שיחה:תנ"ך/ויקרא/ב

פסוק א

ונפש כי תקריב

וברש"י: לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו.

העירו והוסיפו בזה שרק בקרבנו של העני כתוב 'נפש', ולא בקרבן העשיר, ונראה שזהו משום שהלא לעשיר אין קושי להקריב, ולכן לא נחשב שהקריב את נפשו. וחזינן שמה שקשה לאדם ומצטער ועושהו לכבוד הבורא, נחשב שמקריב את נפשו, וכעין מה שידוע שיפה א' בצער ממאה שלא בצער, וא"כ זוהי עצה נפלאה בזמן הזה שא"א להקריב קרבנות. הארות חיים (שיחה) 14:18, 18 במרץ 2021 (IST)

סולת תהיה קרבנו

וברש"י: האומר הרי עלי מנחה סתם, מביא מנחת סלת שהיא הראשונה שבמנחות, ונקמצת כשהיא סלת כמו שמפורש בענין, לפי שנאמרו כאן חמשה מיני מנחות וכולן באות אפויות קודם קמיצה חוץ מזו, לכך קרויה מנחת סלת.

וביאר השפ"ח הקצר בשם הרא"ם: אין רצונו לומר לפי שהיא הראשונה, דא"כ המתנדב עולה יהיה דוקא בן בקר שבו פתח הכתוב. אלא הכי קאמר, מביא מנחת סולת, ואיזו היא, זו הראשונה שבמנחות, ולא משאר הארבע מנחות שגם הם מסולת. ונתן טעם למה נקראת הראשונה 'מנחת סולת' יותר משאר המנחות, מפני שהיא נקמצת כשהיא סולת ושאר המנחות אינן נקמצות רק אחר אפייתן.

ראה בגמרא (מנחות קד:-קה.) מהו אכן הטעם שמנחה סתם מתפרשת דוקא כמנחת סולת. היינו שזוהי אכן שיטת רבי יהודה במשנה שם: "יביא מנחת סולת שהיא מיוחדת שבמנחות". והגמ' שם בתחילה סברה שזהו משום שהכתוב פתח תחילה במנחת סולת, אך דחתה את ביאור זה. ומסקנת הגמ' היא שכוונתו של רבי יהודה היא שרק למנחה זו אין שם לווי, ואילו לשאר המנחות ישנו שם לווי, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, מנחת מאפה תנור. הארות חיים (שיחה) 14:18, 18 במרץ 2021 (IST)

פסוק ב

והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ וגו'

וברש"י: מקמיצה ואילך מצות כהונה.

יש להעיר בזה, שמכיון שתיבת "וקמץ" קאי על הכהן ולא על הבעלים, א"כ מדוע בתחילה מזכירה התורה בלשון רבים - "בני אהרן הכהנים", ואח"כ עוברת ללשון יחיד - "וקמץ". הארות חיים (שיחה) 14:18, 18 במרץ 2021 (IST)

פסוק ו

פתות אותה פתים וגו' מנחה היא

וברש"י: לרבות כל המנחות וכו'.

ובשפ"ח הקצר כתב בשם הרא"ם: לאו מ'פתות אותה פתים' קא מרבה, דלאו רבויא הוא, אלא מ'מנחה היא' קא דייק, דקרא יתירא היא.

וצ"ע דרש"י בדיבור הבא נוקט ש'היא' האמור כאן הוא מיעוט ולא ריבוי, וצ"ע כעת. עוד צ"ב שמ"מנחה היא" לומדים לרבות את כל המנחות ליציקה, וכפי שכותב רש"י בקטע הבא, ואיך לומדים מזה אף את פתיתת המנחות הנאפות קודם קמיצה.

ובדקתי במקור הדברים בסוגיא במנחות עה. ומבואר שם שמ'מנחה' שבסוף הפסוק מרבים אף את הפתיתה שבתחילת הפסוק, וביאר שם רש"י בכת"י (ד"ה פתות), שתיבה זו חוזרת על כל מה שנאמר בפסוק. [ולכאו' זה דלא כהשפ"ח הקצר בשם הרא"ם שזוהי דרשה מהייתור של 'מנחה היא'.] ואח"כ דורשת הגמ' לרבות את כל המנחות ליציקה, ודורשים זאת ג"כ מ"מנחה היא", וביאר שם המיוחסים להרשב"א (ד"ה לרבות), שמשמע מהכתוב הטעם לדין יציקה הוא משום ש'מנחה היא', ולכן כל המנחות התרבו ליציקה, ומ'עליה' ו'היא' ממעטים מנחת מאפה תנור, וכדפירש רש"י בהמשך. הארות חיים (שיחה) 14:18, 18 במרץ 2021 (IST)

פסוק יא

וכל דבש לא תקטירו

וברש"י: כל מתיקת פרי קרוי דבש.

ובשפ"ח הקצר ביאר בשם הרא"ם: רצונו לומר ולא רק דבש דבורים, דאל"כ מהו שאמר מיד 'קרבן ראשית תביאו אותם' [את השאור ואת הדבש], והיינו שתביא מהם ביכורים, הא ביכורים אינן באים מדבש דבורים.

מבואר כאן, מלבד מש"כ הרא"ם שאין הכוונה לדבש דבורים, גם שכאן זה לא כה'דבש' המוזכר בין שבעת המינים, ששם הכוונה רק לדבש תמרים, ואילו כאן כולל כל מתיקות פרי, וכפי שרש"י כותב בפסוק הבא: וביכורים מן הדבש כמו ביכורי תאנים ותמרים. הארות חיים (שיחה) 14:18, 18 במרץ 2021 (IST)

פסוק יב

קרבן ראשית תקריבו אותם

וברש"י: מה יש לך להביא מן השאור ומן הדבש, קרבן ראשית, שתי הלחם וכו'.

מבואר בדברי רש"י שפסוק זה הינו המשכו של הפסוק הקודם "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'". והקשו ע"ד רש"י הללו, שהלא ישנם גם לחמי חמץ שבתודה, והם אינם 'ראשית'. וצ"ע גדול.

וראה ברמב"ן לקמן (פר' אמור כג, יז) שביאר מדוע אסור להקריב חמץ מלבד שתי הלחם וקרבן תודה, ז"ל: "חמץ תאפינה". צוה הכתוב שתהיינה חמץ, לפי שהם תודה לשם כי חקות קציר שמר לנו, וקרבן תודה יבוא על לחם חמץ. ואולי אסור החמץ מפני שירמוז אל מדת דין, כי נקרא "חמץ" כאשר יקרא היין אשר יקהה חומץ יין וחומץ שכר (במדבר ו, ג), והלשון נגזר מלשון "מעול וחומץ" (תהלים עא, ד), כי נגזל מהם טעמם ולא יאכלו, וכן "כי יתחמץ לבבי" (שם עג, כא) יכעוס ויאבד טעמו ממנו. ובעבור שהקרבנות לרצון לשם הנכבד, לא יובאו מן הדברים אשר להם היד החזקה לשנות הטבעים, וכן לא יבאו מן הדברים המתוקים לגמרי כגון הדבש, רק מן הדברים המזוגים, כאשר אמרו בבריאת העולם (ב"ר יב טו) שיתף מדת רחמים במדת הדין ובראו. והנה בחג השבועות שהוא יום מתן תורה יביא הקרבן בדין תודה, כי הוא יום העצרת, והמשכיל יבין. וזה סוד מה שאמרו רבותינו (ויק"ר ט ג), כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל לעולם וכו', כי בו מצה וחמץ כענין בעולם הבא, עכ"ל. ואמנם לכאו' אין בדבריו בכדי ליישב את הקושיא הנזכרת, שמבואר בפסוק כאן שרק מה שהוא 'ראשית' הותר בחמץ. וצ"ע. הארות חיים (שיחה) 14:18, 18 במרץ 2021 (IST)