שיחה:תנ"ך/ויקרא/כב

פסוק ז

ואחר יאכל מן הקדשים

וברש"י: ואחר יאכל מן הקדשים - נדרש ביבמות (עד:) בתרומה, שמותר לאכלה בהערב השמש: מן הקדשים - ולא כל הקדשים.

וביאר השפ"ח הקצר בשם הרא"ם: האי דכתיב 'מן הקדשים', דמשמע מקצתן ולא כולן, בקדשי תרומה קמיירי.

יש לעיין לפי זה, מדוע לעיל (בפס' ו) כתוב "ולא יאכל מן הקדשים", ומה בא 'מן' למעט, שהלא הנוגע בשרץ וכדו' אסור בכל הקדשים - כולל תרומה ומעשרות, כל עוד שלא טבל במקוה, וכמבואר במפרשים.

שוב התבוננתי שניתן לבאר בפס' ו, שהדבר נסמך לסוף הפסוק, והיינו "ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים", ומכלל לאו אתה מבין הן, שאם טבל במקוה הוא מותר בחלק מהקדשים, וזהו במעשרות. ודו"ק. הארות חיים (שיחה) 16:22, 20 באפריל 2021 (IDT)

פסוק יג

ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה

וברש"י: מן האיש הזר.

והוסיף המזרחי וביאר: הנזכר לעיל, לא כל אלמנה וגרושה, שאם היתה אלמנת כהן הרי היא כמו שהיתה מתחילה בין יש לה זרע בין אין לה.

והדברים תמוהים, דוכי אלמנת כהן שאין לה זרע אוכלת בתרומה. וצ"ל שכוונתו כשהיא ג"כ בת כהן, שבזה מדבר הפסוק, וע"ז ביאר רש"י שנתאלמנה ונתגרשה מהאיש הזר, שהיא אוכלת בתרומה רק אם אין לה זרע מהזר, וביאר הרא"ם שאם היא התחתנה ג"כ עם כהן, אין משמעות אם יש לה זרע, ופשוט. ולפי זה מש"כ הרא"ם 'כמו שהיתה מתחילה', אין כוונתו כשהיתה נשואה לכהן, אלא קודם נישואיה - שהיתה בת כהן האוכלת בתרומה. הארות חיים (שיחה) 16:22, 20 באפריל 2021 (IDT)

פסוק כא

ואיש כי יקריב זבח שלמים וגו' תמים יהיה וגו'

נראה שהכתוב בא לומר, שלעיל בפס' יט כתוב שקרבן עולה כשר רק זכר, וכעת כותבים שבשלמים צריך רק תמים וכו', אך אין תנאי של זכר. שו"ר כן בספורנו. הארות חיים (שיחה) 16:22, 20 באפריל 2021 (IDT)

פסוק כד

ומעוך וכתות וגו'

וברש"י: מעוך - ביציו מעוכין ביד. כתות - כתושים יותר ממעוך.

יש להקשות מדוע הוצרכה התורה להוסיף 'כתות', והלא גם אם לא היה נכתב הייתי יודע את דינו - שפסול לקרבן - משום דלא גרע ממעוך, והוא כלול בו. והאם כתות הוא כתוש - שכבר יצא מגדר 'מעוך' ולא הייתי יודעו מ'מעוך' בלבד? ועיין.

שוב מצאתי ברש"י בבכורות לט: ד"ה כתות, וז"ל: שכתתו באבנים עד שנימוח. היינו ש'מעוך' זהו ביד (וכפירש"י בחומש), ואילו 'כתות' זהו באבנים (וכפירש"י בבכורות), וא"כ יתכן שמשום זה הוצרכה התורה לכתוב את שניהם ואינם נלמדים זה מזה. ועדיין יל"ע מה יהיה הדין כשכתש את הביצים ביד עד שנימוחו, וכן כשמעכן באבנים אך לא נימוחו. ומסתבר דה"ה, ועיין בזה.

והנה נתקשיתי מדוע במומי בהמה טרחה התורה וחילקה את ענין זה לארבעה מומים נפרדים: "ומעוך וכתות ונתוק וכרות", ואילו במומי אדם צירפו את כולם למום אחד של "מרוח אשך" (לעיל פס' כ). ויישב לי ידידי הרב יוסף מאיר בולמן שליט"א שאת הבעלי חיים נהגו לסרס מכל מיני סיבות [ואמנם הדבר נאסר מדין הפסוק דידן "ובארצכם לא תעשו".] ולכן התורה מפרטת את מיני האופנים שהיה נהוג לסרס. משא"כ בני אדם לא היה נהוג לסרס, והיה זה בדרך כלל מחמת מכה וכדו', ולכן לא הוצרכה התורה לפרט את אופני הסירוס באדם. הארות חיים (שיחה) 16:22, 20 באפריל 2021 (IDT)

פסוק כה

ומיד בן נכר וגו'

וברש"י: נכרי שהביא קרבן ביד כהן להקריבו לשמים לא תקריבו לו בעל מום, ואף על פי שלא נאסרו בעלי מומים לקרבן בני נח אלא אם כן מחוסרי אבר, זאת נוהגת בבמה שבשדות, אבל על המזבח שבמשכן לא תקריבוה.

מעניין הדבר שרש"י לא מתייחס לדינו של הנכרי במזבח שבביהמ"ק - בית עולמים, אם דינו כבמשכן או כבבמה. ונראה שדינו כבמשכן. וכן במת ציבור כנוב וגבעון - לכאו' דינן כמשכן, וכפי שמבואר בגמ' המובאת להלן בסמוך, שרק בבמת יחיד הותר לגוי להביא קרבן, ולא בבמת ציבור. וכך מדויק אף ברש"י כאן, שמתיר להם רק 'במה שבשדות' - היינו במת יחיד ולא במת ציבור. וע"ע בגמ' שם.

שוב ראיתי במקור דברי רש"י – הגמ' בתמורה דף ז. ששם איתא: "ס"ד אמינא הואיל ולא נצטוו בני נח אלא על מחוסר אברים, לא שנא במזבח דידהו ולא שנא במזבח דידן, קמ"ל". ופירש"י בד"ה בבמה דילהון: בבמת יחיד שעשה העכו"ם לשמים וכו'. ומבואר שרק בבמה שלו מתקבלים בעלי מום, ולא בבמת יחיד של ישראל, ואילו ברש"י כאן משמע שבכל "במה שבשדות" לא נאסרו בעלי מומין לקרבן בני נח, ועיין בזה. ובכל אופן ברור בדעת הגמ' שהמזבח שבביהמ"ק דינו כמזבח של המשכן, דשניהם נחשבים כ"מזבח דידן", ואין מקבלים בהם בעלי מומין. הארות חיים (שיחה) 16:22, 20 באפריל 2021 (IDT)

לא ירצו לכם

וברש"י: לא ירצו לכפר עליכם.

בנחלת יעקב ביאר שלא קאי על 'בן נכר' דסמיך ליה, שהלא אין מקבלים מהם קרבנות כפרה אלא נדרים ונדבות, אלא קאי על קרבנות ישראל ועל כל הפרשה דלעיל. ובבאר בשדה כתב דשפיר מצי קאי גם א'בן נכר' דסמיך ליה, שהרי עולה מכפרת על עשה, וגם תמידין ושאר קרבנות ציבור מכפרים.

והנה על מש"כ בסוף ששייכים בתמידין וקרבנות ציבור, כבר כתב הרא"ם כאן בשם התו"כ שלא מקבלים מהגויים קרבנות ציבור אפי' כשמסרום לציבור. וגם עצם דבריו שאיירי גם על נכרי, וכגון כשהקריב עולה, אך הלא התורה מדברת ומצווה את עם ישראל, והפסוק מתחיל "ומיד בן נכר לא תקריבו", היינו אתם היהודים, ומסיימת: "לא ירצו 'לכם'", וא"כ ודאי איירי בדבר שאמור לרצות על עמ"י, ולא בדבר שמכפר על הגוי כעולה. וכן יש לדון במה שכתב שעולה מכפרת על עשה, היינו אף לגוי, והלא לגוי ישנם רק ז' מצוות בני נח, וגם מצוות העשה שביניהם - כמדומני שחמורים יותר מסתם עשה לישראל, ויש עליהם יהרג ואל יעבור, ואם כן לא יתכפר עליהם בקרבן בלבד כישראל, ועיין בזה. הארות חיים (שיחה) 16:22, 20 באפריל 2021 (IDT)

פסוק כט

לרצונכם תזבחו

נראה שלהפירוש הראשון ברש"י - "שאם תחשבו בו מחשבת פסול לא יהא לכם לרצון" - הרי זה כ'לרצונכם' דלעיל פס' יט (וכפי שפירש רש"י שם) ולקמן כג, יא, שהכוונה היא שהקרבן מיועד לרַצותְּכֵם לפני הבורא, ולכן צריך שהקרבן יהיה ראוי לזה. אמנם במשכיל לדוד ביאר מדוע רש"י כתב ב' פירושים, משום שלפירוש הראשון קשה שהיה לו לומר "לרצוני" ולא "לרצונכם", ולפירוש השני קשה שהיה לו לומר "ברצונכם". ומשמע קצת שלא הבין כדברינו, ועיין בזה. הארות חיים (שיחה) 16:22, 20 באפריל 2021 (IDT)

פסוק ל

אני ה'

וברש"י: דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך.

ראיתי מביאים מהקיצור מזרחי (ואינו במזרחי) שהייתי חושב להקל בה כשאר שלמים הנאכלים לשני ימים ולילה אחד.

ובזה יבואר מדוע לעיל (ז, יח) לגבי שלמים שהדין בהם הוא שאם חישב לאכלם ביום השלישי נפסלים, שם לא כתוב "אני ה'", משום ששם אין סיבה לחשוב להקל יותר, דהלא אין קרבן שמותר יותר מב' ימים ולילה אחד. הארות חיים (שיחה) 16:22, 20 באפריל 2021 (IDT)