שיירי קרבן/כתובות/ב/ג

שיירי קרבן כתובות ב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הן אומרים כתב ידן הוא ואחרים אומרים כתב ידן הוא וכו'. גירסת הרא"ה בחי' הן אומרים כתב ידינו אינו זה ואחרים אומרים כתב ידן הוא תני ר"ח לא מעלין ולא מורידין דאיירי בשאין עדי השטר מעידין זה על זה וה"ל חד לגבי תרי הלכך האחרונים נאמנים ע"כ. וקשה א"כ מאי ראיה מייתי ממתני' דאם יש עדים שהוא כתב ידן שאינן נאמנים לומר פסולי עדות היינו דמתני' איירי שהן מודים על כתב ידן אמרי' דלא דמיא להפה שאסר אבל עומדים ומכחישים הן עצמן נאמנים. וא"ל אס"ד דנאמנין לומר שאין זה כתב ידן אפי' נגד עדים א"כ אף בשיש עדים שהוא כתב ידן יהו נאמנים במגו שאין זה כתב ידן. דאין אומרים מגו בשני עדים וכמ"ש תוס' בפרקין. וע"ק איך סתם ר"ח ותני דלא מעלין ולא מורידין הא במעידין זה על זה ודאי דמעלין דה"ל תרי ותרי. לכן נ"ל גירסא שלפנינו עיקר. ועי' בריטב"א בפרקין בד"ה מתני' זה אומר זה כתב ידי וכו' ובש"ך סי' מ"ו ס"ק י"ב:

הן אומרים כתב ידינו הוא זה ואחרים אומרים אינו כתב ידם וכו'. וקשה אם במכחישין או במזימין בעדותן איך קאמר ר' מנא דנעשה כשטר שקרא עליו ערער פשיטא אין לך ערעור גדול מזה וע"ק אפי' פסול ליהוי אלא ודאי באומ' דעתה מכחישים את הראשונים שאין זה כתב ידן תימא איך אפשר להכחיש את האדם בכך הלא אפשר ששינה כתבו בעת ההיא ויש ליישב:

א"ר אסי ובלבד בשטר שנקרא עליו ערעור ונתקיים בב"ד. כך היא גירסת רש"י בבבלי דף ך' ע"א אבל הרי"ף גורם דאר"א אין מקיימין את השטר משטר שנקרא עליו ערעור אא"כ נתקיים בב"ד ע"כ. וקשה לפי גירסא זו מאי פליג ר"א ואמר אפי' לא נתקיים בב"ד וכי מכשיר ר"א לקיים כשטר משטר שנקרא עליו ערעור ולא נתקיים בבית דין וכי מה בין שטר זה שמקיימין ממנו לשטר שרוצין לקיימו תרווייהו ספיקי נינהו. בשלמא לפי גירסת רש"י וכפי הגי' שלפנינו אפשר לפרש דסובר ר' אלעזר דלא בעינן ערעור וקיום אלא אפי' בלא ערעור ובלא קיום נמי מקיימין אבל לגי' הרי"ף אף ר' אסי מודה בהכי קשיא ולפי גירסת רש"י היה נ"ל לפרש עוד דר"א אמר אלא נתקיים בב"ד ולא בעינן שנקרא עליו ערעור דבלא ערעור נמי הב"ד מדקדקין בחתימתן ומצינו כיוצא בזה הרבה בירושלמי תיבת לא במקום אלא. ולפי פירוש זה לא מתיישב שפיר הא דר' מנא אך לדעת הרא"ש והטח"מ סי' מ"ו דסברי דאף לרב אסי מקיימין השטר משטר המקויים אע"ג דלא קרא עליו ערעור א"כ קשיא במאי פליגי ר"א ור' לעזר. וצ"ל דסברי כפי' הראשון שפירשתי אבל לגי' הרי"ף צ"ע. ולפמ"ש ניחא דכתב הרא"ש דשטר שקרא עליו ערעור לאו דוקא וכו' ולא כ' כמ"ש הב"י בסי' מ"ו בד"ה שטר שאין כאן וכו' ואפשר לומר עוד דלרבותא נקט ערעור דאפ"ה אם הוא מקויים מקיימין ממנו ולא אמרי' דלמא טרח וכוון ע"ש. דלפי דברי הב"י עדיין תקשי לן הא דר' לעזר מאי פליג. ומן התימא על הש"ך ס"ק ך"ה שלא הביא ראיה מהירושלמי וע"ש:

למידין מספר מוגה וכו'. כאשר פירשתי בקונטרס כן פי' הריב"ש בתשובה. אך קשה מאי הא דקאמר כגון דאמרין אילין ספרוי דאסי וכן מקשה בש"ך סי' מ"ו ס"ק כ"ד לכך נראה דה"פ למדין מספר מוגה שכתבו בדקדוק ודוקא מהכתב שחתם עליו שמו שהוא שלו כגון מי ששמו אסי חותם בתחלת ספרו אילין ספרוי דאסי מקיימין ממנו כיון שכתב ספרו בדקדוק ומוגה ודאי כתב גם שמו בדקדוק כדרכו לחתום תחת השטר אבל אם לא כתב ספר מוגה לא חש בחתימת שמו ואין מקיימין ממנו אבל מספר עצמו לעולם אין מקיימין. וזהו דעת הב"י שכתב שם דהירושלמי ראיה לדברי הרא"ש דאין מקיימן מהספר ש"ע. ומ"ש הש"ך שם ס"ק כ"ח וז"ל ולא ירדתי לסוף דעתו וכו' ע"ש לק"מ דכוונת הב"י כמ"ש דלפי' הריב"ש שהביא שם בב"י קשיא לשון כגון דאמרין אילין וכו' ולכן קאמר דיש סייעתא מהירושלמי לפי' הרא"ש וזה ברור. מיהו הריטב"א פי' כגון דאמרין וכו' שהם מוחזקים לנו שהוא כתבם בלא עדות אחרת ובאילין אגרתא צריכא פי' אבל מאגרת של רשות המוחזקים בכתב ידי עדים האלה צריכא רבא אם למדין מהם בחזקה זאת בלבד ע"כ. וביאר הש"ך שם יותר למדין מספר מוגה שהגיהו אחרים שלמדו הימנו ואמרו שלמדו מספרי דאסי א"כ הוא בחזקה שהוא ספר אסי וע"ז קאמר דמספקא ליה באגרת משמע הא אם ידוע שהאגרת זאת כתבו עד זה מקיימין ממנו ע"כ. וכמה רחוקים דבריו אלו מפשט לשון הסוגיא. ולפמ"ש למעלה ניחא הכל ודברי הרב"י נכונים:

ובלבד ג' שטרות של ג' בני אדם. כ' הש"ך סי' מ"ו ס"ק כ"א ונראה דלא פליג אש"ס דילן דסגי בשתי שטרות של ב' שדות וכו' דהתם איירי שאכלום אבל הירושלמי איירי בשטרי הלואות ומהתימא שלא הביאו הפוסקים ואפשר דפירשו בענין אחר א"נ דסברי מדלא הוזכר בבבלי אלא שטרות של שדות ש"מ דשטרי הלואה לא מקיימין מיהו אין זה הכרח דג' לא איצטרך לאשמועינן דג' הוי חזקה בכל דוכתא וצ"ע. הנה מ"ש דג' הוי חזקה בכל דוכתא. לא ידענא מאי קאמר מאי חזקה היא זו הרי אנו חוששין שמא הכל מזוייף ואפשר לומר כיון שהן ביד ג' בני אדם הוא דאמרינן חזקה. ואינו מחוור דלא שייך ביה חזקה דבכל מקום לענין כשרות ופסלות תרי כמאה. ומה שתמה על הפוסקים נראה שסוברים דלהבבלי לעולם בעינן שטרי מקויים לקיים מהן מיהו בשטר שקרא עליו ערעור ונתקיים בחד סגי ואף שדעת הרא"ש והטור אינו כן י"ל דסברי דהירושלמי פליג אבבלי:

לא דרב אמר אסור לחתום וכו'. וקשה כיון דאסור לקיים משום עולה א"כ אסור לחתום דאעולה אסור לחתום וכ"ה בבבלי דף י"ח וי"ל דקסבר הירושלמי דכיון שהמתחייב מאמינו ליכא עולה גבי עדים ואף לזה שהשטר בביתו לא הוי עולה אלא לאחר זמן שקבע שיחזירנו לי אבל עד זמן שקבע ליכא איסורא ועי"ל כשחותמין העדים ומוסרין השטר ללוה ליכא איסורא כדתנן כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו וכשהלוה מאמינו אחר כך להמלוה בפני העדים ודאי נאמנין דלא עבדו איסורא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף