שיירי קרבן/גיטין/ז/ו

שיירי קרבן גיטין ז ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אר"ח בר' בא וכו'. גי' הרשב"א בחי' א"ר בא בחייו והוא שתשמשי כל צורכו והוא שתניקי כל צרכו לאחר מיתה אפי' לא הניקתו כל צרכו אלא אפי' שמשתו שעה אחת הניקתו שעה אחת ר' שמעון בן לקיש אמר בחייו אפילו לא שמשתו כל צרכו אפילו לא הניקתו כל צרכו אלא אפי' שמשתו שעה אחת ואפי' הניקתו שעה אחת לאחר מיתה אפי' לא שמשתו ואפילו לא הניקתו כלום מתני' פליגא על ריש לקיש וכו'. ופי' אלא אפי' לא הניקתו כל צרכו וכו' דנקט לר' בא לאו דוקא דהא בששימשו אפי' שעה אחת ומת היינו כל צרכו אלא משום ר"ל נקיט לה נמצא לר' בא לעולם בעי' כל צרכו ובעינן נמי שתקיים תנאו מיהת ולר"ל כין שהתנה סתם לא קפיד אלא אזמן הצריך לו ופלוגתא דת"ק ור"י במתנה עליה שתתן שכר מניקה שאני דאיכא למימר לצעורה קמיכוין הלכך ה"ז מגורשת ע"ש. ואף גירסתו קשה דר' בא מאריך בדברים ללא צורך. ועוד אף בשכר מניקה י"ל להרווחה קמיכוין. לכך נ"ל כגי' שלפנינו וה"פ בשכר מניקה שנו ר"ל כרישא לתרווייהו חייש שמא לא כיון אלא לצערה ושתתן לו שכר הנקה קאמר או להרווחא כיון דהא לא קבע לה זמן לכך ברישא כשמת מגורשת ותתן אבל בסיפא דקבע לה זמן אמרי' לצער' קמיכוין הלכך כשמת אינה מגורש'. ולפי תי' זה בתוך קושית הש"ס לרב אשי מ"ש רישא ומ"ש סיפא דאיכא לשנויי כדשנינן. וזהו טעמו של הרי"ף דפסק כרב אשי ולא חש לקושית הבבלי כדשנינן הכא:

אנא פלוני בן פלוני מקדש ליך וכו' ואם אתא וכו'. כתב הרשב"א אלמא מעשה קודם לתנאי הוי תנאה וי"ל דרבנן היא ואפילו בגיטין וקידושין לא בעו הנך תנאי ואינו מחוור כל הצורך דמשמע דכולהו אמוראי בגיטין וקידושין חוששין להא דר"מ וצ"ע. ותירוצו תימא אס"ד דהסמפון אליבא דר"מ פסול והמעשה קיים א"כ הא דמסיק כי דמך ר"י פקיד לבנתי' דיעבדון כר"ל וכו'. למה לא פקיד להו שיעבדו כר"מ דהא הרבה אמוראים דסברי הלכתא כר"מ וטפי איכא למיחש בכה"ג לפסול ממזרות. לכך נ"ל דבסמפון דקידושין ודאי תנאי קודם למעשה הוא דמתחלה מתנה וכותב בסמפון התנאי ואח"כ מקדשה אע"ג דבסמפון כתוב בהיפך אין בכך כלום דהכל יודעין שהתנאי היה קודם המעשה וגם הסמפון נכתב קודם המעשה וכ"ש אם נאמר דמקדשה בסמפון אבל בגט שהתנאי והמעשה באין כאחד בשעת מסירת הגט לא מהני ואין ראיה כלל מסמפון ועמ"ש. קידושין פ"ג ה"ג בד"ה ירדו:

אונסא כמאן דלא עבד. בקונט' פירשתי דוקא בגיטין פליג ר"י אבל לא בקידושין. והיינו לאוקמא דר' יוחנן כהלכתא דהא קיי"ל יש טענת אונס בגיטין במלתא דלא שכיח מיהו למאי דגרסי' בסמוך ר' יוחנן ור' אבא לא סברין לדרשב"ג ש"מ דקסבר הש"ס דגיטין וקידושין שוין לענין טענת אונס ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה אר"י וכו':

אשכחת א"ר יוחנן ור' בא סברין כרשב"ג. עיין בקונט' גירסת הרשב"א וב' הגירסא שלפנינו משובשת. וקשה לגי' בקונט' מנ"ל דפליגי רבנן באילפא דלמא כי קאמרי רבנן דוקא באונסא דשכיח הוא דאין אונס בגיטין אבל אונסא דלא שכיח לא ונגיבת הנהר אונסא דלא שכיח הוא כדאמרי' בבבלי בפרקין דף ע"ג דאמר רבא סכירת הנהר אונסא דלא שכיח הוא ואינו אונס ודוחק לחלק בין יבישת הנהר לסכירה. ואפשר להביא ראיה דשכיח הוא מדצלי ר' בא שיתייבש ואס"ד דלא שכיח לא היה לו להתפלל על כך כדאמרי' בבבלי תענית דף כ"ד דאיעניש רבא דבעי מיטרא בתקופת תמוז משום יקרא דשבור מלכא. לכך נראה לקיים הגי' שלפנינו דבעיא היא ר"י ור' בא מי סברין כרשב"ג. דקסברי רבנן ורשב"ג פליגי באונסא דלא שכיח ולרבנן הוי כמאן דלא עבד ולרשב"ג כמאן דעבד אבל באונסא דשכיח אף רשב"ג מודה דהוה כמאן דעבד וכי קאמרי אינהו באונסא דשכיח. והיינו דמסיק נחתכה ידה כמי שלא עיכבה והיינו אונסא דלא שכיח. ומעתה מ"ש הרשב"א ולפי גי' זו צ"ע אם הלכה כרשב"ג כיון דקא מוקי לה לר"נ דהוא בתרא כוותיה וקיי"ל כר"נ ועוד דעבד עיבדא כוותיה ומעשה רב ע"כ ולפמ"ש לק"מ דודאי הלכתא כרשב"ג באונסא דלא שכיח דהכי מסקינן בפרקין בבבלי דאין אונס בגיטין באונסא דשכיחא אבל לא שכיח יש אונס. וכ"כ הרשב"א גופיה שם להלכה. ומעתה ל"ק נמי למ"ד משמיה דר' יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכאן פסק אונסא כמאן דלא עבד. דר' יוחנן לא איירי אלא באונסא דשכיח אבל לא שכיח הלכתא כרשב"ג. וא"ל במתני' ודאמר ע"מ שתניק וכו' הסברא בהיפך כיון דלא התנה ש"מ אונסא דשכיח קבל עליה. דודאי איכא למימר לכך התנה שתניק דאסיק אדעתיה אונסא דשכיח ולא תניק ולא ליהוי גיטא אבל אונס דלא שכיח לא אסיק אדעתיה הלכך הוי כמאן דעבד. אך קשה א"כ מעיקראי למה כתב ר' יוחנן סמפון זה הא איכא למיחש לאונסא דלא שכיח ותתעגן וי"ל למלתא דלא שכיח לא חש ר"י אלא לבסוף חש לדר"ל. ואפשר כיון דסברא הוא למפסק כר"ל חייש לה. ולא ידעתי מאי מספקא להרשב"א אי הלכתא כרשב"ג או לא. אי איירי באונסא דלא שכיח פשיטא דהלכתא כוותיה כמ"ש הרשב"א לעיל בפרקין. ואי באונסא דשכיחא פשיטא דלית הלכתא כוותיה דהא רבא קאמר בפרקין דף ע"ג אונסא דלא שכיח כמאן דעבד ועשה מעשה גבי ר"פ ור"ה בריה דר"י ולא שבקינן מעשה דרבא דבתרא הוא מפני מעשה דרב נחמן וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף