שיחה:רמב"ן/נדה/ג/א
ד"ה והאיכא[עריכה]
כ' הרמב"ן לל"ב דטעמא דשמאי משום דאשה מרגשת, דאטעמא דלישנא קמא סמכינן בדהלל, דהא ליכא למימר דטעמא דהלל משום דהרגשת מי רגלים חששא היא בעלמא ולפיכך אמר תולין, דאם כן אף הלל מודה בשוטה דשורפין ואפילו ברשות הרבים, ואנן לא אשכחן במעת לעת אלא תולין כו'. עכ"ל. ומבו' דנקט דאילו פליגא הך לישנא אטעמא דל"ק לגמרי, היינו דליכא חזקה כלל, היה הדין דשורפין אפי' ברשות הרבים. והיינו דאזלינן בתר השתא בודאי, ולא מהני דין רה"ר כנגד חזקה דהשתא.
והנה אח"כ כ' הרמב"ן: ולמה שפי' לעיל [בדף ב. בשם י"מ] דכל ספק טומאה למפרע טהור מסוטה, איכא לפרושי דבין לשמאי ובין להלל בהאי טעמא בלחוד פליגי, מר סבר אשה מרגשת בעצמה ואפילו לתלות אין תולין, ומר סבר אימר הרגשת מי רגלים הוא והו"ל ספיקא וכל ספק למפרע טהור מן התורה ומדבריהם החמירו בקדשים לתלות. עכ"ל. ור"ל דלפ"ז איכ"ל דהך לישנא פליגא לגמרי אטעמא דל"ק ולי"ל חזקה כלל, והא דבחולין טהור משום דילפי' מסוטה לטהר בספק דלמפרע. [ולגבי שוטה צ"ל דלא החמירו כמ"ש התורא"ש כיון שאינו אלא מדרבנן.] וצ"ע הלא הרמב"ן בקושייתו הק' דאי פליגא אל"ק אפילו ברה"ר היה צריך להיות טמא, והיינו משום דאזלי' בתר השתא בודאי, וא"כ מ"ש דההלכה דילפי' מסוטה לטהר בספק דלמפרע מהני במקום חזקה דהשתא, ואילו ההלכה דילפי' מסוטה לטהר ברה"ר לא מהני במקום חזקה דהשתא.
ואולי י"ל דאה"נ הני ב' פירושים פליגי בזה גופא אם ס"ט למפרע וכן ס"ט ברה"ר טהור גם נגד חזקה דהשתא, וכוונת הרמב"ן דלמה דפי' לעל דכל ס"ט למפרע טהור מסוטה, כוונתו דלשיטה זו דטהור גם כנגד החזקה.
עוי"ל דאין כוונת הרמב"ן דאי"צ חזקה כלל גם למה שפי' לעיל דס"ט למפרע טהור, אלא ר"ל דלפי' א' בעינן גם חזקת הטהרות [וכדכ' הרמב"ן בדף ב. בד"ה והלל]. ואילו לפי' זה סגי רק במה דהוי גם ס"ט למפרע וגם מצטרף לחזקת טהרה, ודו"ק. בן עזאי (שיחה) 19:20, 6 ביולי 2020 (UTC)