שיחה:תנ"ך/במדבר/ז
פסוק א[עריכה]
ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן[עריכה]
וברש"י: בצלאל ואהליאב וכל חכם לב עשו את המשכן, ותלאו הכתוב במשה, לפי שמסר נפשו עליו לראות תבנית כל דבר ודבר כמו שהראהו בהר להורות לעושי המלאכה, ולא טעה בתבנית אחת וכו'.
מענין שלשון דומה מצינו כלפי בצלאל, שבפרשת ויקהל (לז, א) כתוב: "ויעש בצלאל את הארון", וברש"י: לפי שנתן נפשו על המלאכה יותר משאר חכמים נקראת על שמו. הארות חיים (שיחה) 08:54, 1 בפברואר 2021 (IST)
שם[עריכה]
וברש"י: ראש חודש ניסן היה, בשני נשרפה הפרה, בשלישי הזו הזיה ראשונה ובשביעי גלחו.
הקשו בקובץ עיון הפרשה: יל"ע, למבואר בגמ' שבת פז: שראש חודש ניסן הראשון שבמדבר היה ביום ראשון בשבת, נמצא שיום השביעי חל בשבת, ואיך גלחו ביום השבת. ונראה ליישב שהיה משום הוראת שעה, וכפי שמצינו ברא"ם (ז, טז) שכתב שאיך הקריבו בחנוכת המשכן עוד לפני שנטהרו מטומאת מת, וכתב שהיתה זו הוראת שעה, וה"ה הכא. [והרא"ם עצמו מזכיר שקרבנם דחה שבת, וכך מבואר אף בחזקוני כאן, וא"כ ניתן להוסיף שגם גילוחם הותר בהוראת שעה.]
שוב ראיתי בחזו"א (או"ח סי' קכה סק"ח) שכתב ליישב קושיא זו כעין דברינו, וז"ל: צריך לומר שנדחה להם יום השבת לגילוחן, כמו שנדחה לקרבנותיהן [יעוין מו"ק ט.], וצ"ע, עכ"ד. וכוונתו בזה דהוראת שעה היתה, כמו שמה שנדחית יום השבת להקרבת קרבנות הנשיאים היתה הוראת שעה.
והנה יעוין בנחלת יעקב ובאר בשדה (מי"א מפרשי רש"י) על פסוק זה, שדנו בתוך דבריהם ג"כ על משה ואהרן איך נטהרו מטומאתם, והביאו את דברי המדרש רבה כאן (נשא י"ב טו), וזה לשון המדרש: בשלישי הזה ממנה על הלוים, כמה דתימא (במדבר ח, ז): "הזה עליהם מי חטאת", ותחת הזיה שניה שהיו צריכין הלוים להזות מפני שהיו כלם טמאי מתים במה שהרגו בעובדי העגל, כמה דתימא (שמות לב, כז-כח): "והרגו איש את אחיו וגו' ויעשו בני לוי כדבר משה וגו'", צוה המקום לגלחם במקום הזיה של יום שביעי. משה נתקדש בענן כל שבעה, שנאמר (שמות כד, טז): "וישכן כבוד ה' על הר סיני וגו'", אהרן ובניו נתקדשו בשמן ובדם, שנאמר (ויקרא ח, ל): "ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן וגו'".
וז"ל המאירי (יומא דף ד.): עד שלא נשרפה הפרה (הראשונה) היו מזין בדם, על הדרך הנאמר בפרשת מילואים. משנשרפה הפרה נכנסו מים תחת דם, ולא היו מזין בטומאה אלא במי חטאת, אלא שהזאת מצורע היתה בדם ולא במים, עכ"ל. ויעוין ברמב"ן ויקרא (ח, ל): שלא שלם קידוש אהרן והבנים אלא בהזאת דם. ומבואר שהיו שלשה תחליפים להזאת מי חטאת להיטהרות מטומאת מת: הלווים התגלחו, משה התקדש בענן, ואהרן ובניו בשמן המשחה ובדם.
אמנם יש להעיר במה שמבואר במדרש הנזכר שמשה נתקדש בענן כל שבעה, ומשמע שזהו תחליף לגילוח של הלויים, ואילו בגמ' סנהדרין קי. מבואר שגם משה רבינו התגלח עמהם, ז"ל הגמ': [אשת קרח טענה לו:] ועוד דגייז ליה למזייכו ומיטלל לכו כי כופתא, עינא יהב במזייכו. אמר לה הא איהו נמי קא עביד. אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה אמר איהו נמי "תמות נפשי עם פלשתים", עכ"ד הגמ'. וביארו לי דיתכן שהיתה סיבה נוספת לגילוח הלויים, שבה היה שייך משה רבינו, למרות שמצד הטהרה הספיק לו מה שהיה בענן. וזהו משום דברי רש"י בתחילת פר' בהעלותך (ח, ז) בשם רבי משה הדרשן: לפי שניתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודה זרה והיא קרויה זבחי מתים, והמצורע קרוי מת, הזקיקם תגלחת כמצורעים, עכ"ל. ועיין בכל זה.
[ובעיקר דברי הגמ' הנזכרים שאשת קרח טענה שמרע"ה זלזל בלויים לגלחם, יש להעיר שהחזקוני (ויקרא – מצורע יד, ט) כותב עה"פ "את כל שערו את ראשו": אבל גבי לויים לא נאמר אלא "והעבירו תער על כל בשרם" (במדבר ח, ז), כלומר והעבירו תער על בשר כולם כדרך המתגלחים לנוי סביבות הראש והזקן וגבות העינים, שמגלחין מקצת ומשיירין הרוב, שאם אתה אומר כך יגלחו כל השיער נמצאו באים מנוולים לפני שכינה וכו', עכ"ל. מבואר בדבריו לכאו' שאצל הלויים זה לא היה בדרך זלזול וניוול אלא בדרך כבוד, וזה שלא כהגמ' שהבאנו, וצ"ע בזה.] הארות חיים (שיחה) 08:54, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק ב[עריכה]
הם נשיאי המטות[עריכה]
וברש"י: שהיו שוטרים עליהם במצרים והיו מוכים עליהם, שנאמר ויכו שוטרי בני ישראל וגו' (שמות ה, יד).
ובשפ"ח הקצר ביאר בזה בשם מנח"י עפ"י אמ"ש: ופירושו, "הם נשיאי" שהיו עליהם נשיאים ושוטרים במצרים, והוכו ב'מטות' ומקלות על ידי הנוגשים, לכך נקראו "נשיאי המטות".
מבואר כאן הסבר נוסף לכך שנקראו מטות. וראה בזה בפר' ויחי (בראשית מט, כח) שהארכנו בענין זה בס"ד. אלא שכאן מבואר רק לגבי הנשיאים ענין ה'מטות', ולא לגבי עצם מה שה'שבטים' נקראו 'מטות'. ועי"ש. הארות חיים (שיחה) 08:54, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק ג[עריכה]
שש עגלות צב[עריכה]
וברש"י: אין צב אלא מחופים, וכן "בצבים ובפרדים" (ישעיה סו, כ), עגלות מכוסות קרויות צבים.
היינו שהדמיון לצב הוא שכיסויו וביתו עליו תמיד, וזהו דבר שאינו קיים בשאר בעלי חיים. הארות חיים (שיחה) 08:54, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק יט[עריכה]
שלשים ומאה משקלה[עריכה]
וברש"י: על שם שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ושלשים שנה היה, שנאמר (בראשית ה, ג) "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו וגו'" (במדב"ר).
נראה שרש"י דייק בלשונו "תולדות לקיום העולם", משום שאת קין והבל הוא הוליד מיד כשנברא, אך בכדי להעמיד את העולם הוא הוליד את שת בגיל זה, שממנו הושתת העולם. שו"ר אכן מביאים מהאמרי שפר שביאר: אבל אלו שהוליד קודם לא היו לקיום העולם, שהרי זרעו של קין אבד וכלה מן העולם, ע"כ. ויש להעיר מדברי רש"י בפר' בראשית שאשתו של נח היתה נעמה מצאצאיות קין, וא"כ היא שוה לקיום העולם יחד עם זרעו של שת (=נח). ונראה ליישב שהולכים בזה לפי האב ולא לפי האם. הארות חיים (שיחה) 08:54, 1 בפברואר 2021 (IST)
מזרק אחד כסף[עריכה]
וברש"י: בגימטריא תק"כ על שם נח שהעמיד תולדות בן ת"ק שנה, ועל שם עשרים שנה שנגזרה גזרת המבול קודם תולדותיו, כמו שפירשתי אצל "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו, ג) וכו'.
יש להעיר שלכאורה היה ראוי להפחית את העשרים שנה מתוך החמש מאות שנים של נח, ולא להוסיף אותם עליהם כך שסך הכל ייצא חמש מאות ועשרים שנה. ובשלמא אם הם היו רמוזים בשתי מקומות נפרדים, ניחא, אך כעת שהגימטריא היא חמש מאות ועשרים – הכל יחד, הוא קצת תמוה לחברם. הארות חיים (שיחה) 08:54, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק כ[עריכה]
כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת[עריכה]
וברש"י: כף אחת - כנגד התורה שנתנה מידו של הקב"ה. עשרה זהב - כנגד עשרת הדברות. מלאה קטרת - גימטריא של קטרת [תרי"ג, כנגד תרי"ג] מצות, ובלבד שתחליף וכו'.
ידוע שבעשרת הדברות רמוזים כל התרי"ג מצוות, וכבר יש שביארו היכן כל מצוה ומצוה רמוזה בעשרת הדברות. ודבר זה מרומז כאן בדרשה שמביא רש"י, שהכף עצמה הינה עשרה זהב, דהיינו עשרת הדברות, אך היא מלאה 'קטרת' - בתרי"ג המצוות המרומזים ב'קטרת'. ומבואר שעשרת הדברות 'מלאים' בכל התרי"ג מצוות. ואכן רבינו סעדיה גאון בספר 'אזהרות' פירש בכל דיבור מעשרת הדברות את המצוות התלויות בו, וכפי שכתב רש"י בסוף פרשת משפטים (שמות כד, יב): "את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם". כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן. ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד, לכל דבור ודבור מצות התלויות בו, עכ"ל.
ובנותן ענין להביא כאן את דברי הרא"ש בפירושו עה"ת וכן הדעת זקנים מבעלי התוספות בפר' שופטים (דברים יז, כ) לגבי הספר תורה הנוסף שהיה למלך, וז"ל: ושמעתי כי אותו ספר התורה התלוי בזרועו לא היה כתוב בו כי אם עשרת הדברים. ולפי שיש מאל"ף ד'אנכי' עד 'אשר לרעך' תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצוות, קרוי ספר תורה. הארות חיים (שיחה) 08:54, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק כא[עריכה]
פר אחד וגו'[עריכה]
וברש"י: פר אחד – כנגד אברהם וכו'. איל אחד – כנגד יצחק וכו'. כבש אחד – כנגד יעקב. שעיר עיזים – לכפר על מכירת יוסף וכו'. ולזבח השלמים בקר שנים – כנגד משה ואהרן וכו'.
יש בזה דבר מעניין, שנרמזו כאן ששה מתוך שבעת הרועים, היינו כולם [לפי סדר לידתם – וידוע הנידון בסדר האושפיזין, ומכאן כעין ראיה שיוסף קודם למשה ואהרן] חוץ מדוד המלך, וצריך ביאור מדוע דווקא הוא לא נרמז. ונראה שמכיון שהוא עדיין לא נולד באותו הזמן, א"כ לא שייך להזכיר את זכותו ולרמזה בקרבנות הנשיאים. ואולי ניתן להוסיף בזה, שמכיון שישנה בחירה חופשית לכל אדם, ובכלל זאת אף לדוד מלכא משיחא, לכך אינו נרמז כאן בתורה. [אך יש להעיר שמשה ואהרן היו חיים אז, ו'אל תאמין בעצמך עד יום מותך'. ויש ליישב בקל.]
שוב ראיתי בבעל הטורים שביאר מדוע 'עתודים' דיהודה (פס' יז) מלא ו', שדוד שעמד ממנו נתברך בשש ברכות. אמנם הוא נרמז רק בקרבן שבטו, ולא כשאר כל הרועים שנרמזו בכל השבטים. הארות חיים (שיחה) 08:54, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק פד[עריכה]
זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו[עריכה]
וברש"י: בו ביום שנמשח הקריב.
הלשון צריך ביאור, דהלא כאן זהו סיכום של כל קרבנות הנשיאים, והם הקריבו כל אחד ביום אחר, וסיימו בי"ב ניסן, ומהו "זאת חנוכת המזבח - ביום המשח אותו". שוב ראיתי בחומש 'מקרא מפורש' שביארו דאיירי על נחשון בן עמינדב שהקריב ראשון, ועשה זאת בו ביום שנשלמו משיחותיו ביום השמיני למילואים.
עוד ראיתי מביאים בשם המדרש (יד יב) שהתקשה כדברינו ויישב זאת, ז"ל המדרש: "זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו", וכי ביום שנמשח נעשה כל חנוכת המזבח, והלא עד מלאת י"ב יום לא נגמרה חנוכת המזבח, אלא בא הכתוב ללמדך שכל השבטים הם שוים וחביבים כולם כאחד לפני הקב"ה, שהעלה עליהם הכתוב כאילו ביום ראשון הקריבו כולם, לקיים מה שנאמר (שה"ש ד, ז) "כולך יפה רעייתי ומום אין בך", עכ"ל המדרש. הארות חיים (שיחה) 08:54, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק פו[עריכה]
כפות זהב שתים עשרה מלאות קטרת[עריכה]
יש להקשות בזה, מדוע לא כתוב בסיכום נדבות הנשיאים ג"כ שמזרקי הכסף היו מלאים סולת, וכפי שהוזכרה הקטורת שבכפות הזהב.
וכתב המשך חכמה ליישב זאת, שהסולת לאחר שנתקדשה בכלי שרת, נפסלת בלינה, ולכן כל אחד מהנשיאים בלל את המנחה בשמן באותו היום שהקריב את קרבנו, ולכן הדבר מוזכר רק ביומו שלו ולא בסיכום הכולל; ואילו הקטורת אינה נפסלת בלינה מדאורייתא, ורק רבנן גזרו בזה פסול לינה [וכפירוש רש"י בשבועות יב.], ולכן בקטורת שייך לכתוב את כל הי"ב בצירוף, ע"כ תורף דבריו. וכך כתב הגרי"ז (בסטנסיל) בשם רבי אליעזר משה מפינסק. וראה בזה ביאור נוסף בהעמק דבר.
ויש להעיר בתירוצו של המשך חכמה, הכותב שבמדבר נהגו כעיקר הדין שמדאורייתא ולא חששו לאיסור שרבנן גזרו לאחמ"כ; יש לדון אם הדברים מסתדרים עם דברי הט"ז שהבאנו בפרשת מצורע (ויקרא יד, ה - עיי"ש), שמחדש יסוד, שחז"ל אינם גוזרים איסורים מדרבנן בדבר שמפורש בתורה להתירו. ויש לדון אם כאן נחשב כמפורש בתורה להיתר (-היינו לפירושו של המש"ח), שאם כן אין המשך חכמה מסתדר עם דברי הט"ז. הארות חיים (שיחה) 08:54, 1 בפברואר 2021 (IST)
פסוק פט[עריכה]
מדבר אליו[עריכה]
וברש"י: כמו מתדבר, כבודו של מעלה לומר כן, מדבר בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו.
נראה שלפירוש רש"י מתבאר גם ה'אֵליו' דלא כפשוטו - שהקול מדבר אל מרע"ה, אלא מידבר - לעצמו, ומשה שומע מ'אֵליו'. ומה שאח"כ ממשיך הכתוב "וידבר אליו" - שמשמע להדיא שהדיבור היה למרע"ה - מבאר רש"י בהמשך שזהו למעט את אהרן מן הדברות. הארות חיים (שיחה) 08:54, 1 בפברואר 2021 (IST)