תוספות הרא"ש/קידושין/ד/א
בהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה. ה"ה דהוי מצי למימר לענין תרומה אם היא בת כהן שנתארסה לישראל כדתנן ביבמות פ' אלמנה דאירוסין פוסלין:
זרע פסול מנלן. בזרע זרעה פסול קאמר כיון שנבעלה לפסול פסלוה: [ל"ל קרא דבני בנים הרי הן כבנים תיתי מק"ו ומה זרע כשר שאינו מוכל משום ביאה פוסל משום זרע זרע פסול שפוסל משום ביאה אינו דין שפוסל משום זרע וכ"ת איכא למיפרך עבד יוכיח שהוא פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע כדאי' בפ' אלמנה לכ"ג: מידי זרע כשר כתו' בקרא התניא כתיב מנא תיתי למעוטי זרע פסול דאצטריך ק' לרבויי אלא מסתברא דתנא ממשמעותי' דקרא קא משמע ליה אין לי אלא זרע כשר דזרע אין לה מיוחס כמוה משמע זרעה ראוי לינשא כמוה לכהונה זרע פסול שפוסל לכהונה מנין וכו' הרמ"ה ז"ל:]
מאן בלעם ומאן יבמי. פשטיה דקרא לשון מיאון מגזרת ממאן ותלמודא דריש מאן כמו מבלי חפץ בלעם ויש ליתן טעם דלא משמע ליה לשון מיאון מדלא כתיב מיאן ביו"ד כמו ניאר בקדשו: [ואע"ג דלא דמו להדדי לא בעניינא ולא בדקדוק דייק משום דתרוויהו אל"ף דקרא בצירי נינהו וה"ק והא כמה יודין דהוויין עיק' וזימנין כתיבן חסרים ה"נ מדהוה סגי למכתב אין לה וכתב ביו"ד ש"מ לדרשא אתי הרמ"ה ז"ל:]
אבל מעשה ידיה דקא טרחה בהו. ומהאי טעמא גופיה לא גמרי' מעשה ידיה מבושת ופגם אעפ"י שנצטערה בבושת ופגם ועוד כיון דמקידושיה לא גמרי' מבושת ופגם נמי לא ילפי' דאינהו גופייהו בקידושי תלו טעמייהו דאי בעי מסר לה וכו':
אבל קידושי' דמעלמא קא אתו לה. הא דאמרי' בפרק נערה דמציאתה הוי לאביה משום איבה אמאי לא ילפי' מקידושי' דמעלמא קא אתי וי"ל דקידושי' ומעשה ידיה דין הוא שיהיו לאב שהוא נפסד על ידיהן מעשה ידיה דקא מיתזנא מינייהו קידושי' שעל ידיהן מתחלת לצאת מרשותו ועוד דמתרצה לזונה על מעשה ידיה ועל קידושי' שיזכה בהם אבל על מציאתה אינו סומך כלל:
ויצאה חנם אלו ימי בגרות. וליוצאה בשש לא איצטריך קרא דנפקא לן מדכתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה:
ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנין שנים לא כ"ש. הק' הריב"א אמאי לא פריך מה לנרצע שכן אינו עובד לא את הבן ולא את הבת ותי' רבינו מאיר דודאי אי הוה כתיב בהדיא נרצע לא יאכל בו לא הוה מצינן למיגמר שכיר מיניה דאיכא למיפרך כדפרכי' אבל השתא דכתיב תושב ולא ידעינן במאי איירי יש לנו להעמידו במאי דמסתבר טפי שהוא תושב אצל נרצע כהן ומסתמא נרצע הוי טפי משכיר וכיון דאפקיה בלשון תושב ולא כתב נרצע בהדיא אלמא שבא להשמיענו ליתן טעם לדבריו אעפ"י שהוא מיושב אצלו לזמן ארוך ואין לו זמן קבוע ליציאתו אפ"ה אינו חשוב כקנוי לו שיאכל בתרומה וכ"ש שכיר והשתא ליכא למיפרך מידי:
לא נצרכה אלא לבגר דאילונית. וא"ת א"כ מנ"ל דתיפוק בנערות אימא חד לבגר דעלמא וחד לבגר דאילונית וי"ל דאי לאו משום דיוצאה בנערות לא היינו מחלקי' בין בגר דאילונית לבגר דעלמא וא"ת תנא דברייתא הו"ל למינקט' בריש' אלו ימי נערות וקרא יתירא לבגר דאילונית וי"ל משום דלפום ריהטא מסתבר לאפוקי ימי בורות ברישא ועוד משום אין כסף צריך לאוקמי לימי נערות דיש כסף לאדון אחר היינו בימי נערות דאין האב זכאי בקידושי בתו בוגרת:
בגרות שמוציאה מרשות האב אינו דין שמוציאה מרשות אדון. וא"ת לימא חופה תוכיח שמוציאה מרשות אב ואינה מוציאה מרשות אדון ועוד ק' לימא מיתת האב תוכיח שמוציאה מרשות אב ואינה מוציאה מרשות אדון דהא ר"ל דאמר לקמן בפירקין (טז.) דמיתת האב מוציאה מרשות אמון איתותב. וי"ל דמה לחופה ומיתת האב שכן לא נשתנה הגוף תאמר בסימנים ובגרות שנשתנה הגוף:
דלא אתיא סימני נערות לא להוי זביניה זביני. וא"ת והיאך נדע בקטנות שלא תביא סימני נערות דסימני אילונית היינו כשהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות כדאיתא בפ' הערל ואעפ"י שיש סימני אילונית שאפשר להכיר בקטנות כגון הך סימן דקולה עבה או שאין לה שיפולי מעים הא אמרי' סימני סריס עד שיהא בכולן ומסתמא ה"ה באילונית וי"ל דה"ק לא נהוי זביני' זביני וצריך האדון להחזיר מעשה ידיה וגם אין בה דין ייעוד אם ייעדה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |