שיחה:תנ"ך/במדבר/כג

פסוק א

שבעה מזבחות

כתב הרמב"ן כאן: רמז בזה ר"א סוד עמוק. והנה בלעם רצה לדבקה אליו הרצון מאת ה' בקרבנות האלה, ולכן העלה עולות מספר כולם. ורצה שיתעסק בלק עצמו בהם, ולכך אמר "ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח", זה שוחט וזה זורק וכו'. והנה בסוף כאשר לא רצה ללכת לקראת נחשים, לא רצה בלעם שיהיה בלק מעלה בקרבנותיו שלא יפגל במחשבתו, ולכך אמר הכתוב (פסוק ל) "ויעל פר ואיל במזבח", וירמוז לבלעם הנזכר. ויתכן שבלק העלה אותם, כי לפייס דעתו עשה כן והוא לא היה עוד חפץ בהם.

מבואר בדברי הרמב"ן שכתב שתי אפשרויות מי הוא היחיד שהעלה לבסוף פר ואיל. וראה בטעמא דקרא שהיה פשוט לו שהיה זה בלק, וביאר זאת משום שבלעם נהיה מחוסר אבר ונחשב כבעל מום הפסול להקריב אפילו כבן נח בבמה, עיי"ש. הארות חיים (שיחה) 13:14, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק ד

את שבעת המזבחות

וברש"י: ...ויצחק בנה אחד, "ויבן שם מזבח וגו' ויכרו שם עבדי יצחק באר" (בראשית כו, כה).

נתקשיתי מדוע רש"י נצרך להביא את המשך הפסוק "ויכרו שם עבדי יצחק באר", ואינו מסתפק בתחילת הפסוק "ויבן שם מזבח". שוב ראיתי מובא שהגור אריה עמד בשאלה זו, ויישב שרש"י הביא זאת בכדי להוכיח שכוונת הכתוב שם היא שיצחק בנה את המזבח, ואינו מוסב על אברהם המוזכר שם קודם לכן (בפס' כד). הארות חיים (שיחה) 13:14, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק י

מי מנה עפר יעקב

וברש"י: ... אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר... אפר פרה.

נתקשיתי מהו הקשר בין אפר פרה לבין מצוות המתקיימות בעפר, והלא זהו חומר שונה לגמרי מאשר עפר, ורק דומה לו חיצונית. שוב ראיתי בחומש 'מקרא מפורש' כאן, שהביאו מרש"י בתענית (דף טו. ד"ה אפר), שאף אפר קרוי עפר, כמו שנאמר (לעיל יט, יז) "מעפר שריפת החטאת". הארות חיים (שיחה) 13:14, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק טו

התיצב כה על עולתיך

הקשה הגאון רבי יעקב דוד אילן שליט"א (הו"ד בקובץ עיון הפרשה), דבמלאכת שלמה (תענית פ"ד) הביא מרש"י מהדו"ק דלהכי נאמר "התיצב על עולתיך" דהיינו מדין מעמד בקרבנות, וכ"כ הנצי"ב בהעמק דבר כאן. ומבואר חידוש דגם בקדשי עכו"ם חובת בעלים לעמוד על קרבנו. וצ"ע מכאן על גדולי האחרונים שנקטו דבקדשי עכו"ם אינו בעל הקרבן והוי כקרבן בלי בעלים, דא"כ אמאי העכו"ם עומד על קרבנו, ע"כ קושייתו.

וחשבתי ליישב שניתן לחלק, שרק בקרבן עכו"ם בביהמ"ק נחשב לקרבן בלא בעלים, משום שעיקר המקדש מיועד לקרבנות של ישראל, אולם אצל בלק ובלעם שעיקר המזבח נבנה בעבור קרבנות של עכו"ם - צריך לעמוד על קרבנו כעיקר הדין. הארות חיים (שיחה) 13:14, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק כא

ותרועת מלך בו

בגמ' בע"ז ד: איתא: אלא מאי "ויודע דעת עליון", שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה, והיינו דקאמר להו נביא (מיכה ו, ה) "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה'", א"ר אלעזר, אמר להן הקב"ה לישראל, עמי ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים, שאם כעסתי עליכם לא נשתייר {מעובדי כוכבים - הוספה תמוהה בדפוס וילנא} משונאיהם של ישראל שריד ופליט. והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק (במדבר כג, ח) "מה אקב לא קבה א-ל ומה אזעם לא זעם ה'" וכמה זעמו רגע. וכמה רגע, אמר אמימר ואיתימא רבינא רגע כמימרא. והקשו התוספות שם (ד"ה רגע): וא"ת מה היה יכול לומר בשעה מועטת כזאת. ויש לומר היה אומר כֵַּלֵם והקב"ה הפכו ואמר מלך כדכתיב "ותרועת מלך בו".

והעירו בדברי התוספות שכותבים שהקב"ה הפכו ל'מלך', דהלא מבואר בגמרא שם שכל אותם הימים הקב"ה לא כעס, וא"כ אפי' רגע כמימרא לא כעס, וא"כ לא היה כלל זמן לקלל, ומה הוצרך להפוך את הקללה? ויישב לי אחי הרב גדליה שליט"א שאמנם ה' לא כעס אז כלל, אך בכל זאת, כל הקללות שרצה בלעם לקלל – נהפכו לברכות [וכמבואר בגמ' שאח"כ חזרו כולם לקללה חוץ מ"מה טובו אהליך יעקב"], וזהו המרומז בפסוק "ותרועת מלך בו", שלמרות שלא היה רגע של כעס באותם הימים – ולכן אכן בלעם לא הצליח לקלל אלא נהפכו הקללות לברכות – ו'כלם' נהפך ל'מלך'.

והנה הגמ' בשבת קד. אומרת: מאי טעמא שקר מקרבן מיליה, אמת מרחקא מיליה [וברש"י: מקרבן מיליה - אותיות קרובות, שלשתן קרובות כסדרן של אלפא ביתא. אמת מרחקן מיליה - זו בתחילת אל"ף בית וזו באמצע וזו בסוף], שיקרא שכיח קושטא לא שכיח. ויש להעיר בכעי"ז אף כאן, מדוע המילים 'כלם' ו'מלך' הינם באותיות צמודות זו לזו - ישר והפוך. וצריך לברר אצל המבינים בלשה"ק.

ובעיקר המילים "מלך" – "כלם", כבר ביארו רבים וטובים שמל"ך ראשי תיבות מח, לב, כבד. ואילו כל"ם: כבד, לב, מח. והיינו שבלעם רצה לקללם ב'כל"ם', שזה השלטת הכבד שהוא עיקר החומריות והגסות [=מקום הדם העכור] על הלב וממילא על המח. וזהו כהנהגתו של בלעם עצמו שהיה יודע ריבונו ומתכוין למרוד בו, וכל ידיעותיו הרוחניות הנעלות לא השפיעו עליו ונשאר בהמי ביותר והיה בועל אתונו. וכשנהפכה הקללה לברכה זכו ישראל ל'מל"ך', היינו שהמח ישלוט על הלב, ומשם יגיע לכבד המגושם יותר, וההבנות הרוחניות הן אלו שישראל ישליטו על עצמם ועל גופם העכור.

ובענין זה שמעתי דבר נחמד מגיסי הרב שניאור קוט שליט"א, דהנה בגמ' כתובות דף ה. איתא: דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיה מח, יג) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (שמות טו, יז) "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך".

וביאר שמעשה שמים וארץ, כל אחד מהם הוא יד אחת, שמים – רוחניות, וארץ – גשמיות, אך מעשיהם של צדיקים שייכים לשתי הידים, משום שהאדם נמצא בין השמים לארץ [ולא כבע"ח שנחשבים לגידולי קרקע לגבי מעשר שני וכו', אלא האדם מרומם יותר ומשתייך אף לשמים] ועבודת הצדיקים היא להשליט את הרוחניות על הגשמיות ולשלבם כאחד [ושלא כהנוצרים שמפרידים ביניהם בהחלט, ואכמ"ל] ולכן מעשי ידי הצדיקים – כבנין בית המקדש – הינם בשתי הידים. וה"ה לבניית בית בישראל ש'איש ואשה זכו – שכינה ביניהם', א"כ גם שם הוא מקום השראת השכינה, וגם שם צריך להשליט את הרוחניות על הגשמיות. הארות חיים (שיחה) 13:14, 7 בפברואר 2021 (IST)

ותרועת מלך בו

ופירושו מלך המשיח, וכפי שתרגם יונתן בן עוזיאל: מימרא דה' אלוקיהון בסעדהון 'ויבבות מלכא משיחא' מיבבא ביניהון. ובפירוש יונתן שם: ראה מדרש לקח טוב, תרועת מלך בו זה קיבוץ גלויות שנאמר (ישעיה כז, יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים", עכ"ל. והעיר הגאון רבי דוד פלק שליט"א (הו"ד בקובץ עיון הפרשה), דלפי"ז היה להתרגום לומר ויבבות משיחא 'תיבב ביניהון' לשון עתיד, ומלשון 'מיבבא ביניהון' משמע שכבר מעתה היא מיבבת ביניהם, וצ"ב הא כיצד [ראה תוס' ר"ה טז. ד"ה כדי].

וחשבתי ליישב על פי דברי התוס' שהוזכרו בסוף השאלה, שמבואר בדבריהם שהשטן כל שנה בראש השנה מתבלבל מהשופר וחושב שזהו שופרו של משיח, וא"כ אולי לזה נתכוין התרגום יונתן. עוד ניתן לבאר בדרך רמז, כעין המבואר שכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב - אלא שלא כל אחד זוכה לשמעה, וכך גם שופרו של משיח מתנוצץ כבר כעת - וצריך לזכות לשמעו... הארות חיים (שיחה) 13:14, 7 בפברואר 2021 (IST)

פסוק כג

כי לא נחש ביעקב

וברש"י: כי ראויים הם לברכה שאין בהם מנחשים וקוסמים.

נראה שמכלל הן אתה שומע לאו, שאם ישראל ראוים לברכה משום שאין בהם מנחשים וקוסמים, אם כן אתה בלק שהינך קוסם, וכפירש"י (לעיל פס' יד ולקמן פס' כח) - אתה ראוי לקללה. ואמנם ביהושע (יג, כב) מבואר שגם בלעם עצמו היה קוסם. [ואולי הקפידא של השי"ת שלא יהיו מנחשים וקוסמים היא דווקא בישראל שמוזהרים בזה בתרי"ג מצוות, ולא בעכו"ם.] הארות חיים (שיחה) 13:14, 7 בפברואר 2021 (IST)