שיחה:תנ"ך/במדבר/ד

פסוק ה

והורידו את פרוכת המסך וכיסו בה את ארון העדות

מעניין מאוד שהאבן עזרא נוקט שלפרוכת קראו "פרוכת המסך" - שתסוך על הארון. וכך כותב הרמב"ן: אבל היו מכסים אותו בפרוכת שהוא המסך לו. ואילו לעיל (ג, לא): "ומשמרתם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וגו' והמסך וכל עבודתו", ופרש"י: והמסך - היא הפרוכת, שאף היא קרויה פרוכת המסך. וציינו לפסוק בשמות (מ, כא): "וישם את פרוכת המסך ויסך על ארון העדות". ומשמע שהיא סכה על הארון מהצד בשעת החניה, ולא כביאורם כאן - בשעת המסע כשהיה מכוסה בה, ועיין. (וע"ע במש"כ לעיל שמות מ, ג.) הארות חיים (שיחה) 08:40, 1 בפברואר 2021 (IST)

פסוק ו

ונתנו עליו כסוי עור תחש וגו'

מבואר בפסוק שני שינויים בין כיסוי ארון העדות לכיסוי שאר הכלים. שאת כל הכלים כיסו בשני כיסויים, התחתון - מכמה סוגי בד (השלחן, המנורה, מזבח הזהב וכלי הקטורת - תכלת, הקערות הכפות וכו' - תולעת שני, מזבח הנחושת - ארגמן), ומלמעלה - כיסוי עור תחש, ואילו את ארון העדות כיסו בשלשה כיסויים, פרוכת המסך, כסוי עור תחש, ובגד כליל תכלת מלמעלה. וביאר זאת האברבנאל שמפני מעלת הארון היו לו שלשה כיסויים. והמלבי"ם פירש שכל כלי צריך ב' כיסויים, ולפי שהפרוכת קדושה בעצמה, צריכה עוד ב' כיסויים. [ויתכן שזהו המקור לכך שדברי קודש צריכים ב' כיסויים בחדר שינה וכדו'.]

והרמב"ן והאבן עזרא מביאים שני פירושים אם זהו כפשוטו של מקרא שהתכלת היתה מבחוץ - וא"כ היה שינוי נוסף משאר הכלים שבהם התחש היה הכיסוי החיצוני, או שכוונת הכתוב היא שהתחש מבחוץ, ואז השינוי הוא רק במספר הכיסויים. ולהאופן הראשון כתב הרמב"ן שדווקא הארון כיסויו העליון היה מתכלת, שהוא הבגד הנכבד שנראה כעצם השמים לטוהר. והוסיפו במדרש (במדב"ר ד יג) שהתכלת דומה לים והים לרקיע והרקיע לכסא הכבוד, והארון גם דומה לכסא הכבוד, והוא חשוב יותר מכל כלי המשכן, ולכן כיסויו העליון היה מתכלת. והוסיף המדרש שם, שמה שרק בארון נאמר "כליל תכלת", ואילו בכולם כתוב רק "תכלת", לפי שהוא חשוב מכל כלי המשכן. עוד אמרו במדרש (שם יד ג) שרק הארון היה בתכלת, כדי שיהיה ניכר ומסוים. והוסיף האברבנאל: ששם היא הקדושה האלוקית. הארות חיים (שיחה) 08:40, 1 בפברואר 2021 (IST)

פסוק ז

ועל שלחן הפנים יפרסו בגד תכלת ונתנו עליו את הקערות וגו' ולחם התמיד עליו יהיה

ברמב"ן כאן כתב: ולחם התמיד עליו יהיה - על השולחן עצמו יהיה הלחם, ועליהם בגד התכלת, וישימו על הבגד הזה בשלחן כל הכלים, ואחרי כן יפרשו על הכלים והשולחן בגד תולעת שני כי לכבוד הלחם שהוא מסודר כהלכתו יפרשו בגד תכלת, להפריש בין השלחן ולחמו ובין הכלים, עכ"ל [וראה שם את המשך דבריו הנפלאים].

ומענין הדבר שבארבעת הכלים המוזכרים בפרשתינו (מלבד ארון העדות שנכתב עליו לעיל), בכל אחד ההתייחסות לכלי השימוש שעמו היתה שונה. בשלחן נתבאר כעת ברמב"ן שהכלים היו על השלחן כשמפסיק ביניהם בגד התכלת, ועל הכל יחד כיסה בגד תולעת שני. ובמזבח הנחושת, בתחילה פרסו עליו לבדו בגד ארגמן (פס' יג), ואח"כ נתנו עליו את הכלים ופרסו על הכל כיסוי עור תחש, היינו שלכלים לא היה כיסוי נוסף מלבד התחש. במנורה (פס' ט) הכניסו את הכלים יחד עמה לבגד תכלת ולכיסוי התחש. ובמזבח הזהב (פס' יא-יב) היה למזבח בנפרד כיסוי תכלת ותחש, ולכלים בנפרד כיסוי תכלת ותחש. והחילוקים אומרים דרשני. הארות חיים (שיחה) 08:40, 1 בפברואר 2021 (IST)

ואת קשות הנסך

וברש"י: הכסוי, לשון מסך (שמות כו, לו), אשר יוסך בהן (שם כה, כט).

הדבר יתבאר יותר בלשונו של רש"י בפר' תרומה (שמות כה, כט) ד"ה אשר יוסך בהן, ז"ל: אשר יכוסה בהן, ועל קשותיו הוא אומר אשר יוסך, שהיו עליו כמין סכך וכסוי, וכן במקום אחר הוא אומר ואת קשות הנסך (=אצלנו), וזה וזה, יוסך והנסך, לשון סכך וכסוי הם, עכ"ל. ועדיין צ"ב קצת, שהלא מקלות אלו היו דקים מאוד, ותכליתן לעשות ריוח בין הלחם שמלמטה ללחם שמעליו, וא"כ מדוע הוא מוגדר בתורה בכמה מקומות ככיסוי וסכך? ועיין. הארות חיים (שיחה) 08:40, 1 בפברואר 2021 (IST)

פסוק טו

לכסות את הקודש ואת כל כלי הקודש

וברש"י: לכסות את הקודש - הארון והמזבח. ואת כל כלי הקודש - המנורה וכלי שרת.

יש להתבונן בדברי רש"י ש'קודש' כולל אף את המזבח. ואאמו"ר זצ"ל בספרו נעם שיח בפרשת תרומה ביאר ברש"י כאן שהכוונה למזבח החיצון שהיתה לו חשיבות עצמית. אולם שמעתי שהיו שהבינו שכוונת רש"י היא למזבח הפנימי שמקודש יותר מהחיצון. והנה במדרש רבה מוזכר רק הארון שהוא נחשב ל'קודש', ובחי' הרש"ש שם הביא שרש"י צירף לארון את המזבחות, היינו שניהם (ודלא כרש"י שלפנינו), ונדחק בביאור הענין. ומצאתי בגמ' בסוכה מט. שביארה את דברי הכתוב בפר' פנחס (כח, ז): "בקודש הסך נסך שכר לה'", שכשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה. ומשמע שהמזבח נקרא קודש, וזה מסתדר היטב עם דברי אאמו"ר שהמזבח החיצון נקרא 'קודש'.

שוב ראיתי שבפי' באר בשדה ביאר שהכוונה על המזבח הפנימי שנקרא 'קודש' בפרשה זו (פס' יב) "אשר ישרתו בם בקודש" (וכפירש"י שם דאיירי בכלי הקטורת). ובמדרש (במדב"ר ד יח) מבואר דלא כרש"י, אלא "הקודש" כולל רק את הארון, ו"כל כלי הקודש" – המנורה, השלחן והמזבחות וכל כליהם. והאבן עזרא כתב: לכסות את ה'קודש' - שהוא הארון והשולחן והמנורה והמזבחות, 'וכל כלי' השרת כמו סכינים וכפות וקערות (שבהם אכלו את הקרבנות). הארות חיים (שיחה) 08:40, 1 בפברואר 2021 (IST)

פסוק יט

אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וגו'. וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו

משמע קצת בכתוב שהדבר גרם להם למיתה. ויש לעיין שהלא מראש נצטוו שהכהנים הם יהיו אלו שיכניסו את הכלים לכיסויים, וכדלעיל (פס' ה): "ובא אהרן ובניו בנסע המחנה והורידו וגו'" ופרש"י: יכניסו כל כלי וכלי לנרתיקו המפורש לו בפרשה זו, ולא יצטרכו הלוים בני קהת אלא לשאת. ואילו בלשון הכתוב כאן משמע שנגרמה להם מזה מיתה בפועל. ויש ליישב.

וראיתי במדרש רבה כאן שהאריך בזה, וז"ל: אמר רבי אלעזר בן פדת מאיזו מיתה היו נצולים, אם ממיתה של עולם, הרי אין בריה שאין מתה, מהו להציל ממות נפשם, אלא ממיתת הארון, כיצד, אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא בשעה שהיו ישראל נוסעין היו שני ניצוצין של אש יוצאין מתוך שני בדיו של ארון כדי לפגע שונאיהם, ומנין, שכן משה אומר לישראל מה אתם מתיראין מן בני ענק וכי קשים הם מאותן שהיו באים כנגדנו והיה הארון שורפן, וכן הוא אומר (דברים ט, ג): "וידעת היום כי ה' אלהיך הוא העבר לפניך וגו'", מכאן אתה דורש שהיו שני ניצוצין מקדמין לפניהם, אמר להם (דברים ט, ג): "הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך", וכיון שהיו הניצוצין יוצאין היתה האש שפה בטועני הארון והיו נשרפים ומתמעטין. ומנין שהיו שבט קהת ממעט, אלא אתה מוצא שלש משפחות וכו' (עי"ש שהאריך להוכיח במספרים שקהת נתמעטו). למה כן, אלא כשם שאמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא מתוך שהיתה האש יוצאת ושפה בטועני הארון היו מתמעטין. והיו כל אחד ואחד רצין, זה נוטל את השלחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות, ובורחים מן הארון, מפני שהיה מזיקן, והיה הארון כאלו מתבזה, והיה הקדוש ברוך הוא כועס עליהם ושוב היו מתכלין, אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אני הורג בני קהת, אם יטענו הרי מתמעטין ואם לא יטענו הרי כעס עליהם, אמר להם הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן עשו להם תקנה לבני קהת כדי שלא יכרתו מן העולם, שלא יהו מניחין ובורחין, "אל תכריתו את שבט וגו'", אלא יבוא אהרן ובניו (במדבר ד, יט): "ושמו אותם איש איש על עבדתו ואל משאו", כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא למשא, הדא הוא דכתיב (במדבר ד, יט): "וזאת עשו להם וחיו וגו'". רבי שמואל בר נחמן אמר חס ושלום לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשלחן ומנורה, אלא אף על פי שמתמעטין היו נותנין נפשם על הארון, ואם כן למה היה מזהיר עליהם "אל תכריתו את שבט וגו'", אלא מפני שהיו יודעין שכל מי שטוען בארון שכרו מרבה והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות וכלן רצין לארון לטל שכר, ומתוך כך היה זה מריב ואומר אני טוען כאן, וזה מריב ואומר אני טוען כאן, ומתוך כך היו נוהגין בקלות ראש והיתה השכינה פוגעת בהם, אמר האלהים למשה עשה להם תקנה כדי שלא יתכלו מן העולם, "אל תכריתו וגו'", אלא יסדרו אותם על עבודתם ועל משאם שלא יריבו זה עם זה, עשה להם משה תקנה, אלא שהיו מריבין זה כנגד זה, זה אומר אני טוען בארון וזה אומר לאו אלא אני טוען, ולא היה יודע אחד מהו קבוע לו, מהו משאו, אמר הקדוש ברוך הוא והיו אהרן ובניו נכנסין ונותנים לכל אחד ואחד טעונו, שנאמר: "אהרן ובניו יבאו ושמו אותם וגו", עכ"ל. הארות חיים (שיחה) 08:40, 1 בפברואר 2021 (IST)

פסוק כה

ונשאו את יריעות המשכן ואת אהל מועד, מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה וגו'

וברש"י: את יריעות המשכן - עשר התחתונות. ואת אהל מועד - יריעות עזים העשויות לאהל עליו. מכסהו - עורות אילים מאדמים.

משמע שהיו שני מכסים נפרדים, וה'מלמעלה' הולך רק על כיסוי התחש, ודלא כר' יהודה שהביא רש"י בפר' תרומה (שמות כו, יד). עיין שם מה שכתבנו בזה. הארות חיים (שיחה) 08:40, 1 בפברואר 2021 (IST)

פסוק כו

אשר על המשכן ועל המזבח סביב

וברש"י: כלומר הקלעים והמסך של חצר הסוככים ומגינים על המשכן ועל מזבח הנחשת סביב.

וביאר השפ"ח הקצר בשם המנח"י: ו'על' הוא לשון סמוך, ויתפרש 'שער החצר' אשר סמוך אל המשכן ואל המזבח, כמו "ועליו מטה מנשה" (לעיל ב, כ). ואין הפסוק מדבר על מסך פתח אהל מועד, אלא על פתח החצר שהוא סמוך למשכן ולמזבח.

יש להעיר מדוע המנח"י מוציא את דברי רש"י (והפסוק) מפשוטן, שהלא בפשטות כוונת רש"י היא שקלעי החצר סוככים ומגינים על המשכן והמזבח - והיינו מצידם, ולביאור זה אין צורך לדחוק שהכוונה כאן ב'על' היא ל'סמוך'.

שוב אכן ראיתי בחומש 'מקרא מפורש' שביארו בדברי רש"י כהבנתי, והוסיפו שלשון 'על' נופלת אף על דבר המגן, ודוגמתו "וגנותי על העיר הזאת להושיעה" (ישעיה לז, לה). והביאו שם עוד מהרא"ם, שעל כרחך צריך להוציא את תיבת "על" ממשמעה הפשוט 'מעל' ולפרשה מלשון 'הגנה', ויהיה משמעות הכתוב 'אשר מגינים על המשכן ועל המזבח מסביב'.

והנה ז"ל הרא"ם: מפני שלא תיפול מילת 'על' רק בדברים הפרושים מלמעלה לא בדברים הפרושים מן הצד, הוכרח להוסיף בהם מלת 'המגינים' כדי שתפול בהם מלת 'על', כי מדרך הלשון לומר שהוא מגן עליו ומגינים עליהם כאילו אמר אשר הם מגינים על המשכן ועל המזבח סביב, עכ"ל. הארות חיים (שיחה) 08:40, 1 בפברואר 2021 (IST)

פסוק כז

על פי אהרן ובניו

וברש"י: ואיזה מהבנים ממונה עליהם, "ביד איתמר בן אהרן הכהן" (פס' כח).

וביאר בשפ"ח הקצר בשם הרא"ם: ומה שנאמר אח"כ (פס' כח) "ומשמרתם ביד איתמר" הוא פירוש על הפסוק "על פי אהרן ובניו". ואף שכתוב "ובניו" לשון רבים, מצינו כן בתורה (להלן כו, ח) "ובני פלוא אליאב" וכדומה.

והנה צריך עיון לפי זה שהלא משמרתם של בני הגרשוני היתה רק על פי איתמר, ולא על פי אהרן ואיתמר, וא"כ מהו "על פי אהרן ובניו"? ויתכן שאכן המינוי של איתמר היה בתור ממלא מקומו של אביו בתפקיד זה, אך התפקיד משוייך אף לאהרן, ועיין בזה.

שוב ראיתי שאכן כך מקשה הרמב"ן על דברי רש"י. וכתב על כך הרא"ם: ולא הבינותי דבריו, כי מי גילה לו שאין אהרן בכלל הממונים, אם בעבור שכתוב "ומשמרתם ביד איתמר" ולא שיתף גם אהרן עמו, י"ל שהכתוב לא הוצרך לפרש רק איזה מהבנים ממונה עליהם, מפני שמלת 'בניו' סתמי וצריך ביאור, אבל אהרן שאין צורך בו לביאור למה יצטרך לכתבו שנית, עכ"ל הרא"ם.

וראיתי בזה בשם הקצור מזרחי שביאר באופן נוסף את תיבת "ובניו", ודלא כהרא"ם המובא בשפ"ח הקצר, אלא אכן הכוונה כאן היא לשני בני אהרן, וכוונת הכתוב שהזכיר כאן את אהרן ושני בניו היא, לפי שאהרן היה ממונה על השבט כולו, וכן אלעזר שהיה "נשיא נשיאי הלוי" (לעיל ג, לב), אמנם הממונה על בני גרשון בפרטות הוא רק איתמר, וכאמור בפסוק הבא. הארות חיים (שיחה) 08:40, 1 בפברואר 2021 (IST)

פסוק מז

כל הבא לעבֹד עבֹדת עבֹדה וגו'

וברש"י: הוא השיר במצלתים וכנורות, שהיא עבודה לעבודה אחרת.

שאלני בני בכורי יניק וחכים כמר יצחק נתן ני"ו, שמבואר שאף בזמן המשכן נהג ענין השירה בלויים, ולכאו' היתה זו אותה השירה כפי שנהגה אח"כ בביהמ"ק. והלא בביהמ"ק שרו את שירי נעים זמירות ישראל דוד המלך בספר תהלים, ובזמן המשכן הוא עדיין לא חיבר את זמירותיו. ואמנם יש בתהלים גם מזמורים מאדם הראשון, משה רבינו, בני קרח וכדו', אך לדוגמא ה'שיר של יום' של יום ראשון הוא: "לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד), וא"כ יש לידע מה שוררו במשכן ביום ראשון.

ולכאו' צ"ל שאכן תקנת הקביעות של 'שיר של יום' היתה בזמן מאוחר יותר, ולא במשכן שבמדבר. וכך מדויק בלשון המשנה בתמיד (פ"ז מ"ד) שנאמרת בסוף תפילת מוסף בשב"ק "השיר שהלויים היו אומרים בבית המקדש", ומשמע שאכן שירים אלו נתקנו דווקא בביהמ"ק, אילו במשכן כנראה שוררו שירים אחרים. הארות חיים (שיחה) 08:40, 1 בפברואר 2021 (IST)