל דל"ל דהכא שאני משום דנראית כחליצה ונתפרסם במעשה ב"ד דז"א כיון שחלץ לשתים ובכל אתר אין חליצה אחר חליצה אלא משום דכאן בספק א"כ אדרבה נתפרסם בב"ד הספק ע"כ הוי ככל ספיקא דרבנן לקולא וכשקדמו וכנסו שנים דזה לא הוי ככל ספיקא דרבנן לקולא דהא בודאי איכא כאן חד כהן דנסיב חליצה והוי כב' שבילין כנ"ל וע"כ דאין מתירין שניהם לכתחלה אבל בדיעבד לא גזרו רבנן אבל היכי כשחלץ אחד גבי אחיו ש"ז חולץ לאחת ואחיו ש"ז חולץ לאחת וזה מיבם חלוצתו של זה בזה אסור לכתחלה דלא הוי ככל ספיקא דרבנן לקולא משום דנראית כצרת ערוה דנתפרסם טובא במעשה ב"ד. ודע מה שכ' הרמב"ן ז"ל ותדע שהרי אחות חליצה נמי מדרבנן הוא ותנן במתניתן שחולץ מפני שהיא ספק אחות חליצה עכ"ל ז"ל הוא ג"כ כשיטת הרשב"א ז"ל אע"פ שהרשב"א ז"ל הק' מדלא משתמיט תנא ותני אם כנס אין מוציא בספק חליצה משמע דבספק חליצה מוציא וכתב דבאמת אחות ס' חליצה חמורה מספק חליצה לכהן דהתם נראית כאחות גרושתו עיי"ש פי' דאף דס' אחות חלוצתו חמורה מס' חליצה לכהן מ"מ הוי תדע גמורה מס' אחות חליצה לס' חליצה לכהן דהא שתיהן הוי דרבנן ולמה לא הוי ס' אחות ככל ספיקא דרבנן לקולא וע"כ משום דנראית כאחות חליצה שנתפרסם על ידי מעשה ב"ד וע"כ גם ס' חליצה לכהן נמי איכא האי סברא דלא דמי לכל ספיקא דרבנן לקולא כיון דנתפרסם ע"י מעשה ב"ד אבל בזה לא דמו להדדי דהתם בס' אחות חליצה כיון שנתפרסם ע"י מעשה ב"ד ונראית כאחות חליצה אף אם כנס מוציא דהא נראה כאחות גרושתו דהוי מדאורייתא אבל הכא אף אם נראה כחליצה מ"מ חליצה גופה מדרבנן וע"כ אם כנס בדיעבד לא גזרו רבנן ומ"מ הוי ראיה מס' אחות חליצה לספק חליצה לכהן דלא הוי ככל ספיקא דרבנן משום דנתפרסם ע"י מעשה ב"ד ונראית כיבמתו גמורה וחליצה גמורה דאם לא אמרינן הסברא דנראית הי' גם בס' אחות חליצה מותר ככל ספיקא דרבנן והעיקר הראיה דלא הוי ע"י מעשה ב"ד ככל ספיקא דרבנן לקולא וע"פ דברינו אלה מובן מאד מה שהרמב"ם ז"ל כתב דינא דכהנים גבי בבא מציעתא דהא קאי על לכתחלה ועל בדיעבד וע"כ אי היה כתב דינא דהיו כהנים ג"כ כן ובתר בבא דסיפא היה במשמע דאף כשאחיו ש"ז חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה מיבם חלוצתו ש"ז כו' נמי ה"ה אם היו כהנים כסדר הזה ובאמח ז"א כנ"ל ע"כ נקט דינא דה"ה כהנים כסדר הזה רק על בבא מציעתא דשם בין לכתחלה מותר משום דחלצו שנים בין אם קדם וכנס אעפ"י דחד מינייהו ודאי חליצה נסיב מ"מ בדיעבד לא גזרו וידעינן ממילא דה"ה בסיפא בשחלצו שנים דאחד חולץ ואחד מיבם לכתחלה ובקדמו וכנסו דאין מוציאין מידו בדיעבד וע"פ דחד מינייהו ודאי חליצה נסיב ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף