שיחה:תנ"ך/בראשית/מז

טז

וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ הָב֣וּ מִקְנֵיכֶ֔ם וְאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם בְּמִקְנֵיכֶ֑ם אִם־אָפֵ֖ס כָּֽסֶף.

ומטו משמי' דהגר"ש קלוגר זללה"ה שבזה ביקש יוסף להכשיר ולדותיהם וולדות ולדותיהם של מקנה מצרים שבאותו הדור להקרבה, שלא ייאסרו בעבודה זרה ובתקרובתה ולא יוכלו בני ישראל בצאתם ממצרים להשתמש בהם. וכנראה כוונתו שבמכירה זו מבטלים הם את העבודה זרה, דאל"ה הא ודאי כבר נאסרו מקודם לכן. ואמנם צ"ת דכיון שקנאם לפרעה, הדק"ל ומאי ארווח בזה ואפוכי מטרתא למה לי.

ונראה דפרעה עצמו הלא עשה עצמו אלוה ואינו עובד ע"ז לצאן, ואינו ככל המון עם מצרים בזה, וממילא א"ש ובמכירה לפרעה ביטלו כולם הע"ז. (ולא עיינתי כעת בדין עכו"ם שמכר עבודתו לחברו, וכגון שרצה לקנות של זהב ומכר לחברו את של כסף שהייתה ברשותו עד עתה, ואם בזה אינו נחשב ביטול, יל"ד אם כשמוכר כן לחברו וחושב שחברו עובד לאותה ע"ז ורק האמת בלבו של חברו פנימה שאינו עובד לאותה עבודה, אם בזה כן מבטל. מסתמא יש להוכיח דין זה מכ"מ אי תליא בעצם מעשה המכירה או בכוונתו בזה).

ואם תאמר דאכתי נעשית תקרובת ע"ז של העבודה זרה דפרעה עצמו, יתכן דלכן אמרו (שמות י כה) "גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹל֑וֹת וְעָשִׂ֖ינוּ" היינו שהם עושים ולא הוא ולא בתורת שליחות קא אתינן עלה (אמנם עי' בכמה ראשונים שם שלמדו שהיינו קרבנות דפרעה), ומכל מקום אתה תתן בידינו, דאי בלא הא לא סגי לבטל הע"ז דפרעה, וכשהוא עצמו נותנה לאחרים על דעת 'זבחים ועולות', נמצא מבטל העבודה זרה בעצמו. וא"ש ודו"ק. ריהטא (שיחה) 21:18, 13 בדצמבר 2021 (IST)