של"ה/תולדות אדם/בית עיר חומה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

של"ה תולדות אדם בית עיר חומה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומזה נבין היטב מה שנעלם מעיני החוקרים במה שחקרו בענין שינוי רצון ח"ו בהשם יתברך, הקב"ה גוזר גזירה ואח"כ בתשובה תפלה וצדקה נשתנה לטובה, וכן לפעמים נשתנה מטובה לרעה. אבל הם בחשיכה יתהלכו, כי אין שום שינוי חס ושלום, רק הכל אחדות ענין רצון אחד,^הגה"הויען כי חקירה זו היא דבר אמוניי, אעתיק ג"כ מה שכתבתי בילדותי בקונטרס שלי, אף שהוא קצת בסגנון אחר, מכל מקום הכל הולך אל מקום אחד. וזה לשוני, כתב בעל מערכת אלהות בשער האחדות, וכלל אמונת האחדות בשלימות הוא, שאינו גוף ולא כח בגוף, ולא שכל נפרד, ולא ישתנה ממחשבה למחשבה ולא מפעולה אל פעולה, ולא מהנהגה אל הנהגה, ושהוא שכל שלם ופשוט ומיוחד בכל חלקי שמותיו ובכל חלקי מדותיו. ושינוי פעולות אשר מצד ההנהגה, אינה רק מצד המקבלים. כי ההולך בתומו וביושר, שומר בית קבולו הטוב הנגזר מאתו האל יתברך, והמסלף דרכו ומפקיר עצמו להתרחק מהטוב הנגזר מאתו האל מקבל ההיפך הנגזר גם מאתו ית':
אך מצד ה' יתברך, אין דבר רע וטמא יורד מהשמים, כי הוא פשוט והנהגותיו פשוטים, דומה למה שאמרו (עי' נדרים ח, ב) לעתיד לבא מוציא הקב"ה חמה מנרתקה, הצדיקים מהפכין מדת הדין לרחמים, והרשעים מהפכין מדת הרחמים למדת הדין. כי צדקת הצדיק חסד ורחמים, וברכה לו ולשכיניו ולדורו. ורשעת הרשע, משפט דין וקללה לו ולשכיניו ולדורו, כי גמול ידם יעשה להם עכ"ל:
וכתב הרב ר' יודא חייט וזה לשונו, כי ההולך בתומו וביושר שומר בית קבולו כו', נפשו מוכנת לקבל הטוב והרע, כי ההכנה הנמצאת בו כשמש אשר הוא אחד, ופועל דברים הפכיים כפי הכנת המקבל:
ואני אומר באולי כיוון לזה דוד המלך ע"ה באמרו (תהלים פד, יב) כי שמש ומגן ה' אלקים כו', כלומר כי ב' המדות האלו דבר אחד הם, ופועל אחד פועלם, ומביא לזה משל מהשמש שהוא שמש ומגן, כי בחום עצמו שמעניש את הרשעים מרפא את הצדיקים, עד שאמר הנביא (מלאכי ג, יט) הנה יום בא בוער כתנור כו'. ואותו השמש עצמו שמעניש את הרשעים, ירפא את הצדיקים, שנאמר (שם כ) שמש צדקה ומרפא בכנפיה:
וגם יש אצל הענין הזה משל יפה מהחלב, שהיא הטובה שבמזונות לבריא, והרעה שבמזונות לחולה, כי מצד קלות מזגה וטובותיה מתהפכת להכנה הנמצאת בגוף עכ"ל:
וכן כתבו כל המקובלים, שההשתנות הוא מצד המקבלים, וכך הוא ג"כ מאמר כל הפילסופים:
וזה לשון בעל עקידה פרשת דברים, הנה יש מין ממיני התוארים שלא יחייב לו מהם ריבוי ושינוי בעצמותו ית' בשיבחן הטוב ההשקפה, והוא הנאמר בצירוף אל זולתו, כי הוא יורה על ענין מה על הזולת ההוא לא עליו:
דרך משל, השמש עצם פשוט בלי שום הרכבה, וכשיתיך השעוה ויקפיא המלח הוא מבואר היות זה לחילוף החמרים, לא לחילופו כלל, כמו שכתב הרב המורה פרק נ"ב ח"א יותר בארוכה. וכן הדבר בו ית', כי הוא הפשוט בתכלית הפשיטות, והוא הטוב האמיתי אשר אין חילוף ושינוי כלל, והנה האיש הטוב יקבל ממנו הטוב, והאיש הרע יקבל ממנו הרע, כי עצם הטוב הוא היות רשע ורע לו, כמו שעצם הרע יהי' בהיפך. והנה הכל הוא טוב בהשקפה אל עצמו. אמנם לחילופם, זה קיבל הטוב לעצמו, וזה הרע לעצמו:
וכמשל הזה עצמו, הליץ אותו המשורר באמרו (תהלים סח, ג-ד) כהנדוף עשן תנדוף כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלקים. וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וגו'. וזה כי שמש ומגן ה' צבאות, והרשע הוא כדונג אשר המס ימס מפני נצוציו, אמנם הצדיק הוא כדבר שמתחזק ומתקיים בו, ולזה לא די שלא יקבלו ממנו הרע, אבל שישמחו וישישו בשמחה לפניו:
הרי שהתואר הצירופיי הזה, לא יחייב לו ית' לא ריבוי ולא שינוי בחילוף המקבלים וריבויים. וכבר המשילו חכמים זה לאדם העומד אצל העמוד, פעם לימינו פעם לשמאלו, והעמוד לא זז ממקומו. והמשורר כיון לזה באמרו (תהלים עז, יא) ואומר חלותי היא שנות ימין עליון. והכוונה, שאם נרגיש שינוי במושבנו אצלו ית', פעם אנו עומדים לימינו כבנים האהובים אליו, ופעם לשמאלו כעבדים המרוחקים מאדוניהם. אמר כי זה חולי שלי הוא, לא שינוי בו ולא בימינו חלילה, עכ"ל:
והנה דברי חכמים וחדותם ומשליהם מתוקים מדבש ונופת צופים. אמנם הדברים עמוקים וצריכין ביאור רחב להבין תוכן הדבר בעצם:
ומתחילה אקדים ג' הקדמות יקרות, ועם זה יתבאר האמונה המפורסמת, הכל בידי שמים (ברכות לג, ב) הטוב והרע, ואין אדם נוקף אצבעו כו' (חולין ז, ב). והכתוב אומר להיפך (איכה ג, לח) מפי עליון לא תצא הרעות, אין רע יורד מלמעלה. עוד יתבאר מאמר המקובלים שאמרו שהשכר והעונש מהש"י אינם הסכמיי, כמו שהארכתי בזה:
הקדמה א', האדם הנעשה בצלם אלקים כולל עליונים ותחתונים בנשמתו וגופו. הנה רוחניית נשמתו היא רוחניות התורה והמצוות. וזה לשון ראשית חכמה סוף פרק ד' משער היראה, ענין הנשמה באדם וענין מצוות התורה שנתגשמו דרך אחד. כי הנשמה בגוף האדם היא מצומצמת כעין מה שהיה הקב"ה מצמצם שכינתו בין שני בדי הארון, כי למעלה השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, ועל כל זאת לאהבת ישראל ולתועלתם צמצם שכינתו שם. וכן ענין הנשמה, כי למעלה קודם התלבשה בעולם הזה היא מאירה לאין תכלית וגדולה מהמלאכים, שאצילותה וחציבותה מכסא הכבוד, כאמרו הנשמות חצובות מכסא הכבוד. וכמו שכל מדריגה מהכסא גדולה כנגד כל מה שלמטה הימנה שתחתיה, כן הנשמות הגזורות ממנה. ובפרט אם תהיה נשמה שהיא מאירה יותר ויותר, ומקפת באורה כל מה שלמטה ממנה:
וכבר ידוע, הנשמה נמשלה להקב"ה, מה הקב"ה רואה ואינו נראה, כן הנשמה, וכמו שפירשו ז"ל (ברכות י, א). וכן אמרו רז"ל למה דומות נשמות הצדיקים לפני השכינה כנרות לפני האבוקה. ובזה נבין מה שכתוב בזוהר (פ' אמור קג, ב), שנשמות האבות ומשה אהרן ויוסף ודוד באים לכל סוכה וסוכה מישראל, וכיצד אפשר לציירו אם לא על דרך האמור. נמצא היות הנשמה בגוף האדם העכור הזה מצומצמת שלא כדרכה, ודרך זה קרא לתורה ולמצוות, כי כל מצוה ומצוה למעלה היא אור עליון דבק בעץ החיים, כי מצוה הוא ידו"ד כדפירש בתיקונים ור"מ:
אבל בחטא אדם הראשון, וכן בעון העגל, נתגשמה התורה והמצוות, ואדם עושה עתה מצוה גשמיית בלבישת טלית בציצית ותפילים של עור, וכיוצא לשאר מצוות, והאריך מורי ע"ה בדרוש הזה בהרבה מקומות, וכן פי' בתקונים הנקודות, כי למטה נראים לנו קטנים, והם למעלה מאירים לאין תכלית, כענין השמש שנראה לנו קטן והוא גדול מהארץ כמה פעמים, וכן לענין האותיות שפירש בפרשת אחרי מות (זוה"ק ח"ג עג, א) אלף וארבע וחמש רבבן דעלמין כולהו תליין בקוצא דאל"ף, ושאר העולמות בגוף כל האלף, פי' שם נמצא, כי בעשות אדם עתה המצוה הגשמיית ונראה בעיניו שהוא דבר מועט, בעיני הש"י הוא הרבה מאוד, כי בנפשות המצוה הגשמיית מעורר שורשה הרוחניי למעלה. והנה רוחניות למעלה אין לה שעור וקץ, ולכך אמרו (יומא לט, א) מקדש מלמטה מעט, מקדשין אותו מלמעלה הרבה בלי שיעור:
ובזה נבין למה יצטרך הש"י לתת שכר לאדם שיהיו ממונים על כל מצוה כמה אלף אלפי אלפים מלאכים, כמו שפי' הרשב"י ע"ה בהיכל ו' הקדושה הטעם הוא, כי יתנוצץ אורה העליון מרוחניות אותה המצוה עם כל אותם הכלים הקטנים:
ואם תאמר די שיהי' מלאך אחד. נשיב כי אי אפשר לאור העליון שיתעבה במלאך אחד, ונמצא המלאך גדול ברוחניית המצוה במקומה והיא היא המצוה, ואין זו הכוונה אלא שיתנוצץ האור בכלים שתהנה בהם הנשמה, ומכל מקום יש מלאך אחד שבו עיקר אור המצוה, ותחתיו כמה אלפים מקבלים שאר ניצוצי האור:
ומזה נבוא להבין ענין הטומאה, כי בעבור האדם על מצוה אחת מתורתינו הקדושה כאכילת חלב ודם וכיוצא, הרי הדבר הזה למטה הוא גשמי, ונראה לעובר עליו דבר מועט, אמנם למעלה היא הטומאה בלי שיעור, כי כפי רוחניית עליית המצוה, כן הוא שיעור ירידת הטומאה בכמה מלאכי חבלה עכ"ל:
הרי שהתורה והנשמה ענין אחד. ורז"ל (שמו"ר כח, ו) אמרו מלמד שכל הנשמות היו בהר סיני, כי ניצוצי התורה הם הנשמות:
הקדמה ב' מעלות הגוף וציורו ותכונתו אמרו רז"ל והובא ברשב"י פרשת האזינו (ח"ג קכו, א) הוא עשך ויכוננך (דברים לב, ו), הקב"ה ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר והושיבוהו על כנו:
והענין, כי נעשה כביכול בצלם ודמות, והוא דפוס עליונים ותחתונים כמבואר בזוהר ובתיקונים ובכל ספרי המקובלים. והפרדס פ"ט משער עצמות וכלים כתב, איך שנעלם בעיני כמה חכמים מציאות ויחוד קשר הנשמה עם הגוף הגס והעב בעל התאוות הגשמיות ושאר הדברים המתייחסים אליו, והנשמה משוללת מטבעי הגוף ומקריו. והוא כתב, כי מציאות קשר הנשמה עם הגוף מבואר, והוא מן הדברים הפשוטים שבחכמה כמו שיתבאר בשער הנשמה כו', ועיין בשער הנשמה פ"ח פלאות מהרמזים שבצורת הגוף. ואיתא בתיקונים (תקון ע"ה צא, ב) שם ידו"ד הוא בכל אבר ואבר דבר נש, ועיין בראשית חכמה בפ"א משער היראה ותמצא באורו. ועיין ריש פרק ו' משער אהבה מזה, ועיין פ"ח ופ"י משער הקדושה מזה. גם רמ"ח אברים ושס"ה גידין, רמ"ח מצות עשה, שס"ה מצות לא תעשה:
עוד תמונת האדם הרומז לכמה שמות, הארכתי במקום אחר (בהקדמה ד"ה בשם ה'), ומאחר שהגוף דפוס הכל יש בו ג"כ רמזים בציורו נגד עולם הקליפות כאשר האריך הזוהר, ועיין בפרדס שער הנשמה פ"ח, ועיין בתולעת יעקב בסוד התענית, כי המנוול שורה בבטן ע"ש:
הקדמה ג' בחינת הגוף ונשמה בסוד ששניהן שווין, דהיינו ששניהן רוחניים כמו שהי' אדם הראשון קודם שחטא, וכמו שנהיה לעתיד (ישעיה יא, ט) ומלאה הארץ דעה, אף החומר הארציי ישוב רוחני, ושניהם עולים בקנה אחד כי זהו התכלית, ויהיו נצחיים כמו שהארכתי בדרוש הזה במקום אחר (בית אחרון ד"ה ומה שהקשה), כי כן נאה להם החיבור והריעות וההשתתפות, כי יש להם בחינות המתקרבות:
וזה לשון ספר קול בוכים בפסוק (איכה ד, טז) פני ה' חלקם. דע לך, כי כמו שיש לגוף רמ"ח אברים, כמו כן יש לנשמה רמ"ח אברים, ואין מי שיקשר אותם אברי הנשמה כי אם כ"ב אותיות התורה, כמו שהגידים הם לקשר רמ"ח איברי הגוף, כמו כן האותיות מקשרות רמ"ח איברי הנשמה. ולהבין זה באר היטב צריך אתה לדעת, כי מציאת בנין האדם ותכונתו נעשה ע"י כ"ב אותיות כמבואר בספר יצירה, הומלך אות ב' וקשר לו כתר בראשו וברא שבתאי בעולם ויום בשנה ועין ימין בנפש כו'. הומלך אות ג' וקשר לו כתר וצרפין זה אל זה וצר בהן צדק בעולם ועין ימין בנפש כו'. וההיקש על זה בשאר האיברים בשאר האותיות, באופן שע"י המלכת האותיות וצירופן וחקיקתן ועטרותיהן בראשיהם, נברא כל היצור:
נמצא בבני האדם באיבריו וגידיו ועורקיו כל כ"ב האותיות. וכשהאדם נפטר מהעולם, מתפרד אותו ברית וקשר הקושר בין האיברים, דהיינו האותיות שבהם נברא, והאיברים מתחלקים כל אחד לבדו וחוזרים אל שרשם, ובכן וישוב העפר אל הארץ כשהי'. וכשהאדם מוליד הולד, מטביע בו סוד כ"ב אותיות המוטבע בו מאביו כשהולידו כדי לקשר איבריו ועורקיו. וכן תמצא בזוהר פרשת בראשית חבקוק אמר שהטעם שמת הי' שאותן האותיות שחקק בו אביו בשעת ההולדה פרחו להם, ולכן הוכרח אלישע הנביא ע"ה להשתטח עליו, פיו על פיו, ועיניו על עיניו, וכפיו על כפיו, כדי לחזור ולהחקיק בכ"ב אותיות שהחקיק בו אביו שפרחו לחזור ולהחקיקן עליו משלו, ואחר שהחקיקן עליו וכל אבר החזיק אבר כדי שלא יחזרו לפרוח, לכן החתים עליו שם ע"ב ג' פעמים (שמות יד, יט-כא) ויסע ויבא ויט, ולכך נקרא חבקוק שעולה רי"ו כמנין ג' פעמים ע"ב, עכ"ל: וכשתצרף לרי"ו ל"ב נתיבות חכמה שהם שורש הרי"ו, יעלה רמ"ח איברים רוחניים:
ומעתה יתבארו כל הענינים באר היטב, בעצם אור השגחתם הנהגתו ית' הוא אור פשוט לא ישתנה, הוא אור מתוק בתכלית הטוב, וזה האור הוא שורש רוחניית התורה והמעשים ושורש הנשמות כמו שכתבתי בהקדמה זו, וכשהאדם מושך עצמו מלמעלה למטה ממקום נשמתו ומקיים התורה ומצוותיה ומנין גופו כי הוא בית קבול רוחניות כשירצה, כמו שכתבתי בהקדמה ב', ממילא בעצם שורה עליו הארה האלהית כי שם ביתו, והוא קשור כמו שכתוב (דברים לב, ט) כי יעקב חבל נחלתו, והוא דבר טבעי הגוף הוא כלי מוכן לקבל אור גדול יותר ממלאך דהיינו הנשמה:
(ולכאורה תימה גדולה, הלא מי שיש לו הזדככות היסודות ביותר הוא יותר מוכן לאור בהיר, כמבואר בפרדס פ"י משער היכלות, ולמה לא יזכה המלאך ביותר לאור הנשמה. אלא הענין שאם הי' האדם מזדכך ביותר, הי' נוטה לפשיטות ולא הי' מסומן ומצוייר נגד כל הבחינות מעלה ומטה כל ההשתלשלות ואף בבטנו ציורי הקליפות, וגם לא הי' לו הבחירה עיקר הכל לטובת הנצחיית) :
וזה לעומת זה עשה אלקים, נגד השתלשלות הקדושה השתלשלות הקליפה, (וגם זה לטובה עיין בפרדס בשער התמורות). והאדם ההולך ומושך מלמטה למעלה, דהיינו בחינת הגוף כמו שהוא חומר עכור, וממילא מתדבק בציורי ורמזי הקליפות הרמוזים בגופו, אז פוגם גם כן מקור נשמתו, כי גורם להיות האור הפשוט המשתלשל דרך צנור נשמתו להיותו מאיר ונשמתו בקליפות שהם עצם העבירה ועצם העונש, (וזהו (דברים לב, ה) שחת לו, להאור, אבל לא בעצם, ובעצם המום לבניו, וק"ל, אבל מכל מקום פגם הוא במקרא. וזהו סוד (תהלים כה, יא) למען שמך ה' וסלחת לעונינו כי רב הוא), ויהי' העונש טבעי והאור הפשוט ית' לא נשתנה, רק הוא הביא על עצמו הרעה במה שבבחירתו המשיך האור למקור הטומאה:
ואי אפשר לן להבין, כי אם שאקדים לך משל נאה, יש בכאן חדר גדול ארוך במאוד, והוא של הרבה בני אדם כל אחד יש לו בו זווית מיוחדת, והוא חשוך כי הוא סגור מכל צד, עד שהוצרכו לפתוח חלונות בכותל. הפקח עשה נגד חלקו חלון גדול והיה נכנס בו אור החמה, ויש מי שעשה ג"כ חלון אבל אינו גדול כל כך, וג"כ נכנס בו אור נגד חלקו, אבל לא כל כך כמו בפקח. ויש מי שלא פתח נגד חלקו, והוא כסיל בחשך הולך, אף שנהנה קצת במה שפתח חבירו, כי מתפשט קצת ג"כ נגד חלקו, מכל מקום כמעט בטל במיעוטו. ויש מי שבנה בזוית שלו בית הכסא מקום מטונף וסרוח שם החלון, וכשרוצה להנות מהאור במשך חלקו במה שהוא נגד בית המטונף שבנה הוצרך לעשות פתח בבית המטונף שדרך שם יכנס האור, ובזה שבא האור בא ג"כ ריח רע שקשה לו כמיתה. וזהו רמזו ז"ל (יומא לח, ב) בא לטמא פותחין לו:
והנה עיניך רואות, שאין השינוי באור החמה רק מצד המקבלים והכנתם, זה מקבל אור גדול, וזה מעט, וזה אור סרוח. כן הענין במעשה בני אדם ואור השגחתו לא ישתנה ית', ומזה המשל תבין ענין (שבועות לט, א) כל ישראל ערבים זה בזה, וכן להיפך זכות של זה מסייע לזה, כי מי שפתח חלון המשיך לעצמו אור גדול ונהנה ומהנה קצת ג"כ חביריו, כי מתפשט ממנו קצת לרחבו של החדר. ומי שסוגר חלונו, נמשך קצת חושך לכל החברותא המעט שהיה התפשטות האור מזה החלון לכולם ואליו עצמו גרם חשך הכסיל בחשך הולך, וקרוב לענין זה:
ומשל זה הוא בפרדס שער הכוונה פ"א וזה לשונו, נמשל משל נאה כשנעלה בדעתנו שיהיה כאן מעיין נאה גדול כקורות בית הבד, ושורש המעיין הזה מקורות מקורות דקים כצינורי המחט. אמנם כאשר יתייחדו כולם יחד, יעשה הכל נהר גדול מי שחו. ועתה אם יבא אחד ויסגור מקור אחד מן המקורות הדקים הקטנים, הלא עכ"פ נמעט מהמעיין שיעור המקור ההוא. ובזה נתבונן כי המעיין הגדול הוא תוקף ההשפעה הנשפעת בעולם, והצנורות הדקות הם מציאות הנשמות שהם חוטי שלהביות עולות ונעלמים תוך מקורם בכל הספירות, ועל ידם יהי' יחודם וקשורם והשפעותם. וכאשר יחטא החוטא ויעקור מציאותו הדק מאחד מהמדריגות לפי שיעור החטא, אם גדול למעלה ואם גדול למטה, הלא ימעט הטוב וההשפעה הנשפעת דרך צינור נשמתו, כי יסגר צינור ההוא ויקצץ כדפירשתי, וכי יש בכל אותן הצנורות הדקים הנשארים מי יוכל לתקן את אשר העוה צנור השבור ההוא, דבר גדול הוא שאין מי שיוכל לתקנו, אבל אדרבה יקבלו פגם וקלקול, כי עד עתה כל אחד מצנורות הדקים הי' כלול מס' רבוא צנורות כמנין הנשמות, ועתה נשארו ס' רבוא כל אחד ואחד, וכלם כלולים ס' רבוא כל אחד ואחד חלק אחד פגום, הרי בפירוש שפגם את עצמו ואחרים, וזהו כל ישראל ערבים זה לזה:
ועם היות שאמרנו שהם צנורות, לא מפני זה נאמר שיהיו הצינורות שווים, אלא יש בענין הזה חלוקים רבים, כי כאשר יעשה האדם הישר מצוה אחת, לפי שעור המצוה ושכרה כן ישפיע בה ויגדל השפעת הצינור ההוא ויתעבה ויגדל אורו והשפעתו, וכאשר יהי' האדם תורתו אומנותו לא יפסוק גודל ההשפעה לעולם כו' ע"כ:
ונחזור למשל הקדמון, כי כן הוא המשל במעשה המצוות, או במעשה העבירות. רק קצת חילוק יש בין המשל לנמשל. במשל המושך האור למקום המטונף, אם ירצה יוכל להיות נצול מהעונש דהוא הסרחון, דהיינו שלא יעשה פתח בבית המטונף להביא האור אליו, אלא ישב כך בחשך. אמנם בנמשל, אם עשה עבירה שמשך האור להקליפה, בעל כרחו יבא האור דרך שם אליו ויגיע לו הסרחון, והטעם שבעל כרחו יבוא אליו, הוא מפני שהאדם מאחר שהוא דפוס הכל והוא קשור בכל מה שמתעורר בעל כרחו דרך שם ירד בחבל הקשור:
הוא הדבר שדברתי, שהשכר והעונש הוא עצמיי ולא הסכמיי, והכל תלוי בבחירת המקבל, והאור הפשוט אינו משתנה מרוצה אל רוצה. וזהו שכתוב (הושע יד, י) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו:
ומזה נוכל להבין החילוק שבין בעל תשובה, לבעל תשובה. ואיזה בעל תשובה שהוא גרוע מצדיק, ואיזה בעל תשובה עדיף מהצדיק. ומתחלה אקדים מאמרם ז"ל ביומא פרק יה"כ (פו, ב), אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשים לו כשגגות, שנאמר (הושע יד, ב) כי כשלת בעונך, עון מזיד הוא, וקרי ליה מכשול. איני והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשים לו כזכיות, שנאמר (יחזקאל יח, כז) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה. לא קשיא, כאן מאהבה, כאן מיראה, ע"כ. ועיין בעיקרים פרק כ"ו ממאמר הרביעי מה שכתב ע"ז המאמר דברים אשר לא נתיישבו לי:
והא לך ביאור המאמר לפי הדרך הנ"ל, על פי המשל דלעיל. השב מיראת עונש, אף שיש בו קצת טובה במה שמאמין בעונש הש"י וירא, מכל מקום אין זה מגיע לו אלא מצד גופו, רצוני לומר יראת עצמותו, ולא מצד גדולתו ית'. והענין הוא, שאינו רוצה אלא שלא ימשלו עליו הקליפות שהוא העונש בעצם, כי בקליפה היא העבירה, והיא העונש כמו שכתבתי, ואינו אלא כמו שסותם הפתח, (כי עתה אינו דבק לא בקדושה ולא בקליפה. ולא קשיא ממה שכתבתי לעיל שמוכרח להיות דבק, כי זהו כשממשיך האור לקליפה), שבבית המטונף במשל דלעיל, ואינו חפץ באור שיעבור לו כדרך (תנחומא בלק ו) לא מעוקציך ולא מדובשיך, כי לא יוכל לסבול הריח הרע. אמנם זה האיש לא ראה מאורות ג"כ, ואף אם הוא שב ועושה תשובה גדולה ועושה גדרים וסייגות, מכל מקום מאחר שהוא מיראה לא ישיג האור, כי הא למה זה דומה למי שעושה גדר וסוגר אף החלון שהוא מעבר החיצון נגד אור החמה ולא יתפשט האור בבית המטונף, כי עשה כן בעבור גדר שירא לנפשו אולי לא יוכל לעמוד על עצמו לסבול החשך ויפתח הפתח שכנגדו כדי שיתפשט האור ואז יעלה מן הסרחון, ע"כ גם הוא סוגר החלון שבחוץ:
אבל השב מאהבה, רצוני לומר מצד מקור נשמתו, מקור הקדושה שנפשו חשקה באלהיות, ולא מצד עצמו יראת העונש, רק שיש לו חשק ודיבוק וחפץ בו ית' ואליו הוא נושא את נפשו, הא למה זה דומה למי שסתר בית המטונף והחלון הפתוח נגד אור החמה והיה מאיר בתחילה למקום המטונף וביותר שהי' החלון גדול והיה צריך לעשות פתח נגדו הי' האור גורם סרחון, ועתה שסתר זה אז האור גורם הנאה. נמצא לפי זה אם הי' מתחילה מעט סרחון כי הפתוח הי' מעט, עתה ג"כ מעט הנאת האור, ואם רב גם עתה רב:
וזהו סוד הזדונות נעשים זכיות, כי נשמתו הי' צנור רחב להשפעת הקליפה. ועתה כששיבר הקליפה, נעשית נשמתו צנור רחב לקדושה. ואם היה מתחלה הצינור קצר, גם עתה קצר:
וכדי להבין הענין בעצם, צריך אתה לידע כל פרק רביעי משער האהבה בראשית חכמה, בענין דביקה חשיקה חפיצה שאנו למדין מפרשתו של אותו רשע שכם בן חמור החוי, כי יצר לב האדם רע וחשקו גדול לעבירה, וכשחוזר בתשובה אז נשאר טבע של החשק והחפיצה והדביקה בו, והוא פועל בה דברים טובים, נמצא הטומאה נעשית טהרה. וע"ש בסוף הפרק, במעשה אחד שכתב הר"ר יצחק דמן עכו וזה לשונו בסוף הענין, מי שלא חשק לאשה הוא דומה לחמור ופחות ממנו. והטעם, כי מהמורגש צריך שיבחין העבודה האלהית. וזה הבעל תשובה עדיף ממעלת הצדיק, כי היה בו הקליפה ושברה, כמו שכתב הפרדס שער הנשמה פ"י. ויש בזה שני תועליות, הא' ששיבר הקליפה. והב' שאחז בו מדת הקליפה, דהיינו החשיקה והחפיצה והדיבוק. וזה הבעל תשובה הוא בחינת אור ישר, כי נמשך מצד נשמתו מקור הקדושה מלמעלה למטה. משא"כ השב מיראה, שהיא מצד גופו, והוא אור החוזר מלמטה למעלה:
ואל זה רמז הרב קורדווארא במה שכתב בשמו בכלי חמדה פרשת האזינו, ע"ש שמעלת הצדיק למעלה ממנו, וכן הוא האמת. כי להצדיק יש צנור בנשמתו מעבר האור, והשב מיראה אינה אלא שמסלק הקליפה, אבל לא ראה אור, וזדונות נעשות כשגגות מאחר שמתחרט ומראה שהפועל הראשון נעשה בלי דעת ובטעות, וכמו שכתב העקרים פכ"ז מאמר רביעי, ואז אין דברי הר"מ סותרים זה את זה. כל בעלי תשובה הם בבינ"ה, כי הבינ"ה היא התשובה, כן השב מיראה הוא בבינ"ה בסוד אור החוזר. ומעלת הצדיק שהוא ביסוד אור הישר עדיף מיניה. והשב מאהבה, הוא בבחינת אור היש"ר שבבינ"ה, נמצא מעלתו גבוה ממעלת הצדי"ק שהוא ביסוד: הרי נתבאר, כי אור השגחתו ית' פשוט טוב בתכלית מטוב, ואין רע יורד מלמעלה, והכל בא מאתם השינויים מצד המקבלים, ואין שינוי בו ית' מרוצה אל רוצה:
ומזה מבואר למה השכר נצחיי, והעונש אינו נצחיי. כי המצוה מקור שלה הוא ית' כדפרישית בהקדמות, ומאחר שמקור המצוה נצחיי, כן הממשיך האור עליו נצחיי. משא"כ מקור העבירה מצד עכירת הגוף ורמיזותיו בקליפות שהם הווים ונפסדים כלים, גם העונש כלה, והכל הוא בעצם וטבע לא על דרך הסכמיי:
וגם נתבאר עתה חקירת בעל עקרים, שחקר בענין התשובה מה מועיל התשובה, הישוב השבת שחילל משומר, או התשוב נפש הנרצח כשישוב, ע"ש שהאריך. אמנם חקירה זו אינה כלום, בשלמא אם היה הסכמיי, היה מקום לקושיא. אבל עתה שמבורר שאינו הסכמיי, רק עצם המצוה היא עצם אור צינור הנשמה, ועצם העבירה היא עצם פגם האור, נמצא כשמסגף עצמו ומסלק הפגם אז האור מאיר כי נשתנה המקבל:
ועל פי ההקדמות הנ"ל, מצינו ג' חלקים בענין תשובה. א' השב מיראה, בחינת הגוף אור החוזר. ב' השב מאהבה, בחינת הנשמה אור הישר. עוד יש מעלה שלישית התשובה דלעתיד בזמן הגאולה היוצא מהקדמה ג', דהיינו שיתוף הגוף ויהיו נצחיים, דהיינו שישוב חומר הגוף לזיכך הנשמה, ויהיו שני מלכים משתמשים בכתר אחד. והוא כדמיון דלעתיד שתהיה הקליפה בעצמה נטהרת, כמו שהארכתי במקום אחר (עי' בתורה שבכתב פרשת חיי חלק תורה אור) בענין עתיד חזיר לטהר:
ואין להקשות מאי אולמא דהך מעלה שלישית, והא במעלה שניה גם כן מטהר פעולת היצר בענין דביקה חשיקה חפיצה כדפירשתי. מכל מקום איכא טובא בנייהו. מעלה שניה הוא בחינת (אבות פ"ד מ"א) איזה גבור הכובש את יצרו, שצריך לכובשו בעל כרחו כאדם הכובש את שונאו לעבדו. ואלו לעתיד יהיה מצד עצמו הכל נטהר. וזה לך האות שאף החומר יזדכך כמו שהיתה הכוונה בתחילת הבריאה, וק"ל: כי אילו היה השכר והעונש הסכמיי, אז היה ח"ו נראה כשינוי מרוצה לרוצה, כי עתה הסכים כך, ועתה מסכים כך. אמנם ענין הרצון היה סוד גילוי האצילות הכוללים כל ההפכיים לפי התעוררות המתעוררים, כן ממשיך בעצם ובטבע הענין אם מקדש עצמו מלמטה, מקדשין אותו מלמעלה בטבע הענין שהתעורר. ואם מטמא את עצמו, מטמאין אותו מלמעלה בטבע הענין שהתעורר. ואם אחר כך מתעורר ומשליך מעליו גלוליו ומדביק בקדושה, נמצא בטבע נתקדש. ולא נשתנה הרצון של מעלה, כי אדרבה כך הואצל הרצון, והכל צפוי והרשות נתונה:

וכן ענין מה שאמרו (ע"ז ג, ב) הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. זה דרך לשון בני אדם, אבל הענין הוא בעצם כפי בחירת האדם, כך מתעורר. וכן כמה פסוקים לדין ( דברים יא, יז) וחרה אף ה' בכם וגו', וכן הרבה, אין הענין התפעלות ח"ו, כמו בבן אדם שעתה היה מרוצה ולסיבת בעלי מרי נגדו נתקצף. רק זה בבחירתו, התעורר על עצמו החרון אף ושרשו הכלול ברצון הגוף:

הגה"ה וכן ענין הא דאמרו רז"ל (תענית ד, א) האי תלמיד חכם דרתח אורייתא הוא דרתח כו', רצו לומר אם התלמיד חכם מתרגז, ח"ו שמתרגז בהתלבשות הרוגז, רק אורייתא כלומר עושה דין תורה, על דרך משל שדנו ד' מיתות, וכי עשו בשנאה וברוגז חס ושלום, רק עשו דין תורה וק"ל, עד כאן הגה"ה:

וכן לענין ברכה (דברים יא, יד) ונתתי וגו', לא השתנותם, רק התעוררות השפע הטוב במעשה טוב זה, כי הרצון הקדום כולל ההפכיים. וכן קול גדול ולא יסף במתן תורה, שהיא גילוי אצילות היה ג"כ זה הקול כלול ממ"ט פנים טמא וטהור ואסור ומותר וחייב וזכאי, כאשר הארכתי למעלה (בתחילת בית חכמה (ג)) :

על פי הענין שכתבתי, הנני אכנס באימה וביראה ברתת ובזיע לשער בית הבחירה :

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף