שואל ומשיב/ד/ג/יט

שואל ומשיב ‏ ד ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן יט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין נקבוה העכברים לאתרוג.

והנה בהא דהארכת בענין נקבוה העכברים ובקשת איזה חידושים ממני אמרתי להשיבך בקצרה. הנה לכאורה קשה לי לאיזה צורך אמר רב דאין זה הדר ת"ל דפסול מטעם חסר וא"ל דמיירי בגוונא דלא חסר דהרי מדמה לר"ח דמטביל ונפיק בה דהיה חסר וצ"ל דנ"מ לענין שאר ימים דמטעם חסר כשר ומשום הדר פסול לשיטת הרבה פוסקים ובפרט לשיטת הרמב"ם דס"ל דגם משום הדר אינו פסול רק ביום א' יקשה וצ"ל דלהס"ד ס"ל לרב דאף בשאר ימים פסול משום הדר וע"ז מקשה מר"ח דמטביל ונפיק ביה ובשלמא ממתניתין ל"ק על ר"ח דביו"ט שני מיירי משא"כ לרב קשה וע"ז משני דשאני עכברים דמאיסי והיינו דבזה הוא דפסול בשאר הימים משום שמאיס אבל בשאר הדר מודה רב דכשר בשאר הימים ובזה מיושב קושית הלח"מ על הרמב"ם דמה פריך הש"ס אלא לרב קשה ולפמ"ש אתי שפיר שוב ראיתי בחידושי ריטב"א ר"פ לולב הגזול בהא דאמר הש"ס קא פסיק ותני פסול ומשמע דפסול הדר כל שבעה והרי ר"ח מטביל בו ומשמע דלא שייך הדר ביום שני וע"ז האריך ולבסוף מסיק דמשנה מיירי במקדש ור"ח בגבולין וכשר הדר ודבריו תמוהין דא"כ איך יפרנס הא דאמרו אלא לרב קשה הא גם רב לא פסל רק ביום ראשון וכקושית הלח"מ על הרמב"ם והדבר יפלא על הריטב"א דהאריך מסוגיא זו ולא ביאר דברי הש"ס ולפמ"ש אתי שפיר דמשמע ליה להש"ס דמדנקט רק דאין זה הדר דבא לפסול אף ביום שני וכמ"ש ודוק כי קצרתי וכן תמוה על הר"ן שהאריך ג"כ להקשות כקושית הריטב"א והדבר יפלא דהרי אדרבא בסוגיא זו מבואר דמשום הדר פסול אף ביו"ט שני וכפי הנראה הר"ן לא גריס בסוגיא אלא לרב קשיא וסבירא ליה דלפמ"ש בש"ס דלר"ח ל"ק כאן ביו"ט ראשון כאן ביו"ט שני גם לרב מיושב וכן נראה שגרס הריטב"א וכן נראה מהרי"ף שגרס כן בסוגיא ולא גריס כלל דשאני עכברים דמאיסי ולא נחלקו הלשונות רק דלל"ק ס"ל דאין זה הדר ולל"ב ס"ל דזה הדר ובזה ממילא מיושבין דברי הרמב"ם דמזה הוציא דהדר כשר ביום שני אבל מאד תמוה על הר"ן והריטב"א דהם ראו דברי רש"י וגירסתו שבו מבואר בהדיא דהש"ס אמר אלא לרב קשיא ופירש"י בהדיא דהא בעי הדר גם ביום שני ואם כן היה להם לבאר דלשיטת רש"י וגרסתו ל"ק וביותר קשה על הלח"מ דלמה לו כי נזעק על הרמב"ם הא בר"ן מבואר דהש"ס ס"ל בהדיא דהדר כשר ביום שני וביותר יפלא שהוא הזכיר שם דברי הר"ן ולא חלי ולא הרגיש דעל הר"ן יגדל התימה יותר מהרמב"ם דברמב"ם אפשר לומר דלא גרס כלל דלרב קשיא אבל הר"ן כבר ראה גירסת רש"י ואפ"ה הקשה וע"כ דברי הר"ן והריטב"א והלח"מ צע"ג. ובחידושי אמרתי בזה ליישב דברי הרמב"ם דהנה התוס' בדף מ"ו ע"ב ד"ה אתרוג הקשו דאיך ר"ח מטביל ונפיק בי' הא אתקצאי למצותה וכתבו כיון דלא אכל כלה ומשייר בה כשיעור דמצי נפיק ביה כשר וע"ז הקשו כיון דביום ראשון נתקצה בכלו ולימא מיגו דאתקצאי ביום ראשון וכוונתם דאף במוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן מכל מקום במוקצה מחמת מצוה אמרינן אף ביום דלשעבר ע"ש במה שתירצו. אך לפענ"ד נראה דזה לא מקרי מוקצה מחמת מצוה דהרי אם הי' מתחלתו כשיעור הזה היה די רק שהפסול בשביל שאינו תמה ואם כן זה התורה פסלה בשביל שבעינן לקיחה תמה אבל זה אינו רק כמוקצה מחמת איסור שבעינן תמה והמצוה גופא הי' כשר אם היה מתחלתו כן וז"ב ולפ"ז בהדר דבעינן מצוה מהודרת וא"כ אם אינו הדר הוה מוקצה מחמת מצוה וא"כ שוב הוה מוקצה מחמת מצוה וז"ש רש"י דבעינן מצוה מהודרת ודוק. הן אמת דהתוס' בדף י' לא ס"ל כשיטה זו דמוקצה מחמת יום שעבר במצוה אמרינן דזו חידשו הר"ן והרא"ה בביצה דף ד' אבל התוס' לא ס"ל כך ואם כן עדן קשה דהא הוה מוקצה מחמת יום שעבר ובלא"ה ל"ק וצריך לומר דהנה ביאור ענין דמוקצה מחמת יום שעבר דלא אמרינן נראה לפענ"ד דהכוונה דהנה כל ענין אתקצאי הוא בה"ש דהוה ספק שמא יום או לילה ולפ"ז כל דהוה מוקצה מחמת יום שעבר אמרינן דהוברר הדבר דבעת ההיא היה לילה ולא הוה מוקצה דבדרבנן אמרינן ברירה וכל מוקצה מחמת יום שעבר נראה לפענ"ד דלא משכחת לה באיסור תורה כ"א במקדש בכל הימים זולת זה הוה מוקצה דרבנן ובדרבנן אמרינן ברירה וז"ב ולפ"ז כאן דאתחזיק עליו חיוב המצוה א"כ אף בספק דרבנן באתחזיק חיוב הוה ספק אסור ושפיר אמרינן מגו דאתקצאי מחמת יום שעבר וכן אמרו בשבת דף ד' ובעירובין דף ל"ו דמספיקא לא פקע הקדושה ושפיר הקשו דנימא אתקצאי. אך נראה כיון דבאמת הי' נשאר כשיעור אף לבתר הכי רק שביום הראשון פסול משום חסר אבל אתחזיק חיובא לא שייך בזה דהא חזקת היום של המצוה היה יכול להתקיים בזה שנשאר ונמצא דהמותר שנתקצה לא הוה אתחזיק חיובא ובזה שוב אמרינן דלא אתקצאי מחמת יום שעבר ולא שייך אתחזיק איסור דזה האיסור בודאי עבר ביום השני רק חזקת חיוב המצוה נשאר ובזה לא שייך אתחזיק חיוב וז"ב כשמש בישוב קושית התוס'. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם דלענין הדר כל שאינו הדר אתחזיק עליו חיוב דעכ"פ אם הי' נוטל הדרו לא היה יכול לקיים מצות אתרוג ושפיר אתחזיק עליו החיוב ואתקצי אף ביום שני ובזה אמרינן מוקצה אף מחמת יום שעבר וז"ב מאד

ובזה נראה לפענ"ד שיטת רש"י דבדרבנן לא אמרינן אתקצאי הוא ג"כ מטעם זה דבזה אמרינן ברירה. ובזה מיושב מה שהביאו התוס' ראי' דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן מנולדה בזה והקשו האחרונים דלמא שם הטעם דהוה מוקצה בדרבנן ולפמ"ש דא ודא אחת היא. ובזה נראה לפענ"ד במ"ש התוס' בביצה דף וא"ו גבי עגל שנולד מן הטריפה והקשו בתוס' דכאן הוה מוכן אגב אמו דיכול להושיט ידו ולשחטו במעי אמו וכתבו דמיירי דלא כלו חדשיו עד היום וקודם לכן הוה ספק נפל והקשו כלם דהא הוה מוקצה מחמת יום שעבר ולפמ"ש אתי שפיר דכבר נודע מ"ש התוס' רי"ד גבי אחת משתי אחיות מקודשת דאף למ"ד ברירה מכל מקום זה דוקא באומר מה שיתברר אח"כ שיהיה כך וא"כ הוא רוצה ומברר אותו דבר שאם יהי' כך יהי' הקידושין וכדומה אבל כאן שהוא בעצמו לא בירר ולא ידע איזה מהם מקדש לא שייך ברירה ולפ"ז בספק נפלים הוא בעצמו בספק שמא לא יתברר כלל ובכה"ג לא שייך ברירה ושפיר אמרינן אף מוקצה מחמת יום שעבר ובזה יש ליישב קושית המהרש"א שם ודו"ק כי קצרתי. והנה לכאורה היה נראה לי דבר חדש דהנה בטעם דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר הי' נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה הב"י באו"ח סי' ש"ח הובא במג"א שם ס"ק ח"י כתב בשם הרשב"ש (והוא בנו של התשב"ץ) במקום שנוהגין שפעם ראשונה מכניס בנו לבהכ"נ מביא נר בידו אפילו בשבת אין בו איסור טלטול כיון דמע"ש חשבו להביאו דהמחשבה מתרת הטלטול מוקצה וכמ"ש בס"ק י"ח וכתב הב"י דל"ד דהתם ראוי להשתמש בהן בשבת משא"כ בנר של שעוה ע"ש. ובאמת שהדברים פשוטים כמ"ש הב"י. אמנם לפ"ז במקום שאינו מוקצה מחמת איסור הי' מועיל מחשבה דמוקצה אינו רק שמקצה מדעתו שאסח דעתו מזה וכאן לא אקציה מדעתו ולפ"ז לא שייך מוקצה מחמת יום שעבר דבאמת מתחלה ידע דביום שני יהיה מותר ולא שייך מוקצה דהא אחשביה על יום שני ובשלמא בכל מוקצה כל שאקציה לבה"ש אקציה לכולי יומא דשוב אינו ראוי להשתמש כל היום דהא אסור מחמת דאקציה מדעתו ולא היה דעתו עליו וממילא נתקצה עליו מזה משא"כ במוקצה מחמת יום שעבר הרי ראוי להשתמש באותו יום בזה ומתחלה היה דעתו עליו ובאמת באומר שאינו בודל מהן כל בה"ש לא שייך מוקצה כדאמרו בביצה דף למ"ד ובזה נראה לפענ"ד הסברא של הש"ס דאמרו שם אביי ורבא דאמרו תרווייהו באומר איני בודל מהם כל בה"ש דלא חל הקדושה עלייהו אבל עצי סוכה דחל הקדושה עלייהו אתקצאי לשבעה וכבר תמהו כלם דמה חילוק יש בזה. ולפמ"ש יש לומר דבשלמא בנוי סוכה כל שאמר איני בודל מהם כל בה"ש א"כ המחשבה מתיר לטלטל המוקצה ומותר לטלטלו וממילא מותר באכילה ג"כ אבל בעצי סוכה דאסורים להשתמש בהם משום סתירת אהל וא"כ לכך ל"מ תנאי שאיני בודל מהם כל בה"ש וכמ"ש הב"י לתמוה על הרשב"ש ובלא"ה י"ל דבשלמא כשהמוקצה בא בשביל שהקצהו לזה א"כ כל שחשב עליו מבע"י שרי כמו בחריות של דקל שע"י שקצצן לשריפה הקצהו ולכך מועיל מחשבה להתיר משא"כ בדבר שחל קדושה ממילא ע"ז לא שייך לומר שמחשבתו תוציא מידי קדושה שחלה ע"ז ולפ"ז יש לומר דזה החילוק בין נויי סוכה לעצי סוכה דנוי סוכה עיקר ההקצאה באה ע"י שהקצהו ותלהו בסוכה וא"כ אין הקדושה בעצמותו רק לנוי סוכה לכך הוה תנאו תנאי ומהני מחשבתו משא"כ בעצי סוכה דחל הקדושה ממילא שעצי סוכה הם עצמות המצוה והקדושה ולא מהני מחשבתו ודו"ק. ועכ"פ יהיה איך שיהיה נראה לפענ"ד דאף במקום דחל קדושה מאיליה ול"מ מחשבתו היינו דוקא לאותו יום שהקצהו בה"ש ועכ"פ לא היה מחשבתו שיטלטל למחר שפיר אמרינן מוקצה אבל מוקצה מחמת יום שעבר בודאי לא שייך דיום שלאחריו ודאי ראוי להשתמש בו וידע מאתמול שיהיה כן פשיטא דמועיל מחשבתו בזה. ובזה היה נראה לפענ"ד ליישב דברי התוס' בביצה הנ"ל במ"ש דמיירי דלא כלו לו חדשיו עד היום והקשו כלם דהא הוה מוקצה מחמת יום שעבר ולפמ"ש אתי שפיר דשם דכל דלא כלו לו חדשיו לא ידע שיהיה ראוי לאכילה ולטלטול היום דדלמא יהיה נפל וא"כ שוב אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ג"כ וז"ב. ובזה יש ליישב קושית המהרש"א שם ואכ"מ. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הלח"מ הנ"ל דבאמת כבר כתבתי במה שהקשו התוס' דהא אתקצאי בבה"ש של יום ראשון ולפענ"ד לק"מ דהא הוה מוקצה מחמת יום שעבר וכמ"ש. ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה לענין חסר אבל לענין הדר ניהו דביום שני לא בעי הדר הא באמת צ"ב דעכ"פ בעי זה אלי ואנוהו בכל המצות ולשיטת רש"י הוא מן התורה כמ"ש רש"י בריש לולב הגזול והיבש דיבש פסול משום זה אלי ואנוהו והתוס' חלקו על זה דמשום זה אלי ואנוהו לא נפסל ולפ"ז באמת בלא"ה לק"מ קושית הלח"מ דשפיר פריך על ר"ח דאיך מטביל ונפיק ביה הא לכתחלה בודאי אסור משום זה אלי ואנוהו וניהו דביום השני לא בעי הדר הא עכ"פ אינו בכלל זה אלי ואנוהו. אך לפמ"ש אתי שפיר טפי דכיון דעכ"פ לכתחלה אין ראוי שוב שייך גם מוקצה מחמת יום שעבר דא"ל דידע דיהיה ראוי להשתמש ביום השני והיה דעתו ע"ז דזה אינו דלכתחלה באמת אסור בשביל זא"ו ודוק.

ובאמת מ"ש דר"ח מטביל ונפיק ביה כתבו התוס' בסוכה דף מ"ו דהכוונה דמטביל ביה היום ונפיק למחר והוא תימה דהיום ודאי אסור והכוונה בלילה היה מטביל דבלילה לא אתקצאי דביום הראשון כל היום אתקצאי אף לרב כמ"ש התוס' בביצה דף ל'. אמנם בגוף הדבר דאמר דמטביל ונפיק ביה באמת יקשה דלמה לא המתין עד לאחר שיצא בו וא"ל דאז כבר אתקצאי דזה אינו דהא מיירי בהתנה שלא יהיה בודל ממקצתו בבה"ש וכמ"ש התוס' שם וא"כ מותר אף בכה"ג. אמנם נראה דבאמת כיון שהוקצה על יום שני ג"כ רק שעל מקצתו התנה שלא יהיה בודל מהם כל בה"ש אם כן יקשה דהא לא הוברר איזה מקצתו יהיה מצוה ואיזה לאכילה ואם כן שוב אתקצאי כלו ואף דנימא כיון דאינו רק איסור דרבנן לא שייך ברירה דבדרבנן יש ברירה דזה אינו דהא בכה"ג כל שלא בירר בעצמו הזה או הזה אף למ"ד דיש ברירה ל"מ וכמ"ש בתוס' רי"ד בקידושין דף נ"א ועיין קצה"ח סי' ס"א. אך נראה דלפמ"ש בתוס' תמורה דף ל' דכל שבתחלה היה מותר ובעת התערובות נולד האיסור בתערובות בכה"ג אמרינן ברירה אם כן כיון דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ורק שהקצה על יום השני גם כן אם כן כיון שהתנה בה"ש שלא יחול המוקצה ביום השני על מקצתו א"כ לא חל האיסור דקא מפסקי לילות מימים והלילות אינו מוקצה ובבא היום נכנס הספק בכה"ג אמרינן ברירה ולפי זה שפיר אמר דמטביל ביה דאם היה נפיק ביה מקודם אם כן שוב חל ההקצאה טרם שיצא בו ואח"כ כשמטביל שוב שייך ענין אין ברירה ומיהו ז"א דהא הוא התנה בה"ש ע"ז ובאמת שיש לומר כל דמטביל בי' היום דהיינו בלילה ונפיק למחר שוב הוברר הדבר קודם שיצא בו ובזה מיושב הסמיכות שלכאורה צ"ב מה ענין קושיא זו שאיך אכל ר"ח קודם שיצא בו מכאן ולא הקשו בגוף המימרא של ר"ח ולפמ"ש אתי שפיר דאחר שהקדימו דהתנה שלא יהיה בודל בה"ש במקצתו קשה דהא ל"ש ברירה בכה"ג וא"ל דכאן דמפסקי לילות מימים והוא התנה בה"ש אם כן קודם היום הי' כלו מותר ונולד הספק בתערובות דז"א דכיון דאסור לאכול עד שיברך שוב טרם שיצא בו היה אסור כלו ואתקצי כלו ול"מ מה שהתנה שלא יהי' בודל כל בה"ש דהא אסור לאכול קודם שיברך וע"כ יבדל ממנו וע"ז תירצו דמטביל בו היום ויצא למחר ודוק היטב כי אף שהדברים באו מעורבבים לא סדרים למו מכל מקום יש בו דברים נחמדים. והנה בספר לוית חן באור יקרות שם פ' ראה כתב ליישב הא דאמרו בשלמא יבש פסול דהדר בעינן וליכא והקשו התוס' דמ"ש הדר מחסר וכתב הוא דכל שנתייבש ביום ראשון הוה דיחוי מעיקרא ופסול ודבריו תמוהים דהא דיחוי מעיקרא לא מקרי דיחוי וגם מה שייך דיחוי בזה הא ידע מתחלה דביום שני לא שייך הדר וכל דיחוי ל"ש רק אם בעת הדיחוי הוא פסול רק שחוזר ונראה בזה שייך לומר דעכ"פ כבר נדחה אבל כאן גם הדיחוי גופא כשר ליום שני ומה שייך בזה דיחוי. אך לפענ"ד היה נראה כיון דלכתחלה ודאי צריך להיות הדר משום זה אלי ואנוהו רק דלא נפסל בשביל זה כמ"ש התוס' ריש לולב הגזול אם כן בכה"ג פסול משום דיחוי ובזה יש לי לומר הא דאמר אלא לרבנן קשיא ליישב קושית הלח"מ משום דר"ח מטביל בי' ביום זה ונפיק ביה ביום אחר כמ"ש התוס' סוכה דף מ"ו ואם כן בכה"ג היה נראה ונדחה ואף דחוזר ונראה כיון דלכתחלה בעי הדר שוב הוה נראה ונדחה דאינו חוזר ונראה ודוק היטב

והנה בר"ח אייר תרט"ז למדתי מס' ע"ז נ"ח בתוס' ד"ה בצר הביאו שם הירושלמי פ"ג דדמאי גבי רשב"ג דאמר שלח לי ר"י ברבי אתרוג וא"ל זה בא מקיסרין ולמדתי ממנו שלשה דברים שהוא ודאי שהוא טמא שלא בא בידי אחר ופריך ויעשר ממנו עליו ומשני דאין משלחין דברים חסרים וק"ל לפמ"ש התוס' דאיך יכול לעשר והא הי' יו"ט וכתבו דהיה בחוה"מ כדאמר ר"ח מטביל ביה ונפיק ביה וקשה כיון דהי' בחוה"מ הרי אתקצאי ליום הראשון והרי התוס' הקשו בסוכה דף מ"ו ד"ה אתרוג דהא אתקצאי וכתבו דר"ח הפריש ליום הראשון כלו ולשאר הימים רק מקצתו ואם כן מנ"ל לירושלמי להקשות דלמא ר"י ברבי הקצהו כלו על כל הימים ולכך לא הי' יכול לעשר ממנו ואולי יש לומר כיון דצריך להפריש ממנו שלא הגיע לידו אחר א"כ שוב לא אתקצאי דהא בלא"ה לא יוכל לצאת דאף דבשאר ימים בודאי טבל כשר לצאת לכ"ע מ"מ היינו משום דאפשר להפריש עליו וכיון שלא הי' לו אחר ע"כ דהוצרך להפריש ממנו וא"כ שוב לא אתקצי.

והן נדחה בזה דברי המהרי"ו שהובא בט"ז יו"ד סי' שכ"ד דלפ"ז כיון דאין ברירה שוב אתקצי כל האתרוג ומה גם דנאסר כל האתרוג כיון דהוה טבל וצ"ע בהתוס' להס"ד דהקשו הא אסור לעשר ביו"ט יקשה טפי דאם כן היאך היה יכול לצאת בו והא טבל ביום ראשון אסור ואולי ס"ד דהי' ביום שני ושפיר יכול לצאת בטבל וס"ל דהפסול ביום ראשון ניטל בשני אף שחז"ל עשאוהו כיו"ט ראשון וצ"ע. ובשנת תרכ"ג אמרתי ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל עפמ"ש המג"א סי' ער"ט דל"ד לנר שעומד ומצפה מתי תכבה נרו ע"ש ולפ"ז כיון דלכתחלה ודאי בעי הדר משום זה אלי ואנוהו דעכ"פ לכתחלה ודאי בעי זא"ו וא"כ שוב אתקצי ולא שייך לומר דלא בדיל ואמר בפירוש שאינו בודל כיון דאינו עומד ומצפה ע"ז שהרי באמת לכתחלה ודאי אסור משום זא"ו ודוק. עוד אמרתי דיש ליישב ע"פ פשוטו דע"כ לא כ' הרמב"ם דביום שני לא בעי הדר היינו לפמ"ש הר"ן דענין הדר לא נתפרש בתורה מה שיעורו וחז"ל אמרו דזה אינו הדר עד"מ חזזית ושינוי מראה דבאמת כל האתרוג הדר ורק דחז"ל אמרו שבעי שיהיה מהודר מאד זה לא פסול ביום שני אבל מה דאינו הדר כמו ניקבו העכברים דזה אינו הדר לגמרי בזה פשיטא דפסול אף ביום שני ושפיר פריך על רב דאמר דאין זה הדר דזה שוב פסול אף ביום שני וזה דאמרו בריש פרקין בשלמא יבש הדר בעינן וליכא וגם מזה קשה על הרמב"ם ולפמ"ש אתי שפיר דיבש דאינו הדר לגמרי בזה פסול אף ביום שני דיבש הוא חשוב כמת וכדאמרו בירושלמי לא המתים יהללו ובזה פסול אף ביום שני אף להרמב"ם וז"ב ופשוט:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף