שיחה:חזון איש/יורה דעה/צב

ס"ק י

הנה החזו"א חידש דבדיקת ז' נקיים הוא מדרבנן לברר שלא ראתה בלא הרגשה. ויש להעיר ממה דקי"ל כר' נחמיה דכתם הנמצא על דבר שאין מקב"ט אין בו משום כתמים, ומשמע בסוגי' נדה נ"ז: דאפי' אם הדם ודאי בא מגופה טהורה, דהא מבו' ברשב"א שם דבדקה קרקע עולם וישבה עליה הוה ודאי מגופה. וכן מבו' בחוו"ד סק"ח ובעוד פוסקים, [וכן מורים לדינא כמבו' בחוט שני עמ' קס"ב]. וכן קי"ל דכתם הנמצא בבגדי צבעונין אין בו משום כתם, ומבו' בפוסקים דאפי' בדם שודאי מגופה, [ועי' בחוט שני עמ' ל"ד, ומה שנסתפק בעמ' קס"ז אות ה']. ומבואר בזה דלא גזרו על ראייה בלא הרגשה אלא בתנאי שיש כתם, ובכתם גופי' קבעו חז"ל הלכות איזה כתם מהני לטמאות ואיזה לא, אבל הראייה לחודה לא מטמא. [ומיהו ודאי מסתבר דע"י הכתם טמאה למפרע משעת ראייה, וכן מוכח מדברי הפלתי [קפ"ג א'] והגרעק"א [בתשו' ס"ב] במה שדנו אם איכא דין מעל"ע כשיש לחשוש רק לראייה בלא הרגשה דהוה טומאה דרבנן].

וא"כ נפקא דאשה שראתה דם ואבד ולא נודע לה אינה טמאה כלל [גם כלפי שמיא], ויש להקשות עמ"ש בחוו"ד [קפ"ד י'] דהא דלמ"ד וסתות דאורייתא עבר הוסת ולא בדקה אסורה, אינו מדאורייתא, דליכא למיחש לראיה בהרגשה במקו' דלא ארגשה, אלא האיסור הוא מדרבנן דחיישי' שראתה בלא הרגשה, [ורק עצם חזקת הוסת הוא דאורייתא]. וקשה הא לכאו' אית לן למימר דגם אם ראתה אינה טמאה מדרבנן כיון שאבד הדם ואין כאן כתם.

והנה היה אפ"ל בזה דכיון שידוע לנו הראייה בעונת הוסת מכח חזקת הוסת [אם בחזקת ודאי אם בחזקת ספק] ה"ז כמו מציאת הדם ע"י כתם, דגדר תנאי כתם הוא דבעי' שתהי' הראייה גלויה, וכיון שידוע הראייה ע"י חזקת הוסת הוה כדם הנמצא בכתם וחל בי' גזירת כתמים. [ולפי"ז יל"ד בגונא דהחוט שני הנ"ל כיון שידוע לן מבלעדי הכתם שמקורה עלול לזוב דם].

אמנם אכתי ילה"ק דהתינח לפי' הרשב"א דפי' טעמא דלא גזרו בדבר שאמבק"ט מחמת דלא שכיח, א"כ י"ל דבידיעה שע"י וסת גזרו דשפיר שכיח, אבל להר"ן דפי' הטעם משום דלא גזרו על האשה אלא כדי שלא יבואו לטהר את הבגד א"כ בעי' כתם דוקא, ובמקו' דליכא כתם על דבר המקבל טומאה ליכא למיגזר, ולמה תהי' אסורה ע"י חזקת הוסת. [ולכאו' גם לפי' התו' קשה].

והנה עיקר הקו' הנ"ל היא על שיטת החוו"ד בלבד, [דהרבה אחרונים פי' דמחמת חזקת הוסת חיישי' לראיה בהרגשה], אכן יש להוסיף להקשות כיו"ב בדינא דתבעוה לינשא צריכה לישב ז' נקיים, ומשמע ברמב"ם דהחשש הוא לראייה בלא הרגשה, וכ"כ להדיא במ"מ דליכא אלא חשש לטומאה דרבנן, ויקשה כנ"ל דכיון דליכא כתם לא תהי' טמאה כלל. [וגם צל"ע אם שייך שם התירוץ הנ"ל, דשם אינו אלא חששא בעלמא, דמה"ט לא מצריכים לה הפס"ט].

אך קושיא זו ניצבת ביותר לדברי החזו"א כן שכ' דבדיקת ז' נקיים הוא מדרבנן לברר שלא ראתה בלא הרגשה, [ובזה ליכא התירוץ הנ"ל], וכן יל"ע ממה שבי' בחזו"א צ"ז א' חיוב בדיקת שחרית וערבית משום חשש שתראה בלא הרגשה ויאבד, ודוחק לומר דהאי תקנתא אתי רק כמ"ד מקור מקומו טמא. בן עזאי (שיחה) 13:59, 2 ביוני 2020 (UTC)