שיירי קרבן/יבמות/יג/ח

שיירי קרבן יבמות יג ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לית יכיל בגין דר"מ וכו'. בבבלי דף קי ע"ב איתא נמי להא דרב דקאמר הקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ וקשה הא גרסי' בבבלי פ' מ"ח דף ק"ה ע"ב אר"י אמר רב זו דברי ר"מ דאמר איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש אבל חכמים אומרים איש כתוב בפרשה ואשה בין גדולה בין קטנה ע"כ משמע דס"ל כחכמים דאשה אפי' קטנה א"כ למה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ מיד. וא"ל דמודו חכמים לכתחלה צריכה להמתין עד שתגדיל משום חשש איילונית דהא אף ר"מ בדיעבד מתיר דתנן התם הקטנה לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה וכתב תו' שם ובפרקין דף קי שגירסה זו נכונה ואפשר לומר דרב לא כר"מ ולא כחכמים ס"ל אלא כדמסיק בבבלי שם והלכתא עד שתביא שתי שערות ואפשר דאפי' בדיעבד פוסל דסובר מקשינן אשה לאיש:

כמה דתימר תמן יחלוץ וכו'. בקונט' פירשתי דסובר קטנה וחרשת שוין בקנינן. וקשה א"כ קשיא מתני' דתנן אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה לכך נ"ל דסובר הירוש' חרשת קנויה ואינה קנויה וקטנה קנוי' ומשויירת וא"ת א"כ למה יוציא החרשת בגט תיתיב גבי' ממ"נ אי קנוי' הא קנוי' ואי לאו קנוי' היא הא נכרית בעלמא היא וכן פריך בבבלי וי"ל היינו קושית המקשה ומשני לא מצינו שתי יבמות וכו' וא"ת אף לרב דאמר כונס החרשת ומוציאה בגט נמי קשיא וכי מצינו וכו' כדפריך בסמוך ואין תירוץ הש"ס מספיק דמאמר לזה וכו' איהו לא קעביד מידי והחליצה והגט ממילא אתיין אבל הכא אנן הוא דמורין ליה שייבם ויחלוץ וי"ל הכא כי כונס החרשת בדין כנסה מטעם ממ"נ וכמ"ש אלא שמוציאה קודם חליצת קטנה שלא יאמרו שתי יבמות וכו' וא"ת הא לגירסת הירושלמי במתני' בסיפא בא על החרשת לא פסל את הקטנה חזר ובא על החרשת פסל את הקטנה שמעי' דקטנה קנוי' ואינה קנוי' וחרשת קנוי' ומשויירת וכמ"ש הרשב"א והמהרש"א וי"ל כי היכי שמגיהים רש"י ותו' בבבלי במתני' וגורסי' פוסל את הקטנה ה"נ יש להגיה בירושלמי מיהו מדפריך בסמוך אפי' לא בא על הקטנה וכו' מוכח דגרסי' לא פסל את הקטנה דאי גרסי' פסל ה"ל למפרך ארישא אפי' לא בא על החרשת וכו' ויותר נ"ל לכך לא פסל את הקטנה כיון דאין החרשת צריכה גט שהרי לעולם באיסורה קאי שלא להתייבם משום ביאת הקטנה ושלא להנשא לזר משום זיקה שקנויי' ומשויירת מאי קאמרת שמא תמות הקטנה ודאי מותרת להנשא להיבם ולא לאיש זר אבל ביאת הקטנה פוסלת החרשת דקטנה בעי' גט ויאמרו שתי יבמות מבית אחד אחת מתייבמת ואחת צריכה גט ובזה מיושב קושית הרשב"א ומהרש"א א"נ י"ל כמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' יבום שביאת הקטנה מעולה מביאת החרשת שהקטנה ראויה לאחר זמן לפיכך יקיים הקטנה שנבעלה תחלה וא"ת ל"ל הך טעמא לימא שהקטנה קנוי' ואינה קנוי' כמפורש בש"ס וכן מקשי הרשב"א והלח"מ ע"ש וי"ל לשיטתי' אזיל דסובר דליתא להא דרב דאמר כונס את החרשת וכמ"ש הה"מ שם וכדעת הרי"ף וליתא נמי להך ברייתי דמייתי רב ששת ראיה מינה א"כ אין הכרע בדבר אי קטנה קנוי' ואינה קנוי' והחרשת קנוי' ומשויירת או איפכא ומירושלמי נראה דקטנה קנוי' ומשויירת וכמ"ש לעיל בתו' בד"ה מודין וכו' לכך צרי' להך טעמא ותימא שלא הרגישו הרשב"א והלח"מ והמהרש"א בזה וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף