תומר דבורה/י
|
< הקודם · הבא > |
פרק עשירי
פירש רבי שמעון בפרשת בראשית עצה רבה וגדולה מן התורה היאך יתקשר האדם בקדושה העליונה ויתנהג בה ולא יפרד מן הספירות העליונות תדיר, וצריך האדם בזה להתנהג כפי הזמן, רוצה לומר לדעת איזו ספירה שולטת ולהתקשר בה ולעשות התיקון המתיחס אל המידה השולטת.
והתחיל מהלילה עת שכיבת האדם על מטתו והרי השליטה היא לילה מידת המלכות והוא הולך לישן השינה היא כעין מיתה ואילנא דמותא שלטא, מה יעשה יתקן ויקדים להתקשר בסוד הקדושה דהיינו סוד מידת המלכות בבחינת קדושתה, ולזה ילך על מטתו ויקבל עול מלכות שמים שלימה בכוונת הלב. קם בחצות לילה יטול ידיו מהקליפה השולטת עליהם ויעביר רעה מבשרו ויברך, ויתקן השכינה בעסק התורה ועל זה נאמר עליו בשכבך תשמור עליך מן החיצונים והקיצות היא תשיחך ותתקשר עמו והוא עמה, ונתעלה דיוקן נשמתו בגן עדן עם השכינה הנכנסת שם עם הצדיקים, והתפארת יבוא שם גם הוא להשתעשע עם הצדיקים ועמו בחברתם שכולם מקשיבים לקולו. הרי ממש נסע עמה מהמיתה והשיבה אל סוד החיים העליונים ונקשר בסוד גן עדן והתחיל להתנוצץ עליו אור התפארת המתנוצץ בגן עדן על הצדיקים, וכן פירש בפרשת תרומה.
השכים ועלה עמוד השחר התחיל הוא גם כן לבוא ליכנס לבית הכנסת וקשר עצמו בשלשה אבות, בפתח בית הכנסת אומר ואני ברוב חסדך אבא וכו'. וכולל עצמו בסוד התפארת אדם כלול חסד גבורה תפארת ונכנס לכנסת מלכות. ומכוין בפסוק בשלשה אבות: ברוב חסדך דא אברהם, אשתחוה אל היכל קדשך דא יצחק, דמסטרה השתחויה לכופף קומתו נגד מדת הדין להיות נדחה מפניה ואז השעה נדחת מפניו כי יומשך שפע הרחמים מלמעלה עליה למתקה. ביראתך דא יעקב, דכתיב ביה מה נורא המקום הזה הרי כלל עצמו בהם במחשבה, דבור, ומעשה, הוא מחשבה, הוא הכונה, הדבור הוא הפסוק, והמעשה הביאה לבית הכנסת והשתחויה נגד היכלו, קודם תפלה עומד בבית הכנסת, פיו מקור נובע תפילה ויחוד יסוד מקור הבאר נפתח באר שהוא בית הכנסת, ומתקן שכינה בכל יכולת כוונה בתפלתו. יוצא משם עולה בסוד תורה, ומקשר בה בסוד מידת יום, ומתנהג עמה כל היום עד שעת המנחה שמתקשר בגבורה. שהרי בבקר נקשר בחסד בתפלתו, וביום בתפארת בעסק התורה, ובערב בגבורה, וכל זה במידת יום שהוא בא לבית הכנסת ליחד בסוד הגבורה, כדרך שעשה בצד החסד.
ובין זה לזה קושר השכינה עמו, בסעודתו שגומל חסד עם הענייה הזאת, כמו שהיה אומר הלל הזקן יודע צדיק נפש בהמתו וזו תהיה כונתו בסעודתו לגמול חסד לנפש בהמה ולקושרה בסוד המזון.
ואחר שעלה לשעת המנחה ונקשר בגבורה. המתין לערב וירד התפארת אל המלכות והרי הוא עמה בתחלת הלילה קושר עצמו בה ונכנס לבית הכנסת עם הסולם הנ"ל וקושר עצמו למטה, תפארת בא לבית מלונו, יצא מבית הכנסת יחד ממש במלכות לבד בסוד קבלת עול מלכות שמים וזהו תקופתו ביום עם הספירה ולעולם דברי באור השולט.
עצה זו עיקרה בפרשת בראשית והשאר מקובץ ממקומות רבים מהזוהר. והיא עצה כוללת להתקשר האדם תמיד בקדושה ולא תסור שכינה מעל ראשו:
תם ונשלם