שיירי קרבן/נדרים/ו/א

שיירי קרבן נדרים ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הגודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק. כתב הר"ן שאינו בכלל מבושל שלוק בשיל ולא בשיל דנהי דשלוק נמי משמע מבושל יותר מדאי כדאמר פ' כל הבשר הכבד אוסרת ואינה נאסרת שלקה אוסר' ונאסרת שלוק דהכא בשיל ולא בשיל דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ע"כ. וקשה א"כ מאי פריך הירושלמי ממתני' דנזיר דלמא שלוק דהתם היינו שבשיל יותר מדאי וה"ל בכלל בישול אבל שלוק דהכא דהוא בשיל ולא בשיל אינו בכלל בישול וי"ל דסובר הירושלמי דאין לחלק בלשון המשנה דודאי בשניהם פירוש מלת שלוק שוה ולכך לא מייתי הר"ן ראי' ממתני' דנזיר. אך קשה דבירושלמי פ"י דתרומו' גרסי' אמתני' דתנן התם כל הנכבשין זה עם זה מותרין א"ר יוחנן לית כאן נכבשין אלא שלוקין דכבוש כרותח הוא. ש"מ דאף בלשון המשנה איכא שלוק דבשיל ולא בשיל דמה שמגיה ר"י מתני' דכל השלוקין שנינו ודאי בדלא בשיל כל צרכו דאי ביותר מדאי איירי כ"ש דקשיא טפי מכבוש. והר"ש כתב פ"י דתרומו' דהירושלמי פליג אהבבלי. והדבר דחוק דפליגי בכוונת הלשון ועוד איך נאמר דפליג אברייתא. לכך נ"ל דלשון משנה לחוד ולשון הברייתא לחוד. ולפמ"ש הרשב"א בחי' בחולין שם דיש גורסי' שלוקה אוסר' ואינה נאסרת לק"מ. והתוי"ט כתב פ"י דתרומות דלפי מאי דמשמע בחולין שלוקה היינו בשיל טפי משניות דתרומות קיימי בקושי' ע"ש נראה דלק"מ דהבבלי סובר דתרי מיני שלוק נינהו בשיל טפי ובשיל ולא בשיל וכמ"ש הר"ן. ותימא על התוי"ט שלא הביא מתני' דהכא. מיהו הרא"ש פי' מותר בצלי ובשלוק שלוק זה שנתבשל יותר מסתם בשול כדאיתא פ' כל הבשר ע"כ. ותימא הא בירוש' מפורש דאינו כן דא"כ מאי פריך ממתני דנזיר וכמ"ש. ועיין בחי' רשב"א בפרקין:

וקרייא שהצלי קרוי מבושל. אף בלשון המשנה הצלי קרוי מבושל דתנן בפ' כל הבשר הלב קורעו לאחר בישולו ופירש בבבלי פ' כיצד צולין דהיינו לאחר צלייתו:

מה נפיק מן ביניהון. וקשה הא איכא בינייהו הנודר מן המבושל לרבי יוחנן מותר בצלי ולרבי יאשיה אסור וי"ל דרוצה למצוא נפקותא שיהא רבי יאשיה לקולא ורבי יוחנן לחומרא:

ע"ד דר' יאשיה מותר. בכאן נראה ראיה לדעת הפוסקים שאין לומר בתפלה את יום שמיני חג העצרת הזה. דשמיני לא איקרי' חג ללשון התורה. מיהו י"ל חג סתמא לא מיקרי אלא שבעה ימי סוכות אבל שמיני חג העצרת מיקרי. הארנתי בזה בחי' מס' חגיגה והעליתי כדעת הפוסקים לומר שמיני עצרת החג הזה וע"ש ותמצא נחת:

אף ר"י מודה שאסור. קצת קשה מאי דוחקיה לומר כן לכך נראה דבא לשנויי דלא תיקשי מתני' לרבי יאשיה דמודה דאזלינן בתר לשון בני אדם והא דקאמר דאזלינן בתר לשון תורה היינו בדבר המסופק בלשון בני אדם דמקצתו קורין כך ומקצתן אינן קורין אזלינן בתר לשון תורה לחומרא. וכן משמע בבבלי. מיהו הא דמוקי בסמוך מתני' דעירובין כרבי יאשיה לא משמע הכי וי"ל:

פתר לה כרבי יאשיה וכו'. משמע לר"י בלשון חכמים כל מילי מיקרי מזון. וקשה א"כ למה לא מברכין אכל מילי בורא מיני מזונות ואין סברא לומר דלרבי יאשיה אין ה"נ דאיך יפלוג ר"י אכולהו תנאי ואמוראי דסברי דאין מברכין במ"מ אלא אחמשת מינים ולא לשתמיט שום תנא שיאמר כן דמברכין אכל מילי במ"מ. ובבבלי פ"ג דעירובין דף ל' פריך ממתני' דהתם ארב ושמואל דאמרי אין מברכין במ"מ אלא אחמשת מינין וקאמר ולא אותבינהו חדא זימנא ומשני לימא תיהוי תיובתא נמי מהא ע"ש. וקשה לפמ"ש תוס' בברכות דף ל"ו בד"ה תיובתא דרב ושמואל באורז אבל בדוחן לא הוי תיובתיה ואפשר דהלכת' כוותיה ואין מברכין עליה במ"מ ע"כ וכ"ד הרי"ף. א"כ צריך למיתיב עלייהו ממתני' דעירובין להשיב גם אדוחן. וע"ק לפמ"ש תוס' שם בעירובין בד"ה לימא וכו' מוכח דאורז ודוחן דינן שוין וחדא טעמא אית בהו למה לא מברכין במ"מ לפי שאינן נקראים מזון א"כ אין לפסוק כרב ושמואל גם בדוחן דקשי' ממתני' אתרווייהו וא"ל דסברי רב ושמואל דלא קבעי אינשי סעודתא גם אאורז ודוחן ומברייתא דברכות מוכח דקבעי אאורז אבל לא אדוחן דא"כ מאי פריך ארב ושמואל ממתני' דעירובין אע"ג דהכל מיקרי מזון מ"מ אין מברכין במ"מ אלא אחמשת מינין דקבעי סעודתא עלייהו וצ"ע. מיהו לפי מאי דמסיק בעירובין דמתני' באומר כל הזן עלי ניחא דאפשר לומר דאורז איקרי מזון אבל לא דוחן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף