שיירי קרבן/מכות/ב/א

שיירי קרבן מכות ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלו הן הגולין כו'. ההורג נפש בשגגה. בבבלי גרסינן בשגגה פרט למזיד בבלי דעת פרט למתכוין במזיד פשיטא בר קטלא הוא כו'. כתב תו' בד"ה פשיטא כו' תימא אימא במזיד ולא התרו בו וי"ל מבלי דעת יתירא נפקא. ולקמן (דף ט') בפרקין כתב תו' ר"מ דממעט סומא מבלי דעת פרט למתכוין שמעת ליה מבשגגה דתרתי ש"מ וברייתא דלעיל אתיא כר"י. וקשה אי פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם שמעינן מבשגגה כ"ש דממעטינן מיניה במזיד ולא התרו בו א"כ קשיא מבלי דעת יתירה לר"מ ל"ל. וליכא למימר מבלי דעת יתירא ממעטינן תרווייהו במזיד ולא התרו בו ומתכוין להרוג את הבהמה כו' דא"כ מאי קאמרי מבשגגה שמעינן תרווייהו ה"ל למימר מבלי דעת שמעינן תרווייהו וע"ק מאי דוחקייהו למימר ברייתא כר"י הא אף כר"מ אתיא ובלי דעת קמא פרט למתכוין ומזיד בלא התרו ומבלי דעת יתירא למעט סומא או איפכא א"ו סברי מבלי דעת לא משמע אלא אחד מהם. וביותר קשה קושיא זו לתירוץ שני שכתבו דלא איצטרך קרא למזיד ולא התרו בו א"כ ודאי איכא לאוקמי ברייתא כר"מ. וקושית תו' פרט למתכוין לר"מ מנ"ל נראה קסבר ר"מ אומר מותר אנוס הוא ולא איצטרך קרא למעט ואייתר ליה בשגגה למעט מתכוין. לפ"ז ניחא קושית תו' (דף ט') בד"ה ור"ח כו' וא"ת ר"ח היכי מתרץ ברייתא דלעיל כו' ע"ש. אלא שדוחק הוא לומר דר"ח ורבה בפלוגתא דר"מ ור"י פליגי. ויותר נראה לתרץ קושית תו' לר"ח דאיהו מפרש פרט למזיד היינו מזיד ולא התרו בו. ובלי דעת יתירא לא דריש כי היכא דצ"ל לר"מ לשיטת התו' וכמ"ש בסמוך והיינו טעמא דר"מ דסובר בבלי דעת דמשנה תורה לא הוי יתירא דנשנית בשביל דבר אחד שנתחדש בפרשה וכמ"ש תו' בד"ה בלא איבה. ור"י דריש ליה בשגגה למזיד ממש וחד למזיד ולא התרו בו וחד למתכוין להרוג את הבהמה כו' דכל כמה דאיכא למדרש דרשינן ליה (וניחא בזה קושית המהרש"א בתו' בד"ה פשיטא כו' ע"ש) ומ"ש תו' לתרץ הברייתא לר"ת דאע"ג דאומר מותר אנוס הוא מ"מ מזיד מקרי דהא מיהת לפי טעותו במזיד הרגו ע"כ. קשה א"כ ל"ל בלי דעת פרט למתכוין הא מכ"ש דאומר מותר שמעינן דמתכוין להרוג את הבהמה כו' ודאי אומר מותר הוא ועדיף משאר אומר מותר שלאותו דבר שנתכוין נעשה ואפ"ה ה"ל אנוס שאינו גולה כ"ש מתכוין (וכ"כ תו' שם) וכ"ת אי לאו כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה פרט למתכוין א"כ קשה לשון הברייתא ה"ל למוקמי בשגגה פרט למתכוין דמסתבר טפי למעט מאומר מותר. ואין לומר הא גם לרבא קשיא ה"ל למוקמי בשגגה פרט למתכוין. דלרבא לא דמיין להדדי אומר מותר פטור דהוה פושע ולא סגי ליה בגלות ומתכוין פטור דאנוס הוא וי"ל אף לר"ח לא דמיין דאע"ג דקיל בחד צד דלא הרג למה שנתכוין חמור בחד צד שה"ל להזהר ולחוש שמא יהרוג אח האדם כיון ששניהם עומדים שם משא"כ באומר מותר ממש:

כל שבדרך ירידה כו'. עיין בקונטרס כ"כ הרמב"ם. ואפשר לומר כיון שטבע הכבד ליפול ה"ל להזהר לכך גולה אבל דרך עלייה שאין דרך ליפול לא ה"ל להזהר וקרוב לאונס הוא לכך אינו גולה וכ"ת הא כל שהיה לו ליזהר כגון סותר כותלו לרה"ר קרינן ליה בבבלי בפרקין מזיד ואינו גולה א"כ בדרך ירידה נמי מזיד הוא י"ל אין כל הענינים שוים בדרך ירידה אף שה"ל להזהר מ"מ אין חובה עליו כל כך להזהר גם צריך אזהרה לצורך עצמו הלכך חשבינן ליה לשוגג משא"כ בסותר כותלו לרה"ר. ונפקא מיניה לשיטת הרמב"ם דרך עלייה אם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו ולשיטתי נהרג עליו. ועיין ברמב"ם פ"ה מהל' רוצח:

עד שיתיר כל המחלצין. עמ"ש לקמן בד"ה רש"א כו' ובד"ה ואתיא כו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף