שיחה:תנ"ך/במדבר/ח
פסוק ב[עריכה]
בהעלותך את הנרות[עריכה]
וברש"י: למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו, כשלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות.
והרמב"ן הקשה למה לא ניחמו בקטורת, קרבנות או עבודת יוה"כ. ולכן פירש שרימז בזה לחנוכת בית חשמונאי שעומדת לעולם. והעירו שעדיין צ"ב שיכל לומר גם נשיאת כפים שקיימת לעולם, וכפי שהרמב"ן גופיה מביא מהתנחומא והמד"ר שהנרות לעולם יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. אמנם לאחר העיון בדבריו נראה שכוונת הרמב"ן היא אכן שגם ברכת כהנים שנסמכה לפני חנוכת הנשיאים נוהגת לעולם, ולפי"ז גם בה ניחם השי"ת את אהרן, וכלשונו: אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חרבן בגלותינו, וכן ברכת כהנים הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם. דרשו סמוכין לחנכת הנשיאים מלפניה ומאחריה לכבודו של אהרן שלא נמנה עמהם. וא"כ באמת השי"ת נחמו בב' הדברים כאחד שייחודיות שניהם שקיימים לעולם. הארות חיים (שיחה) 08:58, 1 בפברואר 2021 (IST)
אל מול פני המנורה[עריכה]
וברש"י: אל מול נר האמצעי שאינו בקנים אלא בגוף של מנורה. יאירו שבעת הנרות - ששה שעל ששת הקנים וכו' למול האמצעי.
נתקשיתי לפי רש"י ש'אל פני המנורה' היינו נר האמצעי, אם כן היה צריך לסיים: יאירו ששת הנרות. שוב הראוני בספורנו שנראה שנתעורר לזה, וכתב: בהעלותך את הנרות – כשתדליק את שש הנרות. אל מול פני המנורה – שהוא הקנה האמצעי. וזה, כשתפנה שלהבת כל אחד מהששה נרות אל הקנה האמצעי, אז יאירו שבעת הנרות. כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל וכו'. [וממשיך ומאריך על פי הקבלה.] ובחזקוני כתב לבאר מהו "פני המנורה", וביאר או שזוהי הפרוכת המבדילה בין ההיכל לקדש הקדשים, או שהכוונה לשלחן, עי"ש.
עוד ראיתי מביאים שרבינו בחיי ביאר את לשון הכתוב, "אל מול פני המנורה יאירו" ששת הנרות, וביחד "יאירו שבעת הנרות" [היינו שתיבת 'יאירו' עולה לכאן ולכאן], שאי אפשר לכתוב 'יאירו ששת הנרות', שהרי כל השבעה היו מאירים. והרע"ב ביאר שגם הנר האמצעי היה פונה כלפי הקנה שלו ולא היה פונה לכאן ולכאן, או שהיה מביט בארץ, ולכן נחשב שגם הוא פונה אל מול פני המנורה. הארות חיים (שיחה) 08:58, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק ג[עריכה]
ויעש כן אהרן[עריכה]
וברש"י: להגיד שבחו של אהרן שלא שינה.
כבר האריכו המפרשים לבאר באופנים רבים - בפשט ובדרוש - מהו החידוש בכך שאהרן קדוש ה' לא שינה. וחשבתי דיתכן לבאר (ואולי ראיתי כעי"ז), דהלא רש"י לעיל (פס' ב) כתב לבאר מהו "בהעלותך", ז"ל: עוד דרשו רבותינו (ספרי נט-ס) מכאן שמעלה היתה לפני המנורה, שעליה הכהן עומד ומטיב, ע"כ. והנה המנורה היתה בגובה י"ח טפחים שהם ג' אמות, ואילו אהרן היה גבוה מאוד [זכורני שיש אומרים שהיה שווה בגובהו למשה רבינו, דהיינו עשר אמות. וע"ע בגמ' שבת צב. שישנן שם ב' שיטות אם כל הלויים היו גבוהים י' אמות כמרע"ה (רש"י שם ד"ה מכאן), או שהיו גבוהים פחות ממשה (- וגבהם היה ז' אמות, רש"י שם ד"ה ואיבעית אימא), ושאני משה דאמר מר אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה. וא"כ לכאו' הלא אף אהרן היה נביא, וא"כ גם הוא היה צ"ל בעל קומה כמרע"ה].
וא"כ ניתן לבאר שזהו החידוש כאן שאהרן לא שינה, שלמרות שהיה מאוד גבוה ונצרך להתכופף למנורה שהיתה נמוכה ממנו, בכל זאת הוסיף ועשה מדרגה וכפירש"י הנ"ל שזהו "בהעלותך", ולמרות שאינו נצרך לה, ואדרבה יצטרך להתכופף יותר.
ובעיקר הענין שיתכן שאהרן היה בגובה י' אמות, יש להבין לפי"ז איך עבד במשכן שכל גובהו היה י' אמות כגובה הקרשים. וכעי"ז יקשה על מרע"ה שמפורש שגבהו היה י' אמות, איך עבד בימי המלואים. כך הקשו לי. ותירצתי שצ"ל שעבדו תוך כדי שהתכופפו. שוב אמרו לי שאכן כך תירץ גם מרן שה"ת הגר"ח קניבסקי שליט"א. הארות חיים (שיחה) 08:58, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק ד[עריכה]
מקשה זהב[עריכה]
עיין מש"כ בס"ד בפר' תרומה (שמות כה, לא) שהערנו ונתקשינו בסתירת דברי רש"י. הארות חיים (שיחה) 08:58, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק ז[עריכה]
והעבירו תער על כל בשרם[עריכה]
ראה מש"כ בזה לעיל (ז, א) בסופו.
ויש להוסיף בזה, שבמושב זקנים עה"ת הקשה בשם ר"א מוורמיזא, שהלא מרע"ה הוא שנצטוה, ומה יש להם לישראל לעשות. ותירץ עפ"י המדרש שכשמשה אמר לישראל "והעבירו תער", אמרו אין אנו רוצים לגלח עצמנו, אמר להם משה [לישראל] בבקשה מכם שתעזרוני לקיים בלויים מצות הבורא ב"ה, ועזרום כל ישראל וגלחו אותם בעל כרחם, ולכן כתיב (בפס' כ) "כן עשו להם בני ישראל". והוסיף על כך ברבינו אפרים עה"ת ש"עשו" בגימטריה "ובעל כרחם". ודבריהם אינם מסתדרים עם דברי הגמ' בסנהדרין שהבאנו לעיל (שם). הארות חיים (שיחה) 08:58, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק ח[עריכה]
ופר שני בן בקר תקח לחטאת[עריכה]
וברש"י: מה תלמוד לומר 'שני', לומר לך מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת וכו'.
וביאר בשפתי חכמים (וכנראה שזוהי ג"כ כוונת השפ"ח הקצר, אלא שלשונו איננה מבוררת מספיק): אע"פ דכתיב (להלן כח, ד) "ואת הכבש השני וגו'" גבי קרבן תמיד, היינו משום דכתיב נמי "את הכבש אחד", אבל הכא לא כתיב 'אחד', א"כ אין נופל כאן לשון 'שני'.
אמנם יש לידע שהחזקוני מפרש אחרת את דברי רש"י הללו, וז"ל: כלומר, הרי חטאת קודמת לעולה, עכ"ל. ודוק בזה. הארות חיים (שיחה) 08:58, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק ט[עריכה]
והקהלת את כל עדת בני ישראל[עריכה]
וברש"י: לפי שהלוים נתונים קרבן כפרה תחתיהם, יבואו ויעמדו על קרבנם ויסמכו את ידיהם עליהם.
הביאו בשפ"ח הקצר בשם הרא"ם: אע"פ שלא נתנו כפרה אלא על הבכורות כדלעיל (רש"י פס' ז), מכל מקום מפני שהבכורות היו כלל כל ישראל, קרא הקהל בכורות, הקהל כל ישראל.
לפי דברי הרא"ם הללו יוצא לכאו' שרק הבכורות סמכו את ידיהם על הלויים, ולא כל ישראל כפשטות לשון הכתוב. ואכן ראיתי שכך הבינו בחומש 'מקרא מפורש' בדברי הרא"ם. אמנם הגור אריה כתב שהלויים היו קרבן כפרה של כל ישראל, ואינם קרבן כפרה של הבכורות, רק הלויים הם תחת הבכורות בעצמם, ולפיכך הוצרכו ישראל לעמוד על קרבניהם מפני שהלויים הם קרבן כפרה של ישראל וצריך לעמוד על הקרבן (סוטה ח.), וללויים היה דין בכורות עצמם, שהיו צריכים תגלחת כמו מצורע, שהלויים הם תחת הבכורות עצמם. ולפי זה אכן כל ישראל סמכו עליהם, וכפשטות הכתובים. הארות חיים (שיחה) 08:58, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק יא[עריכה]
והניף אהרן את הלוים תנופה וגו'. והעמדת את הלוים... והנפת אתם תנופה לה'... ואחרי כן יבאו הלוים... והנפת אתם תנופה[עריכה]
יש להעיר בזה [ועוררני לזה בני בכורי יניק וחכים כמר יצחק נתן ני"ו], האם היו כאן שלשה תנופות, או שבכל הפסוקים הנזכרים הכוונה היא לאותה התנופה. ועוד יש לברר, להצד שאין זו אותה התנופה אלא שלש תנופות, מי היה המניף. שהלא בפעם הראשונה (פס' יא) מפורש שאהרן הניף, ואילו בשני המקומות הנוספים משמע שמשה רבינו היה המניף, שהלא אליו דיבר הקב"ה והורה "והנפת אותם...".
והנה ברש"י (בפס' יא) מפורש ש'שלש תנופות נאמרו בפרשה זו', וביארוהו שאין הכוונה שיניפם שלש פעמים, אלא חילקם לשלש קבוצות, בני קהת / גרשון / מררי. וא"כ אכן היו שלש תנופות בפועל, אך כל לוי הונף רק פעם אחת. וראה באבן עזרא שביאר לפי זה את הלשון "והנפת", שאהרן יניף בציוויו של משה.
אמנם הביאו מהבכור שור, הרשב"ם והאברבנאל, שהיו שתי תנופות, ע"י אהרן וע"י משה, ולפי"ז "והנפת" אכן הינו כפשוטו, היינו מרע"ה בעצמו.
והנה ראה ברש"י בפס' כ שכותב עה"פ "ויעש משה ואהרן וכל עדת וגו'" - משה העמידן ואהרן הניפן וישראל סמכו את ידיהם. ונראה שזהו לשיטתו שרק אהרן הניף, אך להראשונים הנזכרים יובן היטב הלשון "ויעש משה", שגם הוא עשה והניף, ועיין בזה. הארות חיים (שיחה) 08:58, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק יד[עריכה]
והבדלת את הלויים מתוך בני ישראל והיו לי הלויים. ואחרי כן יבאו הלויים לעבוד את אהל מועד וטהרת אותם וגו'[עריכה]
בקובץ 'עיון הפרשה' הקשו: פשוטו של מקרא שפרשה זו ענינה הבדלת הלוים והכשרתם לעבודה. ולפי"ז צ"ל שבני הלוים אשר נולדו להם לאחר מכן ולדורות, הכשרם לעבודה הוא משום שנולדו מהלוים שכבר הוכשרו לעבודה. ויל"ע בדין עובַּרֵי הלוים שהיו בבטן אמם בעת קידוש הלוים, כיצד נתקדשו. והיינו כי מצד עצמם הרי לא הונפו לקדשם, ובקרא מפורש שרק 'אחרי כן יבאו הלוים לעבוד', דהיינו אחרי 'תנופה'. ומאידך גם לא נתקדשו בקידוש אביהם, שהרי כבר נתעברו אמותיהם קודם קידוש אבותם. וכעי"ז יל"ע בכל הלוים שהיו באותו זמן בני פחות משלשים יום, שהם בפשטות לא הונפו לעבודה [וכמו שלא נפדו בגיל זה (לעיל ג, מ)], ובמה הוכשרו לעבודה.
ונראה שמוכח מכל הקושיות שבאמת כל הלויים הוכשרו לעבודה, כל אחד כשיגיע לגיל שלושים, ולמרות שמצוות ההנפה היתה שייכת רק במי שהיה באותו הזמן ראוי וכשר לעבודה, אך גם העוברים ומי שהיה פחות מגיל שלשים - יהיו כשרים כשיגיע זמנם, ואין מעכב מה שהם לא הונפו. הארות חיים (שיחה) 08:58, 1 בפברואר 2021 (IST)