שלמי נדרים/נדרים/לב/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שלמי נדרים TriangleArrow-Left.png נדרים TriangleArrow-Left.png לב TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
פירוש הרא"ש
ר"ן
שיטה מקובצת
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
קרן אורה
רש"ש
שלמי נדרים

שינון הדף בר"ת


דף לב גמ' ויש אומרים לחימה הרגו ע' תוס' ב"ב (דף ט:) הניחו בתימה על מה דאמר ר' יצחק שם דאף מי שעושה צדקה בסתר דכופה אף אבל חימה אינו כופה.

והקשו שם דבפ' ארבעה נדרים אמרינן דחימה משה הרגו:

ובס' אמרי שפר להגאון מהראנ"ח תמה על תמיהתם בשתים. האחת דמבואר כאן בגמ' דתרי חימה הוו וא"כ מאי קושיא דלמא הא דקאמר שם חימה אינו כופה היינו לאידך חימה דלא הרגו משה שנית דהא הך סברא דחימה משה הרגו אינה מוסכמת דהא הדורש הראשון אמר דרק בקש להרגן ולא הרגן שנאמר הרף מאף ועזוב חימה וי"א לחימה הרגו וא"כ ר' יצחק דב"ב סובר כדורש הראשון דרק בקש להרגן ולא הרגן ופי' הגאון דברי התוס' הנ"ל בשני אופנים אופן א' הוא דעיקר קושייתם הוא דבב"ב אמרו אף כופה חימה אינו כופה דמשמע מזה דחימה יותר קשה מאף ולפיכך אע"פ שמתן צדקה בסתר כופה אף חימה אינו יכול לכוף לפי שחימה יותר עזה מאף וכאן בנדרים משמע דאף יותר קשה מחימה דהא להיש אומרים לחימה הרג משה ולא לאף וא"כ משמע דאף יותר קשה מחימה אופן שני תירץ ע"פ מ"ש התוס' בע"ז (דף ד) ד"ה חימה אין לי שכבר נשבעתי והקשו שם מסוגיא דכאן דאמרינן משה הרג לחימה ותירצו דתרי חימה הוו וא"כ לפ"ז לא נשאר שום חימה בעולם דחימה א' משה הרגו וחימה השנית נשבע עליו הקב"ה. לכן הקשו שפיר בב"ב על הא דאמר ר' יצחק שם דחימה אינו כופה דהא לא נשאר שום חימה בעולם ע"כ דברי בעל אמרי שפר אמנם עדיין בתירוצו השני לא נתיישב מה שהקשה דלמא ר' יצחק סבר כמ"ד דלא הרג משה לחימה אלא שבקש להרוג ולא הרגו:

שם בגמ' מפני מה נענש אאע"ה ונשתעבדו בניו במצרים מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגריא בת"ח בס' אמרי שפר הקשה דהא ע"כ גזרת בין הבתרים קדמה למעשה האנגריא דגזרת בין הבתרים היה כשהיה אברהם בן ע' שנה ובמלחמת המלכים היה אברהם בן ע"ה שנים כדאיתא בשבת (דף יא:) גבי כל עיר שישיבתה קרובה כו' עי"ש וא"כ איך אפשר לומר שנענש אברהם על שעשה אנגריא בת"ח ויותר קשה על פי' הרא"ש שפירש בכאן וכתב אע"פ שעבירת העונש מפורש על אמרו במה אדע מ"מ עבירה זו הענישתו להיות נופל בבמה אדע דנראה שהוא סובר דברים ככתבן דעבירת אנגריא קדמה לעבירת במה אדע. וזה שלא כהסכמת רבותינו ז"ל בסידור הענינים וכמו שמפורש בסדר עולם שגזרת בין הבתרים קדמה למלחמת המלכים א"כ איך שייך לומר שעבירת אנגריא הענישתו להיות נופל בבמה אדע ע"כ דברי בעל אמרי שפר ומצאתי אח"כ בס' עיון יעקב להגאון בעל שבות יעקב שכתב דבמדרש רבה פ' מ"ו פליג אסדר עולם וס"ל דאברהם הי' בן פ"ה שנה בגזרת בין הבתרים ועפ"ז יתיישב דברי הרא"ש:

אכן קשה לי על פי' הרא"ש דאיך יתכן דברי שמואל שאמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שאמר במה אדע הא עיקר הקושיא היה איך יתכן שהיה נופל אברהם בעברה כזו שישאל להקב"ה ויסתפק לומר במה אדע וא"כ מה מתרץ שמואל מפני שאמר במה אדע הא עיקר הקושיא היה מה גרם לו שאמר במה אדע וע"ז אנו דנין איזה עברה קלה הענישתו להיות גורר לו לעברה חמורה מזה ולומר במה אדע ויש לומר שדעת שמואל דגם שאלת במה אדע אינו עון חמור אלא קלה כמות שהיא ורק בערך גודל צדקתו של אאע"ה נחשב לעון וסביביו נשערה עד מאוד ומדוייק לשון הגמ' מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה וע' בר"ן שפי' ויתר כו' וא"כ שגם שאלת במה אדע לא נחשב לעון חמור רק הוא קל אינו קשה מה גרם לו שיפול בבמה אדע דרק על עון חמור יקשה איך יאונה לצדיק עון חמור מתחלה אם לא שמתחלה יכשל בעון קל ואח"כ גורר לעון חמור ממנו. אבל כיון שגם במה אדע אינו עון כ"כ רק לגבי ערך צדקת אאע"ה אינו קשה כלל מה גרם לו ליפול בבמה אדע:

וע' מגילה (דף לא:) גבי מעמדות אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ כו' אמר לפניו רבש"ע במה אדע כו' ופרש"י מה תאמר לי ללמדן דבר שיתכפרו בו עונותיהן אמר לו הקב"ה קחה לי עגלה משולשת כו' ולפ"ז אמירת במה אדע לא נחשב כלל לעון ועיין בחדושי אגדות של המהרש"א דהכי סברי כל הני אמוראי דשמעתין דפליגי אדשמואל:

בהמפרש ד"ה מפני שנתעסק במלון תחלה כו' ואותו התינוק לא היה באותה שעה אלא בן שמונת ימים עכ"ל לכאורה משמע שמ"ש באותה שעה פירושו בשעה שהיה בדרך במלון ובצאתו ממדין היה בתוך שמנה ימים:

ולפ"ז קשה מאי אמר אמול ואצא סכנה הוא הא אף בלא סכנה איך ימול תוך זמנו וע' בס' כנסת יחזקאל סי' מ"ב שהביא ראיה מדברי רש"י זו דבדיעבד אם נימול תוך שמנה א"צ להטיף דם ברית כדעת הרא"ש הביאו הרמ"א בסי' רס"ב לכן מרע"ה מחמת מצות השם שאמר לו לך שוב מצרימה היה רוצה למול בתוך ח' דה"ל כדיעבד ורק משום יראת סכנה נמנע וחדל מזה וע' בס' יד שאול סי' רס"ב מ"ש עליו בזה ובס' קרן אורה פירש שכוונת רש"י מ"ש ובאותה שעה לא היה אלא בן שמנת ימים היינו באותו שעה שיצא ממדין. דאם היה כבר שמנה ימים קודם שאמר לו הקב"ה לך שוב מצרימה מדוע נתרשל משה בזה ואיחר לעשות המצוה:



שולי הגליון


Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף