שיירי קרבן/סנהדרין/ג/ב

שיירי קרבן סנהדרין ג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

זה פוסל דיינו כו'. כתב הר"ב יכול לומר לא אדון לפני ב"ד שביררת. וכתב התוי"ט לא דק דהא למסקנא כל אחד אינו בורר לו אלא דיין אחד ע"ש. נראה שלשון המשנה דחקו לפרש כן דתנן בזמן שמביא עליהן ראיה ואי אדיין שבירר קאי מאי עליהן דקאמר עליו מיבעיא. ודוחק לומר דאבעל דין ודיין קאי ומביא עליהן ראיה שהן קרובין דהא אף אם הדיין קרובו של המערער נמי פסול. ולפי מאי דמוקמינן בגמרא דאיירי בשקיבלו בשלשה ניחא לישנא דמתני'. מיהו לר"ל ור"י דבסמוך קשיא לכך נראה דמתני' לאו דוקא בזבל"א איירי אלא אף בשכפוהו התובע לדון לפני ב"ד הקבוע בעיר יכול הנתבע לפסלו ולומר לא אדון לפני ב"ד זה אלא לפני ב"ד אחר ונכונים דברי הר"ב בזה:

זה פוסל דייניו של זה עיין בקונטרס. בבבלי דף כ"ד גרסינן אמתני' דלקמן נאמן עלי אבא כו' א"ר דימא כגון דקבליה עליה בחד. וכתב תו' פי' בקונטרס ואפ"ה קאמר ר"מ דיכול לחזור בו ול"נ דכיון דלרבותא נקטיה הל"ל לא צריכא כו' מדקאמר כגון משמע דוקא בדקבליה בחד ע"ש. ואינו מדוקדק דלשון ל"צ לא המ"ל דהא ודאי לרבנן הוה רבותא טפי אי קבלו לפסול בתלת אפ"ה אינו יכול לחזור אלא ר"ל דהל"ל אפילו. וכ"נ מדברי הרא"ש. ול"נ שהדין עם רש"י ורב דימי מפרש רישא זה פוסל דיינו של זה כדאמרינן כאן דגרסינן במתני' דייניו הלכך אם נפרש נאמן עלי אבא בשלשה קשיא לר"מ ל"ל השתא בכשר שקיבל בשלשה קאמר ר"מ דיכול לחזור קרוב לא כ"ש לכך קאמר מתני' דנאמן עלי אבא איירי כגון שקבלו בחד ואיצטרך לאשמועינן אע"ג דאיכא תרי אחרינא בהדיה אפ"ה יכול לחזור בו. והשתא ניחא דלא תיקשי לן מנ"ל לרב דימי הא דבקבלי בחד פליגי. ולפי' תו' קשה נמי דהל"ל בדקבליה בחד מחלוקות כדאמרי שמואל ור"י ור"ל. מיהו לפי' תו' מוכח דלפירש"י אפילו קיבל קרוב או פסול בתרי לרבנן א"י לחזור בו כמ"ש בעה"ע ומביאו הש"ך סי' כ"ב סק"ג ע"ש ומדדחיק רש"י לפרש דרב דימי רבותא לר"מ בא לאשמועינן ש"מ דסובר שאין לחלק בין חדא לתרתי ריעותית א"כ קשה קושית תו' דף כ"ג בד"ה ואמר רב דימי תימא ל"ל לאתויי הא דרב דימי ע"ש תירוצם דרש"י לא ס"ל כתירוצם. ונראה דרש"י יישב קושית תו' בפירושו שם בד"ה ואמר רב דימי כו' ע"ש ור"ל כוונת הש"ס דליתני סיפא וכ"ש רישא לכך מייתי דרב דימי דהשתא כ"ש הוא דאע"ג דאיכא בי תרי אחרינא בהדיה אפ"ה יכול לחזור בו כ"ש כאן. ופירש"י מוכרח דלפי' תו' קשה ה"ל לש"ס למיפרך הא תו ל"ל כלומר סיפא דמיותר ל"ל ולשון הש"ס משמע דפריך רישא ל"ל דקאמר מאי קמ"ל תנינא. אבל ליכא להוכיח פירש"י מקושית המהרש"א שם דהא קתני שלשה רועי בקר ותירוצו דחוק למאוד ע"ש. די"ל דה"פ דמתני' נאמן עלי אבא המומחה כשלשה ונאמנין עלי שלשה רועי בקר ואבא או אביך אחד מהן דה"ל תרתי לריעותא דהא אפילו שלשה יושבי קרנות יכול לפסול כמ"ש הפוסקים ועוד הא גם רועי בקר מהפסולים כמפורש בבלי דף כ"ה ולפי מסקנא לשיטת תו' דלא פליגי חכמים בתרתי לריעותא איירי שאין אחד מרועי בקר קרוב ולא הוי אלא חדא לריעותא וזה ברור ומ"ש המהרש"א בגמרא שם לכאורה קשה דהא תנא נמי שלשה רועי בקר בהך מתני' דלא ח"ו לעלמא ע"ש תירוצו ורחוק הוא מסוגיית הגמ' ול"נ דלק"מ דשלשה רועי בקר אפשר שיכשרו כשילמדו ויחזרו בהן משא"כ להיות עד אחד כשנים הוא דבר שאי אפשר בעולם ונכון. ולפמ"ש לפרש הא דרב דימי מתיישב לן תמיהא רבתא דגרסינן שם מדקתני רישא דיינו וסיפא עדיו אלמא דוקא קתני ופירש"י מדשני במילתיה בדיינין נקט לשון יחיד ובעדים לשון רבים ליתיה לדר"ל והדרא קושיין לדוכתא והא עדים כמומחין דמי. ותימא הא ר"ל מגיה מתני' וקאמר תני עדו א"כ לא שני מידי ואין סוגית הש"ס להקשות כן. ונראה דלר"ל דמגיה בסיפא עדו ודאי יש להגיה גם ברישא ולמיתני דייניו דמזה בא הטעות שבחדא יש למיתני. לשון רבים ובחדא לשון יחיד וטעה ותנא ברישא לשין יחיד ובסיפא לשון רבים ונהפוך היא רישא לשון רבים וסיפא לשון יחיד ור' יוחנן דמוקי מתני' בערכאת שבסוריא ש"מ דגריס ברישא לשון יחיד דיינו ובסיפא לשון רבים וכדאמר ר"י בסמוך אפילו עדיו וכ"מ בבבלי שם כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מחלוקות בשתי כיתי עדים כו'. א"כ קשיא לר' יוחנן והא עדים כמומחין דמו. ומעתה דר"י פליג ארב דימי לית הלכתא כרב דימי ומתני' דנאמן עלי אבא אפילו קיבלו בתלת לרבנן אינו יכול לחזור בו ועיין ברמב"ן פ' יש נוחלין:

אפילו בדיני תורה כו'. בבבלי גרסי' ר"פ אמר אפילו תימא מומחין כגון בי דינא דר"ה ור"ח. פירש"י דתרווייהו בחד מקום. וכתב תו' ול"נ דהא ר"ח לא אורי קמי ר"ה אפילו ביעא בכותחא ונראה שהיו סמוכים לו חוץ לשלשה פרסאות ע"כ. וקשה בסמוך משמע שאם הריחוק יותר משני מילין אינו יכול להטריח לבעל דינו שילך לב"ד הגדול. ונראה שרש"י סובר דכפרי שהיה שם בי דינא דר"ח היה סמוך לפומבדיתא ששם בי דינא דרב הונא ובחד מקום לאו דוקא אלא סמוך הרבה. ותוס' לשיטתם בעירובין דף ס"ב שכתבי שם בד"ה ר"ת כו' והא דאמרינן בפניו אסור וחייב מיתה כל תוך שלש פרסאות חשוב בבניו כדמשמע באותו תלמיד שהורה לפני ר"א דאם היה תוך שלש פרסאות בדין היה חייב מיתה ומסתמא נמי לא בפניו ממש היה וכן בני אהרן מסתמא לא בפני משה ממש הורו ועיקר שיעור דשלש פרסאות כנגד מחנה ישראל מבני אהרן גמרינן לה והתם חייבי מיתה היו ע"כ. ודבריהם תמוהים לי דמאי ראיה מתלמיד שהורה לפני ר"א דהש"ס פריך מדאמר ר"י שמעשה היה שתלמיד היה רחוק שלש פרסאות וקשיא לרבא וה"ה אלו אמר ר"י שהיה שלא בפני ר"א נמי קשיא מיניה לרבא. ומ"ש ומסתמא נמי לא בפניו ממש היה. לא ידעתי מנ"ל אדרבא לשון הברייתא משמע בפניו ממש היה ואשתו היתה יושבת אצלו ואמר לה שלא יוציא זה שנתו. גם רש"י כתב בד"ה בפניו היה כו' ומיהו כי אורי קמיה אורי. ומ"ש וכן בני אהרן כו'. וקשה קרא משמע שהיה בפני משה שהרי כולם בו ביום באהל מועד היו והאש הביאו בצאת משה עם אהרן מעשיית קטרת הפנימה מסתמא שאל להם משה מדוע ככה אתם עושים והשיבו דרשתם. ומ"ש עיקר שיעור דשלש פרסאות מבני אהרן גמרינן כו'. לא כן כתב רש"י פ"ק דמכלתין דף ה' דכתיב והיה כל מבקש כו' ילפינן ע"ש. הלכך נראה דסובר רש"י בפניו ממש ותלמיד מובהק חייב מיתה. שלא בפניו במדינה אחת ותוך שלש פרסאות אסור ואין בו מיתה. ואם נטל רשות מותר חוץ לשלש פרסאות או מדינה אחרת אפילו תוך שלש פרסאות מותר אפילו בלא נטילת רשות והיינו דדייק רש"י בעירובין דף ס"ב ושניהם בבבל. ותלמיד חבר אפילו בפניו ממש אין בו מיתה וע"י נטילת רשות מותר ושלח בפניו אפילו בלא רשות היוצא מכל האמור כמה הוא סמוך לענין אם אחד אומר נלך לפני ב"ד הגדול דוקא שני מילין אבל יותר מזה אין להטריחו ודוקא לילך לב"ד הגדול אבל לב"ד הקטן לא. ודברי הסמ"ג שמביא הטור צ"ע דסוגיית גמרא והבבלי לא משמע כן ולחנם תמה הב"י על הטור דודאי ראיית הסמ"ג משמע היפך מסברתו והירושל' מפרש דלא כוותיה דהא אמר אם שניהם בטבריא שומעין לזה שאמר בב"ד הגדול וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף