שיחה:תוספות/ברכות/מב/א
תוד"ה הסבו[עריכת קוד מקור]
כתב הבית יוסף (סי' קסז) והאידנא נמי נראה דישיבה מיהא בעי, ולא תימא ישיבה לדידן כהסיבה לדידהו וכי היכי דלדידהו כשקבעו מקום לאכילתם אע"פ שלא הסיבו הוי קבע לדידן אפילו לא ישבו נמי הוי קבע, דכל היכא דליכא ישיבה ליכא קבע. ומהאי טעמא נמי נראה דבעל הבית עם בני ביתו לדידן נמי לא הוי קבע אלא אם כן ישבו, ע"כ.
ממש"כ לדידן אפילו לא ישבו, וכן לדידן נמי לא הוי קבע, מבואר שהס"ד לא היתה שישיבה אינה נצרכת במקום שהם קבועים ועומדים אלא הס"ד היתה דאמרינן נחית חד דרגא, וכיון שישיבה דידן כהסיבה דידהו ממילא במקום דלא בעינן הסיבה לא בעינן לדידן נמי ישיבה. ומשמע דבזמנם ודאי בעו ישיבה. וצ"ב הסברא בזה, דאם נקטינן בס"ד זו שישיבה היא חלק מהתוספת קביעות או הראיה על הקביעות אם כן גם בזמנם לא ליבעי.
ועוד יקשה, שהגר"א (סק"מ) הביא מקור לדין הב"י שבלא ישיבה ליכא קבע כלל מברייתא דישבו לאכול ומוקי דאמרי ניזול ואפילו הכי ישבו בעי ולא הוי קביעות בלא ישיבה, ע"כ. ולכאורה אין זה מקור לחידושו של הב"י שאפילו לדידן בעינן ישיבה, ומה שבזמנם בעו ישיבה זה היה פשוט לב"י אף לולי דבריו, וצ"ע.