שערי תשובה/שער ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי תשובה שער ד

השער הרביעי

בחילוקי הכפרה

א) כדרך שיש לגוף חולי ומדוה כן יש לנפש, ומדוה הנפש וחליה מדותיה הרעות וחטאיה, ובשוב רשע מדרכו הרעה ירפא השם יתברך חולי הנפש החוטאת, כמו שנאמר (תהילים מא ה) ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך, ונאמר (ישעיה ו י) ושב ורפא לו, ועל דרך שימצא פעמים בתחלואי הגוף שהקל החולי מעליו ועלתה ארוכת רוב המדוה ועוד לא ינקה הגוף ממנו זולתי במשתה המשקים המרים ועוד שיסבול הצער בעינוי נפשו מכל מאכל תאוה, כן יש נפש חולה מעון רב ואע"פ שנרפא רוב החולי וסר מרבית חלקי העונש אחרי התשובה, ושב השם יתברך מחרון אפו, לא תנקה הנפש עדנה מן החולי ולא נרצה עונה עד אשר יווסר החוטא בייסורים והוכח במכאוב ותקראנה אותו רעות וצרות, כענין שנאמר (בראשית ד יג) גדול עוני מנשוא הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני, ועל ידי התשובה נסלח רוב עונו וסר עיקר העונש ונמלט מן המות, כמו שנאמר (שם פסוק טו) וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו, ונשאר עליו עונש הגלות כמו שנאמר (שם פסוק ט) וישב בארץ נוד.

ב) והענין הזה התברר עוד ממה שכתוב בתורה (ויקרא ד כז) ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצוות ה' אשר לא תעשינה ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא וגו', ואמרו רז"ל כי החטאת תבא על השגגה בדבר שחייבין על זדונו כרת, ומפני עון הכרת כי רב הוא לא תשלם כפרת החוטא בו גם השגגה עד שיביא חטאת, ואע"פ שהתודה על חטאו, כי מבלתי הוידוי והתשובה לא יתכפר עונו בקרבן החטאת, שנאמר (משלי כא כז) זבח רשעים תועבה, ואחרי הוידוי והקרבן יכופר עונו כמו שנאמר (ויקרא ד לא) וכפר עליו הכהן ונסלח לו, והתבונן מזה אם השוגג בלתי טהור הוא אחרי התשובה עד שיביא קרבן מה עז עונש המזיד, אכן יתכפר עונו ביסורין כמו שנאמר (איוב לג יט) והוכה במכאוב על משכבו וגו' יעתר אל אלוה וירצהו, ונאמר (משלי ג יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, ויש עצה ותקנה לחוטא במעשים טובים להגן עליו מן המכאובים כאשר יתבאר.

ג) עוד התברר הענין הזה בתורה שנאמר (ויקרא טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו', הנה כי הוצרכה כפרת יום הכיפורים אחרי התשובה, כי עיקר כפרת יום הכיפורים עם התשובה.

ד) ויש עון אשר לא תנקה הנפש ממנו ובלתי טהורה היא ואינה רצויה עד אשר המות יפריד בינה ובין הגוף אשר חטאה בו, כמו שיש חולי שלא ינקה הגוף ממנו כל הימים, והוא עון חילול השם, שנאמר (ישעיה כב יג) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן וגו', כי לא היו משגיחים על דברי הנביאים ולא חרדים עליהם אבל היו קובעים בגלוי והקהל חברים במיני שמחה, ונאמר על זה (שם פסוק יד) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, ונאמר (דה"י ב' לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא.

ה) וגם לחלי הזה אע"פ שאין לו מרפא על דרך שאר העונות ימצא לו מרפא אם יעזרהו השם יתברך לקדש תורתו נגד בני אדם ולהודיע לבני האדם גבורת השם וכבוד הדר מלכותו, וסר עונו ברוב גודל כשרון המעשה שהוא בהפך מן המעשה אשר נואל ואשר חטא בו, כמאמר הרופאים על חלי הגוף כי ירפא בהפכו והעלה ארוכתו בתמורתו, ואמר שלמה המלך ע"ה (משלי טז י) בחסד ואמת יכפר עון, וביארנוהו בשער הראשון מן התשובה (אות מז), וענין אמת שהזכיר ביאורו שיכין החוטא ליבו לחזק ידי האמת ולעזור למבקשי אמונה ולהסיר השקר והעוול, כי הודעת האמת והשיבו לבצרה כבוד אלהים, כענין שנאמר (ירמיה כב טז) דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי, ונאמר על רודפי השקר (שם ט ה) במרמה מאנו דעת אותי, ואמרו רז"ל (בבא בתרא ד.) בענין הורדוס שהרג את החכמים ושאל עצה לבבא בן בוטא אם יוכל לרפוא לו ולגהות ממנו מזור, ויאמר אליו אתה כיבית נרו של עולם לך ועסוק באורו של עולם והשתדל בבנין בית המקדש.

עתה נבאר ענין חלוקי הכפרה

ו) אמרו רז"ל (יומא פו.) שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש, אמר לו שלשה הן ותשובה עם כל אחת ואחת, עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זו משם עד שמוחלין לו מיד, שנאמר (ירמיה ג כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, שנא' (ויקרא טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, עבר על כריתות ועל מיתות ב"ד ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל מי שיש בידו עון חילול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורים למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר (ישעיה כב יד) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, ואמרו רז"ל עולה מכפרת על מי שעבר על מצות עשה אחרי התשובה, כי אמנם נתכפר עונו בתשובה אך העולה תוסיף על כפרתו ויוסיף להתרצות בה אל השם יתברך.

ז) עוד אמרו עולה מכפרת על העולה על רוח בני האדם מהרהורי הלב ומחשבת העבירות, וכן כתוב (איוב א ה) ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם.

ח) ועתה כי אין לנו קרבנות בעונותינו ובעונות אבותינו, אם חטא בהרהורי הלב או שעבר על מצות עשה יקרא פרשת העולה אשר בתחילת סדר ויקרא ובתחילת סדר צו את אהרן, כי מקרא פרשת הקרבן יהיה לנו במקום הקרבת הקרבן בין שנקרא בכתב בין שנקרא בעל פה, כמו שאמרו רז"ל (מנחות קי.) כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה בפרשת חטאת כאילו הקריב חטאת בפרשת אשם כאילו הקריב אשם.

ואם עבד אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה ידאג לעונו ויכסוף ויחכה להגיע ליום הכיפורים למען יתרצה אל השם יתברך, כי רצונו חיי הנפש והגוף וחיי כל נוצר, כמו שנאמר (תהילים ל ו) חיים ברצונו, ועל כן אמרו רז"ל (ר"ה ט.) כל הקובע סעודה בערב יוה"כ כאילו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם, כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו, ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו ויגונותיו לעונותיו.

ט) והשנית כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה כי יגדל וישגא מאד שכר השמחה על המצות, כמו שנאמר (דה"י-א כט יז) ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך, ונאמר (דברים כח מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, ומפני שהצום ביוה"כ נתחייבנו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה בערב יוה"כ.

י) והשלישית למען נחזק להרבות תפלה ותחנונים ביום הכיפורים ולשית עצות בנפשנו על התשובה ועיקריה.

יא) ואם עבר אדם על כריתות ועל מיתות בית דין ועשה תשובה, אחרי כי לא נרצה העון בלי יסורין, כי התשובה תולה ויסורין ממרקין, יכין לבו לעשות מצות המגינות מן היסורין, כמו מצות הצדקה כי היא מצלת גם מן המות, שנאמר (משלי י ב) וצדקה תציל ממות, ומי שאין לו ממון לעשות צדקה ידבר טוב על העני ויהיה לו לפה לבקש מאחרים להיטיב עמו, ואמרו רז"ל (בבא בתרא ט.) גדול המעשה יותר מן העושה, וכן יעסוק במצות גמילות חסדים לעזור את חבירו בעצמו והשתדלותו, כמו שאמרו רז"ל (סוכה מט:) גדולה גמילות חסדים מן הצדקה, שהצדקה בממונו וגמילות חסדים בין בגופו ובין בממונו, והצדקה לעניים בלבד וגמילות חסדים בין לעניים ובין לעשירים, וכן ידבר על לב העני ויכבדהו וינחמהו מצרתו, כענין שנאמר (ישעיה נח י) ותפק לרעב נפשך, ואמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא שם) כי המפייסו בדברים גדול מן הנותן צדקה וכן יעסוק במצות בקור חולים וקבורת מתים ותנחומי אבלים ולשמח חתן וכלה, כי כל אלה מדרכי החסד, וכנגד כולן מצות תלמוד תורה לשם שמים.

וכל המועצות שזכרנו בכלל מה שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי טז ו) בחסד ואמת יכופר עון, כי קנין התורה נקרא קנין האמת כמו שאמר (שם כג כג) אמת קנה ואל תמכור, ונאמר (תהילים קיט קמב) ותורתך אמת, ואמרו רז"ל עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג יח) עבר אדם על כריתות או מיתות ב"ד אם היה רגיל לקרוא פרק אחד ביום יקרא שני פרקים, אם היה רגיל לקרוא פרשה אחת יקרא שתי פרשיות.

ומשני פנים תגן עליו התורה מן היסורין, האחת כי אמרו רז"ל (קידושין לט:) ת"ת כנגד כולם, והשנית כי ישית עמלו בתורה וטרחו בה, ואשר תדד שנתו מעיניו יעלה במקום יסורין, כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין צט:) כל הגופים לעמל יולדו, אשרי מי שהיגיעה שלו בתורה, ואמרו למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם.

יב) וכן ישים במקום יסורים צומות ותעניות והורדת דמעות ומניעת נפשו מן התענוגים, כמו שנאמר (תהלים קט כד) ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן, ונאמר (יואל ב יב) שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד, ויאנח תמיד במרירות ליבו כמו שזכרנו בשער הראשון מן התשובה (אות יב), וישים רבוי המרירות במקום היסורין כמו שנאמר (משלי יח יד) רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה, פי' כאשר יחלה הגוף הנפש תסבול חליו מלשון (מלאכי ג ב) ומי מכלכל את יום בואו, כלומר תעזור לגוף ותסעדהו כאשר תדבר על לבו ותנחמהו לקבל ולסבול, אבל כאשר הנפש חולה ונכאה מן היגון והדאגה מי ינחם הנפש ומי יסבול ויסעד אותה, הנה כי הדאגה ומרירות הלב יכבדו מחלי הגוף, כי הנפש סועדת הגוף בחליו אבל כשהנפש חולה ונכאה מיגוניה לא יסעדנה הגוף.

ואם תמצא את החוטא תלאה ותקרה אותו צרה ויצדיק עליו את הדין ויקבל המוסר באהבה, יהיה זה לו למגן מן היסורין הרבים הראוין לבא עליו, כמו שנאמר (תהלים עו יא) כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור, פירוש כאשר צער האדם יודה אותך, כלומר שיודה אותך האדם בעת צערו, מלשון (איוב ו ב) לו שקול ישקל כעשי שענינו הצער, שארית חמות שהיו מפותחות לבוא על האדם כענין שנאמר (מלכים-א כ יא) אל יתהלל חוגר כמפתח, תחגור ותעכב אותם ולא תביאם עליו, וזה הדרך משל למפתח החרב ומשיב אותה אל נדנה, ונאמר (ישעיה יב א) אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, פי' אודך על מוסרך וקבלתיו באהבה, ובעבור זה שאודך על שאנפת בי ישוב אפך ותנחמני, וכן בענין ההודאה על הטובה נאמר (תהלים נב יא) אודך לעולם כי עשית ואקוה שמך כי טוב נגד חסידיך, פירוש אודך על הטובה שעשית עמדי ובעבור זה אקוה להתמדת טובותיך, ונאמר (תהלים קטז יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא (שם פסוק ג), ואמרו רז"ל בענין מה שכתוב (תהילים ג א) מזמור לדוד בברחו, שמחה לצדיק עשות משפט (משלי כא טו) מדתן של צדיקים פורעים חובן ומזמרין להקב"ה, משל לבעל הבית שהיה לו אריס והיה אותו אריס חייב לו, עשה אותו אריס את הגורן וצברה ועשאה כרי נטל בעל הבית את הכרי ונכנס האריס ריקן לביתו והיה שמח שהיה נכנס ריקם, אמרו לו יצאת מגרנך וידיך על ראשך ואתה שמח, אמר להם אעפ"כ השטר ממורק, פרעתי את חובי.

יג) וחייב האדם להתבונן ולדעת כי אין התלאה אשר מצאתהו והיסורין הבאין עליו לפי גודל עונו ורוב חטאיו, אך השם יתברך מייסרו דרך מוסר האב את בנו בחמלת ה' עליו, שנאמר (דברים ח ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ופירשו רז"ל לבך יודע מעשים שעשית ויסורין שהבאתי עליך כי לא לפי מעשיך יסרתיך, ונאמר (איוב יא ו) ודע כי ישה לך אלוה מעונך, ונאמר (עזרא ט יג) כי אתה אלהינו חשכת למטה מעוננו.

וכאשר יבא המוסר על אויבי ה' בעון אחד הם נספים כי תבא עליהם הפורענות בבת אחת, כמו שנאמר (תהלים לד כב) תמותת רשע רעה, ושאר עונותם נשארים על נפשם כמו שנאמר (יחזקאל לב כז) ותהי עונותם על עצמותם, אבל בבוא המוסר על הצדיקים מעט מעט יבא עליהם עד תם עונותם, כמו שנאמר (עמוס ג ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותכם, ופירשו בו רז"ל (ע"ז ד.) משל לאדם שהלוה לשני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו, אוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת, ונאמר (משלי כד טז) שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה, פירוש ברעה אחת יכשלו ויתמו, ונאמר (ירמיה י כד) יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני, פירוש אך במשפט במדת רחמיך וחוק חסדיך, מלשון במספרם כמשפטם (במדבר כט כא)-כחוק, יכלכל דבריו במשפט (תהלים קיב ה)-במדה, ומשלו עוד משל בענין הזה ואמרו מי שאינו יודע להכות מכה את בנו על עיניו ועל פניו, אבל מי שיודע להכות מכה את בנו בענין שלא יזיק לו, וכן כתוב (תהלים קיח יח) יסור יסרני יה ולמות לא נתנני, ונאמר (איוב ב ו) אך את נפשו שמור, ולא ייבואו על הרשעים זולתי יסורי נקם, אבל יסורי הבחינה לא בואו זולתי על הצדיקים שהם מקבלים אותם באהבה ומוסיפים תיקון במעשיהם והיסורים לטובתם ותועלתם וגודל שכרם, כמו שנאמר (תהלים יא ה) ה' צדיק יבחן, ומשלו רז"ל משל בזה ואמרו בזמן שיודע בעל הפשתן כי הפשתן חזק מכה עליו הרבה לעשותו רך וטוב.

יד) והנה אנחנו חוזרים לענין דברינו בסדר הכפרות, ונאמר כי כאשר יעבור אדם על כריתות ועל מיתות בית דין בשוגג חייב להתודות ולבקש תחנונים על הסליחה ולהאנח במרירות לב ולדאוג ולפחד, כי אלה מעיקרי הכפרות, ויעסוק תמיד בפרשת חטאת ויחשב לו כאילו הקריב חטאת, רצונו לומר כי יועיל הרבה בדבר ויתכפר לו מעין כפרת החטאת.

טו) ודע כי השוגג ענוש יענש כאשר הקדמנו לבאר, אף כי הפושע, ר"ל מי ששגג בדבר שדרך בני אדם להזהר ממנו, ויש לו לדאוג ולפחד מחטאו, ואמרו רז"ל בפירוש מה שכתוב (תהלים מח ג) יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב, כאשר היה אדם עובר עבירה בשוגג היה לבו דואג עליו וחרד ומפחד לחטאו עד שהיה עולה לירושלים והיה מקריב קרבן החטאת והיה אך שמח, על זה נאמר יפה נוף משוש כל הארץ, ומה שכתוב ירכתי צפון, על המזבח ירכתי צפון היה משוש כל הארץ, כי החטאת היתה נשחטת על ירך המזבח צפונה, ואמרו רז"ל בזמן שאדם עובר עבירה ונושא ונותן בלבו תמיד על ענין חטאתו אשר חטא וחרד ומפחד עליה הקב"ה מוחל לו, ובזמן שמעביר העבירה מנגד עיניו והיא קטנה וקלה לנגד עיניו דומה למי שנשכו עקרב והוא בז לנשיכה ודוחק רגלו על הארץ להעביר הארס, ורואיו יאמרו לו הלא ידעת כי תעלה מכף רגלך ועד קדקדך.

טז) עתה נדבר על מי שיש בידו עון חלול השם שלא יתכפר עונו ביסורין, והנה הקדמנו כי יש לו רפואות תעלה אם יקדש את השם יתברך תמיד, עוד תמצא לו כפרה בהגיונו תמיד בתורה ויגיעתו בה, כאשר אמרו רז"ל (ר"ה יח.) אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה (שמואל-א ג יד) בזבח ובמנחה אין מתכפר אבל מתכפר בדברי תורה, ואע"פ שהיה עון בית עלי כחלול מצות קדשים כמו שנא' (שם פסוק יג) בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו, והנה כי התורה רפואה לכל מכה נחלה מאד, על כן כתוב (משלי טו ד) מרפא לשון עץ חיים.

יז) ועל מה שאמרו רז"ל (יומא פו.) כי על כריתות ומיתות בית דין תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין יש שאלה, והלא כתוב (ויקרא טז ל) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו.

והתשובה בזה כי מה שנאמר לפני ה' תטהרו מצות עשה על התשובה שנחפש דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' ביום הכפורים, ואע"פ שנתחייבנו על זה בכל עת, החיוב נוסף ביום הכפורים והטהרה אשר בידינו היא התשובה ותיקון המעשים אבל מה שכתוב (שם) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, שהוא אמור על הטהרה שהשם יתברך מטהר אותנו מן העון ומכפר עלינו כפרה שלימה ביום הכפורים בלא יסורים, זה נאמר על מצות לא תעשה, אבל על כריתות ומיתות בית דין, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין.

יח) ואמרו רז"ל (יומא פה:) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו, לכן מי שגזל את חברו ישיב את הגזלה ואחרי כן יתודה, ואם התודה תחלה לא עלה לו הוידוי, כמו שאמרו רז"ל (בבא קמא קי.) בענין הגוזל והנשבע לשקר שהוא חייב לשלם קרן וחומש ולהביא אשם, שהמביא גזלו עד שלא הביא אשמו יצא, אשמו עד שלא הביא גזלו לא יצא, שנאמר בענין גזל הגר שאין לו יורשים ונותן התשלומין לכהן (במדבר ה ח) האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו, פירוש האשם הנזכר במקרא הזה הוא על התשלומין, מלשון (שם פסוק ז) ונתן לאשר אשם לו, והוא מביא התשלומין מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו אח"כ.

יט) ואמרו רז"ל (יומא פז.) אם הקניט אדם את חברו בדברים צריך לפייסו, ואין צריך לומר אם דבר עליו לשון הרע, כי זה מן העבירות החמורות, ואם לא מחל לו חברו חייב לבוא לפניו עם חבורת שלשה בני אדם, לא מחל לו יבוא לפניו שנית עם חבורה אחרת, וכן יעשה פעם שלישית, ואמר אליהוא (איוב לג כז) ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העותי ולא שוה לי, פי' האיש הישר העויתי מלשון (שם א א) תם וישר, כי לא הייתי רואה זכות לאיש הישר אבל שמתיו נעוה ונעקש ולא היה שוה וישר אצלי, ולא שוה לי מלשון (ישעיה כח כה) הלוא אם שוה פניה, אל עמק שוה (בראשית יד יז), וענין יושר והשואה אחד, ולפי שבזה את הישרים לפני בני אדם צריך להכנע להם ולהתודות לפני רבים, על כן אמר ישור על אנשים, ועל כן דבר אליהוא על החטא ההוא בפרט כי הוא מן העבירות החמורות והמפסידות את הנפש, ואמרו רז"ל (שבת קיט:) כל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו מפני שחלל את התורה, שנאמר (דה"י-ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים וגו' לאין מרפא.

כ) ומה שאמרו רז"ל (יומא פו.) כי מי שיש בידו חלול השם תשובה ויום הכפורים ויסורין תולין ומיתה ממרקת, לפי שהמיתה ממרקת כל חטא אשר התשובה מועילה, ואם נהרג והתודה לפני מותו-מעת שנפלה עליו אימת מות יש לו כפרה ונחשב ההורג כשופך דם נקי וחסיד, שנאמר (תהלים עט ב) בשר חסידיך לחיתו ארץ, ואמרו רז"ל כי זה נאמר גם על הרשעים שבהם שנאמר עליהם (ירמיה ה ח) סוסים מיוזנים משכים היו, כי נחשבו כחסידים לפי שנעשה בהם הדין, כמו שכתוב (דברים כה ג) ונקלה אחיך לעיניך-כיון שלקה הרי היא כאחיך.

כא) ואמרו רז"ל עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה חוזר ומתודה עליהן ביוה"כ אחר, שנאמר (תהלים נא ה) וחטאתי נגדי תמיד, רבי אליעזר בן יעקב אומר אינו חוזר ומתודה עליהן ביום הכפורים אחר, ובמדרשים הזהירו מאד שלא יחזור ויתודה עליהן ביוה"כ אחר, והזהירו על זה משני פנים, האחד כי הוא מראה עצמו מקטני הבטחון וכאילו איננו בוטח על גדולת סליחת השם יתברך שהוא נושא עון ועובר על פשע, והזכירו על זה תאלמנה שפתי שקר וגו' (תהלים לא יט), והשני כי אם אינו מזכיר זולתי העונות הקודמים ידמה כי אין דאגתו זולתי על הראשונות, וכי לא חטא מאחרי כן, ואם כן ידמה כי איננו חופש וחוקר דרכיו וזה חלי רע הוא, כי המשגיחים על נפשם רואים בה תמיד דברי עונות או במדותיה וכאשר מקצרת מהשגת מדרגות היראה או כאשר מקצרת מן העבודה ועסק התורה, כי העונשים גדולים על אלה, גם כי פשיעות הלשון מצויות, ואמרו רז"ל (בבא בתרא קסד:) שלשה דברים אין אדם ניצול מהן בכל יום, הרהור עבירה ואבק לשון הרע ושאינם מכוונים לבם בתפלתם פעמים רבות, והשלישית כי ידמה שהוא מתפאר בהתודותו על הראשונים לבדם כי לא חטא אחרי כן, ואמרו במדרשים בשביל שאין לך מן החדש אתה מתודה על הראשונות, ומה שכתוב וחטאתי נגדי תמיד פירשו במדרש שיהיו נגד עיניו ונזכרים בליבו, אבל לא יזכרם בפיו, עוד פירשו בו בתלמוד ירושלמי (יומא פ"ח ה"ט) שלא יהיו בעיניך כאילו לא עשיתם אלא כאילו עשיתם ונמחלו, וכבר זכרנו זה בשערי עיקרי התשובה, ואמנם יש לו לבקש רחמים כל ימי חייו על סליחת עונותיו הראשונים והאחרונים ולהיות ירא ומפחד אולי לא השלים חוק עיקרי התשובה, והשנית כי העבירות שיש בהן כרת יסורים ממרקין אותן כאשר זכרנו, גם דוד המלך ע"ה אמר (תהלים כה ז) חטאות נעורי ופשעי אל תזכור, אך לא יזכיר הקודמות בפרט אחרי אשר שב מהן והתודה עליהן ביוה"כ, שכבד קיים מצות הוידוי בהן, ויש לו לבטוח שכבר נתקבל וידויו במה שהוידוי ראוי לכפר, אכן כל הימים יתפלל על סליחת עונותיו כאשר זכרנו, ואין מחובת התפלה לפרוט חטאיו רק מחובת הוידוי, ועוד מטעם אחר צריך להתפלל על עונות הימים הראשונים כי אולי יש לו עונות וחטאות שלא התבונן עליהם ולא זכרם ולא התודה עליהם, כענין שנאמר (תהלים יט יג) מנסתרות נקני.

כב) וסדר הוידוי חטאנו עוינו פשענו, והחטא כולל השגגה והפשיעה, וענין הפשיעה בלשון חכמי ישראל כשאינו נזהר מענין שדרך בני אדם להזהר כאשר הקדמנו, העונות הם הזדונות, והפשעים הם המורדים מלשון (מלכים-ב ג ז) מלך מואב פשע בי, והשם יתברך סולח כגודל חסדו גם למודדים בו כי ישובו אליו בכל לבם, ונאמר (דניאל ט ט) לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו, ונאמר (תהלים כה יא) למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא, ונאמר (שם סה ד) דברי עונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם.

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף