שיירי קרבן/כתובות/ה/ח

שיירי קרבן כתובות ה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הוא ע"י שהיא חייבת לו וכו'. כתבו תוס' בדף ס"ג בד"ה פוחתין לה ז' דינרין בירוש' מפרש כנגד ז' מלאכות שהאשה עושה לבעלה ובמורד מפרש כנגד שארה כסותה ועונתה והש"ס שלנו אין סובר כן דהא בעי בגמרא מה בין מורד למורדת ומפרש טעמא אחרינא ע"כ. ותימא הלא גם בירושלמי סותר הטעם הוה ומסיק כבבלי וצ"ע. כתב הר"ן בפרקין בד"ה ירושלמי היא חייבת לו וכו' נראה שהרי"ף ו"ל סובר ששאלת הירושלמי היא כך נהי דחזינן דקנס האשה מרובה משל איש מטעמא דגמרין צא ולמד וכו' אפ"ה בענין ממון הקנס היה ראוי שיהא שוה ושיקנסו המורד בשלשה וחצי שהן ז' חצאין שאלו היתה שאלת הירוש' למה לא השוו סך קנס האיש לקנס האשה נהי דמחזי כשכר שבת אכתי תיקשי ליהוו ששה אלא דירושלמי נמי סובר דטעמא דמלתא כדאמרי' בגמרא דילן צא ולמד וכו' ע"כ. ותימא הא לבתר דמיפריך ריב"ח מסיק הירושלמי הטעם כגמרא דילן דצערו של איש מרובה אבל לריב"ח לא אמרי' הכי וכ"כ בריש הסוגי' בד"ה ריב"ח וכו' ע"ש ומלבד זה דברי הר"ן תמוהים וצ"ע. וא"ת הא שמנה נינהו ז' מלאכות ותשמיש דהא קחשבינן עונה לחדא בדידיה וי"ל דריב"ח לטעמיה דאמר בבבלי מורדת דמתני' ממלאכה ולא מתשמיש מיהוי בדידיה ודאי מורד מתשמיש איירי. וראיתי להרא"ה שהקשה כן ותירץ בענין אחר ע"ש ולי נראה כמ"ש:

הגע עצמך שהתנה עמה לא שאר לא כסות ולא עונה וכו'. וקשה א"כ מורד ממאי וע"ק איך שייך תנאי דעונה הא מעיקרא לכך נשאה וי"ל שהתנאי הוא שלא יהא חוב עליו קיום העונה שתקנו חכמים אלא כל אימת שירצה. ועכשיו הוא אומר שאינו נזקק לה ששנואה היא לו נקרא מורד וכה"ג אמרי' בארוסה שאמרה לא אנשא מיהו לריב"ח פריך שפיר שאין לחייבו כלום דהא מיהת תנאו קיים. וכ"כ הריטב"א אהא דר"ע שפירש מאשתו שנים רבות שכך הוה תנאי בשעת קידושין ומהני תנאו ע"ש. וא"ת הא הוה מתנה על מ"ש בתורה דהא מענה אותה שמונעה מתשמיש ואפי' לראב"י דיליף מק"ו נמי כמו שכ' בתורה הוא וי"ל כיון שנתרצית לכך משעת קידושין לא מיקרי עינוי וקצת נראה דל"ג ולא עונה. והרא"ה תירץ אי או תאמר. וקשה הא דמסיים הרי אינו חייב לה כלום. מיהו לפי הגהתי ל"ק דקאי אהני שמחייבין ליה מלבד הדבר שנקרא עליו מורד דהיינו תשמיש. וכתב עוד הרא"ה ואיכא למשמע מיניה דעונה דבר שבממון מיקרי והיינו דמהני ליה תנאה דקיי"ל כר"י דאמר דבר שבממון תנאו קיים. אלא דאפשר נמי דעונה לאו דבר שבממון הוי ולכ"ע לא מהני תנאי והיינו דקאמר ע"מ שאין לך שאר כסות ועונה ואעונה לא מהני תנאי אבל שאר וכסות מיהא לא חייב לה והשתא כי הוי מורד תו ליכא לחייבו שלש אלא חדא וכמו דמקשה במרד דידה וכו' ע"כ ולפי גירסתי ותירוצי לא צריכין לכל מה שדחק הרא"ה ז"ל:

מה אנן קיימין אם בשמרדה עליו והיא נדה וכו' וכתב הר"ן אפשר דטעמא דמילתא כיון שלא התחילה למרוד עד האי שעתא אמרינן שרצתה לשחק בו עד שתטבול ע"כ. וא"ת א"כ בארוסה נמי נימא הכי וי"ל דאין ה"נ אם אמרה כן קודם שהגיע זמן נישואין אין כותבין עליה אגרת מרד וכשמרדה בשהגיע זמנה להנשא איירי וכ"כ הרמב"ם א"כ י"ל דנדה שאני כיון שלא אמרה כן קודם נדתה אמרי' שפיר שרצתה לשחק בו אבל ארוסה אין לנו לומר כן אלא דקושטא הכי הוא שדעתה למרוד בו. ובבבלי דף ס"ג גרסי' א"ל רחב"י לשמואל נדה בת תשמיש היא א"ל אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו ונראה לפום ריהטא דבבלי פליג אהירוש' וסובר דאפי' התחילה למרוד בימי נדותה הויא מורדת דאין לו פת כסלו וכ"כ הרא"ש ע"ש. ולפמ"ש נראה דלא פליגי וה"פ כיון דנדה לאו בת תשמיש היא אין לפחות מכתובתה בימי נדתה דיש לנו לומר שאז רצתה לשחק בו אלא דאח"כ כשהגיעו ימי טהרתה חזרה למרוד בו ומשני אינו דומה וכו' וזו הואיל וכבר מרדה קודם לכן אין לו פת בסלו מיקרי דמימר אמר ודאי לא תחזור אבל כשמרדה בתחלה בימי נדותה מיקרי פת בסלו לפי דקסבר שרצתה לשחק בו:

וכא פוחת. כתב הב"י בסי' ע"ז וכתב הרמב"ם פי"ד אפי' היה בעלה מלח שעונתה לו' חדשים ואפי' יש לו אשה אחרת דינה כשאר מורדת וכתב ה"ה שדין בעלה מלח נלמד מדין נדה המורדת ול"נ דיליף לה מדין מלח המדיר את אשתו שאחר שבת יוציא ויתן כתובה משום דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו' כדאיתא בגמרא ע"כ. ואני תמה שלא הביאו ראיה לדברי הרמב"ם מסוגיין שמבואר דיליף ליה מנדה וכדברי הה"מ. ודלא כמ"ש הב"י דהא דיש לחלק בין פת בסלו וכו' ילפינן ממורדת נדה:

הדא אמרה אפי' לפחות מפרא פרנון דידה פוחת. בקונט' פירשתי שני פירושים והר"ן בפרקין פירש פרא פרנון היינו נדוניא ונ"ל דהיינו תוספת כתובה דכתובה עצמה לאו נדוניא מיקרי גם בלשון הירו' פורנא מיקרי ולא פרא פורנא. מיהו ברש"י פ' מציאת האשה דף ס"ז ראיתי שפי' פרנא ריוח שליש ופי' נמי כתובה ממש ע"ש ונ"מ לפי' שבקונט' שהוא נכסי מלוג לא פליגי חכמים ור"י אלא בירושה שעתידה לבוא אבל בשכבר נפלה אפי' לאחר שהתחילה למרוד פוחתין עליה ולפי' הר"ן פליג ר"י בתרתי בנכסי מלוג ובירושה הבאה לאחר מכאן וכן מבואר שם בר"ן ע"ש:

אפי' תימר כן כמשנה אחרונה ב"ד שאחריהן וכו'. וקשה למשנה אחרונה כיון דלא הויא מורדת למה תפסיד כתובתה ע"י הכרזה לכן נ"ל להגיה דה"ג אפי' תימר כן למשנה אחרונה כאן לחלוץ כאן ליבום ובתר הכי גרסי' ב"ד שאחריהן וכו' והיא מילתא באפי נפשה ועיי' בבבלי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף