שיחה:ירושלמי/שקלים/א/ב

דף ג' ע"א

מנין שהפקר בית דין הפקר

בתקלין חדתין מבאר שהספק הוא האם גם לגבי הפקר בית דין הפקר אומרים את הדין שהפקר פטור מן המעשר. ובביאור הספק כתב שאפשר שלא הוי אלא להפקיע זכות דידה דהעובר אבל לא להפקיע זכותא דלוים דאינהו מאי עבידתייהו. ויש להוסיף ביאור כיצד תופס הפקר זה באופן המדובר. ולכאורה היה אפשר לפרש את ספק הגמרא באופן אחר, שכידוע הסתפקו באחרונים (יעויין דבר אברהם באחד הסימנים הראשונים) אם הפקר בית דין הפקר מועיל רק להפקיע מהבעלים הראשון או שבית דין גם פועלים הקנאה להקנות לאחר. ואם אכן יש בכחם להקנות לאחר היה מקום לומר שאולי כלל אינם מפקירים וכל מה שהם עושים הוא לתת כח לאחר לבוא מכחם ולזכות בחפץ וממילא אין כאן הפקר ויהיה חייב במעשר, והרי זה כאדם שאמר כל הרוצה לתפוס החפץ ממני ללא תשלום ושיקנה לו בתפיסתו זו יבוא ויתפוס, שאין זה הפקר ולכאורה פשוט שיהיה חייב במעשרות. ואולי גם בלא חקירה זו הו"א שגדר ההפקעה אינה הפקעה מוחלטת מבעלותו אלא רק מתן זכות לאחרים לקנות וכל זה בגדר ההפקר. ש"ס יידן (שיחה) 15:15, 22 במרץ 2021 (IST)

אבל משהתיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע

אף שפשטות הלשון שלא אמרה כן אלא לגבי דין שביעית, אך בדברי התקלין חדתין משמע שהוא הדין למוצאי שביעית שכן כתב "היא שביעית כו' דלעולם מותר לעבר". ובטעם הדבר כתב שהרי יכולים להביא תבואה מחו"ל וימצא להביא העומר ושתי הלחם מהספיחים. וביתר ביאור כתב הקרבן העדה שכל החשש היה שמא כיון שלא יהיה מספיק תבואה יד הכל שולטת על הספיחין ולא ימצאו לקרב העומר ושתי הלחם, אבל אם הותר להביא תבואה מחו"ל הרי לא יאכלו הספיחין שיכולו להביא תבואה מחו"ל. וזה פלא גדול שנחשוש שכיון שלא יהיה להם אוכל יבואו לאכול את הספיחין והלא יש איסור ספיחין ואם איתא שאוכלים את הספיחין הרי זה גופא טעם מספיק ומה צריך לטעם שלא ימצא לקרב העומר ושתי הלחם. וביותר תמוה שהרי העומר בא מן החדש והספיחים ע"כ אף הם בכלל חדש אם מהם אנו מביאים את קרבן העומר וא"כ וכי יש לנו חשש שכיון שאין להם ריבוי תבואה יבואו לאכול חדש.

ואם נפרש שקאי גם על מוצאי שביעית, גם יקשה כיצד יפטרו בכך את איסור חדש והלא מחלוקת הפסוקים אם חדש אסור בחו"ל או שרי, ולכאורה כאן יהיה מפורש שחדש מותר בחו"ל ולכן כיון שמביאים מחו"ל אין חשש, וצע"ג בכל זה. ש"ס יידן (שיחה) 15:15, 22 במרץ 2021 (IST)