שיירי קרבן/שבועות/ג/י

שיירי קרבן שבועות ג י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מפי עצמו. רש"י והר"ב פירשו מפי עצמו אבל אם השביעוהו אחרים אכלת ולא אכלת ואמר לא אכלתי ואכל או להיפך פטור אם לא ענה אמן ואם ענה אמן אחר שהשביעוהו הוי כנשבע מפי עצמו כדתנן בסיפא וענה אמן חייב. ויפה פירשו לסוגית הבבלי דיליף שבועה מפי אחרים דחייב מסוטה והתם בשאמרה אמן אבל הירושלמי דיליף ליה בגמרא מגז"ש דנפש נפש והתם לא כתיב אלא ושמעה קול אלה א"כ אפי' לא ענה אמן וכ"ת לירושלמי תיקשי מתני' דתנן ברישא מפי עצמו משמע מפי עצמו דוקא ולא מפי אחרים ובסיפא תנן משביעך אני ואמר אמן חייב אבל לא אמר אמן פטור י"ל מפרש רישא לאו דוקא וסיפא אורחא דמילתא קתני וכ"כ רש"י סוף פרקין. א"נ י"ל אף הירושלמי סובר דוקא אמר אמן חייב דילפינן מסוטה וכ"ת א"כ ג"ש ל"ל כי היכא דילפי' שבועת העדות מסוטה דעונה אמן כמוציא שבועה דמי ה"נ איכא למילף שבועת ביטוי ושוא מסוטה י"ל אי לאו ג"ש סד"א דוקא סוטה הוא דעניית אמן מהני לבדקה דהחמיר בה שנענשת מיד במיתה אבל בשאר שבועות בעינן שיוציא מפיו אלא שבועת העדות סד"א אפי' עניית אמן לא בעי דושמעה קול אלה כתיב בשמיעת קול לחוד סגי ילפינן קולא מסוטה דבעינן עניית אמן מיהו סד"א דוקא הני תרתי הוא דמהני עניית אמן אבל שבועת ביטוי לא לכך בעינן ג"ש נפש נפש. לפ"ז צ"ל שבועת העדות מפי אחרים נמי בעינן עניית אמן ומסתייעא דבר זה מהא דתנן לקמן פ' שבועת העדות שבועת העדות כיצד כו' משביע אני עליכם ואמר אמן. הרי דאפילו בב"ד בעינן שיענה אמן וע"ש בבבלי (דף ל"א) בתו' בד"ה משביע כו'. והר"ן כתב אי לא דמיא אמירת אמן כמוציא שבועה סוטה אמאי מיבדקא אפי מושבע מפי אחרים אין כאן שהרי לא אמרה כלום אחר השבועה דלא דמיא למשביע העדים שהם כופרים אחר השבועה ואומרים אין אנו יודעים לך עדות ע"כ וקשיא מאי דייק מסוטה התם משביע הכהן במקדש ולעיני כל ישראל ותדע דהא אלו הוציאה השבועה מפיה מי הוה מידי והא ודאי מוציא שבועה מפיו בשאר שבועות לא גרע מעונה אמן אלא סוטה גזירת הכתוב א"כ איך ניליף מיניה ועוד הא דבעינן כפירה בדיבור היינו כל שלא יצאו מב"ד ויש להן עוד שהות להודות או לכפור אבל שתקו ויצאו מב"ד אפשר דהוי כפירה. ועמ"ש פ' שבועת העדות ה"ד ד"ה ואל:

ר"א בשם ר"י לית כאן מימר. בבבלי תמורה פ"ק (דף ג') גרסינן אמר רב אידי בר אבין כו' א"ר יוחנן משום ר"י הגלילי כל ל"ת כו' חוץ מנשבע ומימר כו', בתר הכי מסיק א"ר יוחנן לתנא לא תיתני מימר דבדיבוריה עביד מעשה. והוה קשיא לן הא ר"י תנא מימר א"כ מאי קאמר לא תיתני מימר. אבל לגירסתינו ניחא תרי אמוראי נינהו אליבא דר"י. ותו' כתבו בפרקין (דף כ"א) בד"ה חוץ כו' תימא הא ר"י אית ליה בהשוכר גבי חסמה בקול עקימת שפתיו הוי מעשה וי"ל שאני התם בדיבוריה קעביד מעשה כו' והוה כמו מימר דאר"י לתנא לא תיתני מימר ע"ש. וקשה לרב אידי בר אבין דאמר ר"י תנא מימר ליתני נמי חסימה ונראה כוונת תו' מ"ד לר"י לא תיתני מימר הוא דאמר דסובר חסמה בקול לוקה אבל רב אידי בר אבין סובר דלא פליג ר"י בחסימה אלא סובר כר"ל דאינו לוקה על חסימה בקול. כתב הרמב"ם פי"ח מה' סנהדרין כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם. וכתב הלח"מ ר' יוחנן דהוא מרא דהך שמעתתא דהוא אמרה בשם ר' יוסי הגלילי אמר פ"ק דתמורה (דף ג') לא תיתני מימר ע"ש. ולפמ"ש אין מקום לקושייתו שסובר כרב אידי בר אבין דפליג אר' אבהו דאמר משמיה דר"י לא תיתני מימר. וטעמו דאמר דלא כר' אבהו דבתמורה שם פריך הש"ס ארב דאמר כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ממתני' דתנן אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים ומשני הא מני ר' יהודה. ולא משני קסבר רב שאני מימר בדיבוריה עביד מעשה ול"ל לדחוק דרב מוקי מתני' כיחידאה אלא ודאי דברי רב אידי עיקר. והב"ז כתב שם הרמב"ם פסק מימר לא חשיב מעשה כרב דמוקי מתני' כר' יהודה ומ"מ צריך טעם למה פסק כרב נגד ר"י ע"כ. ותימא וכי רב הוא דמשני הכי אלא סתמא דש"ס קאמר אמר לך רב מני מתני' ר"י אבל רב מצי סבר מימר הוה מעשה כמ"ש תו' שם בד"ה והרי כו' ע"ש. ובספר צאן קדשים כתב שם מדתנן וסופג את הארבעים דסד"א לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו כמ"ש תו' שם במתני' ש"מ דסובר התנא מימר לא הוי מעשה ע"ש. כמדומה כד ניים ושכיב אמר להא מילתא דעדיין י"ל קמ"ל מתני' דמימר הוה מעשה ולוקין עליו. ודקשיא להה"מ ובלח"מ פי"ג מה' שכירות הא דפסק הרמב"ם חסמה בקול לוקה כר"י ע"ש שהאריכו ודחקו הרבה. לפמ"ש לק"מ דסובר הרמב"ם אף רב אידי מודה דפליג ר' יוחנן בחכמה בקול לוקה ולאו מטעם עקימת פיו הוה מעשה דא"כ קשיא מימר אלא מדסמיך חסימה למלקות ש"מ לרבויי מלקות לחסימה הוא דאתי והיינו אפי' חסמה בקול. וכ"ת א"כ ניליף מיניה כל לאו שאין בו מעשה שלוקין עליו י"ל מדכתיב אם לא תשמור לעשות הוא דשמעינן שאין לוקין עליו כדאמרינן ריש פ"ג דמכות. ועוד הרי כתב הרמב"ם ריש ה' תמורה מפי השמועה למדו לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. ש"מ לאו מסמיכות דחסימה ילפינן לה ואייתר לן הסמיכות לדרשא:

ע"ד דר"י חייב שתים ע"ד דר"ל אינו חייב אלא א'. וקשה הא ודאי תרי לאוי נינהו לא תשבעו בשמי לשקר לא תקלל חרש אלא דלוקין עליהן ילפינן מחד קרא למה לא יהיה חייב שתים הא חלוקין הן בלאו. וכ"ש לגירסת ירושל' סנהדרין פ' ארבע מיתות (הל' י"ב) דר"ל אמר מפני שנכללו בלאו אחד. ש"מ דסובר חלוקין דלאו חלוקה א"כ כי היכי דמחייב עלייהו שתי חטאות ה"נ יש לחייב עליהן מלקות שתים:

הדרן עלך פרק שבועות שתים

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף