שיירי קרבן/גיטין/ז/ח

שיירי קרבן גיטין ז ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רי"א כזה גט. בבבלי בפרקין דף ע"ב ע"ב גרסי' ור' יוסי לא סבר להא דר' דקתני כזה גט למעוטי דר'. וא"ת דלמא להכי תני כזה גט לאשמועינן דלא אמרי' טעמא דר"י משום דגט על תנאי כשר ואפי' ברישא פליג וכדס"ד דבבלי קמ"ל דוקא כזה גט אבל רישא דלא אקדים כתיבה אינו גט וי"ל לזה לא צריך כזה למעט דאס"ד דגם ברישא פליג ה"ל לתנא לכללינהו בחדא אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש כתבו ותנו גט לאשתי או כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש כתבו בתוך י"ב חדש ונתנו לאחר יב"ח אינו גט רי"א גט אלא ודאי ר"י לא פליג ברישא לכך חלקינהו בתרתי כזה ל"ל אלא ודאי לאפוקי דר'. ורב יימר דקס"ד טעמא דר"י כתב גט על תנאי כשר. לא חש לדקדק בהכי וצ"ע:

הרי זה גיטיך לאחר החג. בבבלי גרסי' ת"ר לאחר שבוע שנה וכו' ופי' הרמב"ם א"ל כתבו ותנו גט לאשתי לאחר השבוע אין כותבין אלא עד שנה לאחר שבע והרא"ש פי' כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי לאחר השבוע וכו'. וקשה הא מפורש כאן דכל הנך לאחר באומר ה"ז גיטיך איירי ורש"י פי' באומר ה"ז גיטיך אם לא באתי מכאן לאחר שבוע איירי. ור"ח פי' ה"ז גיטיך לאחר שבוע וכו'. ומקשה הרא"ש למה לא תתגרש מיד אחר השמיטה כי קביעת הזמן היה כדי שלא תתגרש תוך השבוע ואם היה בדעתו עד שתעבור שנה שמינית הל"ל שנה לאחר שבוע ע"ש. וכפי' הר"ח נראה פשטא דסוגיין. וקושית הרא"ש תימא דהא בנדרים פ"ח וקידושין פ"ג בבבלי ובירושלמי קאמר דפליגי ר"מ ור"י אי מחית איניש נפשיה לספיקא או לא ולר"מ האומר עד פני הפסח אסור עד שיצא. ולא אמרי' א"כ הל"ל עד סוף פסח. אלא ודאי כיון דמחית נפשיה לספיקא דרכו לדבר לשון זה כ"ש כאן דמדבר לשון לאחר כדי לקצר לשונו. ואע"ג דר"י פליג ואמר התם אין אדם מחית נפשיה לספיקא היינו נפשיה לא מעייל לספיקא אבל דבר הנוגע לגרושתו דשנאה נפשיה מסברא איכא למימר כוונתו לעגנה או לעכב הדבר עד לאחר האחרון שבחג ואף מ"ד בקידושין בבבלי דלא פליגי אי מחית איניש נפשיה לספיקא מודה דהכא לכ"ע מחית נפשי' לספיקא עמ"ש לקמן בד"ה והכא וכו' משמע קצת כפירש"י:

