שיחה:תנ"ך/ויקרא/טו

פסוק ב

כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא

וברש"י: זוב דומה למי בצק של שעורין ודחוי, ודומה ללובן ביצה המוזרת, ש"ז קשור כלובן ביצה שאינה מוזרת.

נראה שהדברים קשורים ותלויים זה בזה, שש"ז נראית כביצה מִזָכָר - שהלא משניהם נוצרים חיים בעולם, ואילו זוב שאינו מביא חיים - דומה לביצה שספנא מארעא ולא מביאה אפרוחים.

שוב ראיתי מביאים מהשו"ע יו"ד סי' סו ס"ז שכתב: ביצים המוזרות (פירוש, שנפסדו ונעשו כעין מטוה), אפילו ישבה התרנגולת עליהם ימים הרבה, מותר לאכלם ובלבד שיזרוק הדם. ובבאר היטב שם (סק"י): פירש"י והטור שאינם מזכר אלא דספנא מארעא. וכ' הש"ך דה"ה מזכר אם אין בהם דם אע"ג דהן מוזרות שרי, ע"כ. היינו שהביצה נפסדה ע"י שישבה עליה התרנגולת ימים הרבה ולא נרקם עליה אפרוח אלא נפסד ונעשית כעין מטווה. ולכך נקראת 'מוׁזרה' על שם שנטווית כחוט, כלשון 'מוׁזרוׁת בלבנה' [-נשים הטוות לאור הלבנה]. ולפי"ז אי"ז בהכרח ספנא מארעא, ועדיין הדברים נכונים שביצה 'מוזרת' הינה שלא נוצר ממנה חיים, ובזה היא דומה לזוב, וכנ"ל. הארות חיים (שיחה) 13:38, 12 באפריל 2021 (IDT)

פסוק יא

וידיו לא שטף במים

וברש"י: וזה שהוציא הכתוב טבילת גופו של זב בלשון שטיפת ידים, ללמדך שאין בית הסתרים טעון ביאת מים, אלא אבר הגלוי, כמו הידים.

יש להעיר מדוע מוזכר כן דווקא כאן, ולא לקמן באותו הפסוק "ורחץ במים", וכן בפס' יג "ורחץ בשרו במים חיים". ואולי כתבו זאת בפעם הראשונה לדרשה, ודיו.

והרמב"ן ביאר (באריכות) ששיעור הכתוב הוא, וכל אשר יגע בו הזב בידיו ועדיין לא רחץ אותם יחד עם גופו במים ביום טהרתו, יכבס בגדיו. והזכיר ידיו כי הנגיעה נעשית בידים. וכינה הכתוב את הטבילה שטיפה במים, וכמו שאמר גם (בפס' יב) "וכל כלי עץ ישטף במים", מפני שצריך שלא יהיה בכלי הנטבל שום חציצה, אלא יהיה נשטף כולו במים. הארות חיים (שיחה) 13:38, 12 באפריל 2021 (IDT)

פסוק יט

דם יהיה זובה בבשרה

וברש"י: אין זובה קרוי זוב לטמא, אלא אם כן הוא אדום.

נראה לבאר בדברי רש"י הללו, שתיבת 'דם' נגזרת מלשון 'אדום', היינו שמכיון שדם הינו אדום, לכך נקרא שמו 'דם'. וזהו שרש"י מוכיח מכך שהתוה"ק מזכירה 'דם' - שאף הזוב צריך להיות אדום, דאל"כ לכאו' אין מובן לדברי רש"י.

שוב ראיתי בחומש 'מקרא מפורש' שביארו בדברי רש"י, שהמקור לכך שדם הוא אדום הינו מהפסוק בנביא (מלכים ב' ג, כב) "ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם". אמנם יש להעיר בדבריהם, שא"כ רש"י היה צריך להביא את הפסוק הנזכר בכדי שיובנו דבריו, ואילו לפי ביאורנו מיושבת כוונת רש"י אף ללא הוספת מקורות נוספים שלא הוזכרו בדבריו. הארות חיים (שיחה) 13:38, 12 באפריל 2021 (IDT)

פסוק ל

ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה, וכפר עליה הכהן לפני ה' מזוב טומאתה

נתקשיתי בביאור הענין שהזבה מביאה חטאת לכפר עליה מזוב טומאתה, וכי איזה חטא חטאה בכך שהיתה לה זיבה? וחפשתי בתוכנת 'אוצר החכמה' ומצאתי שעמד בזה ת"ח א' מארה"ב לפני עשרות שנים, ותירץ על פי המבואר בירושלמי שהנדות הגיעה לאחר חטא אדם וחוה, ולפי"ז הוא ביאר שעל חטא זה של חוה מביאה הזבה חטאת. אך ד"ז צ"ע, דהלא נדה רגילה איננה מביאה חטאת, ורק מי שזבה ימים רבים בלא עת נידתה מביאה חטאת, ולכאו' החטא של חוה שייך לכל הנשים הנדות.

שוב מצאתי ברמב"ן בסוף הפרשה, וז"ל בתו"ד: וטעם טומאת הזוב באיש מפני היותו חולי כבד מן החולאים הנדבקים וצריך קרבן לתת הודאה לשם שריפא אותו וטהרו וצריך חטאת לכפר על חטאו שלא יגרום לו עוד חולי וכו'... אבל כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת הידוע לה או שתוסיף על העת ויזוב זוב דמה ימים רבים אחרי השבעה ההם, הנה הוא חולי כזוב האיש והצריך אותה קרבן בהתרפאותה כדין הזב, עכ"ל. ומבואר בדבריו שהקרבן של זב וזבה הוא משום שזהו מין חולי, שודאי הגיע מחמת חטא קודם, ולכך כעת שמתרפאים מהחולי, מביאים קרבן על אותו חטא בלתי ידוע שמחמתו חלו. ומיושב היטב. הארות חיים (שיחה) 13:38, 12 באפריל 2021 (IDT)