שיחה:תנ"ך/ויקרא/כז

פסוק ג

והיה ערכך

וברש"י: כמו 'ערך', וכפל הכפי"ן לא ידעתי מאיזה לשון הוא.

דהיינו שהיה ניתן לסבור שהכ"ף האחרונה הינה התייחסות לנוכח, וזהו כעין קיצור של: 'והיה הערך שלך'. אך רש"י נוקט שאין זה הביאור, ויתכן שהוא משום שלא מדברים כאן למעריך מסוים אלא לדין כללי כמה ערך כל אחד. וביותר, שבפסוק הבא וכן בפס' ו כתוב לשון 'ערכךָ' גם על נקבה, ואם נאמר כביאור הנ"ל, היה צריך לנקד שם בשו"א - כלשון נקֵבָה.

אמנם הרא"ם בפס' כז (הובא גם בשפ"ח הקצר) על דברי רש"י שם עה"פ: ופדה בערכך - כפי מה שיעריכנה הכהן, מזכיר את דברי רש"י כאן בפס' ג, ומסיים: ופירש שהערך הכתוב בסתם הוא ערך הכהן. ומשמע קצת שזהו גופא הטעם לאות כ' הנוספת, היינו שהערך - בין בזכר ובין בנקבה - מתייחס לכהן, שהערך שלו הוא הינו הערך האמיתי. ואם כן מיושב היטב אף הלשון שבנקבה, משום שאין הערך מתייחס אליה אלא אל הכהן. וא"כ שוב צ"ב מה הוקשה לרש"י ביאור הכ"ף השני, שכותב שאינו יודע לבאר את כפל הכפי"ן. ועיין בזה. [שוב מצאתי כדברי הרא"ם בשם האבן עזרא והרד"ק (ספר השרשים שורש ערך).] הארות חיים (שיחה) 16:45, 2 במאי 2021 (IDT)

פסוק ז

ואם מבן ששים שנה וגו'

וברש"י: משיגיעו ימי הזקנה האשה קרובה להחשב כאיש, לפיכך האיש פוחת בהזדקנו יותר משליש בערכו, והאשה אינה פוחתת אלא שליש בערכה, דאמרי אינשי סבא בביתא פחא בביתא, סבתא בביתא סימא בביתא וסימנא טבא בביתא (ערכין יט.).

יש להעיר מדוע הגמ' בערכין, וכן רש"י כאן, לא התייחסו לכך שבגיל חמש עד עשרים, היחס הפוך מבזקנה, האיש פוחת פחות משליש, ואילו האשה פוחתת שליש. היינו שבאשה ילדה היא כזקנה – עשרה שקלים, שזה שליש ממחירה בבגרות, ואילו איש ילד מחירו עשרים שקלים – יותר משליש, לעומת זקן שמחירו חמשה עשר שקלים – פחות משליש. ומעניין שרק בגיל חודש עד חמש שנים שוה יחס האיש לאשה, שבשניהם המחיר הוא עשירית מגיל הבגרות, חמש שקלים לזכר ושלוש לנקבה. הארות חיים (שיחה) 16:45, 2 במאי 2021 (IDT)

פסוק ח

ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן, על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן

וברש"י: והעמידו - לנערך לפני הכהן, ויעריכנו לפי השגת ידו של מעריך. על פי אשר תשיג - לפי מה שיש לו יסדרהו, וישאיר לו כדי חייו וכו'.

יש לעיין מדוע צריך להעמיד את הנערך לפני הכהן - וכדפירש"י, הלא ידוע כמה הוא ערכו על פי דיני התורה, וכמו כן ידוע שלמעריך אין את סכום זה, ומה יועיל שיעמידו את הנערך לפני הכהן, והלא ניתן להשאיר למעריך כדי חייו גם בלעדי הנערך שאינו נוגע לענין.

והיה ניתן לחדש שזה מיועד לכך שבמקרה שהכהן רואה שהנערך שוה בפועל פחות מהערך הקצוב בתורה, נאמר למעריך העני שמספיק שיתן את ערך זה. אך זהו דבר שאינו מסתבר כלל, שהלא דין 'ערך' אינו קשור כלל לדמיו ושויו של האדם בפועל [אלא לשויו הרוחני והערכי, ולא לגופו, ואכמ"ל].

ואחי הרב פנחס שליט"א הוסיף להקשות בלשון הפסוק. שבפשטות הלשון נראה שה"והעמידו לפני הכהן" מתייחס לאותו אדם שעליו פתח הכתוב "ואם מך הוא מערכך", ואילו לפי רש"י המעריך - מך, ומעמידים את הנערך. אמנם מצד שני יש להעיר, שמהמשך הפסוק "והעריך אותו הכהן" – דאיירי על הנערך, משמע שגם המילים קודם: "והעמידו לפני הכהן", קאי אנערך.

שוב מצאתי שהגמ' בערכין דף ד. כותבת: אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס, ת"ל "והעמיד והעריך", כל שישנו בהעמדה ישנו בהערכה וכל שאינו בהעמדה אינו בהערכה. ומבואר בגמ' שה"והעמיד" קאי על הנערך, שאם הוא גוסס אין לו ערך משום שאינו יכול לעמוד לפני הכהן. אכן תוס' שם (ד"ה ולא אוציא) מקשים: וצריך עיון דפשטיה דקרא דהעמיד והעריך גבי נודר דכתיב בההוא קרא "ע"פ אשר תשיג יד הנודר יעריכנו", וגוסס הוא נודר ומעריך כדתנן במס' שמחות, ומנא לן לומר מוהעמיד ע"פ [דכתיב] בההוא קרא גבי מעריך לומר שלא יהא נערך, עכ"ל. ואכן ציינו שהאבן עזרא פירש ש'יעמידנו' מוסב על הנודר.

[וראיתי מביאים בשם השפת אמת שתירץ את קושיית התוס' שם, שסתם ערך הוא כשאדם מעריך את עצמו, ואם כן, ה"והעמיד והעריך" שנאמר בפסוק זה בין על המעריך בין על הנערך, אלא שמסתבר לחז"ל להעמיד זאת על הנערך שכשהוא גוסס אין לו ערך, ולא מסתבר להעמיד על המעריך שהרי הגוסס נדרו נדר וממכרו ממכר ואין סברא למעט ערכין. ובזה יישב את דברי הרמב"ם, עי"ש.] הארות חיים (שיחה) 16:45, 2 במאי 2021 (IDT)

פסוק טז

והיה ערכך לפי זרעו

וברש"י: ולא כפי שוויה, אחת שדה טובה ואחת שדה רעה פדיון הקדשן שוה, בית כור שעורים בחמישים שקלים, כך גזירת הכתוב.

אין הכוונה שאת כל שדה תשום לעצמה בכמה גודל היא מגדלת כור שעורים, דאם כן ודאי שישנו חילוק בין שדה טובה לרעה, אלא זהו גודל קבוע על פי שיעור ידוע, וכעין המשכן שהיה מאה אמה על חמישים - היה 'בית סאתיים'. הארות חיים (שיחה) 16:45, 2 במאי 2021 (IDT)

שם

ובהמשך דברי רש"י: והוא שבא לגאלה בתחלת היובל, ואם בא לגאלה באמצעו, נותן לפי החשבון סלע ופונדיון לשנה, לפי שאינה הקדש אלא למנין שנות היובל, שאם נגאלה הרי טוב, ואם לאו הגזבר מוכרה בדמים הללו לאחר וכו'.

מבואר שהמקדיש יכול לחכות ולפדות את שדהו רק בשנה האחרונה לפני היובל, והדבר יעלה לו רק סלע ופונדיון, וירויח שהשדה תחזור אליו לעולם, היינו אף לאחר היובל, אלא שכותב כאן הגור אריה שסתם מקדיש גואל מיד, לפי שהגזבר אינו משהה בידו שדה הקדש, ואם לא יגאלנו המקדיש מיד, ימכרנו הגזבר לאחר [ובזה ביאר את הטעם שהפסוק מזכיר את זמן ההקדש ולא את זמן הפדיון]. עוד הביאו מהכתב והקבלה שהביא מתוס' בערכין (כז. ד"ה מאי) שמצוה לפדות מיד לאחר ההקדש, כדי שלא יבואו בני אדם להכשל בהקדש וליהנות ממנו. הארות חיים (שיחה) 16:45, 2 במאי 2021 (IDT)

פסוק כא

והיה השדה בצאתו ביובל

וברש"י: מיד הלוקחו מן הגזבר וכו'.

ובשפ"ח הקצר בשם הרא"ם: אבל לא מיד ההקדש, כי לא ציוה בשום מקום שיצא השדה ביובל מיד ההקדש.

יש להעיר דלכאו' לא משמע כך ברש"י לעיל (פס' טז) בהקדמתו לענין, שכתב: לפי שאינה הקדש אלא למנין שנות היובל וכו' וכו'. ומשמע שבכל מקרה השדה לא תהיה של הקדש ביובל, ודלא כהרא"ם כאן, ועיין.

ובענין זה יש להעיר לדברי הרא"ם, שלכאו' אם אחד הקדיש את שדהו בסמוך ליובל מלפניו, היינו שנים בודדות קודם היובל, שיתכן שהקדש יוכלו בשיקול דעתם להחליט שלא למכור בנתיים את השדה, אלא לחכות ליובל, וכך ירויחו עוד חמישים שנה ששדה זו תהיה שלהם, ויוכלו למכרה במחיר גבוה הרבה יותר, ועיין בזה.

והנה בגוף הדין כשנשאר ביובל ביד הגזבר, נחלקו בזה תנאים (ערכין פ"ז מ"ד), לרבי יהודה נכנסים לתוכה הכהנים שבמשמר שהיובל פגע בו, ונותנים את דמיה להקדש, לרבי שמעון נכנסים ולא נותנים להקדש כלום, ולרבי אליעזר לא נכנסים ולא נותנים אלא נקראת 'שדה רטושים' עד היובל השני שאז נקראת 'רטושי רטושין' וכו', ולעולם אינם נכנסים בה עד שיגאלנה אחר, וכאשר תצא ממנו ביובל – יכנסו בה כהנים בחינם. ובמחלוקת זו תלויים הגרסאות ברש"י בפס' כ "ואם מכר" או "אם מכר" (וכמבואר במקרא מפורש שם בהערות רש"י). הארות חיים (שיחה) 16:45, 2 במאי 2021 (IDT)

קודש לה'

וברש"י: אף זו תתחלק ביובל לכהנים של אותו משמר שיום הכיפורים של יובל פוגע בו.

ומקורו בגמ' בערכין כח: ויש להעיר שהלא המשמרות היו קבועות כל השנה, כ"ד משמרות כל אחת שבועיים בשנה, וא"כ יוצא שתמיד יוה"כ פוגע באותן המשמרות (בערך), וא"כ מדוע קבעה התורה הק' שבכל הפעמים אותן המשמרות יקבלו את כל השדות הללו שנקנו מהגזבר. ואמרו לי שמכיון שבכל שנה אין בדיוק חמישים שבתות, ותלוי אם השנה מעוברת או לא, אם כן המשמרות לא היו קבועות ממש, ובפרט בהפרש של חמישים שנה. וכך משמע הלשון "שהיה היובל פוגע בו", שמשמע שאינו דבר קבוע וידוע מראש.

אמנם שוב ראיתי שבגמ' בתענית יז. מבואר לא כך (אלא כפי הבנתי הראשונה), משום שכתוב שם: מכאן אמרו, כל כהן שמכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם אסור לשתות יין כל אותו היום. וברש"י: היודע מאיזו משמרת הוא וכו' ויודע איזה יום ואיזה שבת היו עובדים. ואי נימא שהיה משתנה לכאן ולכאן, אם כן באיזה יום ייאסר עליהם לשתות יין? ומבואר שהיה קבוע ממש באותו יום כל השנים, והדרא קושיא לדוכתא. הארות חיים (שיחה) 16:45, 2 במאי 2021 (IDT)