ואפי' כמ"ד ל' יום לאחר החג וכו'. מדקאמר ואפי' כמ"ד וכו' משמע דאיכא מאן דפליג אר' וסובר דאפי' קודם ל' יום תו לא מיקרי אחר החג אלא זימנא בפני עצמו הוא. גם בבבלי אמרי' ר"ח דרש הלכה זו משמי' דר' וקלסיה כלומר דאמרה משמיה דיחיד דלית הלכתא כוותי'. ומוכח נמי מלשון זה דמאן דפליג אדרבי סובר דשלשים ודאי לא מיקרי לאחר החג דהא קאמר רבותא אפי' לר' ל' יום שלפני פסח אינו כלפני פסח. ואס"ד דלרבנן יותר משלשים יום מיקרי לאחר החג הל"ל רבותא אליבא דרבנן דנותנין זמן רב לאחר החג אפ"ה שלשים יום לא מיקרי לפני פסח. ומעתה מ"ש הר"ן בסוגיין דלרבנן נותנין מחצית זמן שבין רגל לרגל. ולפ"ז אם נשבע לאחר סוכות יש לו ג' חדשים. הא ודאי ליתא דליכא מ"ד הכי. ומ"ש הרשב"א וכ' הר"ח לאחר הרגל אפי' לא עברו עליו אלא ט"ו יום דיו והרמב"ן כתב עליו איני יודע מנין לו זה וכו' ע"ש. ונ"ל טעמא דלפום ריהטא נראין דברי ר' דהא קיי"ל שואלין ודורשין בהלכות החג ל' יום לפני החג נ"ש לאחר החג כדמוכח סוגיין. ואף מהלכה זו קשיא אהא דאמר הכא כל לי יום שלפני פסח אינו כלפני פסח דהא משמע מדשואלין ודורשין ל' יום כולן נקראו ערב פסח. מיהו י"ל כיון דאין דרך העולם להכין אז צרכי פסח ולא בעינן ל' יום אלא דליהוי שואל כענין וכמ"ש הר"ן לא מיקרי לפני החג. אבל בפרוס החג נראה דלכ"ע מאז מתחילין להכין צרכי החג כדתנן פ"ג דשקלים ופ"ח דבכורות בג' פרקים תורמין את הלשכה בפרוס הפסח בפרוס העצרת בפרוס החג והן גרנות למעשר בהמה. והיינו טעמא שאז מתחילין להכין צרכי וקרבנות החג. וכ"מ בתו' בכורות שם. והיינו ט"ו יום קודם החג. לפיכך נקראים ערב החג וכ"ש שנקראים אחר החג כדמוכח סוגיין. והש"ך ח"מ סס"י מ"ד מביא ראיה מהא דמייתי בב"מ דף כ"ח רשבג"א ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת והיה דומה להם כאלו עוסקין בעניני הרגל כל זמן שלא עברו הנהר ע"ש. ומלבד שדבריו דחוקי' אלא דקשיא נמי א"כ הדבר משתנה לפי הזמן כמפו' שם בב"מ דיש חילוק בזה בין מקדש וראשון לשני. וכ"ש היום בחורבנו ומ"ש נ"ל עיקר. ומ"ש הש"ך עוד שם והא דהשמיטו הרמב"ם ושאר פוסקים דין לאחר הרגל כמה כיון. דמסיק בש"ס דלית הלכתא כר' דאמר ל' יום לאחר הרגל ולא פירש הלכתא מאי אלמא דלש"ס גופא מספקא ליה והוה ספיקא דדינא עד כמה נקרא אחר הרגל ע"כ. ודברי תימא הם טפי קשה דה"ל לבאר דכ"ט יום לאחר הרגל מספיקא נינהו ומגורשת מספק ואיך נאמר שהשמיטו דבר דיש בו ספק אשת איש. והה"מ כתב ורבינו לא כ' דין אחר הרגל לפי שלא נתבאר בגמ' כמה קרוי אחר הרגל ע"כ נראה דר"ל דרבינו לא כ' דין שאינו מבואר בתלמוד. וגם זה דחוק. והדבר ברור דאלו פוסקים סוברים דלאחר הרגל הוי מיד לאחר יציאת הרגל וכן משמע פשטא דשמעתין. וקצת ראיה לדבריהם מדלא ביארו בנדרים דין האומר לאחר הרגל ועמ"ש בסמוך:

קונם יין שאני טועם במ"ש וכו'. לא מצאתי שביארו הפוסקים דין זה בנדרים ובגיטין. ואף שגם הא דאמרי' בבבלי ג' ימים הראשונים מן השבוע מיקרי קמי שבתא וכו' לא הוזכר בפוסקי' בהלכות נדרים י"ל דסמכו אמ"ש בה' גיטין אבל דין מ"ש לא הזכירו בשום מקום:

והכא מ"ש ה"ז גט וכו'. אין לפרש כפירש"י שכתבתי לעיל בפרקין בד"ה הרי וכו'. והכא שאמר ה"ז גיטיך אם לא באתי מכאן למ"ש. ולא כפיר"ח שכתבתי שם והכא שאמר ה"ז גיטיך למ"ש. ודלא כפי' הרא"ש והכא שאמר כתבו ותנו אם לא באתי למ"ש. דלכולהו קשיא אם במ"ש הוי גט כ"ש דלע"ש שלאחריו הוי גט אלא ודאי פירושי בקונט' עיקר. והוא כפי' הרמב"ם שכתבתי שם בתו'. וא"ת אם איחרוהו וכתבוהו למה אינו גט הא מ"מ לאחר מ"ש הוא י"ל שאני הכא דאמר כתבו ותנו למ"ש משמע דקפיד אזמן מ"ש דוקא וגדולה מזו כתב הרמב"ם פ"ט מה"ג א"ל כתבו ותנו גט לאשתי אחר השבוע אין כותבין אלא עד שנה מאחר השבוע וכו' הרי שאיחרו אחר הזמן שאמר ואח"כ כתבו ונתנו לה וכו' ה"ז פסול. אע"ג דהכא אמרי' ע"ש אינו גט. משמע דמדאורייתא בטל והרמב"ם כ' ה"ז פסול משמע דרבנן הוא י"ל התם משמע דלא קפיד אלא שלא יקדים לפיכך אם איחר אינו פסול אלא מדרבנן אבל הכא דקאמר למ"ש משמע דעל אותו זמן דוקא קפיד וצ"ע ועמ"ש לעיל בתו' בד"ה הרי וכו':

הדרן עלך מי שאחזו

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף