שערי ישר/ה/יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ה יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גרסינן במס' ב"ב ד' קל"ד זה אחי אינו נאמן ליטול עמו בחלקו, מת יחזרו נכסים למקומם, נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחי' עמו, ומוקי בגמ' דקאמרי אחים אין אנו יודעים, ופי' רשב"ם וז"ל למקומם כלומר למי שנתנם לו, אבל שאר אחים אין יורשים עמו דאמר להו הרי החזקתם בנחלה הראוי' לו לספק מאבינו, אותה טלו לכם שהרי לא מחל חלקו לכם, ואכתי עד השתא בתורת גזל ישנה בידכם ועתה תירשו אותו חלק מן הדין, וגם אני אירש חלקי שנתתי לו כמו כן דנמצינו כולנו שווים בנחלתו עכ"ל. ובשו"ע חו"מ סי' ר"פ שהביא שם דין זה דאם נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו, כתב הרמ"א בהג"ה וז"ל וכל זמן שהנכסים שלוי לקח מראובן הם בעין או שאר נכסים הבאים מחמתו נוטל ראובן בראש, אבל אם ליתנהו להנהו ניכסי ולא הבא מחמתם אין ראובן נוטל כלום בראש, אלא חולק עם שמעון בשוה (טור ס"ח בשם הרמ"ה) עכ"ל. וקשה טובא למה לא יבוא על שמעון בממ"נ אם אחיך הוא הלא נשאר אצלך חלקו וכנגד חלק זה אטול אני משאר נכסים שנשארו אחריו ולמה תירש אותו יותר ממני, וכמו שכתב הרשב"ם שהרי לא מחל לוי לשמעון חלק ירושתו ורק בתורת גזל נשאר אצלו ועכשיו יבואו לחשבון, ובביאורי הגר"א ז"ל כתב ע"ז בזה"ל וכ"ז וכו' דאמרינן קם דינא כמש"כ בפ' החולץ וא"כ גם שם צריך לחלק כן עכ"ל. ולא באר דבריו איך שייך התם חילוק זה, אבל דבריו סתומים וקצרים כדרכו בקודש, ובנתיבות המשפט סי' ר"פ סק"א כתב ע"ז וז"ל והא דאין ראובן יכול לומר ממ"נ אם הוא אחינו הרי יש בידך השתות שהוא ממון לוי, אחרי שהוא בגזל תחת ידך ומגיע לי חלק מזה, נראה דהוי מטעם דאמרינן קם דינא כמבואר ביבמות ד' ל"ז גבי ספק ובני יבם ע"ש, ולפי"ז מוכח דאפילו בחד גברא אמרינן קם דינא, דלא כמש"כ הש"ך בסוף ספרו תקפו כהן, והא דנוטל באם השתות בעין, נראה דלא קם דינא רק כשבא להוציא מתחת יד הזוכה אמרינן קם דינא, וזוכה בו מתורת הפקר בי"ד, משא"כ כשהשתות הוא בעין או דבר דאתי מחמתי' דהוי כאילו הדבר בעין, אז אמרינן ממ"נ הדבר הזה הנשאר הוא של ראובן כיון שחבירו נוטל כנגדו עכ"ל. ואין דבריו מובנים אם שמעון כבר זכה מה שהוא ת"י מדין הפקר בי"ד איך שייך שוב ענין ממ"נ דהרי מה שחבירו נוטל כנגדו, הוא מחמת שכבר זכה ע"י הפקר בי"ד ולא מטעם ירושה, וענין זה צריך ביאור, אבל כ"ז הוא רק לענין מה שנוטל כשהדבר בעין או דבר דאתי מחמתי', דאינו מתבאר היטב בדבריהם, אבל עכ"פ בעיקר הדין היכא דליתנהו להנהו נכסי מפורש ברמ"א בשם הרמ"ה דאינו נוטל חלק בראש ולא יכול ראובן לטעון ממ"נ הרי יש בידך ממון לוי, משמע בפשטות כהגר"א וכהנתיבות דאמרינן קם דינא אפילו בחד גברא, שלא כשיטת הש"ך:

אמנם מצאתי בזה בס"ד ענין נפלא, דהנה ביסוד דברי הרמ"א שהוא מהטור בשם הרמ"ה תמה הב"י על דברי', דז"ל הטור כתב הרמ"ה היכא שנטל הספק עם אחיו שהודה לו בחלקו וקנה נכסים ממקום אחר ומת ולא הניח אלא הנכסים שקנה ממקום אחר דינא הוא דשקיל האי אחא דאודי לי' מהנהו נכסים כשיעור מאי דשקיל מרי' דנכסים מחלקו ושארי פליג לי בהדי שאר אחים וכו' ואי ליתא לממונא דהאי אחא דאובדי בעינא גבי דהאי ספק, ולא ממונא דידי' דאתא מחמתי' פליג להו כולהו אחי לממונא בשוה עכ"ל, וכתב הב"י ע"ז וז"ל דברים תמוהים הם, שהרי מה שכתב בסוף ואי ליתא לממונא דהאי אחא דאודי בעינא וכו' סותר למה שכתב בתחילה, וצ"ע. עכ"ל ומחמת התמי' הזאת לא הביא המחבר דין זה של הרמ"ה והרמ"א, בספר דרכי משה כתב לתרץ תמיהת הב"י וז"ל ול"נ דראש דבריו אמת ומיירי שהי' לו נכסים דאתי מחמת נכסים שלקח מאביו ולכן כתב בסוף דבריו ולא ממונא דידוע דאתי מחמתי' וכו' דמשמע דכה"ג מיירי ברישא כנ"ל עכ"ל, ולכן הביא להלכה בשו"ע דברי הרמ"ה כמו שהם, והנה כאשר זכינו שיצא בזמננו לאור ספרו של הרמ"ה על מס' ב"ב הוא יד רמ"ה, כל רואה יראה שדברי הטור בשמו מתפרשים באופן אחר לגמרי להיפוך מדברי הרמ"א, רק שנחסר בדברי הטור בבא אחת מדברי הרמ"ה, ועי"ז נדחקו לפרש דבריו ועלינו להעתיק דבריו בקצרה כמו שהם בספרו שם, בפ' יש נוחלין אות ט' וז"ל מיהו ודאי היכא דנטל הספק עם האח שהודה לו בחלקו וקנה נכסים ממקום אחר ומת ולא הניח אלא הנכסים שקנה ממקום אחר דינא הוא דשקיל האי אחא דאודי לי' מהני נכסי כשיעור מאי דשקל מרי נכסי מיני' בחולקי' ושארי פליג לי' בהדי שאר אחים בשוה, מ"ט משום דאתי עליהו ממ"נ, אם אחוכון הוא הוי לי' למישקל בהדייכו, וההוא חולקא דהוי לי' למישקל בהדייכו, גבייכו הוא, ודינא הוא דיריתנא לי' לחולקא דפש לי' גבייכו בהדייכו כי היכי דירתיתו בהדאי הני נכסי דנפלו לו ממקום אחר, אהדרוה לחולקי' ונפלגונהו לכולהו נכסי בשוה ואי לאו אחוכון הוא לית לכו חולקא בהנהו נכסי דנפלו לו ממקום אחר, הילכך דינא הוא דשקיל בהדי' האי אחא דאודי לי' לספק מכלל נכסי ברישא כשיעור מאי, דשקל הספק מיני' בחולקי', ושאר אחים לית להו זכותא בהאי שיעורא דהא כל אחד מינייהו קא נקיט מחולקי' דספק מהאי שיעורא ממאי דהוי מחייב כל חד מינייהו למיתב לי' מחולקא ולא יהיב לי' ושארא פלגו להו כולהו אחים בשוה ואשתכח דכל חד מינייהו בין מהני נכסי דנפלו לו ממקום אחר בין מחולקא דפיש לי' לספק גבי הני אחים בהדי הדדי הוא דמטי להו הילכך היכא דשביק וכו' וה"מ היכא דלא איתניס ממונא דירתי אחים מאבוהון בידא דאחים אבל היכא דאיתניס כולי' ממונא גבי אחים דאשתכח דאיתניס חולקי' דהאי ספק בכלל ברשותי' דמרי' איתניס ולא קיימי עלי' אחים בגזלן כי היכא דליחייבו עלה באונסים דהא לא הוו ידעי דאחוהון הוא, והשתא נמי, דמית ההוא ספק אשתכח דליכא גבי אחים מחולקא דספק ולא מידי, הילכך דינא הוא דאי איתא לההוא ממונא דהאי אחא דאודי לי בעיני' גבי האי ספק א"נ ממונא דאתי מחמתי', הדר למרי' ושארא פלגי לי' כולהו בשוה, ואי ליתי' לההוא ממונא דהאי אחא דאודי לי' בעיני גבי האי ספק ולא ממונא דידיע דאתא מחמתי' פלגי לי' כולהו אחים לכולהו ממונא דשבק ספק בשוה, ודוקא דקאמרי מעיקרא אין אנו יודעים וכו'. עכ"ל בקוצר מעט והנה מפורש בדברי הרמ"ה דהא דמחלק בין איתא לממונא בעין או לא הוא דוקא היכא דאיתנס ההוא ממונא שירשו אחים דאז ליכא טענת ממ"נ עלייהו דהרי ליכא גבייהו מירושת אביהם כלום, מאי דהי' משל הספק אצלם, דהרי אינם חייבים באונסים, ובכה"ג איתא להאי חלוקא בין איתא לממונא גבי האי ספק או לא, דהיכא דאיכא בעין או ממונא דאתי מחמתי', אז אף דליכא ממ"נ יחזרו הנכסים למקומם לגבי האי אחא דאודי לי', ואי ליתא לממונא בעין ולא ממונא דידיע דאתי מחמתי' פלגי בשוה, אבל היכא דלא איתנס לגבי אחים מה שירשו מאביהם דאית לי' להאי אחא דאודי טענת ממ"נ עליהם, אין חילוק בין איתי' לההוא ממונא בעין או לא:

והנה אף שירא אנכי לסתור דברי הרמ"א ז"ל שכל בית ישראל סמכו עליו, אבל בדבר הנראה לעינים כזה מצוה לומר דהוראת רמ"א ז"ל בזה אינה נכונה, שרצה לתרץ תמיהת הב"י על הטור, ובאמת נשמט בדברי הטור בבא אחת והוא האי דינא דכתב הרמ"ה דהיכא דאיתנס כולהו ממונא גבי אחים, ומאי דמסיק הטור בשם הרמ"ה דהיכא דליתי' לממונא דהאי אחא דאודי בעיני' גבי האי ספק ולא ממונא דאתי מחמתי' דפלגי בשוה, קאי היכא דאיתנס, ומאי דכתב הטור בראש דבריו דגם היכא דליתא מנכסים שנטל מהאח שהודה ונשארו רק נכסים שנפלו לו ממקום אחר, נוטל האח שהודה כשיעור מה שנטל הספק מחלקו והשאר פלגי בשוה קאי היכא דלא איתנסו הנכסים לגבי האחים שלא הודו דאז כיון דאיכא טענת ממ"נ עלייהו משו"ה נוטל האח שהודה כפי מה שנטל הספק וזה ברור, והב"י שתמה על הטור נראה ברור שלא הי' לנגד עיני' ספרו של הרמ"ה על ב"ב הנ"ל, והדברים המובאים בטור בשמו הם מחוסרי הבנה ע"י השמטת הבבא העיקרית, וכן הרמ"א ז"ל והפרשה והגר"א ז"ל והנתיבות כולם לא ראו את ספר הרמ"ה, ועי"ז יצאה כל המבוכה בהוראה זו, שכתבו בשם הרמ"ה דאם לא נשארו אצל הספק רק נכסים שנפלו לו ממקום אחר, שאינו נוטל האח שהודה כנגד הנכסים שנשארו אצל האחים שלא הודו אף דאיכא טענת ממ"נ, ודין זה מפורש ברמ"ה להיפוך כמו שהבאנו, ומזה מוכח להדיא דשיטת הרמ"ה הוא דבחד גברא לא אמרינן קם דינא, וכמו דנראה להדיא בשיטתו לענין כליו של לוקח ברשות מושל כרחבה בפ"י, ומה שכתב הט"ז בסי' ש"צ לחלק בין היכא דמהני תפיסה או לא, דהיכא דלא מהני תפיסה אמרינן קם דינא אף בחד גברא, נדחים דבריו מדברי הרמ"ה אלו דהרי כאן ודאי הדין שלא יכול הספק לתפוס מן האחים שלא הודו לו, דזה אינו ספק של דררא דממונא, דלבי"ד אין כאן ספק כלל, והספק נולד רק ע"י הודאת אח זה שאומר זה אחי ובכ"ז לא אמרינן קם דינא שאם נפלו לו נכסים ממקום אחר ומהנכסים שנטל מהאח שהודה לא נשאר כלום נוטל האח שהודה כשיעור מאי דשקיל מרי נכסי מיני' בחולקא מחמת טענת ממ"נ, ושיטת הש"ך מוכחת מדין זה של הרמ"ה והטור דפסק כמותו בלי חולק:

אמנם עלינו לבאר דינו של הרמ"ה מה דמחלק בין נשארו הני נכסים דשקל הספק בעין או נכסים דאתו מחמתן או לא, דבפשטות ראוי לומר כיון דאתניסו הנכסים לגבי האחים שלא הודו באופן שאינם חייבים באונסים, וליכא עלייהו טענת ממ"נ למה לא יטלו האחים חלק בשוה עם האח שהודה, כמו שנוטלים חלק מנכסים שנפלו לו ממקום אחר, ועוד כיון שהרמ"ה לא כתב בזה שמסברא חדש דין זה ורק דרך ביאור על סוגית הש"ס עלינו לבאר מאין הוציא דינו מהגמ', והנה אחר העיון היטב דברי הרמ"ה מוכרחים מהגמ', דבגמ' שם ד' קל"ה אמרו מת יחזרו נכסים למקומם בעי רבא שבח ששבחו נכסים מאליהם מהו, שבח המגיע לכתפים לא תבעי לך דכי נפלו ממקום אחר דמי, כי תיבעיא לך בשבח שאינו מגיע לכתפים כגון דיקלא ואלים תרעא ואסיק שירטון מאי תיקו, עכ"ל הש"ס ולכאורה אינו מובן מאי נפ"מ בין שבח המגיע לכתפים או לא, הלא עכ"פ ראוי שיחלוקו בשוה, ואם הני נכסים דשקל הספק מהאח שהודה נשבחו ושוים יותר מהנכסים שנשארו אצל האחים שלא הודו, למה יטול אח זה יותר מהם, כיון שמודה שהם ראוים ליורשו כמוהו, וגם אם לא נשבחו הי' ראוי שיחלקו עפ"י גורל אם הם יתבעו לחלק כן, ואם הם רוצים להשאר על נחלתם לבלי לחלק עפ"י גורל, הלא אז ראוי לומר דגם בשבח המגיע לנכסים דהוי כנכסים שנפלו לו ממקום אחר, יכול לטעון עליהם ממ"נ אם אני שוה עמכם אני רוצה לחלק עפ"י גורל, ואם אינו אחינו הוא אין לכם לתבוע ירושה ממנו, אלא ודאי נקיט הש"ס דאף אם מתרצים או תובעים האחים שלא הודו לחלוק עפ"י גורל הכח והזכות להאי אחא שהודה ליטול את הנכסים שנטל הספק ממנו בלי גורל וחלוקה אף אם עולים בדמים הרבה יותר מהנכסים שנשארו אצל האחים שלא הודו, וכן מוכח ענין זה מהמשנה דקתני מת יחזרו נכסים למקומם דלכאורה אינו מובן כ"כ מה שייך להחליט בזה שיחזרו למקומם, הלא זה תלוי בדעת האחים שלא הודו, אם מתרצים בזה ואינם תובעים לחלוק מחדש או לא, אלא ודאי אין להם כח לתבוע חלוקה חדשה ורק לעולם חוזרים הנכסים למקומם ומזה מוכח להדיא ענין זה דגם אם איתניסו הנכסים שהיו אצל האחים שלא הודו ג"כ הדין דהני נכסים חוזרים למקומם, דמה לי אם נאבדו לגמרי או שהם פחותים מהנכסים האלה, ומזה הוכיח הרמ"ה דגם אם נאבדו לגמרי ע"י אונס דליכא טענת ממ"נ דהרי לא נתחיבו באונסים, מ"מ אם הני נכסים הם בעין או נכסים דאתו מחמתן נוטלן האח שהודה, ורק אם לא שבק הספק מהני נכסים ונשאר אצלו רק נכסים שנפלו ממקום אחר אז יש חילוק בין איתניסו הנכסים לגבי האחים שלא הודו או לא, דאם אתניסו חולקים בשוה דליכא טענת ממ"נ, ואם נשאר אצלם נוטל כשיעור מה דשקל הספק מיני', או שיחזירו הם מה שנשאר אצלם ויחלקו בשוה, מחמת טענת ממ"נ, ונתבאר היטב מקור הדין של רבינו הרמ"ה ז"ל מהמשנה והגמ' בעזה"י בלי גמגום כלל:

אכן עדיין לא יצאנו בזה חובת ביאור על הש"ס מאיזה טעם הוא שיחזרו הנכסים למקומם ולמה באמת לא יוכלו האחים שלא הודו לתבוע חלוקה חדשה, ומכש"כ אם נאבדו אצלם הנכסים שנשאר מחלק הספק, למה יטול האח שהודה בחזרה מה שנתן להספק והם לא יטלו כלום, ומ"ש נכסים אלו מנכסים אחרים שנפלו לו שנוטלים עמו, מחמת שהוא מודה שהמוריש אחיהם הוא והם אינם יודעים, ונלענ"ד לבאר ענין זה עפ"י שני יסודות וכללים בדיני הירושה, היסוד הראשון הוא דמשפט הירושה הוא שהיורשים יטלו כולם בשוה, ומה"ט אמרינן בבכורות ד' נ"ו דבחלקו גדיים נגד תישים לכו"ע אין ברירה, משום דאין זה מן הדין שיזכה אחד במין זה לבדו וחבירו במין השני, והריטב"א בחי' לע"ז ד' ס"ד בהא דאיתא התם גר ונכרי שירשו את אביהם נכרי גר יכול לומר לנכרי טול אתה ע"ז ואני מעות וכו' כתב בזה"ל פי' וסבר לה יש ברירה אבל לדידן דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה אסור, ואפשר דהכא הכל מודים דיש ברירה, דאנן סהדי שמתחילת הירושה האי ניחא לי' בע"ז והאי ניחא לי' במעות וכמבורר מתחילתו דמי וצ"ע עכ"ל. ולפי"ז הכא במיתת הספק, כ"ז שהנכסים שנשארו אצל האחים שלא הודו הם בעין, י"ל דהוי כמבורר שמה שאצלם ישאר אצלם, ומה ששקל הספק מהאח שהודה יוחזר למקומו, משום דכיון שהאח שהודה אינו יכול לתבוע מהם כלום על דין גורל, דכמו שמתחילה לא הי' יכול הספק לזכות מהם, כ"כ הוא אינו זוכה מהם כלום, אף דקמי שמיא גליא וגם הוא יודע שהספק הוא אחיהם, אבל מ"מ עפ"י משפט התורה בדיני ספיקות האחים שאינם יודעים זוכים להשתמש בכל דבר השתמשות כאדם העושה בתוך שלו, ומשו"ה מן הדין דכמו שאין לו זכות תביעת חלוקה, כ"כ אין להם זכות זה לתבוע עליו, דאל"כ יזכו הם במשפט החלוקה יותר ממנו, ומשו"ה הוי כהוברר מעיקרא דכמו שהם זוכים בחלק ירושתם בנכסים אלו בדין ודאי, באופן שלא יוכל האח שהודה לתבוע מהם כלום על דין גורל, כ"כ זכה האח שהודה בחלקו שלא עפ"י גורל, ולכן אף אם אח"כ נשבח חלק זה אין להם כח תביעה על חלק זה, כיון שכבר הוברר חלקם משעה ראשונה, עוד כלל חדש מצאנו בדיני הירושה פ"י מה שהורו לנו רבותינו ז"ל דכח זכות ירושה אינו חל משעת מיתת המוריש. אלא כבר חל משעת לידת היורש, דהר"ן כתב ריש פ' הכותב דמשו"ה לא מהני סלוק בירושה של תורה משום דכבר זכה לענין זה דלא סגי בסלוק אלא או במכר או במתנה ואי אפשר שהרי לא זכה בה לגמרי ולא בא לרשותו שיוכל להקנות וכמו בירושת אשתו לאחר שנשאת יעו"ש. וכן כתב הרמ"ה בס' יד רמ"ה בפ' י"נ אות ק' בהא דמחלק הש"ס דאינו יכול להתנות פלוני בני לא יירש בנכסים ובע"מ שאין לך עלי שאר וכסות דסובר ר"י בדבר שבממון תנאו קיים, משום דהתם ידעה וקמחלה הכא לא מחיל, כתב הרמ"ה וז"ל ברם צריך אתה למידע דהא דמשנינן הכא לא מחיל, לאו למימרא דאי מחיל דאמר מחילנא א"נ קנו מיני', דמסתלק בירושת אביו בחיי אביו הוי מחילה, דהא גבי ירושת הבעל דאיכא למימר דרבנן היא ואפי' ת"ק דרשב"ג לא קאמר דכי מסלק נפשי' מיני' מסתלק אלא בכותב לה ועודה ארוסה דאכתי לא חזי למירתה, דכי זכי בירושתה לא מכח אירוסין קא זכי אלא מכח נשואין הוא דקא זכי, וכיון דמקמי נשואין קא מתני דלא לירות, אשתכח דכי קא נסיב בתר הכי אדעתא דהכי קא נסיב ואמטו להכי תנאו קיים, אבל כתב לה בעודה נשואה לא מסתלק וכו' אבל גבי ירושת הבן מאימת חזי לירושה משעת לידה ההיא שעתא לא קא מחיל ולא אדעתא דהאי תנאה קא מתילד ואמטו להכי אע"ג דמתנה השתא נמי לא הוי תנאה עכ"ל. ועי' במשנה למלך ריש פ' כ"ג מה' אישות שבאר בארוכה כל השיטות בזה, והנה שיטת הר"ן והרמ"ה שוים בזה דגם בדאורייתא מהני סלוק, אך בירושה של קורבא לא מהני משום דכבר זכה, היינו דענין סלוק הוא מכח הדין שלא יחול הדין על ענין זה וכח הדין של ירושה כבר חל משעת לידת היורש ובדבר שכבר חל הדין לא מהני סלוק:

ועפי"ז יש לומר דמיד שנתן האח שהודה חלקו להספק מחמת דין הודאת בע"ד ונשאר חלק הספק אצל האחים שלא הודו, אז נתברר משפט הירושה מהספק שלאחר מותו הנכסים האלה שנתן האח שהודה יחזרו למקומם במיתת הספק, מחמת זה שהאחים שלא הודו זוכים בנכסי הספק מיד ולעולם עד שיבורר שאחיהם הוא, וכמו שאין להאח שהודה משפט ירושה מנכסיו שנשאר תחת ידם של האחים שלא הודו, כ"כ אין להם משפט ירושה על נכסים אלו שיהיב האח שהודה, ולכן אף אם אח"כ בחיי הספק נאבדו הנכסים אצל האחים שלא הודו ונשאר אצל הספק הנכסים שנטל מהאח שהודה, לא יזכו עוד האחים שלא הודו בדין ירושה בנכסים אלו, ומשו"ה אם הושבחו הנכסים כשבח שאינו מגיע לכתפים, ואח"כ מת הספק זוכה בהם האח שהודה דחשובים כהנכסים עצמם, אבל אם השבח הוא מגיע לכתפים כגון ענבים העומדים להבצר דגוף אחר הוא והוי כנכסים שנפלו ממקום אחר, דעל נכסים אלו לא הוברר מעיקרא כלום, בזה חולקים בשוה, וכל זה נראה לי דוקא אם הושבח בחיי הספק, אבל אם הושבח לאחר מיתת הספק אף בשבח המגיע לכתפים נוטל האח שהודה, דקודם מיתת הספק לא זכה האח רק בכח דין ירושה, אבל לא זכה בגוף הדבר להיות פירות השדה שלו, אבל מיד במיתת הספק זכה בשדה ממש דהוי כאילו חלקו כבר, וכן מוכח מפשטות דין השו"ע סי' רפ סעי' ג', ועלה לנו בענין זה דבנכסים שנפלו לו ממקום אחר, תלוי בזה, אם איכא טענת ממ"נ לאח שהודה כגון שלא שבק הספק הנכסים שנטל מהאח שהודה, ולגבי האחים שלא הודו עדיין נשארו הנכסים שירשו מאביהם, אז נוטל בראש האח שהודה כשיעור הנכסים שיש תחת ידם, ואם נאבד אצלם באונס דליכא טענת ממ"נ חולקים בשוה, וכ"ז אם נאמר דבחד גברא לא אמרינן קם דינא כמש"כ הש"ך:

אמנם לפי"ז דברי הרשב"ם שהבאנו שכתב לפרש טענת ממ"נ על האמור במשנה יחזרו הנכסים למקומם, אינם מדויקים, דלפי המתבאר כ"ז דאיתנהו הני נכסים בעין אי"צ לטענת ממ"נ, ואולי הוא רק להוסיף ביאור:

ומעתה יש להבין קצת גם שיטת הגר"א ז"ל שמפרש דברי הרמ"א דסובר דבחד גברא אמרינן קם דינא, ואף אם איתנהו הני נכסים אצל האחים חולקים בנכסים שנפלו להספק ממקום אחר בשוה, דלא מהני טענת ממ"נ, והיכא דאיתנהו הני נכסים אצל הספק שמת, או נכסים דאתו מחמתן, נוטל האח שהודה חלק בראש, דלא נתבאר המקור לזה ומאיזה טעם הוא, ועפ"י דברינו הנה מקורם ג"כ כמש"כ מהא דמחלק הש"ס בין שבח המגיע לכתפים או לא, והטעם לזה הוא ג"כ עפימש"כ דנתבאר על נכסים אלו משפט הירושה מעיקרא שיחזרו הנכסים למקומם, וע"ז לא אמרינן קם דינא, דמתחילת הדין כשזכו האחים בחלקם זכו להשתמש בנכסיהם, באופן שאין להספק שום כח וזכות בהם. ומשו"ה עכשיו כשבאים לירש בת הספק אין לנכות מחלק ירושתם מה שעכבו לעצמם בחיי הספק, אבל לא יוכלו לתבוע חלק ירושה מהנכסים שנטל הספק מהאח שהודה, דע"ז ג"כ קם דינא מעיקרא שלא יהי' להם כח ירושה לאחר מיתת הספק, כמו אילו הי' מת הספק קודם שנתן האח שהודה, אבל הנכסים של הספק שקנה לעצמו ע"ז שייך האי דינא דקם דינא, שלא יגרע חלק ירושתם בנכסים אלו מחמת הנכסים שנשארו אצלם ע"י דין של אין ספק מוציא מידי ודאי, אמנם מה דמסיק הגר"א ז"ל דבפ' החולץ ג"כ צריך לחלק כן, לא אבין דבריו ומה כונתו בזה דהלא שם ודאי מיירי בהאי פלגא שנטל היבם מנכסי מיתנא הוא בעין, דאל"כ איזה טענת ממ"נ אית לי' להאי ספק, והרי מפורש בגמ' שטענת הספק הוא ואי בר מיתנא אנא הבו לי פלגא דפלג אבוכון בהדאי, ועל זה אמר ר' אבא קם דינא, ואולי כונתו דמן הפלגא שנטל היבם מנכסי מיתנא נוטל הספק עם בני היבם חלק ירושה שוה עמהם, דע"ז ג"כ קם דינא מעיקרא, דכיון שנוטל היבם הפלגא מחמת צד הספק שמא ברי' דידי' הוא, משו"ה חל הדין מעיקרא שלאחר מיתת היבם יטול הספק חלק ירושה בזה, ומה דאמר ר' אבא קם דינא הוא לענין שאינו נוטל את כל הפלגא וכן אינו נוטל חלק ירושה משאר נכסים של היבם מחמת טענת ממ"נ. עוד י"ל דכונתו דאם איכא כל הנכסים שנפל עליהם הספק מעיקרא, היינו הפלגא שנטל הספק והפלגא שנטל היבם הכל הם עכשיו בעין כדמעיקרא אז הדר דינא גם לר' אבא, כיון דעכשיו אפשר לחדש הטענה דמעיקרא וגם איכא דין ממ"נ אבל אם הפלגא שנטל הספק כבר ליכא בעולם, ונשתנה המצב, דאז אף דאיכא עכשיו טענת ממ"נ דעל הפלגא שנטל אינו מחויב עכשיו כלום בזה פליגי ר' אבא ור' ירמי', אבל כ"ז הוא דחוק, ושיטת הרמ"ה בזה היא היטב מבוארת מן הש"ס כמש"כ:

והט"ז בסי' ר"פ הקשה על האי דינא דסעי' ד', באם טען שמעון איני אחי דראובן יורש הכל, בין מה שנתן להספק ובין נכסים שנפלו לו ממקום אחר, מהא דספק ובני יבם דאמרינן קם דינא, ודברי' קשה להולמן מה שייך ענין זה של הודאת שמעון לדינא דקם דינא, ואשתומם על המראה ולא מצאתי באחרונים מי שיתעורר בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף