שואל ומשיב/ד/ב/קעד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן קעד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

החילותי שנת תרכ"ו ללמוד מסכתא ביצה. בתוס' ד"ה ביצה שנולדה במ"ש להקשות דלמה לא תני אוסרין ומתירין וכתבו דה"א דמתירין היינו בטלטול אבל באכילה אסור כדאמרו בביצה דף כ"ד מותרין לקבל אבל אסור באכילה מכאן מבואר כשיטת היש"ש דאף אם אסור באכילה אבל בטלטול שרי והביא מהך דביצה דף כ"ד הנ"ל ובט"ז סי' ת"ה האריך לדחות זאת ובמחכ"ת הרי התוס' כתבו בהדיא דה"א דמתירין היינו בטלטול ובאכילה אסור והביאו ראיה מהך דביצה כ"ד ומוכח דהבינו כשיטת רש"י ולא כמו שנדחק הט"ז ואף דבאמת קי"ל דאף בטלטול אסור ביצה מ"מ עכ"פ הי' סברא לומר כן ובאמת הפ"י האריך כאן מ"ט דאסור בטלטול ועיין צל"ח וכבר כתבתי הטעם בזה באיזה תשובה ולא ידעתי מקומה וכעת נראה דלפמ"ש הרמב"ם פכ"ד משבת הי"ב בטעם דאסרו הטלטול בשבת זה ל"ש ביו"ט כ"כ אבל מכל מקום יש לומר דגם ביו"ט אסרו דגם ביו"ט נצטוינו לנוח ולשבות ומכ"ש לטעם הראב"ד דטלטול צורך הוצאה והרי גם ביו"ט כל שאסור באכילה וא"צ ליו"ט פשיטא דאסור להוציא לרש"י מדרבנן ולהתוס' מן התורה שוב אסור בטלטול ובאמת המקור שהוציא הראב"ד משבת קכ"ז שם קאי ביו"ט יעו"ש דלב"ש דאסור להוציא גם בטלטול אסור משום הוצאה ובאמת בחידושי כתבתי ליישב השגת הראב"ד דאדרבא דוקא ביו"ט שייך לאסור טלטול משום הוצאה דהא יש קצת הוצאות המותרות ושייך לגזור טלטול אטו הוצאה אבל בשבת דאיסור הוצאה הוא כולל לא שייך למגזר טלטול אטו הוצאה דהוצאה אסור לגמרי וכעין מ"ש התה"ד וכן קי"ל בש"ע או"ח סי' תרי"ב דביוה"כ מותר ליגע באוכלין דלא שייך החשש שמא יאכל כיון דאסור בכל אוכלין אבל חמץ דיש מצה המותרת לא בדיל ושייך לגזור אטו אכילה ע"ש וה"ה כאן וא"כ בש"ס שם קאי ביו"ט שפיר אמרו דטילטול בשביל הוצאה אבל בשבת הוצרך הרמב"ם לטעם אחר ולכך אסרו בביצה לטלטל אטו אכילה אבל שם בנכרי שהביא דהוא דבר דל"ש שוב לא גזרו על הטלטול וז"ב. עכ"פ מבואר בתוס' כמ"ש היש"ש ובאמת לפענ"ד תמוה דרבי שמר הלשון של ב"ש דאמרו תאכל ולא אמרו מתירין כדי שלא נטעה דאסור באכילה ואילו ב"ה דקיי"ל כמותם נקט לא תאכל ונוכל לטעות דבטלטול אסור ולזה יש לומר דמכאן ראיה להיפך דכל דאסור באכילה שוב אסור בטלטול ולכך כל דב"ש נקטו תאכל בודאי מותר בטלטול וב"ה שפיר שנו לא תאכל וממילא אסור בטלטול ודו"ק. דף ג' אלא ספק טריפה הו"ל דבר שאל"מ וכו' הש"ך סי' ק"ב הקשה למה כתב דברי הרשב"א בלשון יש מי שאומר הא מבואר כאן דלא מקרי דבר שיש לו מתירין ע"ש וכבר כתבתי בזה הרבה. וכעת נראה דהנה כבר נודע קושית הצ"ץ סי' ס"ט בשם עבוה"ג דלמה ליה להרשב"א הטעם דאין המתיר עתיד בודאי לבא והא ממנ"פ אם תהיה טריפה אז גם כעת היא טריפה ושוב לא הוה דבר שיש לו מתירין. והנראה בזה דהנה כל שחיה י"ב חדש יוכל להיות שתעלה ארוכה ועיין בחולין דף נ"ז ע"ב כמה מעשיות שהעלתה ארוכה ונמצא שהיה דבר שיש לו מתירין וא"ל דאז ממנ"פ מותרת דזה אינו דבאמת יוכל להיות שהיתה טריפה רק דהעלתה ארוכה אח"כ בתוך יב"ח וא"כ קודם שהעלתה ארוכה היתה באמת טריפה ושפיר הוה דבר שיש לו מתירין ואתי שפיר דברי הרשב"א ומיושב קושית הצ"ץ ודו"ק.

ובזה מיושב היטב מה שהקשה בצל"ח בהא דמוקי ר"א בספק יו"ט ספק חול והו"ל דבר שיש לו מתירין דהרי כאן קאי הקושיא על ר' יוחנן דהוא ס"ל משום משקין שזבו והרי הרמב"ן כתב במלחמות דר' יוחנן לא ס"ל דבר שיל"מ כלל ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דר' יוחנן מוקי לה בספק טריפה והוה דבר שיל"מ ול"מ ס"ס וניהו דר' יוחנן לא ס"ל דבר שיל"מ היינו דנאמר דלא יתבטל זה לא ס"ל לר' יוחנן אבל לענין שלא יועיל ס"ס כל דיש לו היתר למה לנו לסמוך על ס"ס מוטב שנאכלנו בהיתר דבשלמא ביטול שפיר יש לומר דנהפך האיסור להיות היתר והוא היתר גמור ונודע שכל אחד אומר דלאו זהו הוא אבל ס"ס מהראוי דלא יועיל כל שהוא דבר שיש לו מתירין כנלפענ"ד וידעתי שזה דוחק וגם יש גמגום בזה. דף ה' בתוס' ד"ה ובקש דברי התוס' צ"ע במ"ש דירוויחו עניים שיוכלו לפדות בשו"פ תמוה דהתוס' בעצמם במגלה דף כ"ג ובמנחות דף ע"א כתבו דדוקא הבעלים יכולי' לפדות בשו"פ ולא אחרים וא"כ העניים לא יוכלו לפדות בשו"פ ועיין טורי אבן במגלה שם שכתב הטעם משום דבעלים יכולין לשאל ע"ז משא"כ אחר ע"ש באבני שוהם ב' טעמים בזה וא"כ בעניים דהן אינם הבעלים דהקדישו וגם אינם יכולים לשאול למה יוכלו לפדות בשו"פ הן אמת דבכרם רבעי לא שייך כלל שאלה וא"כ לא שייך כלל טעמו של הטורי אבן ועיין בחבורי יד שאול מ"ש בזה וע"כ צ"ע בזה ונכתב בגמגום ובאמת בכרם רבעי הי' מהראוי שלא יוכל לחלל בפחות משויה אף הבעלים ודברי התוס' כאן נכונים ובדברי בה"ג ושאלתות נדחק הטורי אבן שם דלמה יוכל לפדות בשו"פ ע"ש. דף וא"ו רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי בשני יו"ט של ר"ה חזייה דהוה עציב וכו' ולותביה מר האידנא וכו' כלם תמהו דהא בימי רב אשי לא קדשו עפ"י ראיה והרי הרמב"ם פ"ו מיו"ט כתב דבזמן הזה אין מתנין ביו"ט דהכל יודעין שאין יו"ט שני מפני הספק ועיין שיטה מקובצת כאן וביש"ש סי' ט"ז שדחו דברי הרמב"ם עפ"ז ובספר תולדת אדם נדפס בשם הגאון מוהר"ז תמיה זו וכתב ליישב. ולפענ"ד לק"מ דכיון דרב אשי סבר כנהרדעי דאף בשני י"ט של ר"ה מתנין על תנאי שמא היום חול ובשני י"ט של ר"ה לכ"ע אין כאן חשש מפני הספק דהא נהרדעי אמרו דלא מצינו אלול מעובר ועיין פ"י מ"ש ברש"י ד"ה דלמא וא"כ לא היה רק מנהג בלבד ואפ"ה הי' ס"ל לרב אשי דגם בר"ה מותר להתנות א"כ לנהרדעי גם בשני י"ט של גליות אף בזמן הזה ג"כ מותר לערב ולהתנות משא"כ לפי המסקנא דברה"ר ודאי אין מערבין א"כ גם בשני י"ט של גליות אין מערבין בזמן הזה ודברי הרמב"ם הם לפי המסקנא דלא קי"ל כנהרדעי וס"ל להרמב"ם דלפי מה דאמר על רב מרדכי בפירוש אמר מר דלא ס"ל כנהרדעי חזר בו רב אשי והודה דבר"ה אין מערבין וא"כ ממילא אף בשני י"ט של גליות אין מערבין וגם לפי מה שפירש רש"י דרב אשי הוה עציב אתי שפיר טפי דרבינא הוה ס"ל כנהרדעי ולכך הוה ס"ל דמערבין ומתנין ור"א א"ל דאין מתנין וה"ה בשני יו"ט של גליות והמעשה כך הוה בשני י"ט של ר"ה אבל באמת גם בשני י"ט של גליות היה הדין כן. שוב ראיתי בצל"ח שדרך ג"כ בדרך הזה אבל הוא עקב עלינו את הדרך בפלפולים רבים ולפענ"ד הדברים כפשוטם ובגוף דברי הרמב"ם הנ"ל שהראב"ד תמה למה לא יוכל לערב על תנאי ועיין בהה"מ. ולפענ"ד נראה דבאמת בשני י"ט של גליות נחלקו בירושלמי יבמות פי"א בסופו אי לוקין ע"ז דהוה התראת ספק וא"כ השני ימים היו בספק קדושה אמנם כעת היום הראשון הוא קדוש מה"ת בודאי והשני אינו רק מדבריהם ואף דהחמירו ביו"ט שני כמו בראשון כמבואר סי' תצ"ו מ"מ לכמה דברים הקלו בשני ועיין בסי' תצ"ז לענין מסל"ת וא"כ לכך אסור לערב מיום ראשון ליום שני שלא יאמרו שגם הראשון אינו רק ספק קדושה ובאמת היום הראשון הוא קדוש ודאי הלכך אסר הרמב"ם לערב כנ"ל ברור. ולפ"ז נראה לי ברור דבשני ימים של ר"ה לנהרדעי דס"ל נולדה בזה מותרת בזה משום דלא מצינו אלול מעובר א"כ שוב היה מותר לערב דהא כאן ליכא חשש דיאמרו שהראשון הוא ג"כ ספק דהרי יום ראשון ודאי מה"ת וא"כ היה מותר לערב בר"ה אף לדידן דאינו רק מנהג בעלמא וכמ"ש בטעמו וא"כ יש לומר דבזה נחלקו רבינא ור"א דכיון שהיה בר"ה סבר רבינא לומר דלנהרדעי מותר לערב דר"א אמר דבר"ה ודאי אסור לערב דבר"ה ודאי הראשון עיקר ודוק היטב כי קצרתי:

וזה אשר חדשתי בחג השבועות העבר הנה במ"ש למעלה על דברת היש"ש לענין טלטול הנה גוף קושית היש"ש אמרתי בחפזי דל"ק דבאמת שאני ספק מוכן דאינו אסור רק משום דהוה דבר שיש לו מתירין וכדאמר רב אשי בביצה דף ד' וכבר הורנו הצל"ח דבטלטול לא שייך דבר שיש לו מתירין דיכול לטלטל היום ומחר ולכך מותר לטלטל משא"כ במחובר דודאי אסור גם בטלטול אסור וז"ב ופשוט. שוב ראיתי בצל"ח בביצה דף כ"ד שם שכתב ליישב קושיית היש"ש שהקשה דמה נ"מ בין שאסור משום מחובר והא בלא"ה אסור משום ספק מוכן וכתב דנ"מ לענין טלטול ומהתימה דא"כ למה לא הרגיש ליישב קושית היש"ש על הרי"ף בזה ודו"ק. ומ"ש למעלה בישוב קושית הש"ך על הש"ע דלמה לא הביאו ראיה מהך דביצה דאמרו דספק טריפה הו"ל דבר שאל"מ וגם קושית הצ"ץ על הרשב"א דממנ"פ מותר אמרתי בזה דהנה במ"ש הרשב"א דאין לו דין יש לו מתירין דאין המתיר עתיד לבא והקשיתי דאכתי לא שייך ביטול ברוב דהא כל הטעם דבטל ברוב כתב הרא"ש הובא בב"י סי' ק"י משום דהאיסור נהפך להיות היתר ולפ"ז זה דוקא כשהאיסור בעצמו נתבטל ברוב שייך לומר דהאיסור נהפך להיות היתר אבל כאן הספק טריפה הוא באיסור כמו שהי' דהרי לא נתבטלה רק שהביצה נתערבה ואיך שייך לומר דנהפך להיות היתר הא הביצה נסתעף מצד הספק טריפה וכיון דהספק טריפה הוא בעין שוב הביצה הנשארת באיסורו וגדולה מזו מצינו שהגאוני בתראי במעשה שפירש חציו של בהמה בטל ברוב ונחלקו בזה כל גדולים דא"י להתיר מה שנשאר וע"כ גם החציו השניה אסור דאיך אפשר שזה מותר וזה אסור ואף להמתירים הוא בגוף הבהמה שמה שכבר נתערב נתבטל אבל כאן שגוף הספק טריפה נשאר באיסור איך אפשר להתיר הביצה והיא קושיא נפלאה. אמנם נראה דהרשב"א לשיטתו שכתב דלכך בטל דעל כל אחת ואחת בפ"ע אמרינן דהוא מן הרוב וביאור הדברים דבאמת כל דאינו ספק השקול אינו מקרי ספק כמבואר בסי' ק"י בכללי הספיקות ולפ"ז כל דיש רוב כנגדו אינו עכ"פ ספק השקול ולכך מותר ולפ"ז בדבר דיש לו מתירין דלא אזלינן בתר הרוב שוב אף שאינו ספק השקול מ"מ לא עדיף מאילו היה רוב ומיעוט דלא אזלינן בתר רוב ושוב אינו בטל ולפ"ז שפיר כתב הרשב"א דה"א דיהיה דבר שיש לו מתירין ול"ק קושית הצ"ץ דממנ"פ מותר דזה אינו דבאמת ביטול ברוב לא שייך כאן וכמ"ש דכיון דהספק טריפה עודנה בפ"ע ולא שייך ביטול ורק דלא הוה ספק השקול וכיון דבדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר הרוב לא אכפת לן אף שיש רוב נגדו וכמ"ש לזה הוצרך הרשב"א לחדש משום דאינו ברור שהמתיר יבא. אמנם גוף הסברא דבדבר שיש לו מתירין לא מקרי ספק השקול נראה לי דיצא לו להרשב"א מהך דרב אשי שחידש דבספק דרבנן לא אזלינן להקל וכ"כ קושית המ"י דלטעם הר"ן דמקרי מב"מ ושניהם היתר זה לא שייך בספק. אמנם לפמ"ש יש לומר דאף דבדרבנן ספק להקל היינו כשיש ספק השקול אבל בדבר שיש לו מתירין דל"מ ספק השקול כל שיש מיעוט עכ"פ איסור גם ספק דרבנן להחמיר דלא מקרי ספק השקול וא"כ זהו לפי המסקנא אבל טרם שחידש רב אשי זאת שוב אמרינן דגם בדשיל"מ אזלינן בתר רובא ולא מקרי ספק השקול וא"כ שוב יקשה קושית הצ"ץ דממ"נ מותר ולא מקרי דבר שיש לו מתירין וא"כ שפיר אמרו דספק טריפה לא הוה דבר שיל"מ ומטעם של הצ"ץ ודוק.

ודרך אגב אומר מה שחידש הצ"ץ שם בספק טריפה שנולד ביו"ט אי מקרי דבר שיש לו מתירין דעכ"פ מצד איסור נולד יהיה מותר לאחר יו"ט וירויח איסור נולד לפענ"ד נראה דבר חדש דבכה"ג מותר להוסיף על איסור טריפה שיתבטל בששים דאף דאסור לבטל לכתחלה וגם להוסיף אף באיסור דרבנן לשיטת הפוסקים ולפענ"ד דזה בשאר איסור שאם מבטלו מותר תיכף אבל כאן לאחר הביטול עדיין אסור בשביל איסור נולד ביו"ט דהו"ל דבר שיש לו מתירין וא"כ איסור קיים אף בהוספה בכה"ג אין איסור להוסיף דהא כל שכעת לא הועיל בהוספתו ואח"כ לאחר יו"ט שוב יהי' בדיעבד שכבר הוסיף ונתבטל וגם לפי הטעם שכתבו התוס' בפסחים דף ל' דלכך אסור להוסיף דאל"כ לא משכחת איסור שכ"א ילך ויבטל זהו כשיהי' מותר תיכף אבל מה שיהיה מותר אח"כ לא שייך זאת וגם משום מתקן ביו"ט לא שייך בזה כל דאין התיקון בא תיכף כעין מ"ש התוס' בשבת ק"ה כל דאין התיקון בא תיכף לא מקרי תיקון וה"ה בדרבנן בכה"ג לא שייך תיקון כמ"ש המרכבת פכ"ד משבת יעו"ש ודוק:

ובזה נראה לפענ"ד במה שנסתפק בשו"ת נחלת אבות הנדפס מחדש ונספח לחידושי נכדו נקרא לוחות עדות בסי' ז' בשני קדירות אחד של היתר ואחד של איסור שיש לו מתירין כגון ביצה שנולדה ביו"ט ונפל איסור דרבנן לאחד מהם וא"י לאיזה נפל אי שייך לומר שאני אומר איסור לתוך איסור נפל או דלמא כיון שזה יש לו היתר לאחר יו"ט וכשאתה אומר שהאיסור נפל בתוכו הרי אתה אוסרה אף לאח"כ שוב לא שייך תולין הקלקלה במקולקל דמאי חזית דאסרת לזה לעולם והשני מותר תיכף והוא ספק מושכל ולפמ"ש מותר להוסיף בזה שיל"מ עד שיתבטל האיסור שנפל ולא שייך אסור לבטל וא"כ לזה לא נאסר לאחר יו"ט ושוב שייך תולין הקלקלה במקולקל כיון דכעת הוא אסור דמחמת איסור י"ט לא מועיל הוספה דהא הוה דבר שיש לו מתירין ולאחר יו"ט תהיה מותרת וא"כ לא קלקלנו אותה יותר מכפי שהי' ודוק. ובגוף הספק המושכל הנ"ל נלפענ"ד דבכה"ג תלינן דבשל איסור יו"ט נפל ותולין הקלקלה במקולקל ואף דלאחר יו"ט יהי' מותר וכשאתה תולה שנפל איסור יהיה אסור גם לאחר יו"ט נראה לפענ"ד כל דלא נתחדש איסור יותר גדול ממה שהיה כמו כאן דכעת הוא אסור בשביל יו"ט ולא נתבטל משום דהוה דבר שיל"מ וזה אינו רק איסור דרבנן וכשאתה אומר שהאיסור נפל הא האיסור ג"כ אינו אלא דרבנן אין אתה מוסיף רק איסור דרבנן וכל שיש כבר איסור דרבנן אף שתהיה מותרת לאחר יו"ט מ"מ כעת לא מחדשין עליו איסור נוסף שיהי' אסור מה"ת לכך תולין.

ובזה מיושב מה שהביא ראיה ממה דאיתא בתוספתא גבי מתניתין דשני קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפני' סאה של תרומה ונפל וא"י לאיזה מהן נפל תלינן דבשל תרומה נפל היה טבל ומעשר ראשון ומעשר שני ונפל אסור שלא התירו ספק מדומע אלא בדבר שיש לו מתירין ופירש הר"ש וכן הרשב"א בתה"א בית ד' שער ב' דע"כ לא אמרינן תולין הקלקלה במקולקל רק בכה"ג דכשאתה אומר תרומה לתוך תרומה הרי שניהם מותרין אבל בטבל דכשאתה תולה בטבל אתה אוסרה לא תלינן הרי דאף דאיסור טבל הוא במיתה קודם שיפריש והרי הוא מקולקל כעת כל שבידו להפריש לא תלינן ועכשיו אתה רוצה לאסרו לעולם לא תלינן ע"ש וה"ה כאן ולפמ"ש יש לומר כיון דמיירי בתרומה דרבנן וכשאתה תולה לתוך טבל נפל שוב תהיה ספק מדומע של תורה דשמא הוא טבל ואסור מן התורה אם כן אתה מגדיל האיסור בזה לא שייך תולין הקלקלה במקולקל דהא כעת אינו רק איסור דרבנן ובטבל יהיה ספק איסור תורה דגם התרומה כשנפלה לטבל כלו אסור מחשש טבל תורה וזה לא נקרא תולין הקלקלה במקולקל דהא הקלקלה אינו רק דרבנן והמקולקל איסור תורה ולא מגדילין האיסור שנפל מכדי מה שהיה. ובזה נדחה ג"כ ראייתו מהא דאמרו בנדה דף סמ"ך ת"ר תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה ובסופרת ז' שלא טבלה לפיכך היא מתוקנת וחברתה מקולקלת ופי' רשב"א בתה"א הובא ביתה יוסף סימן ק"ץ ובש"ע סי"ב דהטעם הוא דתולין הקלקלה במקולקל דאמרינן שאני אומר הרי חזינן דאף שבידה לטבול מ"מ כל שכעת מקולקלת תלינן הקלקלה במקולקל הרי תולין הקלקלה במקולקל. ולפמ"ש אין ראיה דכל שאינו מגדיל האיסור ואדרבא בשומרת יום כנגד יום את סופרת ז' שלא טבלה עליה איסור חמור כל שלא טבלה מה אכפת לן שיש עליה עוד איסור אחר וכל שתטבול גם זה האיסור ילך לו ואף שתצרך לחוש ולספור נקיים מכל מקום כעת יש עלי' איסור חמור מזה ולא מגדילין הקלקול יותר ואדרבא איסור הראשון חמור יותר לכך תולין הקלקלה במקולקל אבל במקום דמגדילין האיסור לא תלינן ולכך בטבל לא מגדילין האיסור ול"ק על התוספתא והרב הנ"ל החמיר שם בקושיא זו ולפענ"ד הדבר נכון ודוק. ודרך אגב אבאר מ"ש שם בנחלת אבות סי' ח' בחה"ל שנתערבה בין חתיכות ונאכל אחד מהם בשוגג דקי"ל דכלן מותרות ותלינן דהך דאיסורא נאכל איך הדין אותה קדרה אי נאסרה ודעת אבי הגאון הנ"ל להתיר והוא האריך לאסור ואח"כ חזר בו ולפענ"ד ודאי יש לאסור הקדירה דלכאורה יש לומר לענין הקדירה אמרינן להיפך דלמא לא היתה אסורה בה ושוב הקדירה מותרת. אמנם זה אינו דכל דהספיקות אוסרות אף בדרבנן אסור א"כ כל דאתה תולה דאיסור נאכל איך תוכל לומר להיפך דלמא החתיכה היתה מותרת דהו"ל שני ספיקות לקולא ולא מקילין כמ"ש התוס' בביצה דף י"ד וא"ל דאם כן נימא להיפך ולא ניקל לגבי החתיכות דזה אינו דאם אתה אומר דאותה חתיכה היתה מותרת שוב אסורין כלן ובודאי תהיה הקדירה אסורה ולא יהי' סותרין אבל להיפך אי אפשר להקל על הקדירה דהא יהיו ספיקות סותרין מיהו הגאון הנ"ל כתב דהקדירה מותרת דהא הך טעם שנבלע בקדירה אינו ר"ל ושפיר בטל בסמ"ך. אבל זה אינו דכל דאתה אומר דבטל בסמ"ך וע"כ שאתה מסופק שמא אינו ר"ל דכל שהי' חתיכה זו ר"ל והיא היתה אסורה א"כ כבר נאסרה הקדירה ואי אפשר שתחזור להיתר דהרי הקדירה ניכרת ולא שייך ביטול באיסור ניכר וע"כ צ"ל דלמא אינה של איסור א"כ שוב הוה ספיקות סותרות וזה לא אמרינן וגם הכו"פ סי' ק"י ס"ק כ"א דעתו כן ומ"ש הגאון ראיה מהא דאמרו בחולין דרוטב בנ"ט הרי אף דהחתיכות אסורות מ"מ הרוטב בטל בסמ"ך אין ראיה דשם כיון דכל החתיכות אסורות וא"כ לא מקילין בהחתיכות כלל א"כ שוב יש להקל לגבי הרוטב ולא שייך לומר דהוה ספיקות סותרות דז"א דאין אנו סותרין ומחזקין הספק בכל החתיכות אבל הרוטב לא הוה חהר"ל אבל כאן כיון דתלינן דאיסור נאכל שוב הקדירה ניכרת ואסורה ולא תתבטל ודו"ק.

נהדרינהו לקמייתא מ"ש בהתוספתא דתרומה שנפלה בטבל דלא תולין הקלקלה במקולקל דהא הטבל חמור ומה דתני בתוספתא ומעשר שני ופירש הר"ש פ"ז דתרומות משנה ה"ו דכשהאחד חולין ואחד מעשר ראשון או מעשר שני לא תלינן התרומה שנפלה במע"ר ומע"ש והיינו משום דמעשר ראשון או מעשר שני לא נאסר וכשיפול תרומה לתוכו נאסר לא שייך תולין הקלקלה במקולקל דמע"ר אינו מקולקל כלל וכן מעשר שני בירושלים אינו מקולקל כלל והתרומה אוסרתו וז"פ דעיקר הקושיא היא מטבל אבל צריך ביאור מה הלשון אומר שלא התירו ספק מדומע אלא בדבר שיש לו מתירין וצ"ל דכיון דמעשר ראשון ומעשר שני מותר תו לא הוה מקולקל כלל. והנה מה שהביא מהך דאמרו בנדה סמ"ך דשומרת יום כנגד יום וסופרת ז' שלא טבלה ורשב"ג אומר דתולין בהם אף דהיא יש לה היתר ע"י טבילה לפענ"ד כעת בפשיטות דיש לומר דכיון דהיא לא מטוהרה הו"ל בחזקת טומאה ומחזיקין אותה בחזקת טומאה כ"ז שלא טבלה ואינו ענין להך דתולין הקלקלה במקולקלת רק דהוא כעין זה דיש לומר יותר דהיא מצאה כתם כיון שלא הוחזקה טהורה עד שתטבול י"ל דהיא טמאה ומחזיקין מאיסור לאיסור כנלפענ"ד וז"ב לדעתי ולק"מ ודוק. שוב ראיתי ברש"י בנדה שם שכתב משום דמעיינה פתוח ולפענ"ד גם הרשב"א ס"ל כן ומטעם שכתבתי ועיין מהרש"א שם ובמלמ"ל פ"ט מא"ב הלכה כ"ט האריך הרבה בענין הלז ע"ש ואיך הזמן מסכים ומספיק לעיין בזה ודוק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף