שיח יצחק (גנדמן)/הקדמה
|
< הקודם · הבא > |
[א] שלמה המלך ע"ה אמר בסוף קהלת ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה. פירש הזהר מלומר עשות ספרים הרבה אין קץ להם. ולהג הרבה להג לשון דיבור יגיעת בשר. מה לספרים החדשים הלא די בספרים הראשונים. לא כן בני. סוף דבר אני אומר לך. הכל נשמע. אם ישמע לך הכל מספרי יראים. אז [את] האלהים ירא ואת מצותיו שמור. ואז תבין כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט. כי בספר זה תלמוד מדה זו. ובהשני מדה אחרת. כי בספר אחד לא תמצא כל המדות:
[ב] והטעות שלהם לוקחה. שתיכף כשפותחין הספר ויביטו בו. יאמרו האם זה חדש הוא. הלא זאת ידוע לכל. ובזה מטיל מום בקדשים. שגם בפסקי ההלכות אם יביטו באופן זה. יאמרו גם כן הלכות שבת ידוע לי. תפילין אני מניח בכל יום בלתי שולחן ערוך. וכן כל הדינים. ועל זאת אמרו חז"ל לא עם הארץ חסיד. כי אם יהגה ויעמול בפוסקים. יראה כמה חטא המטרה מקודם. וכמה איסורין דש ברגליו ולא הרגיש. וכן בכל ספר אינו יכול לקנות בהבטה בעלמא. אלא צריך ללמוד בעיון היטב. ולאחר הלימוד צריך לחזור ולעיין על מה שלמד. כי זה כל תועלת הלימוד. ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים:
[ג] לכן בעזה"י אם ילמוד אדם ספר זה. ישיג תועלת גדול בכוונת התפלה. ובפירוש על התפלה ע"ד המוסר. ומחויב אדם ללמוד ספרי מוסר ומזה יבא ליראת ה'. ועל כוונה זו אמרו חז"ל דרתא לית ליה ותרעא לדרתא עביד. וכל דבר שאדם מחדש בתורה או בתפלה או במדות טובות מה' הוא. וכמו שכתוב כי ה' יתן חכמה. החכמה מתנה מהשי"ת היא לנו. מפיו דעת ותבונה. וכשאנו מדברים מדעת ותבונה מפיו הוא. לכן בקשתי מאתו יתברך. ומחכמתך אל עליון תאציל עלי. ומבינתך תביננו:
[ד] גם מצאתי בספר שחוב הוא על האדם. שבאם במשך שנותיו, ישיג מדה טובה או עצה טובה ביראת שמים. יכתוב על הפנקס. כדי שתהא תועלת ג"כ לאחרים. ובספר חסידים תמצא כל מי שיכול לחדש ואינו כותב עונשו גדול. כי לא גלו לו אלא לכתוב. וכ"כ החסיד בחובת הלבבות שעצת היצר הוא להחזיק עצמו לשפל. ולמונעו מלזכות את הרבים. פן ימצא שגיאה בדבריו. ואמר החכם מן הזהירות שאל תרבה להזהר. וגם יש ללמוד מדה טובה. אפילו מקטן ממנו. כמו שאמר דוד המלך ע"ה מכל מלמדי השכלתי:
[ה] ע"ז תמכתי לכתוב הספר הזה. ובפרט לדבר מעניני התפלה. ומי יתן שיתקבלו דברי וממילא יישירו לכת בכל הענינים. כי הוא יתד דכולא תלוי בו. כי בתפלה יכול אדם להשיג כל הבקשות. וכל עניני התשובה:
[ו] אבל לא עם הארץ חסיד. לכן צריך ללמוד כדי שידע מה לעשות. ואז ידע מה חטא. ובתפלה יתקן הכל, חרטה לשעבר, כגון סלח לנו אבינו כי חטאנו וכדומה. וקבלה להבא כי ישיג בתפלה גדלות הבורא ית"ש. כי בהבורא ית"ש תלוי כל חיי האדם וצרכיו. ובודאי יפול עליו אימה ופחד. ויקבל עליו להבא. וזהו תשובה גמורה. וישמור מהיום לעשות רע. וכל כוונתי רק לזכות את הרבים במדה טובה. ולתת לו עצה בעבודה שבלב זו תפלה. להנצל ממחשבות זרות ואם אינו יכול לכוין כ"כ טוב יותר לקצר בבקשות ובאמירת תהלים מלהתפלל בלא כוונה. וא"ל ע"ז רמז נכון כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע. ר"ל לאזניו:
[ז] ובכל מצוה ומצוה שיעשה. צריך שיעמול בה. ועל עמלו מקבל שכר. כמו שאמרו רז"ל לפום צערא אגרא. ולכוונה זו התקינו לומר אחר הלימוד אני משכימים והם משכימים אנו עמלים והם עמלים אנו רצים והם רצים. לכוין על העמל והצער. ובזה ניחא מה שאמרו רז"ל. לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר ולבסוף מסיק ואם לאו יזכיר לו יום המיתה. הלא כל יום אנו רואים אנשים מתים. ואעפ"כ היצה"ר מתגבר עלינו. אלא דהגמרא נותן לנו עצות איך ללחום מלחמת היצר יעסוק בתורה באמת. ויקרא ק"ש. ויזכיר לו יום המיתה. בדרך משל. פי' יעשה כל התחבולות ועצות רק להנצל כצבי מיד רודפו. ואם עשה כל העצות ולא ניצל מקבל שכר על עמלו:
[ח] לכן צריך האדם לעמול מאד ולעבוד עבודה שבלב. ובזכות זה תורתו ופרנסתו מתברכת. כמ"ש רז"ל חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת. ומתפללין שעה אחת. וחוזרין ושוהין שעה אחת. וכי מאחר שהיו שוהין תשע שעות ביום בתפלה. תורתן האיך משתמרת. ומלאכתן האיך נעשית. אלא מתוך שחסידים הם תורתן משתמרת. ומלאכתן מתברכת. תהלה לאל אשר נשלח לי משמי קדשו לחבר י"ב שערים. ויביאו תועלת גדול לעבודת הבורא יתברך שמו:
[ט] ומי שילמוד בספר הזה בדרך לימוד ימצא בו טעם ויעלה למעלה בכל השלימות. וקראתי שם הספר הזה בשם שיח יצחק על רמז ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפלה. וגם הוא מרומז לשמי כי שיח למפרע מרומז חיים יצחק. ובעזר הצור יש תחת ידי עוד בכתובים ואי"ה אדפיסם בחלק שני. כשיגזור ה' עלינו החיים. ובו תחבולות ועצות בעד שמירת הברית ה' ישמרנו. גם בו חידושים על תנ"ך. וגם יש בו מנהגים טובים מגאוני' וקדושי ארץ אשר לקטתים כעמיר גורנה. וגם המלות אשר כתבתי בחיבורי זה כלשון לע"ז כתבתים למען תועלת עבודת ה' כאשר כתבתי באריכות לקמן בעזהי"ת. בשער אמונה ובטחון. וגם כן כתבו ספרי יראים שכל הדיבורים צריכין להיות רק דברי קדושה. והדיבורים שאנו מדברים בלשון לע"ז יש להם עליה עי"ז שאנו מדברים בהם דברי קדושה. ואם ימצא מדברי בספרי הקדמונים חדאי לבאי שכוונתי לדעת הגדולים. כמו שנאמר סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם (תהלים כ"ה) ואם חס ושלום שגיתי באיזה דבר אבקש מאב הרחמים והסליחות שימחול לי כי שגיאות מי יבין:
אזהרה גדולה לכל ישראל שבל ידפיסו הספר הלז בכל חמשה חלקי העולם בלתי רשותי. הן לבדו. הן עם סידור. הן בהוספה. והן בגרעון, לבד האיסור הידוע ארור מסיג וכו' ענוש מהקיר"ה: