שיירי קרבן/כתובות/יג/ב

שיירי קרבן כתובות יג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אר"י טעמון דבני כה"ג וכו'. כתבו תו' בפרקין דף ק"ח בד"ה הא מני תנן וכו' וריב"א הביא ראיה מירושלמי דה"ה בשאר חובין דגרסי' התם ר' בא בר ממל בעי וכו' ואר"ת ט"כ פליג הירושלמי אבבלי דמוקי מתני' ופורע את חובו כבני כה"ג ורב אושעיא מוקי לה כחנן וגם האי דשוקל את שקלו מוקי בכל ענין ובבלי מוקי ליה באבוד וגבוי. ופליג נמי בהא דלית ליה הך סברא דלא פליגי אלא במזון האשה ע"כ. ולענ"ד נראה דלא פליגי. דהא דאמר רבא בבבלי אפי' תימא רבנן הב"ע שלוה ע"מ שלא לפרוע. היינו שאני אומר שהלוה לוה תחלה ע"מ שלא לפרוע דמימר אמר מפייסנא ליה למלוה עד דמחיל. ואתי לאפוקי היכא שהבע"ח דוחק דודאי מהנהו וכמש"ל דבהא פליג הבבלי אירושלמי. ושפיר אתיא לפ"ז הא דמסיק הש"ס דר"א לא אמר כרבא דהתם נמי אית ליה הנאה בההיא הנאה דמיכסף מיניה. דהיינו שמיכסף לבוא ולפייסו שימחול לו חובו. ולפירש"י הדבר דחוק מאי כיסופא אית ליה שהרי מתחלה ע"מ כך הלוהו שישלם לו כשירצה ודוחק הוא למוקמי מתני' בכה"ג דאטו בשופטנא עסקינן שילוה לחבירו שישלם לו כשירצה אין זה אלא מתנה ולא חוב. גם האי דשוקל את שקלו י"ל דלפי המסקנא דמוקמי' מתני' דנדרים כחנן אין צורך לדחוק דאיירי באבוד וגבוי דוקא וכן לרבא לפמ"ש מוקמי' מתני' בשוקל בתחלה וראיתי להש"ך בח"מ סי' קכ"ח ס"ק ג' שכ' דמסקנת הירושלמי דבבע"ח דוחק חייב לשלם וז"ל ונראה דה"פ דתנינן ומקריב עליו וכו' ומשמע להירושלמי שמקריב משלו והתם אי לא הוי בע"ה מקריב ודאי היו ממשכני' אותו דכיון דשל גבוה הוא מאן פייס ומשני מי סברת דאיירי בשלא נכנס ליד כהן אלא איירי שהפרי' קרבנותיו ונאבדו מיד הכהן ותו לא מחייב בעה"ב והיינו כדמוקי בש"ס דילן באבוד וגבוי וכאן הרי לא נתן כבר המעות לשלם וא"כ י"ל דבע"ח דוחק חייב לשלם עכ"ל. וכמה תמוהים דבריו. דמ"ש ודאי היו ממשכנים אותו. ליתא דהרי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן כדתנן בערכין פ"ד ודוחק לומר דאעולות שבקינין קאי. ומה גם דאפשר לומר. בהני כל שלא הביאו חטאתן אין ממשכנין אף על עולתן כיון דשייכי להדדי ועוד ע"כ לומר הא דתנן ומקריב עליו וכו' לאו דוקא אלא אחטאת שבהן קאי דהא בבבלי בנדרים דף ל"ה משני וליטעמיך ליתני ומקריב עליו קרבנותיו אלא מחוסרי כפרה שאני. ועולות שלהן אינן מעכבין כפרה וכמפורש בש"ס דערכין וברמב"ם פ"ק מה' מחוסרי כפרה. ועוד לפי פי' אין בין ראיה זו לראיה דשוקל את שקלו כלום א"כ מאי תדע דקאמר. אלא ודאי כמ"ש בקונט' דכיון לאשתרויי בקדשים ולכפרה אתיין כבע"ח דוחק הוא דהא מהאי טעמא אין ממשכנין אותן שאין האדם מתעצל בהן מלהביאן. ומ"ש דאיירי שהפרי' קרבנותיו ונאבדו מיד הכהן ותו לא מחייב בעה"ב. תימא ממונא הוא דאית ליה גבי כהן אבל מי לא חייב הבע"ה עדיין בכפרתו. ועוד כפום פשטא דשמעתין לא מוקי לה הירושלמי מתני' ומקרי' עליו בכהן כלל. ועוד איך נפרש תחלת דברי המתרץ בשלא נכנס לתוך ידיו דרך בתמיה וסוף דבריו והכא בשלא וכו' בניחותא דהאמת כן הוא. ואין זה מסוגית הש"ס גם לשון הש"ס משמע דהכא והתם איירי בשוין. גם מ"ש וע"כ לא מייתי בנדרים ראיה משוקל את שקלו משום דשוקל את שקלו ומקריב עליו קינין חדא ראיה היא ודוחק לומר שט"ס היא בנדרים דודאי קשה לומר שחסר ראיה גמורה ופלפול שלם ע"כ. תימא איך לא שת לבו שיש חסרון בנדרים דגרסי' שם נשמעינה מן הדא תדע לך שהוא כן. נשמעינה מן הדא הוא כמו ת"ש ואיך שייך לומר אלו ב' דברים יחד ת"ש תדע לך שהוא כן. וזהו חסרון הניכר ועוד למה שבק הריש' ומייתי ראיה מסיפא אבל האמת יורה דרכו דפירושי שבקונט' עיקר דהא דקאמר בשלא נתן לתוך ידו כלום סיומא דפשיטות הוא דכיון שלא נתן לתוך ידיו ממש לא מיקרי הנאה ודמי' להא דתנן המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר פלו' מודר הנאה ממני ואין לו מה יאכל נותן לו וחוזר ונוטל הימנו ואע"ג דעל ידו משתרשי ליה מזוני שרי הואיל ולא נתן לו מידו אלא בגרמא בעלמא גורם לו טובה וכן מפורש בתו' בד"ה הא מני חנן וכו' וברא"ש בפרקין ומעתה אין צריך להגיה כאן בכתובות שום דבר ודלא כמ"ש הש"ך שיש ט"ס וצריך להגיה כדאיתא בנדרים ע"כ נראה שכוונתו להגיה תיבת לא דקאמר הכא לא בשלא וכו' אך תיבת לא הוא כמו אלא וכמ"ש בקונט' וזה מבואר לכל המורגל בלשון הירוש'. ולפמ"ש ניחא דמייתי תא שמע משוקל את שקלו וקאמר תדע מדתנן ומקריב עליו וכו' מאי אולמיה דהאי מהאי אלא דשוקל את שקלו איכא לדחויי דאיירי באבוד וגבוי אבל ומקריב עליו ליכא לדמויי הכי וזה ברור. וזה שהשמיטו הרי"ף והרמב"ם הא דבע"ח דוחה נראה דהיינו טעמייהו דבבבלי בנדרים דף ל"ד תנן ומקריב עליו קיני זבים וכו' וגרסי' עלה איבעיא להו הני כהני שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא נינהו ת"ש ומקריב עליו וכו' אי אמרת שלוחי דידן הא קמהני. שמעינן מהכא דהבבלי מפרש ומקריב עליו אכהן קאי שמקריב קרבנותיו של זה המודר ממנו. א"כ אין שום ראיה מהך מתני' לבע"ח דוחק ומשוקל את שקלו נמי אין ראיה דאיכא לאוקמי באבוד וגבוי. ודבר זה כקילורית לעינים. היוצא לנו מזה דלהלכה בבע"ח דוחק חייב לשלם ודלא כש"ע ח"מ סי' קכ"ח. ועמ"ש לקמן בסמוך בתו' בד"ה ע"ד דר"י וכו' ראיה לזה:

הגוזל שדה וכו'. הגהתי שבקונט' היא כגירסת הרי"ף אבל גירסת הרא"ש הגוזל שדה מחבירו ונטלוהו מסיקין אם מכת מדינה אומר לו הרי שלך לפניך ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ע"כ ומתני' היא בב"ק פ' הגוזל ומאכיל ופי' דמייתי ראיה מנטלוהו מסיקין מחמת הגזלן דאע"ג דקרקע אינה נגזלת כיון שהיו סבורין האנסין שהיא של גזלן ומחמת הגזלן לקחוהו חייב להעמיד לו שדה אחר ה"נ כיון שנתפש בעבורו חייב ליתן לו מיהו בבבלי בב"ק דף קט"ז לא משמע כן וע"ש ברש"י ותוס':

כשהיו נכסיו של זה וכו'. וקשה מ"ד במדירה מגופו ואין מדירה מנכסיו אימא סיפא ובמקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש אמאי לא יעכבנו בעל האבדה לעצמו הא לא הדירו מנכסיו וי"ל דרישא וסיפא בתרי גוונא איירי וסיפא איירי בשהדירו זה את זה וכאוקימת' דעולא וכה"ג משני בבבלי בנדרים דף ל"ד ע"ש:

לא אמר אלא אכלו וכו'. וקשה דלמא נקט לרבותא לחכמים דפליגי אר"מ ואמרי בין כך ובין כך לא מעל שאין מעילה בקונמות וי"ל כיון דרבנן מפרשי טעמייהו ואמרו אין מעילה בקונמות ממילא שמעינן דאף באכילה לא מעל:

ע"ד דר"י לקבורה בין אב בין אחר גובה וכו'. הרמב"ם פי"ד מה"א פוסק כר"י. והרשב"א תמה עליו דכיון דר"ח פליג עליו המוציא מחבירו עליו הראיה ועוד דבגמרין משמע דדוקא ב"ד יורדין לנכסיו הא אחר הניח מעותיו על קרן הצבי ע"כ ועיין בהה"מ שם. ונ"ל דטעמו דהרמב"ם דקסבר דהיכא דבע"ח דוחק חייב לפרוע וכמ"ש לעיל בפרקין בתו' בד"ה אר"י טעמון וכו' וכאן נמי כבע"ח דוחק הוא שהרי ב"ד יורדין לנכסיו הלכך חייב לשלם אפי' אחר ול"ד לפרנס אשת חבירו דלא הוי כבע"ח דוחק דמצי למימר דהויא דחקי לה ומצמצמת במעשה ידיה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף