שואל ומשיב/ד/א/מג

שואל ומשיב ‏ ד א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק א סימן מג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה בגוף הענין דקלא הי' נראה לפענ"ד דאינו רק ספק בלבד וחיישינן לזה ולפ"ז בקידושי דרבנן אין לחוש לקול וא"כ שוב אין מקום לקושיתו דלמה לא ניחוש אם האמתלא שקר דבאמת אינו רק ספק וכל שהי' אמתלא עמו א"כ מה"ת לאחזוק ריעותא ולומר דלמא האמתלא שקר וכבר כתב הש"ך ביו"ד סי' פ"ג דכל דאין כאן ריעותא לא מחזיקין ריעותא וא"צ לברר כלל אף דברוב צריך לברר וה"ה בזה כל דיצא קול ושוברו עמו א"כ לא הי' כאן ריעותא כלל ומה"ת להחזיק ריעותא. איברא דלרבה בר ר"ה דאמר אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים א"כ בזה כל שנתחזק הקול רק שיצא אח"כ אמתלא בכה"ג נראה לפענ"ד דבודאי כל שנתבטל האמתלא אח"כ שוב נשאר הקול לקדמותו. ובזה נראה לפענ"ד הא דאמרו גבי הא דאקדשא לבר בי רב וא"ל על תנאי קדיש דלא אזיל לבי חוזאי ואמרו כיון דבעידן דהוה קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא וכתבו התוס' דפליגא דרבה דאמר אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים ולפמ"ש אין ראיה דשם אפילו רבה בר ר"ה מודה דכוון דעכ"פ כבר אתחזק לב"ד הקול אף שיש אח"כ אמתלא אבל מ"מ צריך דרישה וחקירה אם אמת האמתלא דכבר נתחזק הקול וז"ש לאו כל כמינך דמחזקת לאמתלא וצריך שיהי' דבר ברור ודלמא יתברר אח"כ ששקר האמתלא וכמ"ש. ומן האמור נראה לפענ"ד במה שנסתפקו בשו"ת פני משה ומהראנ"ח אם בקידושי דרבנן חוששין לקלא ולפענ"ד כהפ"מ דכיון דהקול אינו רק ספק בעלמא וא"כ כל בדרבנן ספיקו להקל ובפרט שיש לה חזקת פנויה. וראיתי בישועת יעקב ס"ק א' שכתב שהדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד אם ביצא קול שהוא חלוצה אי חוששין לקול וכ"כ במלמ"ל פ"ט מה"א. ולפענ"ד נראה דכל שיש ספק בזה נ"מ לאיסור תורה ולדרבנן א"כ כיון שלענין האיסור תורה חיישינן לקלא וא"כ מחזיקין הקול לאמת לענין תורה גם לענין דרבנן חיישינן וכעין מ"ש מהרי"ש חיון לענין ברכה רביעית דבהמ"ז דכיון שנסתפק על כל הד' וצריך לחזור שנית על השלשה ברכות של תורה צריך לחזור גם על הרביעית דהוא דרבנן כדי דלא ליתי לזלזולי והובא במ"א סי' קפ"ד ולפ"ז בחליצה דאיסור' נ"מ לאיסור תורה א"כ אף לענין חשש של דבריהם בחליצה לכהן ג"כ חיישינן אבל בקידושי דרבנן דגוף הקידושין דרבנן לא חיישינן לזה דאינו רק ספק דרבנן.

ובזה הן נסתר מחמתו ראיות הישועת יעקב מכתובות דף כ"ו דחוששין לקלא בתרומה דרבנן ולפמ"ש אתי שפיר דשם איכא נ"מ לתרומה דאורייתא. ובזה אין ראיה ממה שהביא מהך דשפחה דחוששין והה"מ נדחק בטעם הדבר דאין חוששין והקשה הא שפחה לשיטת הרמב"ם אינו מן התורה ולכך לא חיישינן ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דלענין כהן הוא מן התורה שוב חיישינן לקלא. ומה שהביא מהך דציפא דתוחלא דאין חוששין והא יש לה ספק שמא שוה פרוטה במדי הנה לפמ"ש הרמב"ם דבעינן שיהי' מתקיים עד שם וא"כ יש לומר דמיירי בכה"ג גם מה שהביא משבוי' אין ראיה לפי שהשבויה אינו רק מדרבנן לכל מילי וא"כ פשיטא דל"ח לקלא ודו"ק. עוד נראה לי ענין חדש בענין קלא דכמו דאמרו בב"מ דף ק"י דכל דהוה מלתא דעבידא לגלויי אטרוחי בי דינא תרי זימני לא מטרחינן דשמא יוודע הדבר ונצטרך לעשות להיפך ע"ש וכן קי"ל א"כ לכך בקול חיישינן ולא עבדינן עובדא ולכך בתר נשואין לא חיישינן דשם נעשה מעשה ונוציא ואיך נוציא דלמא יתברר אח"כ שהקול לא היה אמת ולכך לא חיישינן לזה והנחנו הדבר כמו שהוא וחיישינן לזילותא דב"ד ולכך לא נחקור גם אחר אמתלא דהא נצטרך לעשות מעשה ודלמא יתברר אח"כ שהקול שקר והוה אטרוחי ביה דינא תרי זימני ולכך מניחין כמו שהוא הקול והשובר:

והנה ק"ל בהא דאמרו עיינו רבנן בקידושין וקידושין קטן הוי והא שם מתקדשה לחד מבני פלניא וא"כ כל שהאב קיים וא"כ דלמא האב קדשה לבנו ולשיטת ר"י ברזילי בכה"ג חיישינין לקידושין (ויש לדחות דמיירי שהאב כבר מת) ומזה ראי' דאינו רק קידושי דרבנן לשיטת ר"י ברזילי ובדרבנן לא חיישינן לקלא. מיהו עדן צ"ע דדלמא נתקדשה לאחר שיגדיל וכבר נסתפק המלמ"ל דבכה"ג הוה קידושי תורה דמחוסר זמן אינו כמחוסר מעשה. מיהו נראה דכל דהקידושין כעת אינו כלום בכה"ג לא חיישינן לקלא שיהיה אח"כ קידושי תורה ואם ירצה לישא אחרת יוכל לחזור ובכה"ג לא חיישינן לקלא ודו"ק:

והנה בהך דאקדשה לקטן הנראה כגדול דאמרו דעדיין לא הגיע לפלגות ראובן ע"ש פירש"י ולפענ"ד היה נראה לפרש דמיירי במופלא הסמוך לאיש דלענין נדרים קי"ל דהוה נדרו נדר מה"ת ועיין נדה דף מ"ו ולפ"ז בכה"ג מקרי קטן שנראה כגדול וע"ז אמרו דעדיין לא הגיע לפלגות ראובן והיינו דגם שם לענין נדר קי"ל דבודקין אותו וא"כ לענין קידושין עדיין לא הגיע לכלל דעת ומן האמור נראה לפענ"ד דמזה סתירה למ"ש המלמ"ל בכוונת הר"י בר ברזילי דאב יוכל לקדש לבנו הקטן אשה והוי קידושין מה"ת דא"כ הי' לנו לחוש כאן לקלא דמתחלפא באם נתקדשה לקטן ע"י אביו ובשלמא אם אינו רק דרבנן שוב לא שייך לחוש כלל דלענין דרבנן לא חיישינן לקול משא"כ באם הוא של תורה:

והנה בהא דאמרו שם ואת לא תסברא והתנן נתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לאו משום דאמרינן על תנאי קידש. הנה בראשית ההשקפה פירשתי דהי' תנאי ככל תנאי דעלמא ע"מ שיהי' כן ובנשואין לא שייך זאת דאין תנאי בנשואין אמנם רש"י לא פירש כן רק שעל תנאי קדשה שאם יבא בעלה שגרשה ממדינת הים תנשא לו ובאמת שפירושו דחוק מאד ועיינתי ביבמות דף פ"ט דאמרו שם דסיפא אמרו דקידושי טעות הוה ופירש"י ע"מ שאני כהן ונמצא לוי והתוס' הקשו דא"כ מה פריך נשאת נמי הא אין תנאי בנשואין וע"כ פירשו דקידושי טעות הוה שסבורה שמת בעלה ולא מת וא"כ מאד תמוה דשם דפריך נשאת נמי אפ"ה פירש"י דתלינן בקידושי תנאי וכאן דבאמת לא פריך מרישא א"כ בודאי מצי לפרש רש"י כפשטה דהי' קידושי טעות ועכ"פ פירש"י כאן תמוה מאד דמלבד דהדבר דחוק אף גם דכאן מבואר דעל תנאי הוה כמו ע"מ שאני כהן ונמצא לוי. ובזה מדוקדק הא דאמרו שאני הכא דקא אתי בעל ומערער והיינו דבהס"ד ס"ל דהוה קידושי טעות ע"י שלא נתקיים התנאי ואח"כ מסיק דהוה קידושי טעות ע"י שסבורה שמת בעלה וע"ז פריך כי נשאת נמי ומשני דבנשאת קא עבדא איסורא וקנסוה וכדאמרו התם ופירש"י והתוס' ביבמות שם מבוארין כאן וצ"ע על רש"י ותוס' ביבמות שלא הזכירו כלל מכאן וגם דברי רש"י תמוהים שסותרין דבריו זא"ז ולפענ"ד צריך נגר ובר נגר דיפרקינה:

והנה אמרו שם כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ופירש"י שאם אתה מצריכה גט אתה מחזיק להקול ונמצא זה בועל אשת איש וקי"ל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ולפענ"ד צ"ע דבאמת הבועל היה שוגג ובכה"ג אפשר דהיא מותרת להבעל ובועל ועיין בב"ש סי' י"א ובמלמ"ל פ"ב מסוטה ואף אם נימא כיון שהיא מזידה אסורה מ"מ באמת אין זה ברור ולפי מה שנראה מהנימוק"י מה דנאסרת להבועל אינו רק מתורת קנס וכל שהי' שוגג למה נקנסו וכאן הוה שוגג ואנוס דמנין הי' לו לידע שזו כבר נתקדשה וגם לא בא עליה בזנות אבל תמהני דלמה לא פירש כפשוטו דלכך לא חיישינן כדי שלא נוציא לעז על הבנים ולכך בארוסין לא חיישינן וכן הבינו התוס' בד"ה והא ר"א וע"ש במהרש"א ודבריו קצת צ"ב דמה שייטי' דבעל אחר בהך דפרכינן ואסרינן על גברא דהא לא פריך רק על הך בעל דיצא קול שנתגרשה ממנו וא"כ בודאי לא שייך כלל החשש לעז ולא שייך גם לומר דמגרש ראשון ונושא שני דהא בחד בעל מיירי וצ"ל דהמהרש"א הקשה דגם אם קושית התוס' הי' דנוקי באירוסין ויצא קול שנתגרשה כבר מ"מ קשה באירוסין ל"ש חשש לעז וע"ז כתב דמ"מ החשש הוא בשביל פסול בנים וזה לא שייך באירוסין ודו"ק ועיין בש"ס דר' שישא ס"ל אף מגרש שני ונושא ראשון מ"ט אמרו עיינו רבנן בקידושין וקידושי טעות הוה ופירש"י דעיינו רבנן בקידושי שני והוה קידושי טעות והקשה המהרש"א למה לא אמר להיפך דעיינו רבנן בקידושי ראשון והוה קידושי טעות. ולפענ"ד נראה דאם הי' באמת קידושי ראשון קידושי טעות היה מקום להשני להוציא לעז ויאמר דאם הי' יודע שהקידושי ראשון הי' קידושי טעות שוב לא הי' מגרשה כלל וכעין דאמרו בהמגרש את אשתו משום שם רע וא"כ שוב היה מקום לפסול הגט ולכך פירש"י דקידושי ראשון הי' טעות ודו"ק.

והנה ראיתי בהפלאה שכתב ליישב הך דיצא עלי' ש"ר בילדותה דהכוונה דהיינו דפיתוי קטנה אונס הוא ולכך אינה מופקרת בגדלותה ע"ש שמפרש דזה כוונת הרמב"ם דלכך אמרו בילדותה דאל"כ היתה בחזקת מופקרת ורק דבילדותה אינה בחזקת מופקרת משום דפתוי קטנה אונס הוא ודבריו תמוהים דהרי הרמב"ם פסק דפתוי קטנה אינו אונס ודוחק לומר דמיירי בילדותה ממש דהיתה בת מיאון דא"כ היה לו לבאר. אמנם נראה דהנה דו"ז הגאון בישועות יעקב סי' קע"ח כ' בביאור דברי הרמב"ם דדוקא היכא שהיא זינתה דהיינו שהיא היתה המתחלת לתבוע לזנות בזה שייך דיש לה רצון לקטנה אבל כל היכא שהתחיל הבועל לפתותה והיא נתפתית כן דרך הקטנים שאין להם דעת שלימה להיות נפתים למה שאחרים מסיתים אותם ובזה אין לה רצון ומקרי אונס ע"ש שהרבה ציצים ופרחים לזה והדברים ברורים. ולפ"ז מיושב היטב הסוגיא דבתחלה דאמר דנפק עלה קלא דזינתה שפיר פריך והאמר רבא יצא עליה שם מזנה אין חוששין לה והיינו כיון דיש לתלות דפריצותא בעלמא היא דעבדא א"כ ניהו דלענין ממון חיישינן שמא זינתה אבל עכ"פ הרי פיתוי קטנה אונס הוא דעוד לא ניכר אם היא התחילה לזנות או שהבועל פיתה אותה ואמאי אין לה קנס דהרי כל טעמו של הרמב"ם הוא משום דהכינה עצמה לזנות והרי פיתוי קטנה אונס ולא שייך שהכינה עצמה וע"ז משני דאתי בי תרי ואמרו לדידהו תבעתינהו באיסורא וא"כ הוה רצון גמור ומיושב היטב כל הקושיות שהקשיתי דעכ"פ טעמו של הרמב"ם ליתא. ובזה מיושב קושית הר"ן שהקשה בהא דאמרו בשלמא התם משום דשכיחי פריצים והא הטעם הוא משום דהכינה עצמה לזנות ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דראינו שהיא התחילה בזנות אבל כל דל"ש פריצי א"כ הא הם אמרו דלא שמעו לה ועל אחרים מה"ת לחוש שהיא התחילה דלמא הבועלים התחילו בה ולזה אמר דשכיחי פריצי' והיינו כל שהיא התחילה לתבוע בודאי זינו עמ' אבל לחוש שמא התחילו עמה באמת יש חזקת כשרות גם להבועלים ואף דבעולם יש פריצים מה"ת לומר ולתלות במיעוט עולם הא רובא דעלמא אינם בחזקת מזנים וע"ז אמר זה אם היא לא התחילה אבל כל דהתחילה היא שכיחי פריצים שיתפתו לדבריה ובכה"ג לא שייך להעמיד בחזקת כשרות דיצרם תקפם וכעין דאמר רבא גבי תחלתו באונס דיצרו תקפו וה"ה להיפך ודו"ק היטב כי אף שהוא ע"ד הפלפול מ"מ הקב"ה חדי בפלפולא דאורייתא:

והנה בשנת כת"ר ג' בשלח למדתי בר"ן פרק הנושא והנה במ"ש הר"ן שם ראיה דמתה הבת א"ח ליורשיה מהירושלמי דמתה כבר מתה והקשה בהפלאה משם גדול אחד דהא ש"ס ערוך הוא בב"ב דף ק"מ בת אשתו כיון דכי מתה לית לה לא ממעטא והיא תימה רבה ולפענ"ד נראה דהנה באמת הטעם דפטור כשמתה היא מטעם דבאמת כל החיוב הוא משום דמשתעבד ע"י שטר ולפ"ז אמרי' אומדנא שלא רצה להתחייב רק לה אבל לא ליורשי הבת ולפ"ז זהו לפי הש"ס דילן אבל הירושלמי לשיטתו דס"ל דהטעם משום דר"ג דהוה דברים הנקנים באמירה וא"כ מה נ"מ הא לא מתורת חיוב ושעבוד אתינן עלה דנימא אומדנא והא עיקר החיוב הוא בשביל דברים הנקנים באמירה וא"כ קנתה האשה וממילא גם יורשי הבת יורשים שיורשים מכח האשה דבשלמא אם החיוב מכח שנשתעבד וא"כ ע"כ השעבוד הי' לה דוקא ולא ליורשיה שהרי ליורשי האשה לא נשתעבד דהוה לדבר שלב"ל דגרע מדבר שלא בא לעולם ועיין תוס' גיטין דף י"ג ע"ב אבל אם נקנה מדר"ג חייב גם ליורשים ולכך לא הביא מש"ס דילן דבזה פשוט דאם מתה כבר מתה אבל מהירושלמי ה"א דאף שמתה חייב לכך הביא מהירושלמי ונ"מ במקום דל"ש דר"ג ודו"ק. והנה הט"ז בסי' סמ"ך בחו"מ הקשה למה חייב לשלם להבת והא בכותב שחייב לזון לאיש הוא רק כל זמן שצריך וכאן ל"צ עוד ע"ש ועיין בח"ץ. ולפענ"ד ל"ק דדוקא באם נתחייב לזה האיש שייך לומר דלא נתחייב רק אם צריך אבל כאן החיוב בא מחמת האם שנשא א"כ עיקר החיוב להאם וא"כ ממילא נתחייב לה ג"כ אך לפ"ז קשה בהא דאמר בהאי גברא דאגר ריחיה ורצה לדמות להך דהנושא ושם החיוב לו לעצמו וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף