שיירי קרבן/נזיר/ג/ז

שיירי קרבן נזיר ג ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בכולל נחלקו. בבבלי בסוגיין גרסי' אמר רב הכל מודים במונה א"ל רב חמא לרב חסדא מאי קאמר אילימא א' אומר חמש ולא שתים וא' אומר שתים ולא חמש הא קא מכחשי אהדדי אלא אחד אומר אחת ושתים ואחד אומר ג' ד ה' הא ל"ל השתא י"ל חמירתא אמר רב קילתא לא כ"ש אמרי במערבא אין הכחשה במונה. ופירש"י ותוס' דחוקים למאוד. ונ"ל דקשה עוד ארב חמא למה לא איפשיט ליה דרב בזה אמר חמש וזה שתים כדאמרי' בסוגיין דזה הוא מונה. אלא ה"פ מספקא לה אי מונה הוא חמש ושתים או אחת ושתים שלש ארבע וחמש. ואי קאמר רב הכל מודים בחמש ושתים יש בכלל חמש שתים וה"ז נזיר שתים א"כ עכ"ל דפליגי ב"ה אף בשזה אומר שתים ולא חמש וזה אומר חמש ולא שתים דהוי נזיר שתים וקשיא אמאי הא ודאי מכחשי אהדדי ואי קאמר רב באחת ושתים כו' הכל מודים דהוי נזיר שתים קשיא הא תנן במתני' בחמש ושתים אמרי ב"ה דהוי נזיר שתים דחמירתא כ"ש באחת ושתים כו' דהוי נזיר שתים וכי רב טעמא דב"ש את לאשמועינן (ויותר נראה דגרסינן השתא חמירתא אמרי ב"ה קילתא לא כ"ש) ומשני אמרי במערבא אין הכחשה במונה ר"ל במונה אחת ושתים כו' אין כאן הכחשה לד"ה והוי נזיר חמש אם יש כאן שתי כיתי עדים כמתני'. והשתא טובא קמ"ל לב"ש וב"ה. ומה יפה ונעים לשון הש"ס לפי פירושינו זה אף שהירוש' חולק הרי לרש"י ותוס' נמי חולק הירושלמי כמפורש בדבריהם. ועמ"ש יבמות פט"ז ה"ו בד"ה בכלל כו' ועוד בבבלי מפורש דרב כר"י בנו של ריב"ב ס"ל דאמר ר"ח מאי קאמר אילימא אחד אומר חמש כו' משמע דרב כר"י סובר וכ"כ תוס' שם דרב כר"י ע"ש:

אוף רב מודה שבטלה העדות. כ' הרמב"ם פ"ג מי שהיו שתי כיתי עדים מעידין אותו אלו מעידין שנזר שתים ואלו מעידין שנזר חמש ה"ז נזיר שתים שבכלל חמש שתים והרי כולן מעידין בשתים ע"כ וכ' הלח"מ וקשה בפ"ג מה' עדות פסק הרמב"ם כרשב"א דאפי' בכת אחת זה אומר מנה וזה אומר מאתים מצטרפין ולמה פסק כאן דוקא בשתי כיתות. ותי' בס' א"מ התם דהטעות הוא בין אחת או שתים עבידי אינשי דטעי משא"כ בין חמש לשתים ע"ש שהאריך. ודברי תימא הן דמייתי התם בסנהדרין פ' ז"ב א' אומר דמי חבית יין ואחד אומר דמי חבית שמן מצרפין. ואפשר דשמן חשיב טפי מיין כמה זימני ואפ"ה אמרינן דלא דק. ומאי דמביא ראיה מהא דפ' הנשבעין אחד אומר גבוה שני מרדעות כו' דאמרי' דוקא שתים ושלש אבל לא ג' וה'. אינה ראיה כלל דהתם הטעות בשיקול הדעת אמרינן דאי אפשר שיטעו כל כך אבל הכא דהטעות בדיבור אחד שהוציא מפיו אי הוציא שתים או חמש ודאי כי היכי דאפשר למיטעי בין אחד לשנים כך אפשר למטעי בין שתים לחמש. ונראה מדאמרי' התם דוקא' בדיני ממונות מצרפין אבל לא בדיני נפשות ש"מ דקצת ספק מיהא איכא וה"ל הכחשה ה"ה לענין נזירות משום חשש חולין בעזרה קרינן ליה הכחשה וקיי"ל ספק נזירות להקל. ואע"ג דמחמרינן בדיני נפשות טפי מנזירות דהא בשתי כיתות ודאי סברי ב"ה יש בכלל חמש שתים ובדיני נפשות קאמר ר' אבין בסמוך דנחלקה העדות מ"מ לא נמצא סברא זו בבבלי. ומ"ש הרמב"ם פ"ב מה' עדות היו העדים מרובים ושנים כיוונו עדותן ואחד מכחישן אפילו בבדיקות עדותן בטלה. אין סתירה מדבריו אדרבא דבריו נוטין לדברינו דדוקא בשלשה שהן עדות אחת אבל שתי כיתות המכחישין זו את זו בבדיקות לא נחלקה עדותן אם הוא כי הכא דאיכא למימר ישנו בכלל חמש שתים. גם בסוגין מפורש דבשתי כיתי עדים אפי' בדיני נפשות עדותן קיימת ואף דר' אבין פליג לא שבקינן סתמא דש"ס ור' מנא ועבדינן כר' אבין:

הדרן עלך פרק מי שאמר קמא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף