שואל ומשיב/ג/ג/קלג

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן קלג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הרמב"ם פי"ב מפהמ"ק ה"ז כתב וכל הזבחים שנזבחים שלא לשמן יקרבו נסכיהם והכ"מ לא ציין מקומו והמלמ"ל ציין במנחות דף צ"א ובאמת שם מבואר דצריך נסכים אבל דברי הרמב"ם אינם מורים על כוונה זו דא"כ הי' לו לכתוב שטעונין נסכים כמ"ש בפט"ו הי"ז שם וגם מה לשון נסכיהם וגם מה נמשך למעלה בה"ו שהרי כתב וכל בוי"ו העטוף ובכ"ז התעורר הגאון מוה' רפאל ז"ל בספרו ושב הכהן בח"ב הנקרא שאלת הכהנים תורה דף א' ע"ש שכתב שהכוונה דיש לחקור באם נשחט הזבח שלא לשמה עד"מ עולה לשם שלמים והרי קיי"ל דשמן שהפריש לשם מנחה זו לא יכשר למנחה אחרת כדאמרו במנחות דף ע"ט וא"כ מה יעשה בהנסכים דהרי הנסכים נתקדשו עם שחיטת הזבח והרי הזבח נזבח לשם שלמים וא"כ גם הנסכים נתקדשו לשם שלמים ופסולים לעולה או דלמא כיון דהזבח נתקדש אף שלא לשמה והרי הוא בקדושת עולה א"כ גם הזבחים נתקדשו לשם עולה ואף דנסכים שהפריש לשם מנחה זו נפסלו למנחה אחרת היינו דוקא התם שבאמת היא מנחה אחרת אבל כאן הרי נתקדש הזבח לשם אותו זבח וממילא הנסכים נתקדשו. ומעתה זהו כוונת הרמב"ם שאף שכתב בהלכה וא"ו דבקרבנות יחיד נפסלו הנסכים ולא יקרבו כלל ואם נפסל בשחיטה לא נתקדשו הנסכים אבל בנשחטו שלא לשמן שהזבח כשר ממילא יקרבו הנסכים לשם אותו זבח. ובאמת שדפח"ח והיטב אשר דיבר בזה והנני יוסיף דבזה מיושב היטב קושית התוס' שם ד"ה וכל דלמה לי קרא על זבחים שנזבחו שלא לשמן דכיון דדרשו דאם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה וא"כ לבעי נסכים כנדבה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהא הו"א כיון דהופרש לשם שלמים לא יתכשרו לעולה וקמ"ל דעולה לו לשם עולה כיון דהזבח בעצמותו נתקדש ודו"ק. אמנם לפענ"ד יש עוד כוונה עמוקה בדברי רבינו כיון דלא עלו לבעלים לשם חובה וא"כ אם הבעלים רוצים מביאין אחרת וא"כ יש להסתפק אם צריכין להביא שתי מיני נסכים דהיינו לאותו שנשחט שלא לשמה ולאותו שנשחט לשמה או דלמא דסגי באחת מהם וכבר אמרו במנחות שם דה"א דמאן דמייתי חד בנדר וחד בנדבה דאימא שם שלמים אחת היא וקמ"ל מקרא דצריך להביא שנים ולפ"ז מכ"ש כאן דהוא חד קרבן רק דבתחלה נשחט שלא לשמו ונעשה נדבה אבל הוא לא נדב רק נדר וממילא נעשה נדבה ע"ז קמ"ל דיקרבו נסכיהם והיינו שתי נסכים חד לשם זבח שלא נזבח לשמה וחד לשם זבח שנזבח לשמה ודו"ק. ובזה מיושב ג"כ קושית התוס' שם הנ"ל דזה דאצטריך קרא דה"א דסגי בחד ואולי מכח קושית התוס' יצא לו לרמב"ם דינו:

והנה שנת כת"ר הגיעני מכתב מאבי מורי הרב הגאון נ"י במ"ש רש"י בזבחים דף ח' ע"א ד"ה שאלה ע"ש וז"ל של אבי מורי נ"י הנה ראיתי בסוף ספר מאירת עינים בשם רב אחד ליישב דברי רש"י הנ"ל ודברי' דחוקים והאמת נראה בכוונת רש"י דהא הכא מיירי שהכהן הקריבם בשינוי בעלים וכיון דבא ליד כהן תו ליתא בשאלה דאפילו הקדש ביד גזבר תו ליתא בשאלה וא"ש דחטאת ליתא בשאלה ואמנם זה אם נשאל על הקרבן וכיון שכבר בא ליד כהן תו ליתא בשאלה ואינו מועיל שאלת הבעלים כמ"ש הש"ך בחו"מ דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אבל בנזיר שנשאל על עצמו ומתחרט מנזירתו ועל עצמו בודאי איתא בשאלה דאטו מפני שנתן קרבנו ליד כהן לא יוכל להשאיל על עצמו וכיון דנשאל על עצמו ופקע הנזירות למפרע ממילא פקע קדושת הקרבן והדרא לחולין וזה מדוקדק בדברי רש"י שנשאל לחכם ועוקר נזירתו ופטור מן הקרבן אבל שם בשבועות דפריך והא הקדש דאיתא בשאלה מיירי דעדיין לא בא ליד כהן ובודאי איתא בשאלה. והנה אף שדפח"ח אבל בתוס' כריתות דף י"ג ע"ב ד"ה ארבעה מבואר דמיירי אחר שבא ליד כהן ואף שדבריהם תמוהים ועיין במהרש"א ובבה"ז שם עיין בשעה"מ הלכות שבועות מ"ש בזה ולפענ"ד נראה בכוונת רש"י דהנה ענין שינוי בעלים הוא שהקריבו לשם אדם אחר ולפ"ז ז"ש שכן איתא בשאלה היינו שכיון שליתא בשאלה ממילא שייך שינוי בעלים אבל בנזיר שאחר שיוכל לשאול על נזירתו ממילא לא שייך שינוי בעלים שיוכל באמת להיות חטאת נזיר של חבירו ולא שייך שינוי בעלים משא"כ בשאר חטאות דשייך שינוי בעלים דאף שיש אל על חטאת אבל מכל מקום הבעלים לא נשתנו רק ששואל על הקרבן אבל בנזיר שואל על הבעלים וממילא שהבעלים שהי' מעיקרא נשתנו ושוב לא הוה שינוי בבעלים ודו"ק היטב:

והנה בשנת תרכ"א נמסר לי קונטרס אשר שני תלמידי הרבני' החריפי' מוה' מענדיל בודק ומוה' ישראל אלימלך כתבו בענין הלז ואמרתי לרשום פה בקצרה מה שיורני ד' בזה. והנה תחלת הפלפול במ"ש התוספות בפסחים דף ס"ג דפיגול צריך להיות בדיבור אי שאר המחשבות בקדשים אם צריך דיבור או מחשבה בלבד סגי. והנה זה ודאי דאם נימא דבעי בפיגול דיבור גם בשאר פסולים צריך דיבור כמ"ש רי"א הנ"ל והביא מדברי התוס' ריש זבחים ורש"י במנחות ב' ופסחים ס"ג וכן מצאתי בשיטה מקובצת ב"מ דף מ"ג בשם תוס' שאנץ יעו"ש ומה גם דהא קי"ל כר"י דילפינן פנים מפנים וא"כ כל הפסולים יליף זה מזה וז"פ וברור. והנה מה שבנה יסוד מהר"מ הנ"ל על מ"ש בריש זבחים דסתמא פסול וע"ז הקשה דאיך שייך לומר דסתמא פסול והא לא גרע מאילו חשב מחשבת פסול בקדשים דלא פסול במחשבה. הנה היטב אשר דבר בזה מהרי"א דכל דסתמא פסול ודאי פסול אף במחשבה אמנם לדעתי אין התחלה לקושיא דבאמת להוציא מידי קודש ולהיות נפסל ודאי צריך דיבור ולא סגי במחשבה לבד אבל להיות סתמא לשם בעלים זה א"א דהא באמת נשאר בקדושתו רק דשחט עולה לשם שלמים ועכ"פ הוה מקודש לקודש לא שייך לומר סתמא לשם בעלים דיש לומר כל דהוא עדן קדש ל"מ סתמא שיהי' בקדושת עולה והוה שלמים כ"ז דלא ביאר בפירוש וכעין זה כתב במלמ"ל פ"ו מערכין הי"ב ומה שהקשה רי"א בתוס' פסחים דף ס"ג ד"ה ר"מ דמהיכא מוכח דל"מ מחשבה דלמא ש"ה דאמר לערלים ולכך לא אתי מחשבה ומוציא מידי דיבור. ולפענ"ד דכוונת התוס' כיון דקי"ל דמחשבות מוציאות זו מזו כמ"ש הרמב"ם פט"ז מפהמ"ק וא"כ זה ודאי דאם נימא דמחשבה מועיל אף כשאמר בפירוש מכל מקום המחשבה מוציא דמה מעליותא דדיבור כל דהמחשבה גרידא יכול לפסול גם הדיבור אינו מעלה יתירה וכל שמחשבות מוציאות זו מזו משום שנאמר לא יחשב ה"ה אף בדיבור מועיל המחשבה אחרת דהרי גם המחשבה הוה כדיבור ומועיל המחשבה להוציא מידי הדיבור:

והנה התוס' הקשו בהא דאמר אתנו ב"ד דלא לימא לשמו וכו' ואי ס"ד סתם פסול קיימו ב"ד ומתנו מלתא דמפסיל ביה והקשו התוס' דלמה לי' כל זאת הא בהדיא אמר סתמא כשר. והנראה בזה דהנה הרמב"ם פירש דמי שלא הי' בלבו קאי על הבעלים ולפ"ז אין ראיה דסתמא כשר דהא העובד יכול לחשב ולכך פירש דאתנו ב"ד דלא לימא לשמו וא"כ קאי על השוחט ושפיר פריך הא סתמא פסול דבשלמא אם קאי על הבעלים והתנאי הי' שלא יאמרו הבעלי' ומטעם שבלא"ה אין הולך אלא אחר העובד ולמה יאמר כיון שאפשר שיבא לידי מכשול ולכך אתנו ב"ד שלא יאמרו הבעלים וגם העובד לא יאמר כלום ושפיר מקשה הש"ס ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה דהקשה רי"א בהא דאמר אתנו ב"ד ומשמע דגם לכתחלה התנו שלא לומר והרי ר"י אומר אף שלא הי' בלבו ומשמע דוקא דיעבד ולפמ"ש א"ש דבאמת מי שלא הי' בלבו קאי על הבעלי' והתנאי היה על העובד וא"כ על העובד הי' תנאי ב"ד והבעלים באמת צריכין לכתחלה לחשוב ובאמת על הבעלים לא אכפת לן שאף אם יאמרו שלא לשמו לא אכפת לן שאין הכל הולך אלא אחר העובד ורק על העובד בעצמו תקנו שלא יאמר לשמו ודו"ק. ומה שהקשה בב"ק דף ע"ו הנ"ל דלמה לא אוקי ר"ד כגון שזרק שלא לשמה והשחיטה היתה ראויה אף בפסח וחטאת לא הבינותי דא"כ חזר קרן לבעליו וגם הוא הרגיש בזה ומ"ש דא"כ נשפך הדם נמי צ"ל דמיירי דנשפך הדם בשעת שחיטה דלא חזר קרן לבעליו כלל אבל לאחר שחיטה מה אכפת ליה הא יכול לומר הרי שלך לפניך וז"פ ומ"ש דהכהן חשב שהוא של הגנב הנה לר"י אהני ב"ד דלא לימא לשמו ומה שנסתפק בזר ששחט שלא לשם בעלים אי פוסל דהרי כתבו התוס' דבעי שיחשוב שלא לשם בעלים על הזריקה דעיקר כפרה בזריקה והרי כל הפסול הוא משום שמחשבין מעבודה לעבודה וכל הטעם הפסול הוא משום דהוה כמחשב בשעת זריקה וכמ"ש הרמב"ם פי"ד מפהמ"ק וכאן בזר לא שייך זאת דאסור בזריקה לא הבינותי דבאמת כיון שבשעת שחיטה יש לו כח לפסול הוה כמחשב בשעת זריקה ואף דאסור בזר מ"מ המחשבה שהיה במה שמותר מועיל אף על הזריקה וז"פ. ומה שהקשית בהא דקאמר בשוחט שלא לש"ב דהרי קנהו הגנב ע"י טביחה דחשיב שינוי מעשה וקנהו משום נפסל הזבח מקרבן ולא הגזול והוה שחיטה שא"ר לא ידעתי קושייתו דאחר שלא עלו לבעלים לא לזה ולא לזה לא שייך קרבנו ולא הגזול דהקרבן כשר אבל לא עלו לשם בעלים ולא לאחר ומה שהקשה מהר"מ הנ"ל הא המלמ"ל פט"ו מפסהמ"ק הנ"ל במה שנסתפק אם בשינוי בעלים אם עלו לבעלים שלא כדברי הש"ס בזבחים דף ח' ובתוס' שם גבי תודה לשם תודה היא תימה קיימת יעו"ש ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף