שערי ישר/ד/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ד ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתב הרשב"א ז"ל בתוה"ב שער ב' בית ד' וז"ל ולפיכך מי שלקח בשר כשר מן המקולין ואפילו חתיכה הראוי' להתכבד ואח"כ נמצאת טריפה במקולין ולא נודע חתיכות הטריפה בין שאר החתיכות ואינו יודע מאיזה לקח אם מן הטריפות או מן הכשירות כל אותן שלקחו כבר מן המקולין קודם שנודע שיש שם טרפות מותרות לפי שלא נודע האיסור אלא לאחר שפירשו אלו, וכשבא לאלו הספק בפורש בא להן וכל דפריש מרובא פריש, והיינו סיפא דברייתא דקתני ובנמצא הלך אחר הרוב, אבל אסור לאחר מכאן ליקח מן הקבוע במקולין. עכ"ל ובס' בדק הבית כתב וז"ל ולפימש"כ בענינים אלו הוא הדין אם הי' בעיר זה עשר חנויות מוחזקות לנו כולן בבשר שחוטה ולקח מאחת מהן ואינו יודע איזו היא, ואח"כ נתברר לנו שא' מהחנויות אלו בשר נבילה, הרי מה שלקח מותר שבשעה שנולד הספק כבר פירשה זו ואזלינן בתר רובא ע"כ, ואגב חורפא אמרה וליתא וכד מעיינת בה שפיר משכחת להו דלא דמיין כלל, דאילו בנמצא דאזלינן בתר רובא הספק שנולד לנו על שעה זו על חתיכה זו עם היות החנויות ברורים שאין בהם ספק והספק שעלי' הוא על שעה זו ולא על שעת פרישתה מן החנויות, אבל בשר שניקח מן החנויות בעודן כולן בחזקת היתר כשנתברר שאחת מן החנויות אסורה אין תורת הספק הזה על שעה זו, שאין תולדת הספק מצד עצמה, אלא מצד ברירת החנויות שנתברר עכשי' שאחת מהן אסורה ומתוך כך נולד בה ספק על אותה שעה שהוא פירשה בידי הלוקח מהן א"כ ספק זה אינו מחודש, אלא גלוי מילתא בעלמא הוא שתחילה הי' נעלם ממנו שהי' סבור שכולן מותרות וכשנתברר שאחת אסורה איגלאי מילתא למפרע שבשעת מקח חתיכה זו כשפירשה מהן באותה שעה הי' ספק שלה וזה ברור. עכ"ל. ובס' משמרת הבית להרשב"א ז"ל כתב ע"ז וז"ל אמר הכותב הוא חלים והוא מפשר, שהמחבר לא על חנות אחת מוכרת בשר נבילה בידוע אמרה דאעפ"י שזה לא ידע שיש כאן חנות מוכרת בשר נבילה כיון שלקח משם מן הקבוע לקח, והמחבר לא כתב כאן כן אלא בשנמצא שם ספק טריפה או אפי' ודאי טריפה לאחר שלקח, שזה לא נולד לנו במקולין עד לאחר שקנה זה, וכל מה שלקח מתחילה ולאחר שפירש נולד לנו הספק הזה אם לקח מן הטריפה או מן הכשירה מותר, דזה כנמצא הוא, דמ"ש מט' חנויות, דודאי מי שלקח מן הקבוע לקח אלא שלא נולד לנו הספק בעודו בקבוע אלא בפורש ומשום כך מותר, ואעפ"י שידענו בבירור שלקחו מי שלקחו מן הקבוע, שאין בשר נמכר בעיר אלא במקולין עכ"ל. והנה בנידון שכ' הרא"ה שכבר הי' חנות אחת מוכרת בשר נבילה והלוקח לא ידע בשעת לקיחתו דהוי קבוע, שהודה לו הרשב"א בזה, מובן הטעם בזה כמש"כ לעיל דעיקר ההבדל בין לקח לנמצא הוא צדדי הספק שעלינו לדון בזה, וכיון דבנידון כזה מה שגרם הספק הוא מחמת שנודע לנו כי חנות אחת מוכרת בשר נבילה, ועתה אף שהלוקח מסופק מאין לקח וספק זה הוא כספק פרישה, אבל באמת סבת הספק הוא מכבר בשעה ראשונה, ועכשי' ג"כ עלינו לברר את החנות שלקח משם מה החנות הזאת, וכל שעלינו לברר את החנות הוא ספק של קבוע דהרי גם מעיקרא כבר הי' חנות אחת מוכרת בשר נבילה בידוע) ואופן דאיפליגו הרא"ה והרשב"א הוא אם נודע אח"כ שבמקולין זה שלקח זה, נתערב טריפה באופן שאינה בטלה ברוב, כגון שהיתה חתיכה הראוי' להתכבד, דהרא"ה סובר דגם בכה"ג אסור גם מה שלקח קודם שנודע הספק וכמו בלקח אחר שנודע הספק והרשב"א סובר דבכה"ג מותר, והש"ך ביו"ד סי' ק"י סקי"ד הביא שם דברי הרא"ה והרשב"א ומפרש שעיקר החילוק להרשב"א הוא בין תערובות חתיכות לתערובות חנויות. יעו"ש. והפר"ח שם הקשה עלי' דמלשון הרשב"א במשמרת הבית שמדמה זה לנמצא אף שידוע שמן הקבוע לקח מוכח להדיא שאין החילוק בין תערובות חנויות לתערובות חתיכות, דאף אם נודע עכשי' שבמקולין אחד כל הנמצא שם הוא טריפה ודאית רק שאין ידוע איזהו דמכאן ולהבא ודאי אסור, או משום דתערובות מקולין לא בטיל ברוב כמש"כ כמה אחרונים, או בפשטות דחהר"ל אינה בטלה, גם בכה"ג להדיא מוכח מלשון הרשב"א דמותר מה שלקח קודם שנולד הספק, דהרי הרשב"א, דייק בלשונו דעיקר הטעם בזה משום שנודע שחנות אחת מוכרת בשר נבילה בידוע, מה"ט הודה להרא"ש בנידון שצייר הרא"ה, ונלענ"ד בכונת הרשב"א שעיקר החילוק בזה באיזה ספיקות שעלינו לדון בזה דבבשר הנמצא אף שידוע לנו שנלקח ממקום קביעות, אבל אין לנו לדון על החתיכה רק מצד עצמה מאיזו חנות היא נפרשה, ואין לנו לדון כלל על החנות שהיתה חתיכה זו מונחת שם, כיון שלא ראינו את החנות ולא עלה לנו שום ספק עלי', וסובר הרשב"א דגם בלקח מן המקולין אף שלקח בעצמו ועתה שכח באיזה מקולין, דלכאורה הרי זה דומה ללקח מחנות ושכח מאיזה חנות, וכמו שדמה הרא"ה שני ענינים אלו, אבל כיון דבשעת לקיחה לא הי' שום דין ספק על החנות דכולן הי' בחזקת כשרות ושום אדם לא ידע שנמצא טריפה במקולין, ורק עכשי' נודע שנמצא במקולין טריפה, ונולד מזה ספק, נמצא שדין הספק הוא רק עכשי' לאחר שנפרש הבשר והוי תורת הספק רק על חתיכה זו לבד, וכשעלינו לדון רק על החתיכה זו לאחר שפירשה אין עושים צד הספק רק מאין נפרשה שזהו ספק של פרישה דאזלינן בתר רוב, והרא"ה סובר כיון דבאמת במציאות כבר הי' טריפה במקולין בשעת לקיחתו, חשבינן כאילו כבר הי' תורת הספק אז בשעת לקיחתו, רק הוא לא ידע, ומשו"ה מדמה זה כאילו נודע עכשי' שחנות אחת מוכרת בשר שחוטה, והרשב"א מחלק בין היכא שנודע עכשי' שחנות מוכרת בשר נבילה בידוע, שכבר הי' נודע לרבים, חשבינן שהי' ראוי לספק כבר על מקום לקיחתו מה הוא וחסרון ידיעת הלוקח אינו מועיל כלום לשנות את תורת הספק והרא"ה אינו מחלק בין טריפה שנודע כבר לרבים לבין היכא שלא ידע שום איש כיון דבאמת כבר הי' טריפה מעורב או במקולין אחרים או במקולין זה עצמו: והר"ן בפגיה"נ כתב בענין זה בלשון אחר וז"ל וכתבו בתוס' דלא מיקרי קבוע אלא כשהי' האיסור נודע קודם שלקח אבל אם לא נודע האיסור קודם שלקח, אעפ"י שלאחר שלקח נתגלה האיסור ונעשה קבוע לא אמרינן בי' דליהוי קבוע למפרע, ונ"מ למי שלקח בשר מן המקולין ואח"כ נודע שהיתה טריפה ביניהם דשרי, כיון דבשעה שלקח לא הי' קבוע, דדין קבוע שיהא כמע"מ חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חדושו ואילך, כלו' משנעשה קבוע אבל למפרע לא. עכ"ל. ונלענ"ד דהר"ן סובר כהרשב"א ולא מטעמי' דהרשב"א סובר דבכה"ג שנמצא טריפה במקולין שלא הכיר בה אדם עד עכשי' אין תורת הספק למפרע לומר שכבר הי' ענין הספק, אלא חשבינן שכל דין הספק נתחדש עכשיו, ומה"ט הוא דומה לבשר הנמצא, דלא שייך לומר שכבר הי' הספק, דהאדם שלקח אולי ידע והכיר בה כיון שהחנויות הם ברורים, כ"כ הכא כיון שלא הכיר שום אדם שנמצא שם טריפה עד עכשי', לאחר שנפרד חשבינן שעיקר הספק נולד עכשיו לאחר שנפרשה החתיכה, והר"ן סובר דגם בנתגלה עכשיו שיש טריפה במקולין חשבינן כאילו הי' הספק כבר וכמו שסובר הרא"ה דאין חילוק בין ידעו בו רבים או לא, אלא אף אם נימא דהוי ספק למפרע, ועלינו לברר למפרע דהחנות שהי' מונח שם חתיכה זו הי' כל הנמצא בה בשר כשר, מ"מ הוי רוב דעל זמן ההוא איכא רוב המספר משום דכיון דאז לא הי' עוד איסור ניכר וידוע, לא הי' בזמן ההוא דין קבוע על החנויות, ולפי"ז נלענ"ד ברור שבנידון שצייר הרא"ה ז"ל שנודע עכשיו דחנות אחת מוכרת בשר נבילה בידוע, היינו שכבר הי' נודע לרבים ענין זה, רק הוא הלוקח לא ידע מזה, שבאופן זה גם להר"ן ז"ל הוי קבוע למפרע, כיון שכבר הי' קבוע, דמה שידוע וניכר חשוב קבוע, ורק היכא שנמצא עכשיו שהי' טריפה במקולין דמעיקרא לא הי' ידוע וניכר, לא אמרינן דעי"ז שנודע עכשיו שמעיקרא הי' טריפה במקולין שיהי' קבוע למפרע, והחילוק בין הר"ן והרשב"א הוא, דלהרשב"א מה שלקח מן המקולין קודם שנודע הספק הוא מדין כל דפריש מרובא פריש, שהוא רוב המקרה של פרישה, ולהר"ן אינו כן אלא רוב המספר, דמעיקרא קודם שהי' קבוע גם רוב המספר מהני. ולפימש"כ איכא נפ"מ לדינא בין הר"ן והרשב"א היכא שנודע עכשיו דבחנות אחת הי' רק בשר טריפה, ולא נודע באיזו חנות והלוקח ידע מאיזו חנות לקח, דהוא מה שאמרו האחרונים תערובות חנויות, דמכאן ולהבא אסור, או משום דהוי חהר"ל, או משום דהוי של שני בני אדם שאינם עומדים להתערב, ולהב"ח והד"מ אפשר דהוא מה"ת, ומה שלקח קודם שנודע הספק, נלענ"ד שלהרשב"א אסור בכה"ג, דלפימש"כ סובר הרשב"א דגם כשלא הי' ידוע מעיקרא חשוב קבוע, אלא דצדדי הספק הוא כהספק של בשר הנמצא שחשבינן שנולד הספק עכשיו, ומשו"ה אין לנו לספק רק מהיכן נפרשה החתיכה, וזה שייך רק בתערובות חתיכות או בחנויות שאינו יודע מאיזו לקח, אבל כשיודע מאיזו חנות, ורק אין ידוע באיזו חנות נמצא בשר טריפה, דבכה"ג אין תורת הספק על החתיכה זו שלקח מהיכן נפרשה, שהרי יודע את החנות שהיתה שם חתיכה זו, המסופקים אנחנו על כל החנות אם הנמצא שם הוא בשר כשר או לא, ועלינו לברר למפרע שחנות זאת כל הבשר שנמצא בתוכה הוא בשר כשר ע"י רוב המספר, וזה דין קבוע ממש, ולשיטת הר"ן שבארנו וסובר להיפוך שתורת הספק הוא למפרע משעה שהותחל הבשר להפרש ממקולין, אלא דאז לא הי' על המקולין דין קבוע, כ"ז שלא הי' ידוע לשום אדם ממקרה הטריפה יש מקום לומר דגם כשיודע את החנות שלקח הבשר והספק אם בה הי' בשר טריפה, מותר כל מה שלקח קודם שנולד הספק, כיון דבשעה שלקח לא הי' קבוע ומהני רוב המספר לברר על זמן ההוא שכל מה שנמצא אז בחנות זו הי' הכל בשר כשר, ורק משעה שנולד הספק חל איסור על הנמצא בחנות זו, כמו שנאסרו שאר החנויות הנכנסים בספק זה, ובשר הנפרש קודם שנולד הספק מותר, דבזמן ההוא עדיין לא הי' דין קבוע ומכאן ולהבא נעשה קבוע: אמנם נלענ"ד דגם לשיטת הר"ן שאלה זו תלוי' בשאלת תשובת גאוני בתראי הידועה שהבאנו לעיל בפ"ב בחצי כבש הקבוע וחצי השני פריש, דיש מתירים הכל ויש אוסרים הכל, והפר"ח מכריע דהקבוע אסור מן הדין והנפרש מותר, דכ"כ בנידון דידן שיודע את החנות שהי' שם הבשר, דאם מה שלקח הוא בשר כשר הרי אז כל הנמצא בחנות הוא כשר, ואם הנמצא בחנות אסור גם חתיכה זו אסורה, כיון דאין כאן תערובות חתיכות, ולפימש"כ לעיל דבכה"ג שאי אפשר לעשות צדדי הספק על הדבר הנפרש לחוד רק לצרף הכל ביחד את מה שבחנות עם חתיכה זו: תלוי ברוב ומיעוט שאם מה שנפרש הוא רוב והמיעוט הוא הנשאר בחנות, אז נגרר מה שבחנות אחר הרוב שנפרש והכל מותר, ואם הרוב נשאר בחנות והמיעוט נפרש הכל אסור, ולפי"ז גם להר"ן אינו פשוט להיתר בכה"ג, ולכן מה שכ' בפמ"ג סי' ק"ו על דברי הש"ך סקי"ד לבאר להלכה ענין זה שפשוט יותר להתיר בתערובות חנויות ביודע מאיזו לקח, שהוא קבוע דרבנן, מכמו קבוע דאורייתא. היינו שנודע עכשיו החנות האחת שבה נמצא הטריפה, וא"י מאיזו לקח שהוא קבוע דאורייתא יעו"ש, ולפימש"כ הוא להיפוך, דבנידון שקורא הפמ"ג קבוע דאורייתא ודאי שרי להרשב"א ולהר"ן, מלבד לשיטת הרא"ה שחולק על הרשב"א, ובנידון שקורא הפמ"ג קבוע דרבנן, לפימש"כ לכו"ע אסור אם יודע מאיזו לקח, ואפשר דמה"ט כתב הש"ך דלהרשב"א אינו מותר רק בתערובות חתיכות, ועיקר הכונה בזה שיהי' תורת הספק מאיזו לקח כמו בתערובות חתיכות וה"ה בחנויות כה"ג אם אפשר לספק מאיזו לקח, אבל בתערובות חנויות שיודע מאיזו לקח והספק הוא על החנות בכלל בכה"ג אסור ודאי להרשב"א, ובזה יתישבו דברי הש"ך מהשגת הפר"ח שהבאנו לעיל, דהעיקר תלוי בזה אם אפשר לעשות צדדי הספק רק על החתיכה הנפרשת לדון עלי' מאין לוקחה זאת, אבל מש"כ הש"ך שלשיטת הר"ן מותר גם בתערובות חנויות שלא כהרשב"א אינו מוכרח, דלפימש"כ י"ל דגם להר"ן היכא שיודע מאיזו חנות לקח והספק הוא על החנות בכלל על כל הנמצא בתוכה דאסור גם חתיכה שלקח קודם שנולד הספק, היינו דאם הנשאר בחנות הוא רוב, מכיון שנאסר כל הנמצא בחנות גם חתיכה זו תאסר מכאן ולהבא כנלענ"ד בענין זה:

ובחי' הגהת בית מאיר ליו"ד סי' ק"ו הקשה על מש"כ הש"ך בסקי"ד דלפ"מ שפירשו הב' ח והאחרונים דברי הטור דס"ל אם ידוע שיש טריפה בחנות אחת ולא נודע באיזו מהן ולקח מאחת מהן וידוע מאיזו מהן לקח הו"ל קבוע וכו' א"כ מוכח דהטור ס"ל כהר"ן דהא כתב ע"ז וכ"כ כתב א"א הרא"ש ז"ל דכל מה שלקחו קודם ספיקא הכל מותר ולאחר שנולד הספק הכל אסור עכ"ל. אבל באמת לא משמע כן מתשו' הרא"ש כלל כ' סי' י"ז דמיירי התם להדיא בנתערבו החתיכות זו בתוך זו, דאעפ"י שהן חתיכה הראוי' להתכבד שרי כשלקחו קודם ספיקא, עכ"ל הש"ך. והקשה ע"ז בחי' בי"מ דאף אם הרא"ש מיירי בקבוע דרבנן מ"מ מוכח דסובר כהר"ן דהלא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וכן הקשה שם על הט"ז, יעו"ש, והנה מדברי הט"ז מוכח להדיא מה שמותר כל מה שלקח קודם שנולד הספק הוא דוקא בקבוע דרבנן, וכן משמע מדברי הפמ"ג בענין זה, אבל באמת לפימש"כ בין להרשב"א ובין להר"ן לא נזכר שום רמז לחלק בין קבוע דאורייתא לקבוע דרבנן, אלא כל אחד לשיטתו סובר דמותר כל מה שלקח קודם שנולד הספק, אלא שבתערובות חנויות כשיודע מאיזו מהן לקח, לשיטת הרשב"א אסור מטעם שכתבנו, דס"ל דאמרינן קבוע למפרע, ולהר"ן מותר דלא אמרינן קבוע למפרע, אבל בתערובות חתיכות כגון חהר"ל הרי גם הרשב"א מתיר כמו שמפורש להדיא בתו"ה ובמשמרת הבית, ואם נאמר דהרא"ש מיירי בתערובות חתיכות, אין ראי' דסובר כהר"ן דבכה"ג הלא גם להרשב"א מותר וצדקו מאד דברי הש"ך בזה, אבל בעיקר הענין לפימש"כ י"ל דבתערובות חנויות ויודע מאיזו לקח גם להר"ן נאסר גם מה שלקח קודם שנודע הספק, וגם הר"ן מיירי רק בתערובות חתיכות, רק בטעם ההיתר מחולק הר"ן עם הרשב"א. אמנם מה שנראה מפשטות דברי הש"ך דהר"ן חולק על עיקר דין של הרשב"א והרא"ה היינו בנידון שצייר הרא"ה שנודע עכשיו שחנות אחת מוכרת בשר טריפה בידועה, היינו שכבר נודע לרבים שבחנות זו הוא בשר טריפה אלא שלוקח זה לא ידע, שלשיטת הר"ן גם בכה"ג מותר זה ודאי קשה, שמדברי הר"ן מוכח להדיא היפוך זה, חדא ממה שכתב ונפ"מ מי שלקח ממקולין, ואח"כ נודע שהיתה טריפה ביניהם שהוא ממש כאופן שכתב הרשב"א, ואם חולק על הרשב"א ומתיר יותר גם אם הי' מעיקר חנות מוכרת בשר טריפה בידוע הו"ל להר"ן לציר אופן זה שהוא יותר חידוש, ועוד ממה שכתב כיון דדין קבוע הוי חידוש אין לך בו אלא משעת חדושו היינו משעה שנעשה קבוע, ובנידון שצייר הרא"ה שכבר נודע לרבים כבר הי' קבוע, אלא שהלוקח לא ידע, אלא נראה ברור דבאופן שצייר הרא"ה אסור לכו"ע מה"ת, דלא בעינן שיהי' נולד הספק להלוקח מעיקרא, אלא כיון שהי' ראוי לספק ע"ז מעיקרא, חשבינן כאילו כבר נולד הספק, ומשום זה אין לעשות עכשיו ספק חדש על הפרישה, דרק בלקח אחר והניח את הבשר, לגבי דידן חשבינן שעכשיו נולד הספק, דאולי האיש שלקח הכיר וידע מה שלקח, כיון שהחנויות ברורים, אבל בלקח הוא ולא הכיר כלום רק סבר וטעה שכולם כשרות אמרינן דכבר הי' ספק זה, וכמו שביאור הרא"ה ז"ל, ורבינו הרשב"א הודה לו בזה:

ובהא דאמרינן במס' נזיר באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם, משום דכיון דהיא נחה ולא ניד הוי קבוע כמע"מ, וכי תימא אימור בשוקא אשכח וקדיש, הדרא לניחותה, ומפרשי התוס' והרא"ש דכונת הש"ס הוא על האשה שקדש השליח, הבאנו דבריהם לעיל בפ"א, דלכאורה קשה לפי"מ שביאר לנו הרשב"א דגם בלקח איש אחד מן החנויות והניח והלך לו, אף שידענו שמן הקבוע לקח לגבי דידן הוי פריש, משום דכל תורת הספק נולד עכשיו לאחר שפירשה החתיכה, אין נפ"מ בזה מה שהיתה מעיקרא בשעת פרישתה בקביעות, הלא כ"כ באשה שנתקדשה דמעיקרא בשעת קדושי' לא הי' שום ספק ורק עכשיו נולד הספק ומה נפ"מ בזה אם בשוקא אשכח וקדיש או קדשה בביתה, ועלינו לדון רק עכשיו בשעה שנולד הספק אם היא קבועה או לא, ונלענ"ד דזה גופא הוא מה שמתרץ הש"ס הדרה לניחותא, כלומ' דאין נפ"מ אם היתה מעיקרא בשעת קידושין קבועה או לא, שהעיקר תלוי בזה איך היא בשעת לידת הספק שהוא בשעה שרוצה לישא אשה, נופל ספק שמא המקודשת כבר היא מן קרובות אשה זו שרוצה לישא עכשיו, וכן נראה עיקר ענין זה, דאם הי' חשוב בכה"ג שתורת הספק הוא למפרע, ואז הי' רוב משום דבשוקא אשכח וקדיש, לא הי' נגרע היתר זה מחמת שהדרא לניחותה, וכמו דאסרינן בחתיכה שנפרשה אף שעכשי' הוא פריש אם חשיב שכבר נולד הספק כמו בנידון שצייר הרא"ה והרשב"א, כ"כ אין לאסור מה שעכשי' הוא קבוע אם חשבינן שכבר נולד הספק בשעה שהי' פריש, אלא ודאי בטעמא דמילתא דמסיק הש"ס דאסרינן משום דהדרא לניחותא הוא מטעם דאין לדון בכה"ג שספק של עכשיו הוא נולד כבר למפרע, אלא כל שעה ושעה תורת הספק ע"ז מצד עצמו מחמת שידעינן שאשה אחת בעולם היא מקודשת לו, ועל כל אשה ואשה יש לספק שמא המקודשת היא מקרובות אשה זו, והא דקאמר הש"ס וכ"ת שמא בשוקא אשכח וקדיש, היינו שמא תאמר דתלוי הדבר איך היתה האשה בשעת קידושין, לא כן הוא, אלא תלוי במצבה של עכשיו שעכשיו הוא תורת הספק בזה בין להיתר ובין לאיסור:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף