שואל ומשיב/ג/ג/מ

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן מ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה בגוף הקושיא הנ"ל דהו"ל מין במינו לכאורה רציתי לומר דבר חדש דלפמ"ש הנודע ביהודה מה"ת חלק יו"ד סי' ל"ה דבטעם כעיקר לא שייך מין במינו לא בטל דרק באיסור בעין ס"ל לר"י ודעמיה מב"מ לא בטל אבל לא בטעם וא"כ כאן דאינו רק טעם בלבד לא שייך זאת אלא שלפמ"ש שם דבקדשים דטעם כעיקר דאורייתא לשיטת רש"י לא בטיל מב"מ כאן דמיירי בקדשים נדחה זאת. אך גוף דברי הנוב"י תמוהין מאד לפענ"ד דמלבד דגוף הסברא תמוה דכיון דס"ל דמב"מ במשהו מה נ"מ בטעם או ממשו בעינו סוף סוף עכ"פ משהו איכא. אך מלבד כ"ז אני תמה דמה יענה בהא דאמרו בחולין דף ק' דרב ס"ל כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל התיכות לפי שהן מינה ומוקי לה בשקדם וסלקו וא"כ לא נשאר רק הטעם ואפ"ה אוסר במשהו ומסתמא ס"ל כהלכתא לשיטת רש"י דטכ"ע לאו דאורייתא ולבל יהיו דבריו נסתרין כ"כ רציתי לחתור היבשה דע"כ לא נסתפק הגאון רק בטעם שאינו רק טעם בלבד ולא ממשו כלל וכמ"ש הרשב"א בשם רבותינו הצרפתים הובא בב"י יו"ד סי' צ"ח דחלב בתוך בשר מקרי טעמו וממשו שגוף החלב נבלע בבשר אלא שנימח משא"כ הבשר לתוך החלב שאינו רק טעם בלבד. ובזה אמרתי בחידושי ליישב קושית התוס' בחולין דף ק"ח בהא דאמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאס"ד דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא והקשו התוס' שתי קושיות דכאן יליף אביי טכ"ע בשאר איסורים מבב"ח ובפסחים דף מ"ד יליף ממשרת או מגיעולי עכו"ם וגם הקשו על רש"י דפירש דהחידוש הוא דכ"א בפני עצמו שרי וזה נדחה בש"ס פסחים שם דגם כלאים הוא כן ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דתרי טכ"ע יש כמו שכתב הרשב"א טעם שיש בו ממש וטעם שאין בו רק טעם לבד והנה אותו טעם שיש בו ממשות רק שנימוח זה רצו לילף בפסחים שם מגיעולי עכו"ם או ממשרת ובתחלה רצה למילף מבב"ח ועיין רש"י שם שפירש דחלב נבלע בבשר והיינו שיש ממשות קצת וכן דייק הב"י ביו"ד סי' צ"ח שם מדברי רש"י אלו שלא ס"ל כרבותינו הצרפתים וע"ז שפיר דחו דל"ש החידוש דכל חד בפ"ע שרי ובהתחברם אסור דגם כלאים הוא כן וע"ז הוצרך לומר חידוש אחר ויליף מגיעולי עכו"ם אבל כאן דייק אביי טעמו ולא ממשו והיינו טעמו שאין בו ממש וע"ז יליף מבב"ח דהיינו מבשר שנבלע בחלב דלא נשאר רק טעם בלבד וז"ב ודו"ק. עכ"פ יש כאן שני טכ"ע ואולי הנוב"י מיירי בכה"ג דאין בו רק טעם בלבד אלא שפשטת לשון הש"ס בדף ק' וגם בדף ק"ח שם משמע דגם בטעם בלבד מב"מ במשהו וכן מורין כמה סוגיות בש"ס שלא כדבריו וצע"ג. ועוד דהרי שיטת רש"י דטכ"ע היינו ממשו שנימוח ואפ"ה פסק דטעם כעיקר לאו דאורייתא ומב"מ במשהו ועיין בב"י סי' צ"ח ובפר"ח או"ח סי' תמ"ב וא"כ בטכ"ע כה"ג ודאי מבואר דלרש"י הוא מב"מ לא בטל בזה כמ"ש וכל ספיקו של הנוב"י והא"ח שם הוא לשיטת רש"י וצ"ע שוב מצאתי ברש"י בחולין דף קט"ז ע"ב גבי חלב קיבה שכתב בזה"ל וכל טעם היוצא עוד מן החלב בין טעם חלב שבו בין טעם בשר שבו הכל אסור לפי שכלה נבלה וכשמתערב חלב זה עם חלב הגבינה הו"ל מין במינו וכו' והרי טעם בשר שבתוך החלב ודאי טעמו ולא ממשו הוא וכמ"ש הרשב"א בשם רבותינו הצרפתים ורש"י לשיטתו דס"ל דטעם כעיקר לאו דאורייתא אפ"ה פוסק דהו"ל מין במינו במשהו הרי בהדיא שלא כדברי הנוב"י וזו ראיה שאין עליה תשובה לפענ"ד ודו"ק ובלא"ה יש לומר דמעיקרא אין התחלה לדברי הנוב"י דכל הטעם של רש"י דטעם כעיקר דרבנן ביאר בחולין דף צ"ח משום דמה"ת אחרי רבים להטות וברובא בטל ע"ש ברש"י. ולפ"ז זהו לרבנן דמב"מ משום אחרי רבים להטות אבל לר"י דס"ל דמב"מ במשהו וס"ל דבזה לא אמרה תורה אחרי רבים להטות דלא שייך ביה ביטול דאדרבא המין מחזק את מינו וניעור ומכ"ש לפמ"ש הפ"י בחידושיו לביצה דף ל"ט דלר"י לא שייך אחרי רבים להטות דכל שלא נאבד טעמו וממשו של המיעוט הו"ל כאילו נקבע האיסור ובקבוע לא אזלינן בתר רוב ע"ש וא"כ ממילא לר"י טעם כעיקר דאורייתא אף לשיטת רש"י וז"ב ודו"ק שוב מצאתי בראש יוסף בחולין דף ק"ח שכתב קצת כדרך הלז בדברי רש"י בטעמו ולא ממשו ונהניתי. אחר זמן רב מצאתי קושית הרב מוהר"ץ הנ"ל הלא מראש בספר באר יעקב ביו"ד סי' ק"ה ס"ק יו"ד בש"ך ע"ש. וכעת נ"ל בישוב קושיא זו דבר חדש דהנה המהרש"א הקשה אמאי לא יקשה גם למ"ד תתאה גבר יאסר מחמת השפוד והרי השפוד מונח באמצע אך לפענ"ד נראה דבאמת צריך להבין גוף קושית התוס' למ"ד עלאה גבר איך צולין בשפוד והרי בירושלמי פסחים פרק כיצד צולין סוף הלכה א' והובא בתוס' פסחים דף ע"ה ד"ה וגרפו הקשה כשהפסח נצלה בתנור והגחלים מתחתיו הלא חום התנור כמו כן צולהו לפסח והוה צלי מחמת דבר אחר וכתבו כי איכא כח האש נוצח כח התנור והתנור מצרף חום הגחלים שלא יתפזרו וא"כ לפ"ז רואה אני הדברים ק"ו דהשתא בתנור שודאי חם ואפ"ה כח האש מנצחו ולא מקרי חם מחמת דבר אחר רק מחמת האש דהרי קרא כתיב כ"א צלי אש ומכ"ש בשפוד שבעצמותו אינו חם רק מחמת שנתחמם מכח אש ואיך יהיה מקרי חם מחמת דבר אחר הא חום האש מנצחו ואין כאן בפסח חמימות של ד"א רק בשביל האש שמחמם השפוד והבשר ובשלמא כשנטף מרוטבו על החרס דשם ליכא חום האש רק שנתחמם מכח הרוטב והדר רוטב מחמם לחרס א"כ לא שייך שחום האש מנצח לחום החרס משא"כ הכא והיא קושיא גדולה לפענ"ד וצ"ל דכיון דס"ל דעלאה גבר א"כ הגחלים מונחים למטה והשפוד מונח באמצע א"כ כל שכבר נתחמם השפוד לא שייך שחום האש מנצחו דעכ"פ יש כאן חום השפוד שהוא עלאה ועלאה גבר. ולפ"ז למ"ד תתאה גבר פשיטא שחום האש מנצח וא"כ ל"ק קושית הבאר יעקב דלדידן דקיי"ל תתאה גבר גם שפוד שלמתכת חום האש מנצחו והו"ל צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר וז"ב. איברא דלפ"ז צריך ביאור בהא דאמר בריש כיצד צולין וניתי של מתכת איידי דחם מקצתו חם כלו וקמטוי מחמת השפוד ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר וקשה הא חום האש מנצח חמימות השפוד אך נראה כיון דמתכות גם כשחם מקצתו חם כלו א"כ יש בו בעצמו כח החמימות גדול שמצד האש מקום שמגיע האש מחמם אבל אין בו כח לחמם במקום שלא הגיע ואלו במתכות חם מקצתו חם כלו א"כ שפיר מקרי חם מחמת דבר אחר דאין החום של אש מנצח החום של המתכת וז"ב. ולפ"ז לר"י דס"ל דכשם שאין עץ נשרף כך שפוד של מתכת אינו מרתיח ולא ס"ל במתכת חם מקצתו חם כלו וא"כ ממילא ניהו דקולט חום אבל כח האש מנצחו ול"ק קושית הבאר יעקב הנ"ל וז"ב ודו"ק. ובזה יש לעיין מה דמבואר ביו"ד סי' ע"ו לענין השפוד שצולה בו בשר שאוסר הבשר ולפמ"ש יש לומר דכל זמן שהוא על האש האש מנצח ומפליט כל הדם וצ"ע בזה דאין כח באש רק להוציא הדם מן הבשר ולא מן השפוד. אחר כמה שנים ראיתי דהדברים פשוטים בתוס' דלכאורה צ"ב מה מקשים התוס' דיהי' הפסח אסור מחמת השפוד והא ר"י אמר כשם שהשפוד של עץ אינו נשרף כך של מתכת אינו מרתיח ופירש"י דלכך בשל עץ אינו נשרף משום שהטלה מכסה אותו וא"כ עכ"פ חזינן דאין הפסח מחמם השפוד כ"כ ואדרבא מגין עליו דאל"כ היה מהראוי שיהיה נשרף וא"כ איך אפשר דיהיה נקרא צלי מחמת דבר אחר והא ע"כ אינו חום כ"כ דאל"כ מהראוי להיות נשרף וע"כ דהטלה מגין עליו והיא נצלה בתוכו וגם לרבנן דהשיבו דהוא בשביל שבעץ אינו חם כ"כ מבפנים דחם מקצתו אינו חם כלו בעץ וא"כ עכ"פ השפוד אי אפשר להיות נתחמם כ"כ עד שהפסח נטוה מחום השפוד דא"כ אם צולה הפסח מדוע לא יבער העץ בעצמו. וע"כ נראה לפענ"ד ברור דמכאן יצא להם להתוס' מ"ש דאין שפוד של עץ קולט חום כ"כ כמו חרס וסולת והיינו משום דהטלה מגין עליו כדאמר ר"י או משום טעמא דרבנן וז"ש א"נ מבפנים אינו רותח כ"כ כבחוץ והיינו כרבנן דחם מקצתו חם כלו וא"כ דברי התוס' נובעים ממקור דברי הש"ס דר"י ורבנן הנ"ל ולק"מ על התוס' ועיין בפסקי תוס' שכתבו דשפוד של עץ אינו קולט חום לאסור כל סביביו ולא כתבו מ"ש בא"נ דמבפנים אינו רותח כבחוץ. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה אינו תירוץ אחד רק שכתבו שני ההבדלים שאמרו ר"י ורבנן משפוד של עץ לשפוד של מתכת ודו"ק היטב. וראיתי בכו"פ סי' יו"ד ס"ק דלי"ת שהקשה דאם נימא בה"ש רותח הוא א"כ כששחטו הפסח היה הסכין מחומם מבה"ש ואח"כ מטוה הסכין לקליפת בה"ש והו"ל צלי מחמת דבר אחר ע"ש שבנה ע"ז יסוד והנה כוונתו דאף דחיים בגמר שחיטה מכל מקום עכ"פ בגמר השחיטה מחמם לקליפת בה"ש והוה צלי מחמת דבר אחר. ולכאורה רציתי לומר כיון דחום בה"ש אינו רק כדי קליפה ועיין בש"ך סי' יו"ד ס"ק י"ד וא"כ אין כדי קליפה של השחיטה יוכל לאסור כדי קליפה של בית השחיטה דאין קליפה אוסרת חברתה. אמנם אחר העיון עדיין קשה דהא כל הטעם הוא משום דאין אומרים חתיכה נעשה נבלה רק בב"ח ולא בשאר איסורים א"ו משום דהאיסור א"י לאסור רק במקום שהאוסר יכול לילך ועיין בתוס' חולין דף צ"ו ולפ"ז זהו כשאינו רק בליעת איסור ולא איסור בעצמו אבל כאן מה שנטוה מחמת דבר אחר הרי הוא כנצלה גמורה ויכול לאסור שנית. הן אמת דלפ"ז יקשה בהא דאמרו יקלוף את מקומו ואמאי לא יאסר אח"כ שנית וכבר נתקשה בזה הכו"פ סוף סי' ק"ה והניח בקושיא. אמנם כבר כתבתי בחידושי דלפענ"ד ל"ק דהא באמת הרשב"א הקשה דאמאי צריך קליפה והא יש בכל הפסח ששים נגד הקליפה וכתב דמכל מקום נשאר הרושם במקומו ולכך צריך קליפה ומשום זה חידש דכ"מ שיש ששים בצלי צריך קליפה או בטילה בששים וכן קי"ל בסי' ק"ה וא"כ לפ"ז שפיר א"צ רק קליפה ואינה אוסרת יותר דלענין זה שוב יש בו ששים וא"ל דמכל מקום יש הרושם במקומו והיינו דשמא לא נתפשט יותר ונשאר במקומו וא"כ שוב לא אסר להלאה מכדי קליפתו ומותר לגמרי. איברא דעדיין קשה דכיון דאותו כדי קליפה נאסרה מחמת עצמה א"כ שפיר יכול לאסור גם כדי קליפה אחרת דניהו דנשאר הרושם במקומו אבל מכל מקום אוסר עד ששים אבל באמת זה אינו דמה בכך דהא מ"מ יש ששים ומותר ומכ"ש אם נימא כמ"ש הרש"ל ביש"ש פג"ה סי' כ"ח לדחות ראיית הרשב"א דבאמת שם עכ"פ אותו מקום נאסר כדי קליפה דמכל מקום נצלה מחמת ד"א וא"כ עכ"פ שיהי' אוסר כדי קליפה אחרת לזה סגי בששים וא"כ ה"ה בכאן עכ"פ יש ששים נגדו. ולפ"ז גם כאן הא יש ששים נגד הקליפה של סביב בה"ש ולק"מ אמנם עדיין קשה לפענ"ד דהנה אם אכל צלי מחמת דבר אחר ביום לכאורה דומה לאוכל נא מבעוד יום דפטור כמבואר בפסחים דף מ"א וברמב"ם פ"ח דבשעה שישנו בקום אכול צלי אש ישנו משום בל תאכל צלי מחמת דבר אחר כדדרשינן גבי נא ולפ"ז שוב הו' חום בה"ש דהי' מבע"י היתר בהיתר עם שאר הקרבן פסח ולא שייך ביטול והו"ל כמו מים ומלח לגבי עיסה שכתב הר"ן בנדרים דף כ"ב דכל דהי' לו היתר עכשו מב"מ לא בטל וה"ה בזה הרי בעת השחיטה הוה כהיתר בהיתר דלא בטל. ובלא"ה הרבה דעות דהיתר בהיתר לא בטל א"כ אח"כ כשהגיע הלילה שוב לא שייך ביטול וצ"ע ועיין בחולין דף כ"ב ע"ב דאמרו בשעת שחיטה אתי דם דחיים משמע דהשחיטה יש בה כח חום חזק ודו"ק. והנה מדי דברי זכר אזכור מה שפלפל הצל"ח שם בכבד שנצלה בתנור שגרפו מהאש אי מותר וע"ז האריך ריש פ' כיצד צולין והביא דברי התוס' שם שכתבו דמלחו ק"פ וע"ז כתב דהיאך אפשר למלחו והא הו"ל צלי מחמת דבר אחר דמליח ה"ה כרותח ע"ש ואח"כ בנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' מ"ג הזכירו לו דברי הר"ן סוף ע"ז שנחלק בזה אי בשבת שייך במליח משום בישול ועיין בחלק או"ח סי' כ"ג מ"ש בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף