שלמי נדרים/נדרים/פ/ב
שלמי נדרים 
נדרים פ ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש שלמי נדרים |
ע"ב בר"ן ד"ה אלא דאמרה הנאת רחיצה כו' ושבועה שלא ארחץ והשתא ל"צ לאוקמא באומרה אם ארחץ היום אלא באומרת אם ארחץ סתמא דלעולם משמע דת"ק סבר דיש בה עינוי נפש כו' עכ"ל וכ"מ בלחם משנה שהר"ן לא גריס היום במסקנא ובחידושי הגרע"א סי' רל"ד סעי' נ"ט כתב דלפי מאי דכתב הר"ן דלמסקנא מיירי מתניתין כפשטה קונם רחיצה עלי אם ארחץ א"כ לא מצינו דניוול דחד יומא הוי ע"נ לרבנן. אמנם לפי ענ"ד נראה דמוכח מהא דפריך הגמ' מיום כפור ש"מ דגם במסקנא סבר הגמ' דרחיצה דחד יומא הוי ע"נ וע' בביאורי הגר"א ס"ק קי"ד שכתב וז"ל ואע"ג דא"צ למסקנא כמ"ש הר"ן שם ד"ה אלא מ"מ הגמ' לא הדר מזה אלא דקשי' להו שנית כו' עכ"ל הטהור וכוונתו אבל מהך סברא לא הדר דרבנן סברי דגם ניוול דחד יומא הוי ע"נ ולפמ"ש לעיל יותר מבואר דגם למסקנא פריך מהך דיוה"כ דהוי רק חד יומא וכמ"ש] נראה דלא הי' הגרסא לפני הר"ן בגמ' כמו שהוא לפנינו דמפורש אם ארחץ היום [או דכוונתו הוא דהא דנקט הגמ' בלשון היום לאו דוקא הוא ושיגרת לישנא דלעיל נקט] אבל קשה לי דא"כ מאי קא פריך הגמ' לקמי' ואמרו רבנן רחיצה אית בי' עינוי נפש כי לא רחצה ורמינהו אע"פ שאסור בכולן אין ענוש כרת אלא האוכל ושותה בלבד ואי' אמרת כי לא רחצה איכא עינוי ביוה"כ כי רחץ ליחייב כרת לשני באמת דרבנן סברי דוקא ברחיצה דלעולם איכא עינוי נפש אבל ברחיצה דחד יומא ליכא עינוי נפש אלא חד יומא להכי לא מיקרי עינוי ואינו ענוש כרת על הרחיצה ובאמת גם לפי הגירסא שלפנינו אם ארחץ היום קשה ג"כ מהיכן משמע להמקשן דרבנן סברי דרחיצה דחד יומא הוי עינוי דלמא לא הוי רק דברים שבינו לבינה וכיון שגם בהתנאי איכא דברים שבל"ב יכול להפר וכמ"ש הר"ן לעיל דכיון שא"א לה להנצל אפי' כי מזדהרא בתנאה מע"נ או משום דברים שבל"ב יכול להפר אע"פ שלא חל הנדר כו' ומכש"כ לגירסת הר"ן דהשתא ל"צ לאוקמי באומרת שלא ארחץ היום אלא שלא ארחץ סתמא דלעולם משמע וא"כ מאי פריך מיוה"כ דלא הוי אלא רחיצה דחד יומא וברחיצה דחד יומא מודו רבנן דלא הוי עינוי:
ודע שבשיטה מקובצת הביא גירסא אחרת בגמ' דמשני הכי דאמרה קונם הנאת רחיצה עלי לעולם אם לא ארחץ היום ושבועה שלא ארחץ היום. ופירושו כי היא באה לאסור עלי' רחיצה לעולם אם לא תרחץ היום ולא תקשי לך דא"כ ל"ל הפרה תרחץ היום משום דמיירי שאמרה ג"כ אחר כן ושבועה שלא ארחץ היום והשתא צריך להפר השבועה שנשבעה שלא תרחץ היום ותרחוץ היום בכדי שלא יאסר עלי' הנאת רחיצה לעולם] ולפי גירסא זו ופירושה יתיישב שפיר קושית הגמ' מהא דיוה"כ דהא חזינן דאפי' רחיצה דחד יומא מיקרי עינוי. דהא משום השבועה דהוי רק על חד יומא. קאמר דמיפר משום עינוי נפש וע' בתוס' ד"ה אלא אמר רבא כו' מ"ש ולא רצה לתרץ דאמר קונם שלא ארחץ כו' דא"כ היינו רישא כו' ומ"ש קונם שלא ארחץ אינו מדוקדק לכאורה דשלא ארחץ הוא לשון שבועה דאוסר נפשי' מחפצא אבל נדר הוא מתפיס חפצא אנפשי' וצריך לדחוק דל"ד קאמרי וכוונתם דאמר קונם הנאת רחיצה עלי. אמנם תירוצם לא א"ש מ"ש דא"כ היינו רישא דהא יש לומר דבהך בבא אשמועינן רבותא לר' יוסי דאע"ג דחייל' מהשתא לא יפר וכמ"ש הר"ן בזה הדבור לבסוף ומצאתי בריטב"א שעם הלכות הרמב"ן ז"ל שכתב אבל בנדר שלא ארחץ לא מצי לאוקמי דנדרים לא חיילי על לא אעשה שהוא דבר שאין בו ממש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |