שואל ומשיב/ד/ב/לד
שואל ומשיב 
ד ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הגיד לי אחד מלומדי למד ליישב קושית השעה"מ בשם ספר נתיבות המשפט הספרדי במה שהקשו בתוס' ד"ה ש"מ וניחוש שמא מכר במעמד שלשתן והקשה הנתיבות דאמאי לא הקשו התוס' עדיפא מיני' לאביי דאמר אפילו תימא ליתא לדשמואל והכא בששטר כתובה יוצא מתחת ידה דאכתי ניחוש שמא מכרה במעמד שלשתן דא"צ כומ"ס ואמר הוא דהנה הש"ך בסי' ס"ו האריך דבשטר ל"ש מעמד שלשתן והפ"י כתב הטעם דכל מעמד שלשתן הוא תקנת חכמים מפני הסוחרין שאין להם מעות בידם וזהו תקנת השוק וא"כ זהו במלוה ע"פ אבל בשטר דיכול למכור בכומ"ס למה לי שיקנה במעמד שלשתן דהוא הלכתא בלי טעמא הא יוכל להיות בכומ"ס ע"ש ולפ"ז חידש הוא דבכתובה דאמרו בב"ק דף פ"ט דכל לגבי בעלה ודאי מחלה א"כ שוב מהראוי שתועיל מעמד שלשתן דזה תקנת השוק דהא כומ"ס לא שייך כאן דשום אדם לא ירצה לקנות דכל לגבי בעלה ודאי מחלה ולכך מועיל מעמד שלשתן ולפ"ז זהו אי איתא לדשמואל אבל כי ליתא לדשמואל שוב לא שייך מעמד שלשתן בכתובה דהא יכולה למכור בכומ"ס וכל אדם ירצה לקנות דהא ליתא לדשמואל דא"י למחול ושוב לא מועיל מעמד שלשתן כן אמר לי הרב החריף מוה' צבי אלימלך נ"י בהרב מזאלין ויפה אמר ואני אמרתי בחפזי דלפענ"ד יש לומר דלכך ל"מ מעמד שלשתן בשטר דהנה ענין מעמד שלשתן הוא שהמלוה והלוה והלוקח עומדים ביחד ומוסרים זה לזה ולפ"ז זהו במלוה ע"פ אבל בשטר דיכול למכור לאחר בכומ"ס וא"כ האחר יהיה המלוה ואיך שייך מעמד שלשתן דהא אין המלוה מיוחד דאם היה נמכר לאחר היה האחר במקום המלוה וא"כ כל שיכול למכור לא שייך מעמד שלשתן דזה אינו מיוחד להיות דוקא הוא המלוה וכל מי שיש לו השטר הוא המלוה וז"ב. ולפ"ז בכתובה דכל לגבה בעלה ודאי מחלה ולכך פגיעתן רעה דאין מי שירצה לקנות וא"כ שוב מועיל מעמד שלשתן אף בשטר ולפ"ז זהו אם נימא דאיתא לדשמואל אבל כל דליתא לדשמואל שוב לא שייך מעמד שלשתן בשטר דהא יכול למכור לאחר ול"ש מעמד שלשתן ודו"ק היטב:
והנראה בזה דבר חדש דהנה הג"ת הקשה דאם נימא דהיכא דנתכוין לטובתו אינו חייב בדד"ג א"כ מאי פריך הש"ס בגיטין דף נ"ג מעשה מלאכה במי חטאת הא שייך שם לומר דלא נתכוין להזיק דהא רצה לעשות מלאכתו ובתומים כתב דזה אינו דדוקא למ"ד דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק רק שלא יהא כל אחד הולך בזה כל שלא נתכוין להזיק פטור אבל שם דקאי למ"ד שמיה היזק א"כ חייב אף בלא נתכוין להזיק ע"ש והנה הגאון מוהרח"י בקונטרס לשיקול הדעת הקשה לפמ"ש התוס' והרא"ש דבטעה בשיקול הדעת ע"י דיבורו הוה מזיק ממש ואפי' לרבנן דר"מ מתחייב א"כ המוחל ג"כ דיבורו הוה מזיק ממש והוה כשורף שטרותי' של חבירו. אך לפענ"ד נראה דבר חדש דלפמ"ש הראב"ד בסי' שפ"ח דדוקא חופר בורות בשדה חבירו הוא דחייב אבל בחופר בשדהו אף דמשועבד לחבירו יכול לומר בדידי קא עבידנא א"כ יורש דמוחל הוא מוחל שעבוד הגוף שיש לו לסברת ר"ת דשני שעבודים יש לו א"כ כל בדידיה קא עביד שפיר יכול למחול וממילא בטל שעבוד נכסי וכמדומה שהתומים כתב כעין זה (אמנם בלא"ה נראה לפענ"ד דהיורש יכול למחול כיון דנשאר לו כח למחול א"כ מתחלה שייר בקנינו שזה יכול למחול ושוב הוה כמו בדידיה קא עביד. ולפ"ז זהו בשאר יורש אבל להס"ד דמכרה לגמרי הכתובה ואף בנכסי צ"ב ליתא לתקנת אושא וא"כ היאך יכול הבעל למחול הא הוי מזיק ממש דא"ל דנכנס בספק זה דהיתה יכולה למחול דז"א דהרי היא מכרה לגמרי כל הכתובה ולא בטוה"נ) ולפ"ז בכתובה דלא שייך שעבוד הגוף דכ"ז שהוא חי לא נשתעבד לה וכמ"ש למעלה רק משום דיכול לומר לזה לא נשתעבדתי לכך יכולה למחול ולפ"ז היורש הוה מזיק גמור ולא שייך בדידיה קא עביד ודו"ק היטב כי הוא חריף.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |