שיחה:תנ"ך/ויקרא/ד

פסוק יב

מחוץ למחנה

וברש"י: חוץ לשלש מחנות, ובבית עולמים חוץ לעיר וכו'.

ביאר בשפ"ח הקצר בשם הנחלת יעקב: קשה דאין חילוק בין בית עולמים ובין שילה ושאר מקומות, דבכל מקום שהיה הארון היו שלש מחנות, ואולי הוא טעות סופר וצריך לומר בירושלים.

לא זכיתי להבין מה מרויח הנחלת יעקב אם גורסים 'ובירושלים', שהלא עדיין ייקשה כפי שהקשה שאין חילוק בין בית עולמים - ירושלים, לבין שילה ושאר מקומות. וצ"ע. הארות חיים (שיחה) 14:26, 18 במרץ 2021 (IST)

לכאו' כוונתו שאם גרסי' בבית עולמים חוץ לעיר, משמע שיש כלל שונה שצריך להיות חוץ לעיר, אבל הגי' ירושלים, א"כ אמר המציאות שצריך חוץ לירושלים, אבל אי"ז כלל חדש ושונה של חוץ לעיר. בן עזאי (שיחה) 17:57, 18 במרץ 2021 (IST)

פסוק טו

וסמכו זקני העדה את ידיהם

העירו שלעיל (פס' ד) כתוב על הכהן המשיח "וסמך את ידו", ומדוע כאן - שהוא קרבן דומה - צריך 'ידיהם'. ותירצו שאולי הכוונה לידו האחת של כל אחד ואחד מהזקנים. אך לכאו' א"כ היה צ"ל: 'ידם' ולא 'ידיהם', ומשמע שני הידים של כל אחד.

שוב ראיתי בחומש מקרא מפורש (לעיל א, ד) שהביאו מהגמ' מנחות צג. שתמיד צריך לסמוך בשתי ידיו [וז"ל הגמ' "זה בנה אב כל מקום שנאמר 'ידו' הרי כאן שתים עד שיפרט לך הכתוב אחת"]. עוד הביאו מהמלבי"ם (לקמן טז, כא – עיי"ש שהאריך) שלמרות שבתרגום יונתן כתוב שיסמוך בחוזק יד ימינו, אף לשיטתו הסמיכה היא בשתי ידים, אלא שביד ימינו יסמוך בחוזק יותר מביד שמאל. ויש להעיר על דבריו, דאמנם הדברים מסתדרים בלשון התרגום יונתן בתחילת הפרשה (א, ד) שכתב שיסמוך בחוזק, אולם אצלנו (ד, ד) כותב סתם יד ימין, ללא איזכור החוזק, ושוב יקשה שהלא צריך לסמוך בשני הידים. וצ"ע כעת.

[וראה עוד ברמב"ן וברבינו בחיי (לעיל א, ד) שכתבו שמה שנכתב 'ידו' בלשון יחיד – הוא למעט את השליח מלסמוך. והביאו שכ"ה בספרא (ד ב). וראה עוד בהעמק דבר שם.] הארות חיים (שיחה) 14:26, 18 במרץ 2021 (IST)

פסוק כב

אשר נשיא יחטא

וברש"י: לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, ק"ו שמתחרט על זדונותיו.

יש להעיר מדוע לעיל (פס' ג) בענין חטאו של הכהן הגדול, לא כתוב "אשר", אלא "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם", והלא גם שם ניתן לומר 'אשרי הדור' ככאן.

וחשבתי ליישב שכל תפקידו של כהן גדול הוא ברוחניות וקישור עַם ישראל עִם הקב"ה, ולכן אצלו אין זו מעלה מיוחדת בכך שמודה על חטאיו, אדרבא ישנה תביעה על עצם כך שחטא, וכפי שכתב שם רש"י (בפס' ג): ופשוטו לפי אגדה כשהכהן גדול חוטא אשמת העם הוא זה, שהן תלויין בו לכפר עליהם ולהתפלל בעדם, ונעשה מקולקל. ודווקא בנשיא – מלך, שיש לו תפקיד מדיני ואין הכרח שיהיה אדם בדרגה רוחנית נעלית, אצלו מצינו לשון זו של "אשר", שישנה מעלה בכך שמודה על חטאיו. הארות חיים (שיחה) 14:26, 18 במרץ 2021 (IST)

פסוק כד

וסמך ידו וגו'. ד, כד.

בגמ' בזבחים כד. ישנה ברייתא: "ר"ש אומר כל מקום שנאמר 'יד' אינו אלא ימין, 'אצבע' אינה אלא ימין". ובגמ' בבכורות מה: איתא: ת"ר איטר בין ביד בין ברגל פסול. והיינו שכהן איטר יד או רגל פסול לעבודת בית המקדש. וכך נפסק ברמב"ם (פ"ח מביאת מקדש הי"א).

והנה ישנו נידון אם פסולו של איטר הוא משום שנחשב כמי שאין לו 'ימין', או שזהו מדין 'מום', וכפי שמשמע בברייתא בבכורות שם שישנה שם מחלוקת תנאים בדינו של שולט בשתי ידיו, אך באיטר כו"ע מודו דכחישותא אתחלא בימין, ולכן פסול לעבודה. וראיתי תולים צדדים אלו בדעות רש"י והרמב"ם, ובזה תלו אם העבודה נפסלת אף בדיעבד, שלשיטת רש"י חילל אף בדיעבד, ואילו להרמב"ם שזהו משום מום - אך אי"ז מום גמור אלא רק 'שאינו שוה בזרעו של אהרן' אינו מחלל בדיעבד. וראה בכל זה באריכות בספר 'ימין משה' [על 'קונטרס איש איטר' למרן בעל ה'דרך אמונה' שליט"א] בסימן ב. הארות חיים (שיחה) 14:26, 18 במרץ 2021 (IST)

פסוק כה

ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה

וברש"י: ואת דמו – שיירי הדם.

ובשפ"ח הקצר בשם הרא"ם: לא כל דמו, שהרי ניתן ממנו על קרנות מזבח העולה.

והנה בפסוק לעיל (פס' ז) לגבי חטאות הפנימיות כתוב: הארות חיים (שיחה) 14:26, 18 במרץ 2021 (IST)

שם

ופירש"י: ואת כל דם – שיירי הדם.

וביאר בשפ"ח הקצר בשם הרא"ם: ואע"פ שכבר הזה ממנו קרי ליה 'כל דם הפר', ללמד שהשוחט צריך שיקבל כל דמו של פר, דאם אינו ענין לשיריים תנהו ענין לקבלה. וכאילו אמר ואת כל דם הפר יקבל, ואחר ההזיה ישפוך הנותר.

ויש להעיר מדוע כאן לא כתוב "כל" כדלעיל, לומר שצריך לקבל כל דמו של פר. והנראה שמספיקה דרשה אחת לזה – בחטאות הפנימיות – ומזה לומדים לכל הקרבנות, ולכן כאן התורה אינה צריכה לכתוב "כל".

ובאופן נוסף ביאר לי ידידי הרב יצחק פייער שליט"א, על פי הנידון בדין שפיכת שיריים, שישנה 'חקירה' בזה, האם זהו דין חיובי שצריך לשפוך את השיריים ליסוד, או שזהו רק דין שאם אכן היו שיריים - צריך לשפכם כנ"ל, אך אין דין חיובי שיהיו שיריים. וביאר ידידי הנ"ל שיש הפושטים את חקירה זו, שבחטאות הפנימיות אכן ישנו דין חיובי בשפיכת השיריים, ואילו בחטאות החיצוניות אין זה דין חיובי. [והוסיף מפי השמועה, שמרן הגרי"ז הלוי זללה"ה היה נוהג באמירת סדר יום הכיפורים, להוסיף ולומר את מצוות שפיכת דם השיריים, דבר שאינו מוזכר בסדר העבודה שהוא נהג בו - "אמיץ כח", אלא רק בנוסח "אתה כוננת".]

ולפי זה יישב את השינוי שבין הפסוקים, שבחטאות הפנימיות שישנו דין חיובי לשפוך את השיריים - כתוב לשון "כל", ואילו בחטאות החיצוניות שזהו רק כאשר היה שיריים בפועל, לא הוזכר "כל". ועדיין צ"ב הקשר בין הדברים. ונראה להסביר בדבריו, שבחטאות הפנימיות נחשבים השיריים כ"כל הדם", וזאת מכיון שיש להם דין חיובי וכנ"ל, וא"כ מה שנשאר 'כולו' חל עליו דין שיריים, ואילו בחטאות החיצוניות, השיריים מתייחסים רק כמה שנשאר בפועל מהדם הראשוני, ולכן א"א לכתוב בהם "כל", ודו"ק בזה. [אמנם זה שלא כהבנת הרא"ם שהובא לעיל, ונראה ששבעים פנים לתורה.] הארות חיים (שיחה) 14:26, 18 במרץ 2021 (IST)