שיירי קרבן/שקלים/ב/ג

שיירי קרבן שקלים ב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה בין שקלים לחטאתפי' הר"ב מאי שנא שקלים דמכנס מעות ואמר הרי אלו אמרי ב"ה דהוי המותר חולין ומ"ש חטאת דמודו לב"ש דהוי נדבה ובמשנה דלקמן כתב מותר שקלים חולין המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלים וכשבא לחשב מה שכנס מצא שהותירו המותר חולין וסתמא כב"ה ע"כ וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה ותימא דלעיל קאמר הש"ס מתני' מסייעא לר' ביבא ומוקי לה למתני' בנוטל ידו מלאה מעות ואומר אלו לשקלי וככ"ע וסיפא נמי בכה"ג איירי וכמו שפירשתי בקונט' ורמב"ם פסק כר' ביבי וכתב הכ"מ משום דמתני' מסייעא ליה א"כ איך נפרש למתני' כב"ה ודלא כר' ביבי וצ"ע:

ה"נ אלו לנדבה. כתב הרמב"ם פ"ג מה' שקלים דין י"ב המפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא א' אם בזה אחר זה האחרון לא קדש ואם בבת אחת האחד שקלים והשני מותר שקלים וכתב הראב"ד בירושלמי אינו כן אלא האחד חולין לפי שהוא או כמי שהוא סבר שהוא חייב ואינו חייב או כמי שאומר הרי אלו לשקלי דלב"ה מותרן חולין עכ"ל. ונ"ל דודאי אף הרמב"ם סובר שהוא חולין שהרי כתב שהשני כמותר שקלים ושם בסמוך כתב שמותר שקלים חולין וכ"כ בפ"ה מה' פסולי המוקדשין אלא דה"ק אם בזה אחר זה שקלן הראשון ודאי קודש והשני ודאי חולין אבל בבת אחת אותו שירצה הוא שוקל לשקלים והשני דינו כמותר והרי הוא חולין. שוב עיינתי בדברי הרמב"ם בפ"ה מה' פסולי המוקדשין הלכה ו' שכתב המפריש חטאתו או דמי חטאתו וכו' הפריש שתים או דמי שתים וכסבור שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחד יביא אחד והשאר יפלו לנדבה ע"כ וכתב הלח"מ ותימא על רבינו ז"ל שכתב בפ"ג מה' שקלים הפריש שנים וכו' והשני מותר שקלים והיינו חולין וכאן כתב יפלו לנדבה וממתני' דשקלים משמע דראוין להיות שוים בדינים אלי וכו' ואולי החמירו בחטאת משום דמותר של חטאת הוי נדבה אבל בשקלים שהמותר חולין הקילו ועדיין צ"ע ע"כ ולענ"ד ברור דגרסת הרמב"ם כפי הגירסא שלפנינו דסתמא דש"ס מסיק דבשקלים מותרן חולין דלא גרע מאומר אלו לשקלי אבל גבי חטאת כיון דאפשר לו להביא אחת גדולה כשתים וה"ל כדמי חטאת מעורבות יפלו מותרן לנדבה וכמ"ש בקונטרס וכן הוא דעת הראב"ד הנ"ל וזה ברור:

מן הדא והעמדנו עלינו וכו'. הרמב"ם בפי' המשנה כתב שקלו דרכונות היינו חצי דרכון וכו' חזרו לשקול טבעין חזר המטבע היוצא בהוצאה להיותו טבעין דהיינו מחצית השקל ובקשו ליתן חצי אותו מטבע דהיינו דינרין וכו' וכ"פ הר"ב ע"ש וקשה לי לפרש כן לשון משנתינו דתנן שקלו דרכונות דמשמע דרכון מלא ועוד קשה עלי מאוד לפרש בקשו לשקול דינרין בענין אחר מכל לשקול דתנן במתני' וביותר קשה הא דקאמר מן הדא וכו' שלישית השקל והרא"פ פי' שלישית השקל הוא חצי סלע וקרי ליה שלישית שהוא משתלש כדמסיק ע"כ ואינו כן שמ"ד מכאן שצריך לשלש שקלו ג"פ סובר דצריך שיתן ג' שקלים לשנה וכאשר פירשתי בקונטרס כן דעת הרמב"ן והראב"ד:

ונפל לכל אחד וכו'. וקשה א"כ בני יוסף ובנימין לא ישקלו וכן קשה נמי אמ"ד שבשביל חטא העגל שקלו שבט לוי לא ישקלו וי"ל דודאי כולם חייבין לשקול כדי שיהיה להם חלק בקרבנות ציבור אך טעמים אלו אינן אלא למה דוקא מחצית השקל ושאר שבטים בתר רובא גרירו:

מחצה על מחצה יפלו לנדבה. פי' הרא"פ דחמירא משקלים דכולן עולות אבל שקלים מביאים מהן פעמים חטאת שנאכלין לכהנים ע"כ וקשה דבגמרא משמע דטפי עדיף לבא חטאת לקרבן ציבור הקבוע מלהקריב עולות לקיץ המזבח וכמ"ש בקונטרס:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף