תוספות הרי"ד/גיטין/ג/ה

תוספות הרי"ד גיטין ג ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לית הדא פלית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר שומר שמסר לשומר הראשון חייב. פי' הרשב"א ז"ל בניחותא דאי למ"ד הראשון פטור אם כן רשאי אף לכתחלה ודלא בפי' התוס' ז"ל דף כ"ט דלכתחלה אינו רשאי לכו"ע ולפי הרשב"א ז"ל לפי הירושלמי למ"ד שומר שמסר לשומר פטור מותר אף לכתחלה. ואילו במתניתין קתני שלא ישלחנו ביד אחר וע"כ כמ"ד הראשון חייב ור' בא ברי' דר"ח משום תנאי גיטין. מה נפיק מביניהון קודם הבעל ונטלה כו'. בזה הסוגיא יתבאר היטב דברי התוס' ז"ל במס' גיטין דף כ"ח ע"א אשר נתלבטו בזה גדולי האחרונים ז"ל בהא דקי"ל באומר לשנים תנו או לשלשה כתבו ותנו דיכתבו ויתנו אבל אינן יכולין לעשות שליח אחר משום דמילי לא מימסרן לשליח חקרו בקצוה"ח ז"ל סי' רמ"ד ומביא בשם ג"פ ז"ל החקירה הזאת ונשאל זאת לפני הגאון מהר"ם גלאנטי ז"ל. אם לאחר שכתבו וחתמו יכולין לעשות שליח על הנתינה או לא דהא י"ל דמילין לא מימסרי לחבירו אבל לאחר שכתבו וחתמו נתבטל המילי ומימסר לשליח. או דילמא כיון דנתהוה שליח ע"י מילי מן המשלח אינו יכול למוסרו לשליח ומביא מהר"ם גלאנטי ז"ל ראי' מתוס' ז"ל דף כ"ט ע"א ד"ה משום בזיון דבעל פי' בקונטריס ז"ל שעליו לכתוב את הגט ואינו רוצה שידעו רבים שאינו יודע לכותבו והא דקאמר יכתבו ויתנו אגב יכתבו נקט יתנו. א"נ ע"י שיאמרו לאחר ליתן ירגיש בדבר שהבעל לא כתבו ומקפיד על הנתינה עכ"ל ז"ל הרי ללישנא קמא הא דנקט במתניתין יכתבו ויתנו יתנו לאו דווקא ואפילו ללשון ב' דיתנו דווקא הוא דווקא משום בזיון דבעל אבל למ"ד דמשום מילי שפיר יכולין לומר לאחרים שיתנו עכ"ל ז"ל והקשה בקצוה"ח ז"ל על הוכחת מהר"ם גלאנטי ז"ל הלא אדרבה מוכח מדברי התוס' ז"ל איפכא מדהקשו קושייתם על מ"ד משום בזיון דבעל א"כ קשה למה נקט יתנו ולמה לא הקשו על המ"ד משום מילי גם כן קשה למה נקט יתנו הא הנתינה לא הוי מילי א"ו דע"כ דכיון דקיבל מן המשלח מילי אינו יכול למסור להשליח אף במעשה כיון דתחלת קבלת השליחות הי' על ידי מילי. עכ"ל ז"ל עיין שם באורך ולכאורה זהו קושיא עצומה על מהר"ם גלאנטי ז"ל. ועוד הק' המהר"ם שיף ז"ל על התירוץ הב' בתוס' ז"ל דלמ"ד משום בזיון דבעל אין לו לעשות שליח אחר דיש בזיון גם בהנתינה א"כ להרשב"א ז"ל דכתב דלמ"ד משום מילי דווקא בכתיבה אין יכול לעשות שליח אחר אבל בנתינה יכול לעשות שליח אחר א"כ קשה למה קאמר הגמ' מ"ב איכא ביניהו שליח מתנה הא בפשיטות נ"מ ביניהו לענין הנתינה למ"ד משום בזיון דבעל בנתינה נמי אין יכול לעשות שליח אבל למאן דאמר משום מילי בנתינה יכול לעשות שליח וכן קשה לי בפשט דברי התוס' ז"ל שבנו קושייתם על פי' הקונטריס ז"ל שאינו רוצה שידעו בו רבים שאינו יכול לכתוב אם כן למה קאמר יכתבו ותנו מאי שייכות הוא הקושיא הזאת על פירש"י ז"ל הא על סתמא דגמ' יש להקשות כן ואיזה פירוש אחר יש לפרש על בזיון דבעל אשר לא הי' שייך קושייתם ז"ל. ומה שהביא הריטב"א ז"ל בשם הר"ת ז"ל פי' משום בזיון דבעל שהוא קפיד שאינו רוצה שידעו הכל בגירושין ודוקא הכא הוא דקפיד שעדיין לא נכתב גיטא ואפשר דלא מגרש לי' אבל בשליחות כיון דאיכתב גיטא לא קפיד שהוא גמר לגרש ולא מימלך. עכ"ל ז"ל ועל ירחך דאף לפי פירושו ז"ל קשה גם כן קושייתם ז"ל דלמה לא יעשה שליח שני על הנתינה הא בנתינה ליכא בזיון הא גמר לגרש בתר דאיכתב גיטא ואין לומר דהוא לא ידע שאיכתוב גיטא ועדיין לא גמר לגרש ז"א דאם כן לפי זה הוי לן לחלק באם ידע הבעל שכבר כתבו את הגט אז יכולין לעשות שליח על הנתינה ומתניתין סתמא קתני הרי אלו יכתבו ויתנו. ועוד קשה לפירש"י ז"ל דפירש איכא בינייהו שליח מתנה. שאמר בעל הבית לב' עדים כתבו שטר מתנה לפלוני. אי טעמא דגט משום ביזיון הכא ל"ל הכי כו' הילכך אם ירצו יאמרו לאחרים ויכתבו כו' עכ"ל ז"ל וקשה למה לא נקט שאמר בעל הבית כתבו ותנו כו' אם ירצו יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו ומדוע דילג רש"י ז"ל תנו. והרי כל האחרונים ז"ל כתבו להכריע דרש"י ז"ל סבר לי' דאף הנתינה הוי מילי משום דקיבל השליחות במילי ואינו בכח לעשות שליח אפילו כשנתהוה אחר כך מעשה והוכיחו זאת מדף ס"ג ע"ב בעי רבא מר"נ כתבו ותנו לפלוני ופירש"י ז"ל לשליח שמיניתי עכ"ל ז"ל הרי מפורש דאינו יכול לעשות שליח אפילו על הנתינה עיי' בקצוה"ח ז"ל הכל אם כן קשה מפירש"י ז"ל בסוגיא הזאת ע"כ נראה לפענ"ד בהסוגיא הזאת דהא דמקשים בתוס' ז"ל על אביי דקאמר טעמא משום בזיון דבעל אם כן למה נקט יתנו על פירש הקונטרוס ז"ל דמפרש טעמא משום בזיון דבעל שאינו רוצה שאינו יודע לכתוב הא אפילו לפירש ר"ת ז"ל נמי קשה כנ"ל. משום דלשיטת הירושלמי דסוגיא דידן ניחא שפיר דהכי פי' דלית הדא פליגא על ר"י דר"י אמר שומר שמסר לשומר הראשון חייב. וע"כ הוי הקפדה בכ"מ. ור' בא ברי' דר"ח מפרש משום תנאי גיטין:

והוא כמו דגרסינן לקמן בפ' מ"ש דע"מ שתתן לי איצטליתא דרשב"ג סבר דתתן את דמי' מסיק בירושלמי טעמא דרבנן משום תנאי גיטין ופי' פשיט כפי' המפרשים ז"ל דאף בעלמא איצטליתא לאו דווקא ולא חשוב קפידא איצטליתא דווקא אבל בגיטין חשיב קפידא פי' לאו דמקפיד על האיצטליתא אלא מקפיד במקום גירושין שלא חפץ ליתן גט רק כשתהי' איצטלא דווקא וה"נ ס"ל לר' בא ברי' דר"ח דהעיקר הקפדה היא משום תנאי גיטין ע"כ אפילו בעלמא לא חשיב פקדון הקפדה ויכול לקבל על ידי אחר אבל הכא בגט הוי הקפדה הגם דבעלמא אינו מקפיד בע"ה על החפץ על ידי אחר אבל הכא במקום גירושין מקפיד והוי קפידא גמורה שלא יקבל על ידי אחר החפץ ומסיק מה נפיק מביניהון בגט קודם הבעל ונטלו א"ת משום תנאי גיטין יאות א"ת שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר הרי אין פקדונו ביד אחר פי' אם זה הקפדה הוי הקפדה אחרת וחשיב הקפדה ולא הקפדת גירושין א"כ כשנתבטל ההקפדה הרי יכול לעשות שליח אחר משא"כ אם הוא משום תנאי גיטין והוי ההקפדה רק משום הגט אפילו אם נתבטל הסיבה דפקדון מ"מ אין לשלחו ביד אחר. ונמצא נפ"מ גדולה בין אם היא הקפדה מכח גירושין אי הוא הקפדה שלא מכח גט דאם ההקפדה היא שלא מכח גט כשנתבטל ההקפדה משלח על ידי אחר משא"כ אם ההקפדה הוא רק משום הגט לחוד אם אפילו נתבטל ההקפדה אח"כ איני משלח על ידי אחר כיון דבשעה הראשונה הי' ההקפדה דגט שלא ישלח על ידי אחר ונקוט כללא זו בידך דנפ"מ תלי בזה אם מקפיד על נתינת הגט ביד אחר משום החפץ או דמקפיד על נטילת החפץ ביד אחר רק משום הגט או דמקפיד על איצטליתא שאינו רוצה דמים רק איצטלא אי דמקפיד על אצטליתא משום גט ובאמת דמי הוי באצטלא רק במקום גט מקפיד. ולפ"ז אם הבזיון דבעל היא שאינו רוצה שידעו בו רבים שאינו יודע לכתוב א"כ ההקפדה בגט הוא לאו משום הגירושין אלא משום דבר אחר משום שאינו רוצה שידעו רבים שא"י לכיתוב. משא"כ אם הבזיון דבעל שאינו חפץ שידעו שהוא רוצה לגרש א"כ ההקפדה על כתיבתן עיקר הוא משוה גוף הגירושין. א"כ לשיטת ר"ת ז"ל ניחא שפיר דלפיכך נקט יתנו משום דבשעה שעשאן שליח על הנתינה ועל הכתיבה קודם שנכתב הגט לא הי' להם כח לעשות שליח אחר על הנתינה דהא קודם שנכתב הגט חפצו ורצונו שיהא בסוד את רצונו על גוף הגירושין וכל עיקר דמקפיד על אחר לאו דיש בזה הקפדה אחרת משום דבר אחר ז"א אלא הקפדה בגוף הגירושין על ידי אחר ע"כ אפילו לאחר שנכתב הגט ואינו שייך הקפדה זאת מ"מ אין יכולין לעשות שליח אחר כיון דבשעה הראשונה לא הי' בהם כח לעשות שליח אחר משום תנאי גיטין אפילו כשנתבטל הסיבה מ"מ אין להם כח לעשות שליח אחר דהא התם דהקפדת החפץ בשביל הגירושין הוא אפילו כשנתבטל החפץ מ"מ אינו יכול לעשות שליח אחר משום דכיון דהקפדה בשעה הראשונה על אחר הוא מכח גירושין אפילו שנתבטל ההקפדה מ"מ א"י לעשות שליח אחר. וא"כ ק"ו כשההקפדה היא בגירושין גופה דעדיף יותר מההקפדה שבא רק מכח גירושין. משא"כ לשיטת רש"י ז"ל דהטעם משום שאינו רוצה שידעו שא"י לכתוב. ע"כ הוי ההקפדה על הכתיבה א"כ אין זה הקפדה רק על הכתיבה. אבל על הנתינה לא הי' מעולם ההקפדה. וא"כ לפ"ז למ"ד משום מילי לא מימסרן לשליח לענין נתינה. ל"ל משום דכיון דלא הי' יכול מעיקרא בשעה שנעשה שליח לעשות שליח שני על הנתינה משום דהי' אז מילי ז"א דהא כיון דלא הוי תנאי בגירושין והוי עיכוב מחמת דבר אחר וכאשר נתבטל העיכוב של דבר אחר ממילא יכול לעשות שליח שני כמו למ"ד אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר והוי העיכוב מחמת דבר אחר כשבטל דבר בטל המניעה. וע"כ אין שום סברא בעולם למימר דשיטת רש"י ז"ל בדף ס"ג דגם בנתינה מעכב וא"י לעשות שליח שני דממנפ"ש לשיטת המרדכי ז"ל דס"ל בס"פ המקבל דשליח לקבלה עושה שליח משום דהוי השליח על גמר מעשה ואע"פ שנעשה על ידי מילי אבל מכיון דנעשה על גמר מעשה עושה שליח. ודווקא כתיבה אינו עושה שליח משום דכתיבה לא חשיב גמר מעשה. וכתב שם ואע"פ שאמר להם כתבו ותנו מ"מ הכתיבה הוי מילי עכ"ל ז"ל עיי"ש לשיטה זו פשיטא דלענין נתינה לא חשוב מילי. ואפילו לשיטת הסוברין ז"ל דשליח לקבלה אינו עושה שליח משום דאזלינן בתר אם מסר לו השליחות לשליח שני בדברים בלא שום ממש אינו בכחו למסור לשליח שני. אבל בשכבר כתב הגט פשיטא דלא חשיב זו מילי דהא השליח הראשון מוסר לו דבר שיש בו ממש. וכבר תמה בקצוה"ח ז"ל ע"ז והניח בצ"ע וכבר ביררנו שע"כ כן היא דליכא למימר כיון דמעיקרא בשעה שנעשה שליח לא הי' לו לעשות שליח שני אין לו כח לעולם ז"א כיון דלא הוי תנאי בגירושין אלא עיכוב מחמת דבר אחר כשבטל דבר בטל העיכוב ואי משום מילי לא חשיב מילי לכל השיטות ז"ל. והא דמדייקי האחרונים ז"ל וקצוה"ח ז"ל ומ"פ ז"ל מהא דיכתבו ויתנו סתמא קתני במשנה וכן מדייק משיטת רש"י ז"ל בדף ס"ג וכן מדייק הקצוה"ח ז"ל מתוס' ז"ל דף כ"ט הנ"ל. נראה לפענ"ד די"ל דמשיטת רש"י ז"ל אין שום דיוק כלל די"ל דאפילו לשיטת המרדכי ז"ל דבדבר שיש בו מעשה אצל השליח שפיר לא הוי מילי ואך הנ"מ כשעשאו הבעל שליח על מעשה על הנתינה או האשה על הקבלה לא חשוב מילי. אבל כשהבעל עשה שליח ראשון על מילי כגון על הכתיבה על דבר שאינו גמר מעשה פשיטא דאינו יכול למימסר לשליח שני המילי והילכך לענין נתינה כשאמר להם הבעל כתבו ותנו ועשאן שלוחים בין על הכתיבה ובין על הנתינה ליד האשה הילכך לענין כתיבה דלא הוי גמר מעשה אין יכולין לעשות שליח שני. אבל לענין נתינה דהוי גמר מעשה פשיטא דיכולין לעשות שליח שני. והנ"מ כשהשליח הראשון נעשה מיד הבעל על גמר מעשה דהיא ליתנו להאשה אבל באם השליח הראשון לא נעשה על גמר מעשה רק על מילי אינו יכול לעשות שליח שני אפילו על גמר מעשה. ואימתי ס"ל להמרדכי ז"ל דשליח ראשון עושה שלית שני על גמר מעשה הנ"מ כשאצל השליח הראשון גופי' לא הי' מילי כגון בקבלה דנעשה שליח מן הבעל על קבלה ולא הי' מילי אצל השליח הראשון ע"כ עושה ג"כ שליח שני משא"כ הכא דב"מ רבא מרב נחמן כתבו ותנו לפלוני דלא עשאן שלוחין על גמר מעשה דהא הכתיבה לא חשיב גמר מעשה ועל הנתינה לא ליד האשה רק ליד השליח דלא הוי גמר מעשה ע"כ הוי מילי אצל הראשון וע"כ אינו יכול לעשות שליח שני משום דמילי לא מימסרן לשליח. וכמו כן לשיטת החולקין ז"ל על המרדכי ז"ל וס"ל דאינו עושה שליח שני אפילו על גמר מעשה משום דלא מסר להשליח השני דבר ממש אבל במוסר דבר ממש לא הוי מילי הנ"מ כשהשליח ראשון גופי' הי' שליח על גמר מעשה ולא על מילי. אבל כשהיא בעצמו אינו שליח רק על מילי למסור רק להשליח דאינו גמר מעשה אינן חוזרין ונמסרין לאחר דאחר יהא במקום הראשון ולפיכך אינו נעשה השליח השני שליח הבעל על ידי מילי דהשליח הראשון דהא השליח הראשון מוסר כוחותיו להשליח השני וכחות דהראשון רק מילי הוא בשלמא כשהראשון הוי שליח על הנתינה להאשה מוסר כחותיו להשני בדבר שיש בו ממש במסירת גט דהוי דבר שיש בו ממש וכוחות דהראשון אינו מילי אבל השתא מה מועיל שמוסר לו דבר שיש בו ממש הא כחותיו לא הוי רק מילי ואינו בכח למסור לו. דהא עשיית השליחות שלו היא רק מילי והאיך נמסר מילי מזה לזה דתרתי בעינן שימסור לו דבר שיש בו ממש ויהי' במקומו על גמר מעשה הוי השליח ראשון עושה אותו שליח והשני נעשה שליח. משא"כ כשהשליח הראשון הוא על מילי לא נמסר המילי מזה לזה. וכל עיקר המחלוקת בין המרדכי ז"ל והחולקין ז"ל הוא דלהמרדכי ז"ל בשהשליחות הוא על גמר מעשה ולא על מילי יכול למסור להשני אף שאינו מוסר לו דבר ממש. והחולקין ז"ל ס"ל דתרתי בעינן כשהשליחות על גמר מעשה יכול למסור זל"ז ובלבד שימסור לו דבר ממש אבל אם חסר אחד מאלו או דבר ממש או גמר מעשה אינו נמסר מזל"ז והעיקר מה שס"ל להמרדכי ז"ל דבגמר מעשה לא נקרא מילי הכונה הוא שהשליח הראשון נעשה על גמר מעשה ולא הוי שליח הראשון על מילי ובזה מוסר זל"ז אף דהשליח הראשון לא ימסור לו דבר ממש. והחולקין ז"ל ס"ל דצריך גם שליח הראשון למסור לו דבר ממש אבל כשאינו מוסר לו דבר ממש אע"פ שהשליח הראשון נעשה על מעשה ולא על מילי אינו יכול למסור זל"ז. לפיכך פירש"י ז"ל לפלוני שמניתיו לשליח אבל לענין באומר כתבו ותנו להאשה נהי דלענין כתיבה הוי מילי ולא מימסרן לשליח אבל לענין נתינה לא הוי מילי לכל השיטות חדא דהוי שליח ראשון ושני על גמר מעשה דהשליח ראשון מוסר לו דבר שיש בו ממש. וע"כ דשיטת רש"י ז"ל מוכרח דלענין נתינה לא הוי מילי מהא דפירש"י ז"ל בדף כ"ט שכתבנו לעיל והא דקתני במתניתין וכתבו ויתנו. וע"כ דיכתבו דווקא ויתנו דווקא והיא משום דמתניתין דנקט האומר תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו ותנו גט לאשתי האי לאשתי לאו דווקא היא למ"ד משום מילי דהא שליח מתנה הוא כשליח הגט וה"ה לכל גיטין כדאיתא בש"ס מפורש. וא"כ הא"מ בשאמר להם כתבו ותנו גבי גט מתנה הוי היתנו מעלה והנתינה יתקן את הכתיבה דהא במתנה אי עדיו בתתומיו זכין לו בשמטי לידו למפרע כדאיתא במס' ב"מ דף י"ג ע"א עיי"ש ולא אמרינן דזכי משעת הנתינה אלא זכה למפרע משעת החתימה ונמצא דהוי גמר מעשה מעת החתימה ולא דמי לגט דבגט הגמר מעשה הוא מנתינה ואילך משא"כ במתנה הגמר מעשה היא למפרע משעת חתימה. א"כ הא"מ דאימתי אינו יכול לעשות שליח בגט מתנה ובגט חוב הנ"מ רק על הכתיבה משום שלא נגמר המעשה על ידן ונגמר על ידי אחר למפרע ואף דסוף סוף נגמר למפרע אבל זה אינו על ידו משא"כ בשהשליח השני הוא הנותן ג"כ ולא חשוב שגומר משעת הנתינה ואילך אלא השתא גומר למפרע והא"מ דאז שפיר דמי ע"כ קמ"ל הרי אלו יכתבו ויתנו אבל לא אחר אפילו יכתב ויתן נמי לא. דלא מיבעיא דלא יכתוב לחוד אלא אפילו לא יכתב ויתן. משום דלא ס"ל עדיו בחתומיו זכין לו להמרדכי ז"ל בשם מורי הכהן ז"ל. ולהפוסקים ז"ל דס"ל עדיו בחתומיו זכין לו מדוע לא מהני משום דבעינן שימסור לו השליח דבר ממש וס"ל דשליח קבלה נמי לא מצי למיעבד שליח וחולקין על המרדכי ז"ל. ושפיר נכון לב' השיטות לשיטת המרדכי ז"ל ולהחולקים ז"ל עליו. ואין להקשות לדברינו למה לא פירש רש"י ז"ל בדף כ"ט ע"א גבי שער מתנה גופי' כתבו ותנו כדדייקינן לעיל הא לענין מתנה נפ"מ גדולה והוי רבותא גדולה ז"א אליבא ב' השיטות דהנה לחד שיטה רבא פליג אאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו עיי' בהרא"ש ז"ל ספ"ק דמציעא עיי"ש. וא"כ ממנפ"ש לשיטת המרדכי ז"ל דלא מהני במתנה כתבו ותנו משוה דעדיו בחתומיו אין זכין לו. וא"כ לאביי דס"ל דעדיו בחתומיו זכין לו מהני לדידי' כתבו ותנו אפילו אם הי' ס"ל ג"כ כרבא דהטעם הוא משום מילי. ולמה קאמרינן מאי איכא בין אביי ורבא א"ב שליח מתנה דלאביי דהוה. משום בזיון דבעל הילכך מהני במתנה ולרבא דהוי משום מילי לא מהני. הא לאביי הי' מהני במתנה כתבו ותנו אף אי הי' סובר ג"כ משום מילי כרבא ולמה קאמר דנפ"מ הוא באביי ורבא אי משום בזיון דבעל אי משום מילי. ולהך שיטא דחולקין על המרדכי ז"ל ולא מהני במתנה כתבו ותנו משום דלא מסר לו השליח דבר ממש. זהו הרבותא שייך דווקא אליבא דמ"ד דעדיו בחתומיו זכין לו אבל לרבא דל"ל עדיו בחתומיו זכין לו לא שייך הרבותא זאת. והשתא ניחא נמי שיטת המהר"ם גלאנטי זצ"ל דהוכיח מלשון ראשון שבתוס' ז"ל דתנו לאו דווקא ואפילו ללישנא ב' נמי כנ"ל. ולא קשה קושית הקצוה"ח ז"ל דאדרבה מוכח מתוס' ז"ל איפכא מדהקשו רק על מ"ד משום בזיון דבעל אבל לא על מ"ד דמילי דלמה נקט ויתנו. כנ"ל ז"א דעל מ"ד דמילי נקט ותנו לרבותא דמתנה לא שמעינן דלא מהני אע"ג דעדיו בחתומיו זכין לו אפילו לרבא לשיטת הרא"ש ז"ל בספ"ק דמציעא דלשיטתי ז"ל גם רבא ס"ל כאביי עיי"ש משום דבעינן שימסור לו דבר ממש ולא קשה כלל עליו דהא למ"ד משום מילי גט אשה לאו דווקא דה"ה שטר מתנה דשער מתנה הרי הוא כגט וע"כ לא קשה כלל על מ"ד זה דמילי. אבל עכ"פ מוכח דלאו דווקא יתנו למ"ד זה. ע"כ למ"ד דמילי ג"כ לא בעינן נתינה אבל אין הוכחה מהתוס' ז"ל לדייק איפכא כהקצוה"ח ז"ל וכן לא קשה קושית המהר"ם שיף ז"ל ללשון ב' בתוס' ז"ל דשייך בזיון אף על הנתינה. ולמ"ד משום מילי יכולין לעשות שליח על הנתינה א"כ לימא דא"ב בנתינה אם יכולין לעשות שליח ז"א דהא ע"כ ללשון ב' בתוס' ז"ל יתנו דתנינן במתניתין דווקא ולאו משום אגב יכתבו נקט יתנו א"כ היכי נימא דלרבא יכול לעשות שליח על הנתינה. א"כ יקשה עליו מתניתין דמפורש נקט יכתבו ויתנו והאיך נימא דלרבא עושה שליח על הנתינה כיון דלישנא ב' אין סברא לומר דיתנו לאו דווקא. ע"כ נקט דא"ב שליח מתנה דלרבא הרי הוא כגט וכיון דגט מתנה שוה לגט אשה שפיר הוי דווקא גם לרבא הא דנקט במתניתין ויתנו לא שמעינן במתנה דלא מתקן היתנו לכתבו כנ"ל. וכיון דממתניתין אין הוכחה מיתנו דבעינן הנתינה נמי א"י לעשות שליח לאחר שנכתב הגע א"כ ממילא השתא אנן שפיר שמעינן דזה ג"כ א"ב למ"ד משום בזיון דבעל גם לאחר הכתיבה א"י לעשות שליח על הנתינה. ולרבא שפיר יכול לעשות שליח אחר הכתיבה על הנתינה ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף