שיח השדה/ליקוטים

שיח השדה ליקוטים

דעת רבנו אליהו שמברכין על נתינת צדקה והלואה לעני וכל המצות. מובא בפי' ס' חרדים בירושלמי ר"פ כיצד מברכין:

אברהם הרג את נמרוד ב"ר פנ"ט סי' ה' לפירש"י שם וכ"ה בהדיא באגדת בראשית פי"ט:

לתכלית שבעים נתלה על חמשים. במדב"ר פי"ד סי' י"ב:

ד' יסודות ארמ"ע. שם:

י' ספירות. שם:

ה' הרגשות וה' מורגשות. שם:

י"ב מנהיגים בנפש. שם סי' י"ח:

ז' כוכבים שמשוטטים בכל העולם. שם פט"ו סי' ז':

ענין בני משה ועשרת השבטים לפנים מנהר סמבטיון. סנהדרין ס"ה ב' ק"ד ב' רש"י ד"ה לא אליכם ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ה ב"ר פי"א סי' ז' ופע"ג סי' ו' במדב"ר פט"ז סי' כ"ה איכ"ר פ"ב סי' ט' תרגום יונתן שמות ל"ד י' צפני' ג' י' פס"ר פל"ב סי' ט' ושם ענין בני יונדב בן רכב ילקוט בראשית רמז כ' ד"ה ויטע ענין בני משה ילקוט שה"ש רמז תתקפ"ה ילקוט ישן י' רמז תס"ט אגדתא דבני משה (או"מ ע' שפ"ה) מדרש עשרת מלכים (שם ע' תט"ו):

גימטריא עם הכולל נמצא בבדמב"ר פי"ח סי' כ"א אצל יראה ותורה:

האב זקוק לבנו להאכילו ולהשקותו לרחצו לסוכו ולהלבישו. במדב"ר פי"ז סי' א':

ועכשיו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנז. שם פי"ז סי' ה':

מנין שאסור לשמוח זה על זה שנא' כו' מנין שאסור לשום עלילות זה לזה שנא' כו' מנין אפי' בלב אסור לחשב רע שנא' כו'. מדרש אגור פ"ד:

ההורג את הגוי פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. שם פ"ט:

פקדונות אסורין בשבת. שם פ"כ:

מנין שאין מטיילין בעיר לדבר שאינו של מצוה ת"ל אם תשיב משבת רגלך. שם:

מנין שאין מדברין דברים יתרים ולא דבר של בטלה בשבת ת"ל ודבר דבר. שם:

עמרם הי' נביא. מכילתא דרשב"י פ' שמות אמר מרע"ה אני נביא בן נביא:

פ' משפטים ואם אין לו ונמכר בגנבתו תרגום יב"ע יפוק בשמיטתא והוא תמוה שאין ע"ע יוצא בשמיטה ואולי צ"ל בשבעיתא:

פ' קדושים גבי נטע רבעי תיב"ע יפרקיני' כהנא והוא תמוה:

פ' חקת כל הבא אל האהל תיב"ע דוקא שנכנס דרך פתחים ותימא גדול ועי' בילקוט אי' בכלל בענין אחר וצ"ע:

ע"ה נחשדין על המעשרות ועל השביעית. תדא"ר רפי"ב ועי' תו' כתובות כ"ד א' ד"ה שלי:

כל המאכיל את בהמתו תרומה בין תרומת הארץ בין תרומת חו"ל עליו הכתוב אומר בוזה דרכיו ימות. שם פי"ג:

דם כל בשר לא תאכלו להביא דם אדם שהוא אסור באכילה כו' אף דם החי שנקרש ונתמצה בכלי ומיוחד בפ"ע שנתנו בכלי א' אף זה אסור באכילה שנא' דם דם מ"מ. שם פט"ו:

לא למדנו טבילה לנדה אלא מן הזב. שם:

ומה ששנו חכמים במשנה אבל אשה א' מתייחדת עם ב' אנשים אין הלכה כן כו' אבל אשה א' מתייחדת עם ג' אנשים. שם פי"ח:

יכול אפי' אם אתה יודע שהוא רשע ושונאך אתה חייב להוכיח אותו ת"ל הוכיח תוכיח את עמיתך לעמיתך שהוא אוהבך והוא עמך אתה חייב להוכיח אותו אבל לרשע שהוא שונאך אי אתה חייב להוכיח אותו וגם אי אתה רשאי להוכיח אותו כו', שם:

מכאן לרופא שריפא את החולה ושליח ב"ד שהכה במלקות ארבעים והרב הרודה את תלמידו ודיין וכהן העובד ע"ג המזבח שהרגו את הנפש במזיד כולן יעברו ממלאכתן וילכו ויעשו מלאכה אחרת ואם חזרו ועשו תשובה מרפאין אותן, שם פכ"ג:

ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהן ושלא ילמדו לשון מצרים מפני דרכי ע"ז. שם:

שהמאחר את נדרו יותר מג' רגלים שוב אין נזקקין לו לפי שהוא נוהג בהן כדרך שהוא נוהג בהיתר דר"א אר"י בד"א בנדר מרובה כו'. דא"ז פט"ז:

הגרע והבלן והבורסקי אין מעמידין מהן לא מלך ולא נשיא ולא כה"ג ואין מוסרין להן דבר שיש בו שררה לרבים ואין מעמידין מהן אפוטרופוס ליתומין ר' יוסי אמר פסולין לעדות רשבג"א אין נושאין מהן נשים לכהונה. שם:

לעוף על רגליו בשעה שאומר הש"ץ קדוש קדוש. תנחומא צו סי' י"ג:

קרבן הנשיאים דוחה את הטומאה אע"פ שהי' קרבן יחיד. שהש"ר פ"ח סי' א':

סוטה אינה שותה בכוס של חברתה. ויק"ר פכ"ז סי' ג':

קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה יום ולילה. שו"ט פ"א:

ד' ציציות מקיפות אותו מד' רוחותיו. שם פ"ו:

חייב אדם בכבוד חמיו כאביו. שם פ"ז וכ"ה במכילתא דרשב"י י"ח כ' ועי' מכילתא שם:

עכו"ם מניקה את בת ישראל ברשותה מהו ברשותה אוכלת מתחת ידי' ומניקתו. תנחומא שמות סי' ג':

אשה שאינה שלך אסור ליגע בה. שמו"ר פט"ז סי' ב':

קבלת עדות א"צ כ"ג רק ב' או ג'. תנחומא פקודי סי' ב':

כוס של קידוש או של הבדלה ואומר סברי מרנן ואומרים הקהל לחיים. שם:

הוכח תוכיח את עמיתך ולא גר תושב. רש"י סנהדרין ע"ה א' ד"ה ואם:

שעה יתירה מוסיפין מחול על הקדש, ב"ר פ"ט סי' י"ד וברש"י שם מבואר שהיא שעה ממש, ועי' ביצה ו' א' תד"ה דהא וברא"ש פ' יוה"כ, ועי' ברכות כ"ו א' תד"ה דרב ורא"ש שם סי' ו':

רמז לתולדותיו שיהיו ניתנין בארונות של עץ. ב"ר פי"ט סי' ח':

גליקסינון (מין בגד) ובהן היו הבכורות משתמשין (לעבודה, רש"י), ב"ר פ"כ סי' י"ב ועי' במדב"ר פ"ד סי' ח':

בבן נח יש שליח לדבר עברה, ב"ר פל"ד סי' י"ב, ועי' פ' איזהו נשך אם לחומרא יש שליחות לגוי, ונ' דזהו הכונה שם סי' י"ג מיד איש אחיו זה השוכר את אחרים להרוג את חברו והיינו דדוקא בב"נ ולא בישראל עי' קדושין מ"ג א' והא דאמר שם זה המוסר את חברו להרגו היינו מצמצם עי' פ' הנשרפין:

לא תקום ולא תטור את בני עמך נוקם אתה ונוטר לגוים. ב"ר פנ"ח סי' ג' ובתו"כ קדושים:

ואהבת לרעך כמוך עם שאתך בתורה ובמצות כו'. אדר"נ פט"ז:

ממתן תורה עד מילואים היו ישראל נותנין מתנות כהונה לבכורות. ראב"ד תו"כ צו פרק י"ח:

אף ללוים היו עושין כותנות משל צבור. ראב"ד שם מכילתא דמילואים ה"ד ועי' ראב"ד שמיני מכילתא דמלואים סי' ל"ד:

יש לאכל עדשים בערב ט"ב. פדר"א פל"ה:

ללמדך שבן אחותו של אדם קרוי בנו ובן אחיו כאחיו. שם פל"ו:

בני בנותיו של אדם כבניו. שם:

שאביו של אדם כמלכו. שם פל"ט:

קורא אדם לדודו אחיו. ילקוט רות פ' כי גואל אתה:

אשה אין מגלה את ראשה אלא בלילות. ילקוט בראשית רמז כ"ז:

ג' הקב"ה שונאן כו' והאומר דברים שבינו לבין אשתו בפרהסיא. שם:

לא תלבש שעטנז ואפי' מרוקמת. שם רמז ל"ה:

לא יניח אדם אביו זקן וילך. שם ר"פ לך:

שפחת מלוג בעלה חייב במזונותי' ואינו רשאי למכרה. שם רמז ע"ח:

חייב אדם לעשות משתה ושמחה ביום שזכה למול את בנו. שם רמז פ"א:

ישראל ערל אינו מל. שם רמז פ"ב:

הולכין ליריד של גוים בחוה"מ ולוקחין בתים שדות ועבדים ואפי' ערלים. שם ס"פ לך:

אין עבדים ערלים מטמאין כגוים. שם:

אין דנין את הבן בלא דעתו של אב. שם רמז פ"ד ד"ה בתחלה:

חומץ טעון ברכה. שם רמז קמ"ו:

ענין תיקון חצות. מס' גן עדן או"מ ע' פ"ו, ובחופת אליהו רבה פ"ג על ג' הקב"ה בוכה וא' מהן על ת"ח שאין עוסק בתורה באשמורה האחרונה, ושם סי' כ"ב על מי שנעור באשמורת ואינו עוסק בתורה, ושם סי' כ"ט המלבין פני חברו ברבים ואפי' בד"ת:

עבדים ושפחות וגוים וגר שמל ולא טבל או טבל ולא מל ואוכל נבלות לא מעלין ולא מורידין. חופת אליהו רבה פ"ה סי' י"ח:

ח' צריכין נטילה. שם פ"ח סי' ד':

בית שאין בפתחה ד' טפחים פטור ממזוזה. חופת אליהו זוטא (עמוד קס"ד):

המודה לחברו עבור הלואה ה"ז אבק רבית. חופת אליהו רבה פ"ד סי' ל"ד:

והנושא את נבלתם בין בשוגג בין במזיד. מדרש חסרות ויתרות (ע' קצ"ב):

שתהא שמח ומתפלל ויהא לבך שמח שאתה עומד למקום. שם ע' קצ"ז:

כל המתפלל אחר הצבור מעשיו נפרטין. שם ע' קצ"ח:

אפי' עלה מעלה א' ע"ג המזבח נפסלת. שם ע' ר"א:

ולפני עור לא תתן מכשול אינו מכשול ממש אלא שלא תדבר דבר שחברו נכשל בו. שם, ונ' דס"ל דר"ל לאו דוקא מכשול אלא אפי' דבר וכו' וצ"ע ועי' מנ"ח:

אפי' רשע מחללין עליו את השבת. מדרש ילמדנו סי' ל"ח עמוד רכ"ה:

כל המבטל קדיש וברכו ואיש"ר חייב נידוי. מדרש כונן ע' רנ"ד:

אין הלכה כר"י דאמר ופרשו השמלה משל. ל"ב מדות דר"א בריה"ג סי' כ"ו:

לעולם אל יאמר אדם דבר אלא בגזרת המקום. מדרש לעולם פי"ב:

י"ח מלבושים חייב אדם ללבוש בשבת. מדרש עשרת הדברות סי' כ"ה:

רשע יכולין ב"ד לקנסו שלא ימולו בניו. שם סי' ל"ד, ועי' יו"ד סי' של"ד ס"ו וס"י:

ר"ח ור"א איברו להו עגלא כל ע"ש והם אוכלים בחרדל כדי ללות המלכה. פסיקתא חדתא ע' תפ"ז:

ר"י אומר אף הגזל עומד בפני פקו"נ. פרקי רה"ק פ"ג סי' ל"ג:

ג' הקב"ה אוהבן מי שאינו מספר בתפלה והדן חברו לכ"ז והעושה דבר ונמלך בו. שם סי' ק"כ:

העולה מנהר צריך לשטוף רגליו. שם פ"ד סי' ג':

המכבה נר בפיו דמו בראשו. שם פ"ה סי' ד':

קדרה שאכלתי בה חולין לא אכלתי בה קדשים. מדרש ע' תקע"ד:

נשיהן של ישראל יוצאות ופניהן מכוסות. חופת אליהו רבה פ"ד סי' מ"א:

מצות אכילת מנחה וקדשי קדשים ע"ג הכבש. ילקוט שמיני רמז תק"ל וגירסתנו בתו"כ אינה כן:

הקוצר שדה הפקר פטור מפאה. ילקוט קדושים רמז תר"ד וגריס כך בתו"כ, ועי' ר"פ הגוזל עצים:

בר"ה לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין שערן וחותכין צפרניהם. ילקוט ואתחנן רמז תתכ"ה:

ביוה"כ לובשים לבנים. שם:

גר ממנין אותו פרנס על הצבור. ילקוט שופטים רמז תתקי"ג דלא כגמ' דידן וע"ש בזי"ר:

אם אין לוי הכהנים אומרים שירה. ילקוט שופטים רמז תתקט"ו:

מי שאינו ראוי לבא בקהל אין יוצא למלחמה. ילקוט תצא רמז תתקל"ג ד"ה כמה:

לא יתפלל בתוך הבקעה ולא ברה"ר ולא בין הנשים אלא יעמוד בצד אבן או בצד עץ או בצד כותל. ילקוט תצא רמז תתקל"ד ד"ה ויחד בשם תד"א:

צריך להזכיר באמת ויציב קריעת ים סוף ומכת בכורות ואם לא אמר אין מחזירין אותו אבל לא אמר יציאת מצרים מחזירין אותו. שמו"ר פכ"ב סי' ג':

העתקה מכת"י הגה"צ ר' זונדל מסלנט ז"ל תלמיד ר"ח מוולוזין ז"ל שנכתב על סוף ס' הפמ"ג שלו: כל הספרים יש בהם קדושה אפי' גמרות ומדרשים כמבואר באו"ח ר"מ ס"ו ואפי' הנדפסים יש בהם קדושה כמו הנכתבים בכתב עי' מ"א וט"ז יו"ד רפ"א ויו"ד רע"א בסופו בט"ז, ובאו"ח בפ"מ בסוף סי' קנ"ג על ט"ז, ושם מה שנכתב בשאר לשונותיהן הלשון או הכתב יש בהם קדושת שארי ספרים, עוד שם תשמיש דתשמיש שרי לתשמיש הדיוט אפי' בעודו ראוי, וכשמכרו מותר להשתמש בהן תשמיש הדיוט, עי' מ"א סי' קנ"ג סקי"ד, כל כלי ביהכ"נ וספסלים ויריעות הכל תשמישי מצוה הם, אבל תשמישי קדושה אם מכרו זט"ה במא"ה אין יוצא לחולין, והפ"מ שם הניח בצ"ע אם מכרו, עי' יו"ד רפ"ב סעיף י"ב דהמגדל שמניחין בו ס"ת אפי' כשהוא בתיקו נקרא תשמישי קדושה שנגנזין עי' באו"ח סי' קנ"ד סעיף י"ג והגה שם ודוקא כו' וביאור הגר"א סק"ו ח' ומ"ש במגילה כ"ו ב' מריש כו' עי' תוס' שם שפורסין סביב הארון מבחוץ והוי תשמיש דתשמיש אי לאו דמנחי ס"ת עליו והא דאיתא במגילה ל"ב הלוחות ע"ש בר"ן לוחות קביעות הי' שם שמשתמשים באקראי אין בהם רק קדושת בית הכנסת וע"ש בט"ז יו"ד סי' רפ"ב סק"כ ושם ביאור הגר"א ס"ק כ"ח פ"ט, כ' הט"ז באו"ח סי' קנ"ד סק"ד דאם עושה ארון לזמן עד שיעשה השני כיון שעושה השני נתבטלה קדושת הראשון, כ' הסמ"ג סי' קנ"ג על המ"א סק"ח הכלל כל שנוגע ממש בקדושה בלא הפסק אע"פ שאינו כ"כ לכבוד רק קצת שמירה כגון ארגז ולכבוד אע"פ שאינו נוגע כ"כ כמו מכסה שעל הקרשים הואיל ומונח על הקדושה אע"פ שיש הפסק הוי תשמיש קדושה, יוסף זונדל באאמו"ר מוהר"ר בנימין ביינש זללה"ה מסלאנט, ע"כ העתקה:

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

· מעבר לתחילת הדף