שיירי קרבן/נדרים/ב/א

שיירי קרבן נדרים ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלו תני רב ופליג וכו'. כתב הרמב"ם פ"ד מה' נדרים ומניין שאפילו ד' נדרים שהן מותרי' שאסור לו לאדם. להיות נודר בהן ע"מ לבטלן ת"ל לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין ע"כ. הוא לשון תוספתא פ"ד. נראה מדבריו דוקא הני ד' נדרים דתנן לקמן ריש פ"ג אע"ג דאין בהן לאו איסורא מיהא איכא אבל אלו השנוין במשנתינו אפי' לנדור בהן בתחלה ע"מ לבטלן מותר. וטעמא רבא איכא בינייהו דהני ד' נדרים נדר גמור הן אלא שדבר אחר גורם לבטלן משא"כ הני דמתני' דמעיקרא לאו נדר הן. ובהכי ניחא דנקט במתני' אלו מותרין כלומר שמותרין לכתחלה ודלא כמ"ש בתוי"ט דמתני' דר"מ היא ע"ש. אך קשה דכאן מפורש דהך ברייתא פליג אמתני' דהכא. וקשיא אהרמב"ם בתרתי חדא למה נקט דוקא הני ד' נדרים ועוד הא לית הלכתא כהך ברייתא דמתני' פליג עלי' וצ"ע:

הוון בעי מימר מ"ד על נפשו וכו' לאסור נכסיו של אחרים וכו'. כתב במ"ל ריש ה' נדרים ובט"ז כתב דהרא"ש סובר דאין לשון איסור מועיל רק על עצמו אבל לא על אחרים וכ"ה משמעות הקרא לאסור איסר על נפשו וכ"כ בש"ך ונראה דכל זה דבא כהלכתא דודאי אף לאחרים יכול לאסור בלשון איסר ואין צורך להביא ראי' לזה ע"כ. ותימא שהרי מפורש כאן דאיכא תנא דסובר כך ואיך כתב שהדבר פשוט שיכול לאסור גם לאחרים בלשון איסר גם תמהני שלא הביאו הפוסקים דין זה דאינו יכול לאסור נכסי אחרים עליו בלשון דבזה כ"ע מודי' וברייתא זו שנוי' בספרי וצ"ע:

ושמואל אמר מותר. וא"ת תפשוט מברייתא דבאומר כבשר אימא לא אמר כלום אע"ג דאוסר אשתו עליו וי"ל האומר כבשר אימא אינו אוסר ביאת אשתו אלא הנאתה במעשה ידיה אבל התשמיש דמשועבד לה לא אסר כלל ובכה"ג לא אמרי' שלא ירגיל עצמו לאסור אשתו עליו אך קשה מנ"ל דלשמואל לא בעינן תרתי דלמא בסיפא דוקא מותר דליכא אלא חדא שלא ירגיל וכו' וה"ה באמא לחוד מותר לכך נראה דה"ג האומר ככר עלי כביאת אמא רב אמר אסור וכו' וכ"נ מדברי הרשב"א שכך היתה גרסתו:

שבועה שלא אוכל ג' ימים וכו'. וקשה מאי קאמר ממתיני' אותו עד שיאכל הא אפשר שיצום ג' ימים וג' לילום ומאי קמ"ל פשיטא העובר על שבועתו לוקה ונראה דה"ג שבועה שלא אוכל שבעה ימים ממתיני' וכו'. ואע"ג דאי אפשר לקיימו ודמיא לנשבע שלא ישן ג' ימים א"כ למה ממתינו י"ל דהכא שאני דאפשר לקיימו שלא לאכול אלא שהדבר ברור שימות הלכך קאמר דממתיני' אבל שלא ישן ג' ימים דאי אפשר לקיימו הלכך מלקין אותו מיד. והרמב"ם כתב פ"ה מה' שבועות נשבע שלא ישן ג' ימים או שלא יאכל ז' ימים מלקין אותו ויאכל מיד. וכתב בט"ז סי' רל"ז הטעם דה"ל כנשבע להמית עצמו וה"ל נשבע לבטל את המצוה. וצ"ל דהירושלמי סובר דאפשר שלא יהא נשבע לבטל את המצוה כגון שנשבע לעשות כך לשם מצוה א"נ קסבר הירושלמי דמותר למסור נפשו לקיים מצוה וזה שרוצה לקיים שבועתו לא הוי נשבע לבטל את המצוה. ומחלוקות ישנה היא בין הפוסקי' אי וחי בהם רשות או חוב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף