שמונה פרקים להרמב"ם/ב
|
< הקודם · הבא > |
דע שהעבירות והמצות התוריות אמנם ימצאו בשני חלקים מחלקי הנפש, והוא החלק המרגיש והחלק המתעורר לבד, ובשני אלו החלקים יהיו כל העבירות והמצות, אמנם החלק הזן והחלק המדמה אין מצוה בו ולא עבירה, שאין לדעת ולבחירה באחד משניהם מעשה כלל, ולא יוכל האדם בדעתו לבטל מעשיהם או למעטם מפעולה אחת, הלא תראה ששני החלקים האלה, ר"ל הזן והמדמה, יעשו בעת השינה מה שאין כן בשאר כחות הנפש. אך החלק השכלי יש בו מבוכה, אבל אני אומר שיש בזה הכח גם כן מצוה ועבירה לפי אמונת דעת בטל או אמונת דעת אמיתי, אבל אין בו מעשה שיאמר עליו שם מצוה או שם עבירה סתם, ולזה אמרתי למעלה שבשני החלקים ההם ימצאו העבירות והמצות.
אמנם המעלות הם שני מינים, מעלות המדות ומעלות שכליות, וכנגדם שני מיני הפחיתיות, אמנם המעלות השכליות הם ימצאו לחלק השכלי, מהן החכמה והיא ידיעת הסבות הרחוקות והקרובות אחר ידיעת מציאות הדבר אשר יחקרו סבותיו, ומהן השכל אשר ממנו השכל העיוני, והוא המגיע לנו בטבע ר"ל המושכלות הראשונות, וממנו שכל נקנה ואין זה מקומו, ומהן זכות התבונה וטוב ההבנה והוא לעמוד על הדבר ולהבינו מהרה בלא זמן או בזמן קרוב ופחיתיות זה הכח הפך אלו או שכנגדם. אבל מעלות המדות ימצאו לחלק המתעורר לבדו, והחלק המרגיש בזה הענין אינו רק שמש לחלק המתעורר, ומעלות זה החלק רבות מאד, כזהירות (כלומר ירא חטא), והנדיבות, והיושר, והענוה, והשפלות, וההסתפקות, (והוא שקראו חכמים עשירות באמרם איזהו עשיר השמח בחלקו), והגבורה (והאמונה) וזולתם, ופחיתיות זה החלק הוא לחסר באלו או להוסיף בהם. אבל החלק הזן והמדמה לא נאמר בו מעלה ולא פחיתות, אך יאמר שהוא זן על יושר או על בלתי יושר כמו שיאמר שפלוני עכולו טוב, או בטל עכולו, או נפסד דמיונו או הוא מדמה על יושר, ואין בזה כלו לא מעלה ולא פחיתות, וזהו מה שרצינו זכרו בזה הפרק: