שואל ומשיב/ג/ג/נב

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן נב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עוד הראה לי א"מ הגאון נ"י דברי התוס' בעירובין דף ס"א ע"ב שכתבו בהא דאמר רבא פלגאה לית דחש להא דר"ע בעירובין וכתבו התוס' בשם רש"י דקי"ל כדברי המיקל בעירובין ותחומין דרבנן כדפרישת במי שהוציאוהו דף מ"ו וע"ז תמה דמשמע דלכך הלכה כדברי המיקל בעירובין משום דתחומין דרבנן והרי התוס' דייקי שם דע"כ אף אי תחומין מדאורייתא הלכה כדברי המיקל בעירוב מדקאמר אי תחומין דרבנן מה נ"מ בין יחיד במקום יחיד או במקום רבים ומשמע הא אי הוה דאורייתא הוה ניחא מאי דאמר הלכה כדברי המיקל בעירובין הרי דאף אי תחומין דאורייתא הלכה כדברי המיקל בעירוב ומזה הוכרחו גם מה שאמרו הלכה כדברי המיקל באבל דאף ביום ראשון דהוא דאורייתא ג"כ הלכה כדברי המיקל באבל ע"ש הרי מבואר איפכא. והנה בראשית ההשקפה אמרתי דק"ל להתוס' בדף ס"א במה דאמרו פלגאה ופירש"י שבא לחלוק על דברי חכמים והרי רב לא ס"ל הכלל דהלכה כדברי המיקל בעירוב כמ"ש הרמב"ן בליקוטיו לעירובין דמש"ה אמר לתניהו להני כללי ועיין מהרש"א מה שהקשה וכתב ביד דוד בשם הרמב"ן דרב לא ס"ל הני כללי דהלכה כדברי המיקל בעירוב וא"כ עכ"פ מה זה דקרי ליה פלגאה אם ס"ל כרב וע"כ הוסיפו התוס' דתחומין דרבנן ובודאי הלכה כדברי המקל בעירוב אי תחומין דרבנן: וכבוד א"מ אמר דק"ל להתוס' דהרי מר יהודא אמר גוו בה כי היכא דלשתרי וא"כ ניהו דהלכה כדברי המיקל בעירוב היינו אם כבר נעשה אבל לכתחלה למה לא יעשה כן שיהיה יוצא אף הדיעה דמחמיר ולכך הוסיפו התוס' דתחומין דרבנן. ואני הוספתי לפי מ"ש התוס' בסוכה דף י"א ובברכות דף י"א ובתוס' י"ט לחלק דאף דאסור לעשות כדברי ב"ש אבל במקום שגם ב"ה מודים שראוי לעשות כגון לחזור למקומו בבהמ"ז שרבה בב"ח חזר למקומו נכון לעשות כב"ש א"כ גם כאן יש מקום לעשות כמאן דמחמיר ולכך הוכרחו התוס' להוסיף דתחומין דרבנן. ומיהו לפענ"ד אכתי קשה דא"כ מה הועילו בתחומין דרבנן הא לעשות ספק דרבנן לכתחלה גם כן אסור ועיין במגן אברהם סימן תס"ז ואף ס"ס אין עושין לכתחלה ועיין שו"ת מהרי"ט ודוחק לומר דכאן הוה ס"ס בדרבנן וגם אכתי קשה מ"ש כדפרישית והרי שם לא נתבאר זאת ואדרבא מבואר להיפך אך לפענ"ד נראה הדבר ברור דהנה כבר אמרו כחא דהתירא עדיף ופירש"י ריש ביצה דלאסור א"צ כח מרובה דיוכל להחמיר מספק אבל להתיר צריך כח גדול ע"ש ולפ"ז נראה לי דזה בספק דאורייתא אבל בדרבנן אדרבא כחא דאיסורא עדיף דלהתיר יכול להתיר מספק דרבנן ושם הוה מוקצה דמחמרינן כמו בדאורייתא כמ"ש התוס' ישנים בביצה דף ג'. ולפ"ז נראה לי אדרבא להיפך אם תחומין דאורייתא אדרבא יש יותר למפסק הלכה כדברי המיקל בעירוב משום דזה שהקל ע"כ דהיה לו כח מרובה ולא הקל מצד ספק כ"א שברור לו שמותר וע"כ נוכל לסמוך עליו ואף ביחיד במקום רבים ואדרבא כל שרבים האוסרים והוא מתיר מסתמא הי' להמתיר דבר ברור שמותר ונוכל לסמוך עליו אבל אם תחומין דרבנן יוכל להיות דהקל לפי שהוא ספק דרבנן וא"כ לא נוכל לעשות כדברי המיקל דדלמא לא ברירא לי' רק שהקל מספק. מיהו שוב ממנ"פ יכולין אנחנו להקל דאם ס"ל להמיקל דתחומין דאורייתא ואעפ"כ הקל שוב הלכה כדברי המיקל בעירוב ואם ס"ל תחומין דרבנן ואנן קי"ל ג"כ דהוא תחומין דרבנן נוכל להקל כיון דהוה ספק דרבנן וז"ש דהלכה כדברי המיקל בעירוב ותחומין דרבנן וז"ש כדפרישית והיינו דאם דאורייתא הלכה כדברי המקל ואם דרבנן ממילא מספק יש להקל ודו"ק היטב: אמנם בגוף דברי התוס' שכתבו דאף אם תחומין דאורייתא הלכה כדברי המיקל בעירוב וכן באבל אף ביום ראשון הוא לכאורה תימה דניהו דמדברי הש"ס מוכח כן אבל אכתי צריך ביאור דמנ"ל לש"ס זאת להקל בספק דאורייתא ובפרט בספיקא דפלוגתא ועיין ש"ך יו"ד ס"ס נ"ז בדברי התה"ד והש"ך שם ולפענ"ד נראה דדוקא בעירובין ובאבל יש להקל לפי שבעירובין אף למ"ד תחומין דאורייתא היינו דוקא י"ב מיל אבל פחות מי"ב מיל לכ"ע דרבנן ועיין ברי"ף ס"פ ראשון מעירובין וברמב"ן במלחמות ובירושלמי פ"ג דעירובין ופ"ד ולפ"ז מעורב דרבנן ודאורייתא וכן באבילות יום ראשון לבד הוא דאורייתא ולא שאר הימים וכבר נודע דהיכא דיש דאורייתא ודרבנן ביחד אי אפשר להקל בדרבנן דהוי זלזול כמ"ש המ"א סי' קפ"ד לענין בהמ"ז יעו"ש בשם המהר"ש חיין ולפ"ז נראה לי ברור כיון דלגבי תחומין אלפים שהם מדרבנן בודאי הלכה כדברי המיקל דהוה כעין ס"ה ואי אפשר להחמיר בזה לכך הקלו אף בתחומין דאורייתא דהרי אם ירצו להחמיר יצטרכו להחמיר גם בכל התחומין דאל"כ יהיו זלזול לדרבנן ובזה בודאי אי אפשר להחמיר לכך הקלו אף בדאורייתא וכן באבילות אי אפשר להקל בשאר ימים וביום ראשון יחמירו לכך הוכרחו להקל אף ביום ראשון כנלפענ"ד ענין ברור דכל שהי' להם על מה לסמוך אף שהוא דאורייתא לא רצו להחמיר דא"כ יצטרכו אף בדרבנן ולא רצו להחמיר כ"כ ובזה יש ליישב ג"כ הך דדף ס"א דשם כיון דזה אמר דגוו בה כי היכא דלשתרי לכי טפי וא"כ לא יצטרכו להחמיר ומה אכפת לן אם יעשו כן ולצאת ידי כל הדיעות ועכ"פ למה קרו ליה פלגאה ולכך הוסיפו דתחומין דרבנן א"צ להחמיר כלל דלא יהיה זלזול שאין כאן איסור תורה כנ"ל ברור. והנה מה שאמר פלגאה בעירובין לית דחש להא דר"ע והוא תימה דהא עסוק בעירובין ולפמ"ש יש לומר דהרי ר"ע לשיטתו דס"ל תחומין דאורייתא וא"כ יש לומר דלכך החמיר משום דס"ל דאורייתא אבל לדידן דעירובין דרבנן ודאי א"צ להחמיר וז"ש בעירובין לית דחש להא דר"ע ודו"ק היטב:

והנה בשנת תרכ"ז הקשה אותי הרב הדיין מוהר"חי עלינבערג נ"י בעירובין מ"ג בהא דאמר ר"פ מנא תימרא דשני בין ע"ח לע"ת ומביא מדר"י והתוס' הקשו דמשם אין ראיה ונדחקו וע"ז הקשה דלמה לא מביא מדר"י דמחלק בין שירי ערוב ואמר ולא אמרו לערב חצירות וכו' ופירש"י וע"ת עיקר וא"כ מוכח משם דע"ת חמור ובאמת אף שרש"י סותר פירושו כמ"ש התוס' ד"ה שלא מ"מ הש"ס הכא לפירש"י הומ"ל להביא משם. אך נראה דהנה מר' יוסי אין ראיה דיש לומר דחכמים פליגי ואף דאמר ר' יוסי בד"א יש לומר דבא לחלוק ולכך הביא מדר' יהודה והרי ריב"ל בעצמו אמר דבמה דר' יהודא הוא לפרש כמבואר דף פ"א ושפיר יש ראיה משם ודו"ק. בשבת דף ט' בתשעה ורבים מכתפים הקשה א"מ הגאון ני' לשיטת הרמב"ם דט' מצומצם בעינן א"כ שייך א"א לצמצם לסברת רבינו שמעי' דפחות מט' ויותר על ט' הוה כרמלית. והשבתי דמלבד דיש לומר בידי אדם אפשר לצמצם אף גם דכל דא"א לצמצם אף אותו היותר רבים מכתפים והוה רשות בפ"ע ולא הוה כרמלית. הקשה אותי הרב מוה' ארון מסטרעליסק בהא דאמרו זר שאכל מליקה חייב שתים והלא קודם שנמלק נעשה טריפה ולילקי שלשה. ואמרתי דל"ק דהרי מצות מליקה היא כך וא"כ בשעה שנמלקה ונטרפה לא היה שום איסור ואמת חל האיסור בהיות זר אוכלו ולגבי דידי' בשעה שאוכל אין כאן רק משום מליקה ודו"ק היטב. גם מה שהקשה דכיון שמולק ושובר מפרקת הרי מבליע דם באיברים וא"כ יש עוד איסור משום מבליע דם באיברים וכן הקשה בהא דאמרו במנחות דף מ"ה דסד"א מגו דאשתרי מנבלה וטריפה ולא קאמר דאשתרי משום מבליע דם. הנה יש כמה תשובות מלבד דיש לומר דוקא שובר בכח ולא במלק שאינו בכח וגם קוצץ מהם ואינו מבליע דם באברים אף גם דאף למ"ד דם שמלחו ובשלו דאורייתא מכל מקום בדם עוף כ"ע מודו כמ"ש במרדכי פ"ג דשבת בהגמ"ר ובבגדי ישע ביאר כן וא"כ כל שימלחנו ויבשלנו אח"כ לא יהי' רק מדרבנן ובדרבנן ודאי בטל ברוב בדם אברים כנלפע"ד. ומ"ש הוא דעשה דוחה ל"ת כדאמרו בזבחים דף צ"ו וכמ"ש רש"י בלוע זה טעות דהרי אין עשה דוחה ל"ת שבכרת וגם הא בא לעולם בתערובות ולא שייך ביטול ודו"ק. השעה"מ הלכות ביאת מקדש הקשה במ"ש התוס' בזבחים דף ט"ז דמוכח דהא דאמרו אין ישיבה בעזרה אינו מה"ת דאם הוא מה"ת למה לי קרא דלעמוד ולשרת ת"ל דבלא"ה אין ישיבה בעזרה ע"ש וע"ז הקשה דלמא אצטריך לסמיכה דקי"ל דאינה כישיבה וא"כ היה מותר לסמוך עכ"פ אבל כיון דכתיב לעמוד הרי סמיכה עמידה עכ"פ אינו והיא תימה גדולה וראיתי במלא רועים שהחמיר בקושיא זו. ולפענ"ד נראה עפמ"ש הר"ן ביומא בפרק יוה"כ גבי סנדל של שעם שהביא בשם הרמב"ן דאף דבכ"מ סנדל שאינו של עור לא מקרי נעל וסנדל אבל ביוה"כ שאסור לנעול נעל של עור גם שאר מיני נעלים מקרי נעלים ע"ש ודפח"ח ולפ"ז גם אני אומר דאף דבכ"מ סמיכה אינה כישיבה היינו במקום שמותר לישב ויש שם ישיבה א"כ מה שהוא נסמך לא מקרי ישיבה אבל בעזרה שאין שם ישיבה אף סמיכה מקרי ישיבה ואסור ושפיר הקשו למה לי הקרא דלעמוד וע"כ דמה דאמרו אין ישיבה היא רק מדרבנן ושוב אצטריך באמת הקרא לענין סמיכה דאף סמיכה אסור וז"ב ודו"ק היטב. בפסחים דף וא"ו חמצו של נכרים עושה לה מחיצה ופירש"י ולא סגי בכפיית כלי דהא הכלי ניטל אבל לעיל בחמץ שלו סגי בכפית כלי על יום אחד ואח"כ ישרפנו והנה מדברי רש"י נראה דהחילוק הוא דכל דצריך לכפות הכלי על כל הפסח בשבעה ימים יש לחוש שמא יטול הכלי אבל שם דיוכל לשרפו אחר יו"ט וביום אחד לא חיישינן ולכאורה צריך ביאור דהא כל דל"ח שמא יטול הכלי ביום אחד א"כ לא נשאר רק ששה ימים דכפי הנראה מפירש"י דמיירי בזמן המקדש שלא היה יו"ט שני דהרי כתב דביום אחד ל"ח משמע דאינו רק יום אחד (וצ"ע בטור וש"ע דנחלקו ביו"ט שני ומדברי רש"י לכאורה מוכח) ולפ"ז הרי קי"ל דלתקלה דזמן מועט לא חיישינן ועכ"פ בפחות מז' ימים מקרי זמן מועט ועיין בט"ז יו"ד סי' נ"ז וסי' פ"ו לענין תקלה דזמן מועט ואמאי ניחוש להכי שמא יאכל אף שיטול הכלי מ"מ לא יהיה זמן מרובה ולא חיישינן לתקלה דזמן מועט. והנראה בזה דבר חדש דהנה קי"ל דאסור לבטל כלי מהיכנו והטעם מבואר ברש"י ותוס' בשבת מ"ג דהוה כבונה או כסותר הבנין כיון דאינו ניטל משם והוא בטלו והוה כסותר הבנין והנה אף דשם אסור לבטל כלי מהיכנו אף רק על יום שבת בלבד היינו משום דמניח המוקצה בהכלי ונעשה בסיס ואסור לטלטלו והוה כבונה או כסותר אמנם אם אינו מניח בגוף הכלי רק שמניח הכלי על הדבר בזה נראה לפענ"ד דל"ח מבטל כלי מהכינו רק בבטלו לשבעה ימים דומיא דמבואר בסוכה ובש"ע סי' תרל"ג דאם מבטלו לשבעה ימים מקרי ביטול ולפ"ז דברי רש"י נכונים דבחמצו של עכו"ם דמוכרח לבטל הכלי שם לשבעה ימים דבעי כפיית כלי א"כ כל שיש לחוש שיטול הכלי שוב יהיה מקרי סותר הבנין אבל לעיל דהחמץ שלו ויוכל לשורפו אחר יו"ט תיכף א"כ שוב אין לחוש דלא מקרי סותר כלל ולתקלה דזמן מועט לא חיישינן כנלפענ"ד וצ"ע וביקור בספרים כי אני כותב מבחוץ. שם דף נ"ג מה ראו חמו"ע שמסרו עצמן לכבשן האש נשאו ק"ו בעצמן מצפרדעים עיין תוס' מ"ש בזה ובחג השבועות תרכ"ה כשהיינו נעורים בלילה ראשונה של החג ולמדנו בחבורה ספר המצות להרמב"ם ושם מצוה ט' כתב הרמב"ם שכתב בזה"ל והיותה בזה רדיפה לכל ישראל אשר אבדה זאת בכללם ולא נצטוותה זאת המצוה אלא לכמו המעמד המפורסם וכו' יעו"ש. ופירשתי עפמ"ש אחי זקני הגאון מוהר"ל מפראג בספר החיים במה שאמרו שאול באחת ועלתה לו כתב דיגדל החטא בחטא שאין לו מקיימין זולתו בזה נעקר המצוה בכללות ע"ש וא"כ שם שנאבדה זאת המצוה בכללות כמ"ש רבינו אף שהי' יכולים לברוח הי' מצווים לתת שארית להמצוה שאל"כ נאבדה המצוה הזאת בכללות וע"ש בתוס' בפסחים מ"ש בזה ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק היטב:

ומה שהקשו התוס' שם דהא הי' ע"ז ומחוייבים למסור עצמם על קדושת שמו ותירצו שהי' אנדרטי ועדיין קשה דצדיקים כאלו מחויבים למסור עצמם אפילו על אביזרא דע"ז. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה ענין ע"ז וג"ע וש"ד שיצאו מכלל המצות שמחויבים למסור עצמם עליהם ויהרג ואל יעבור נראה דאין די שימסרו עצמם בשביל שהתורה צותה דזה מקרי אנוס עפ"י הדיבור רק שכן נצטוו ובזה אינם מקדשין שמו ובפרט באביזרא דע"ז שודאי אי עושה רק בשביל שכן צוה ד' אינו מקדש שמו רק שמחויבין לעשות בשביל שאף אם לא נצטוו עושין כן מעצמם ע"ד שכתב הרמב"ם החילוק בין מצות השמעיות ומצות השכליות וא"כ מחויבים לעשות בשמחה רבה וז"ל מה ראו חמו"ע למסור עצמם על קדושת השם והיינו שאם לא עשו רק מצד המצוה בזה לא היו ראוים לעשות להם נס אבל אם הבינו מצד עצמם זכו לנס וז"ש שנשאו ק"ו מעצמם מדשאים ודו"ק. וזה לדעתי מ"ש כי כאשר יקום יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכי מה ענין ג"ע לרציחת הנפש הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו' והטעם דש"ד משום מה חזית ועדיין קשה דבפסוק מפורש להיפך דמקיש ג"ע לש"ד ולפמ"ש אתי שפיר דגוף הדבר דמחויב למסור עצמם אינו מפורש בש"ד ולמד מש"ד אבל מה שמקיש הכתוב ג"ע לש"ד הוא שהרי בש"ד הוא מצד הסברא דמה חזית דדמא דידך סומק טפי וא"כ היא מצד השכל כמו כן בג"ע מחויב לעשות מצד השכל שהרי עושה כעין רציחת נפש ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד. ויש לי לפרש עוד עפ"י מה שפרשתי נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע דהיינו עפמ"ש החסיד אף אם ידעתי שיתנו לי גיהנם בעבור המצות מ"מ אקיים למען קדושת שמו וזה העיקר מסירת נפשו. ובגוף הדבר שאמרו מה ראו חמו"ע למסור עצמם על קדושת השם ע"ד מ"ש המפרשים דלכך לא נכתב אור כשדים משום שאסור להמציא עצמו לעבור ע"מ שיבא לידי סכנה זה אסור והארכתי בזה במ"ש אסתר סוף כל הניסים ודוק שגם כאן היו יכולים להטמין עצמם ולא ללכת ודוק. במסכת מ"ק דף ט"ז רבי גזר שלא ישנו לתלמידים בחוץ שנאמר חמוקי יריכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר לפענ"ד הכוונה ע"ד מ"ש תורה שבכתב אי אתה רשאי לאמרה ע"פ והטעם כתב הר"ן במגלה פ"ד דיש חסרות ויתרות ובע"פ בצרי להו ואני מוסיף דבתורה יש סמיכות הרבה זה לזה ובע"פ א"א ולכך גזר רבי שלא ישנו בחוץ. וז"ש חמוקי יריכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן דהנה המרגליות עיקר הנוי והיופי תלוי בסידור וכפי החיבור זה לזה וצריך לזה אומן גדול וז"ש חמוקי יריכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן וערש"י וז"ש אח"כ אם קרית לא שנית אם עוסק אדם בתורה מבפנים התורה מכרזת עליו מבחוץ והיינו ע"ד מ"ש במדרש אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו קרי ביה אראנו שהקב"ה מפרסמו. ויש להמתיק עוד מ"ש חמוקי יריכיך כמו חלאים דהנה המורה בפתיחתו לספר המורה כתב לפרש מ"ש תפוחי זהב במשכיות כסף ואמר כי יש מי שמשבץ זהב בכסף וא"כ עיקר הוא מה שבפנים אבל החיצון אינו חשוב אבל מי שמשבץ בכסף זה הפנימיות והחיצון חשוב כך הד"ת המשל והמליצה אמת ע"ש וז"ש חמוקי יריכיך היינו שד"ת מה שבפנים בסתר בודאי יקר וגם החיצון הוא כמו חלאים דהיינו מה שמכסין מבחוץ וכמ"ש רש"י ואבן עזרא שם וז"ש כל הלומד תורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ והיינו שגם החיצון הוא דבר חשוב ויקר מאד ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף