שואל ומשיב/ג/ג/לא

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן לא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"ד מה שהארכת בענין גזלן שגזל חמץ ועבר עליו הפסח אם מותר לנגזל כיון דלא עבר על ב"י ול"ש קנסא קניס דהא לא היה יכול לבערו והבאת דברי הנוב"י חאו"ח סי' ק'. הנה טרם יהיה כל שיח נבאר גוף הדין שחידש הנוב"י דהנגזל לא עבר על ב"י. והנה לכאורה דבריו נכונים שהרי על הגזלן כל אחריות והיאך יעבור על ב"י וע"כ לא נחלקו הפוסקים רק בנפקד דהוה כאילו השאיל ביתו להמפקיד אבל גזלן שגזל בזרוע היאך יעבור על ב"י ע"ש שהאריך בזה. אמנם לפענ"ד נראה דהנגזל עובר על ב"י אם לא ביטלו דהרי בש"ס ב"ק דף ס"ו הקשה ר"י לרבה מהא דגזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואי ס"ד יאוש קונה מכי מטי עידן איסורא אייאושי קא מייאש מינה ממונא מעליא בעי שלומי ומשני זה מתייאש וזה אינו רוצה לקנותו ע"ש ולפ"ז כיון שהגזלן אינו רוצה לקנותו בפסח שוב הוה של הנגזל ועדיף מפקדון דזה ודאי ברשות הנגזל הוא כיון דזה אינו רוצה ממילא הוה כאילו הוא ברשות הנגזל ואף דהגזלן חייב באחריות מכל מקום הוה כמו פקדון שקיבל אחריות דקי"ל דהמפקיד עובר כמ"ש בסי' ת"מ ס"ד וה"ה כאן. ולפענ"ד היה נראה דהיה יכול להקדישו ג"כ אי לאו משום איסור חמץ כיון דזה אינו רוצה לקנותו הוה כשלו ועובר על ב"י וז"ב לדעתי. ולפ"ז אחר שזכינו שעובר הנגזל על ב"י ממילא נסתר כל בנינו של הנוב"י שחידש דהגוזל חמץ ועבר עליו הפסח דמותר החמץ לנגזל כיון דהנגזל לא עבר על ב"י לא שייך קנס על הנגזל ואף דהגזלן עבר על ב"י ושייך הקנס עליו הא כיון דיכול לומר הרי שלך לפניך שוב לא מועיל מה שנקנוס אותו ע"ש שזה ת"ד ולפמ"ש כיון דהנגזל עובר על ב"י שוב שייך קנס עליו אף דבטלו כל שלא ביערו אף שהוא אנוס דלא יכול לבערו דהרי הוא בביתו של הגזלן הא קי"ל דאף בשוגג או אנוס כל שלא ביערו קנסא קנסו חכמים שהחמץ אסור כמבואר בסי' תמ"ח. ומצאתי ברמב"ן בלקוטי' לפסחים פ"ב שנדפס מחדש שכתב ראיה דאף בלא עבר על ב"י וב"י בשוגג או אנוס שמכל מקום החמץ אסור והביא ראיה מהא דגזל חמץ ועבר הפסח עליו שהחמץ אסור אף דהנגזל שהוא בעליו לא עבר על ב"י וב"י והנה הדבר מבואר בהדיא ברמב"ן דהחמץ אסור דלא פלוג חכמים בתקנתם ובקנסתם אף דלא עבר על ב"י אף בשוגג או אנוס והנו"ב אילו ראה דברי הרמב"ן אלו לא הי' מחזיק בדעתו לחדש דהחמץ מותר לנגזל וכמה סוגיות הש"ס שלא כדבריו כמו שהרגיש בעצמו ונדחק. אמנם באמת דחקו לזה דלא שייך קנסא קניס שלא עבר על ב"י ולמה יקנסו להנגזל. ובאמת שזו שאלה גדולה דאחר שלא עבר על ב"י למה יקנסו אותו. וראיתי בתורת השלמים סימן וא"ו בסוף ספר מנחת יעקב שגם הוא קשיא לי' קושיא זו ומתוך זה העלה דכל דלא ביטלו קנסא קנסו אף שהיה אנוס ובאמת שזה היה נכון אם עובר על ב"י רק שהוא אנוס שייך קנסא קניס אבל הא גופא קשיא הא לא עבר על ב"י כלל. אך לפמ"ש אתי שפיר דבאמת עבר הנגזל על ב"י וכמ"ש ורק שביטלו וכל שחל עליו חובת ביעור מדרבנן שפיר החמירו עליו חז"ל והעמידו תקנתם וקנסתם דאף באנוס או בשוגג מכל מקום כל שלא ביער וחל עלי' חובת ביעור שוב לא פלוג בתקנתם וכמ"ש הרמב"ן ומ"ש הרמב"ן אף שלא עברו בעלים על ב"י היינו כיון שביטלו החמץ כל שחל עלי' חובת ביעור משום דעובר על ב"י אי לא בטלו העמידו חז"ל תקנתם שאסור החמץ. הארכתי בזה להוציא מלבות הצדוקים בתורת השלמים והנוב"י שדעת הת"ש דכל שבטלו אם היה אנוס על הביעור לא נאסר החמץ והנוב"י דעתו דלהנגזל מותר החמץ לגמרי והרי מדברי הרמב"ן מבואר שלא כדבריהם ע"ש היטב ובאמת שטעם הסברא נראה לי דאטו הקנס על האיש שנימא דכל שהיה אנוס לא שייך התקנה ובאמת הקנס הוא על החמץ שאחרי שעבר על ב"י נאסר החמץ וכיון שנאסר אף דהיה אנוס ושוגג כבר נאסר החמץ וכ"כ הר"ן דלכך אסור להאכיל החמץ לבהמת אחרים שהרי הא דקנסו רבנן לאו לדידיה דעביד איסורא קנסו רבנן אלא לכ"ע קנסו ע"ש. וביאור הדברים דקנסו ואסרו החמץ וכיון שנאסר החמץ נאסר לכל וז"ב לדעתי. והן נסתר מחמתו כל מה שהאריך הנו"ב שם אם קנסו בנו אחריו או לא ולפמ"ש פשיטא דקנסו בנו אחריו שהרי לכ"ע קנסו וכמ"ש בטעמו וכן מצאתי בחק יעקב סימן תמ"ח בהדיא בס"ק כ"א דקנסו בנו אחריו והביא דברי הר"ן הנ"ל אבל לא ביאר הטעם ולפמ"ש הדבר נכון בטעמו. נחזור לענינינו דזה ברור דהנגזל עובר על ב"י כיון דזה אינו רוצה לקנותו. ובזה מיושב מה שהקשה דו"ז בים התלמוד בדף ס"ו בהא דאמר בפסחים דף ל"ב אא"ב לפי מדה משלם ניחא והקשה דאכתי אמאי ישלם הא כאן יקשה הא מכי מטי עידן איסורא אייאושי קא מייאש מינה וכאן לא שייך זה אינו רוצה לקנותו דהא הוא אכלו ובודאי רוצה לקנותו ועמ"ש שם במפרשי הים. ולפמ"ש א"ש דאדרבא אם זה רוצה לקנותו שוב ממילא לא עבר על ב"י הנגזל כלל דהא אינו ברשותו והגזלן חייב באחריותו והוא בביתו וע"כ לא עבר הנגזל בב"י רק משום דהגזלן אינו רוצה לקנותו וכמ"ש. איברא דלפ"ז יקשה להס"ד דלא ידעינן שזה אינו רוצה לקנותו מה פריך מכי מטא עידן איסורא אייאושי קא מייאש מינה ולמה מייאש הא אינו עובר על ב"י כלל אך זה אינו דעכ"פ אינו שוה כלום בפסח וממילא מייאש מינה ועכ"פ קנה גוף החמץ דהא צריך ביעור והיאך יכול לומר הש"ל אבל לענין שיקנה בייאוש ולא יצטרך לשלם שפיר אמרינן דלא אתייאש דהא כל שזה רוצה לקנות לא עבר על ב"י ושוב יצטרך לשלם לו עכ"פ לפי מדה וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה שהקשה הגאון בעל אבן העוזר סי' תמ"ג בהא דאמרו בב"ק דף ק"ה ותנא תונא גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך טעמא דאיתנהו בעינא אבל אי ליתנהו בעינא אע"ג דהשתא לאו ממונא הוא דמים בעי שלומי ה"נ וכו' והקשה מה ראי' דלמא לעולם בעלמא כל דהשתא אינו שו"פ אינו חייב לשלם ושאני התם דחייב לשלם על שפשע ולא מכר החמץ וחייב בפשיעה וכן הקשה הפני יהושיע בחידושיו שם ולפמ"ש אתי שפיר דהכי מקשה דאם נימא דמחייב בפשיעה על שלא מכרו שוב עובר על ב"י דהוה דבר הגורם לממון וא"כ לא עבר הנגזל על ב"י דהא ליתא ברשותו וכאן ל"ש דזה אינו רוצה לקנותו דכל הטעם שאינו רוצה לקנותו כדי שלא יעבור על ב"י והא ב"כ וב"כ עובר על ב"י דהא חייב באחריותו וכמ"ש בעל אבן העוזר בהדיא שם באורך כיון שכן שוב לא שייך דאומר לו הרי שלך לפניך דלהנגזל אינו אסור כלל וע"כ דאינו חייב בשביל זה ובאמת אינו רוצה לקנותו ועוד דאם רוצה לקנותו שוב לא יתחייב כלל להחזיר ואייאושי קא מייאש כקושיית הש"ס בב"ק דף ס"ו וע"כ דגזלן אינו עובר על מה שלא מכר דדוקא שומר חייב על מה שלא מכר ופשע בשמירתו אבל גזלן חייב על הגזילה אבל לא נתחייב בשמירה כלל ושפיר מביא ראיה מחמץ וז"ב ודו"ק. עכ"פ הדין דין אמת דהנגזל עובר על ב"י ומכ"ש שהחמץ אסור אף להנגזל דלא כנוב"י ובזה קמו וגם נצבו כל הסוגיות על מקומם והנוב"י נדחק במה דאמר הש"ס כאן אע"ג דהשתא לאו ממונא הוא וכתב דקושית הש"ס היא מתוך הפסח ובתוך הפסח ודאי לא שוה מידי ויכול לומר הרי שלך לפניך וכי ליתי' בעינא מחוייב לשלומי ומלבד שדבריו דחוקים דחק ע"ג דחק דהש"ס פריך מגזל חמץ ועבר עלי' הפסח והוא כתב דהקושיא היא מתוך הפסח ובאמת גוף הדין שכתב דגם בתוך הפסח יכול לומר הרי שלך לפניך הוא תמוה דלא נזכר בש"ס רק לאחר הפסח והחק יעקב בסימן תמ"ג ס"ק ז' בתשובה שם כתב דבתוך הפסח א"י לומר הרי שלך לפניך דאינו מחזיר לו כלום דכשרוף ועומד דמי והביא ראיה שם ע"ש ודבריו נכונים. וראיתי להקצה"ח סי' שס"ג שהקשה על החק יעקב דממנ"פ אם חשוב היזק ניכר בתוך פסח א"כ חשוב כשינוי ואמאי יכול לומר אח"כ הרי שלך לפניך ואם לא חשיב היזק ניכר אמאי לא יוכל לומר הרי שלך לפניך ע"ש שנדחק. ולפענ"ד נראה ע"פ מ"ד בב"ק דף מ"ה מחלוקת ר"י ורבנן אם גומרין דינו שלא בפניו ויכול לומר הוה מעריקנא ליה לאגמא וביאר שם רש"י דזה חשוב כמתפיסו בידים וע"ש בתוס' ובמלמ"ל פ"ג מגזילה באורך דאם הזיקו בידים אף בהיזק שאינו ניכר א"י לומר הרי שלך לפניך והא דיכול לומר בחמץ הש"ל משום דלא אזקיה בידים ע"ש ולפ"ז כשמחזירו בתוך הפסח והכל מצווים עליו לשרפו הרי חשוב כאילו הזיקו בידים במה שהחזירו ומצווים עליו כלם לשרפו וגרע מאם התפיסו בב"ד וז"ב ודו"ק. עכ"פ הח"י כתב בהדיא כן וע"כ לפענ"ד ליתא לכל דברי הנוב"י. איברא דגוף היסוד שהצבתי דכיון שזה אינו רוצה לקנותו שוב עובר הנגזל על ב"י לכאורה יש לומר דע"כ לא הוכרח הש"ס לומר דזה אינו רוצה לקנותו דוקא לרבה דס"ל יאוש קני והקשה ליה ר"י דא"כ אמאי אומר לו הרי שלך הא אייאושי קא מייאש מיניה ורוצה לחדש דזה אינו רוצה לקנותו אבל לדידן דקי"ל דיאוש ל"ק כלל כמ"ש בחו"מ סי' שנ"ג ועיין בב"י שם שכתב שכ"נ מהרי"ף והרמב"ם דאף מדרבנן לא קני וכר"י א"כ ל"צ לומר דזה אינו רוצה לקנותו ושוב ממילא אינו עובר על ב"י ושוב יהיה מותר החמץ לאח"פ:

ובזה מיושב היטב דברי הרי"ף שהשמיט הך אבעיא דבעי רבא בדף ק"ה אם בנשבע יכול לומר הרי שלך לפניך ותמה המלמ"ל פ"ג מגזילה עד השמטה ולפמ"ש יש לומר דדוקא רבה לשיטתו דרבה גרסינן בדף ק"ה ועיין בנוב"י שם וא"כ לשיטתו יקשה ממנ"פ אם זה רוצה לקנות שוב למה יוכל לומר הרי שלך לפניך וע"כ דאינו רוצה לקנותו וכדמשני אליבי' בדף ס"ו וא"כ שוב שייך האבעיא דאיך הדין בנשבע כיון דעפרא בעלמא הוא אבל לדידן דקי"ל כר"י וא"כ אפשר דרוצה לקנותו ושפיר לא הוה עפרא בעלמא דמותר לקנותו א"כ פשיטא דחייב בנשבע דממון כפר ליה. ובזה מיושב מה שהרא"ש הביא האבעיא שם דהרא"ש לשיטתו דס"ל דיאוש קני לחומרא וכיון דספק הוא אפשר דלא נוכל להוציא ממון דשמא עפרא בעלמא הוא. אך כ"ז לפלפולא בעלמא אבל בגוף הדין פשיטא דלא נשוה פלוגתא בזה דפשיטא דגם אי יאוש ל"ק אבל הסברא דאינו רוצה לקנות שייך גם לדידן דכיון שעובר על ב"י למה ירצה לקנותו וז"ב ודו"ק. ומעתה נחזור לנ"ד דעכ"פ זכינו לדין דהנגזל עובר על ב"י וכל שחל עליו חובת ביעור שוב אסור אף כשיבטלו והיה אנוס על הביעור וכמ"ש הרמב"ן בפ"ב דפסחים בהדיא וכן נסתר מחמתו מה שהאריך בתורת השלמים להוכיח דהיכא דביטלו בפירוש בפני עדים מותר באנוס ולפמ"ש אי אפשר לאומרו וכמ"ש הרמב"ן בהדיא וכבר האריך הפר"ח בסי' תמ"ח להוכיח דלא כשכנה"ג שצידד ג"כ להקל בזה והביאו דברי הירושלמי שכתב משום הערמה והיינו אפילו בעדים ובזה האריכו כל האחרונים והנה גם דברי הירושלמי סתומים וכ"א פירשו לפי דרכו ועיין בשו"ת אא"ז הפני יהושע סי' י"ב מ"ש בזה ולפענ"ד הפירוש שבירושלמי מבואר ע"כ אמרתי להעתיקו וז"ל הירושלמי הפקיר חמצו בי"ג לאח"פ מהו ר' יוחנן אמר אסור רשב"ל אמר מותר מתיב ר"י לרשב"ל אי אתה מודה לי משש שעות דאסור א"ל תמן איסורו גורם לו הא מא"ל אר"י לר"פ נהיר את כד הוינן אמרין דר"י כר' יוסי ודרשב"ל כר"מ אינה כן אלא ר"י חשש להערמה ורשב"ל ל"ח להערמה מה נפיק מביניהון נפלה מפולת מ"ד הערמה לית כאן הערמה מ"ד זכיה לית כאן זכיה. ולפענ"ד הפירוש ע"פ מה דמביא הד"מ בסי' תמ"ה בשם א"ז דאם הפקיר חמצו קודם איסור מותר לאח"פ ולא שמא לא יתכוין להפקיר בלב שלם וכתב הד"מ דמכל הפוסקים לא נראה כן וקולא גדולה היא ע"ש. ומעתה נראה לי ברור דלזה כוון הירושלמי דאמר הפקיר חמצו בי"ג והיינו קודם זמן איסורו מהו וע"ז פליגי ר"י ורשב"ל וע"ז שאל אי אתה מודה לאחר שש שעות דאסור והיינו שאם הפקיר לאחר שש שעות דאסור וה"ה קודם זמן איסור וע"ז השיב דשם איסורו גרם לו דא"י להפקיר דבר שא"ב אבל קודם איסור מועיל הפקר וע"ז אמר דאמרו דתלוי בפלוגתא דר"י ור"מ בנדרים כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ע' והרמב"ן בפ"ב שם וע"ז אמר דאינו כן דחיישינן להערמה והיינו דחיישינן שהערמה יהי' שאינו מפקיר בלב שלם ובזה ממילא אף שיפקיר בפני עדים אפ"ה ל"מ דחיישינן שמא לא יפקיר בלב שלם וז"ב לפענ"ד בפירוש הירושלמי ועיין בבאר יעקב סימן תל"א ובנוב"י ובכל האחרונים שהאריכו בפירוש הירושלמי וגם במקור חיים האריך בזה ולפענ"ד העיקר כמ"ש ועיין בחו"י סי' מ"ח מ"ש בזה בפירוש הירושלמי וכבר קדמו הרשב"א סי' ע' וכמ"ש ובחו"י דחאו ודבריו אינם נכונים ועיין בקצה"ח סי' ע"ר. והנה בצל"ח בפסחים דף וא"ו ובנו"ב מהד"ת סי' ס"ג רצה לחדש דאם מכר אחד חמצו לאחר חצות ע"פ ומשכו הא"י לרשותו דהחמץ מותר לאח"פ דיצא מרשותו שכבר משכו הא"י לרשותו ע"ש שהאריך ובמחכ"ת הדבר בטל ואי אפשר לאומרו דא"כ במפקיר חמצו לאחר שש אם נדענו דמפקירו בלב שלם ודאי הי' מועיל לדידיה והרי בירושלמי כאן להס"ד דל"ח להערמה ואפ"ה מקשה לי' משש שעות ומעלה דאסור והשיב לו דתמן איסורו גרם לו הרי דאחר שש שעות אם הפקירו ל"מ כמ"ש הק"ע שם ואף אם נימא דהפירוש הוא שהפקירו בי"ג אם מועיל לאחר שש כמ"ש במק"ח הפירוש מכ"מ מוכח דל"מ ולדברי הנוב"י מהראוי שיועיל ובפרט שדברי המק"ח דחוקים. והעיקר כמ"ש הק"ע בפירושו וכמ"ש למעלה דעיקר האיבעיא הוא אם מועיל הפקר קודם זמן איסורו וע"ז הקשה לו מאחר זמן איסורו ומה דנקט בי"ג ל"ד ה"ה בי"ד קודם שש והב"י סי' תמ"ח הביא הגירסא בירושלמי באמת בי"ד והיינו קודם שש והמק"ח נדחק גם בזה והגיה י"ב שלא כדת ע"ש עכ"פ מבואר שלא כמ"ש הנוב"י וגם גוף הסברא של הנוב"י הוא תמוה דאיך שייך לומר שיצא מרשותו והתורה עשאה כאילו ברשותו היא וע"כ חלילה לסמוך ע"ז. עוד נראה לי דבר חדש בגוף הדין לענין אם עבר על ב"י בשוגג או באונס דהנה הרב פרמ"ג סי' תמ"ט הובא במק"ח שם הקשה דלמה לא יהי' חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה בק"ו מערלה כדלמדו לענין בב"ח דגם חמץ נעבדה בה עבירה דא"ל חוסם פי פרה יוכיח דעל מה הצד לא פרכינן מעלמא כדאמר שם והמק"ח תמה עליו דעל הק"ו יכולין למפרך מחוסם פי פרה ורק על מה הצד לא פרכינן מעלמא. אך הנני יוסיף להפליא עפ"י מה שמצאתי בצל"ח בפסחים דף כ"ט כתב דלראב"י מכל מקום אסור חמצו של ישראל אחר מק"ו דערלה ומשום דנעבדה בו עבירה ולא שייך חוסם פי פרה יוכיח דמה לחוסם פי פרה שמותרים לחוסם משא"כ בחמץ שעכ"פ למי שעבר אסור (וכ"כ בנוב"י מהד"ת סי' ס"א ע"ש) ולפי דבריו יקשה דא"כ יהיה חמץ שעבר עליו הפסח אסור מק"ו דל"ש חוסם פי פרה יוכיח. אך לפענ"ד נראה דאין התחלה לקושיא דל"ש בחמץ שנעבדה בו עבירה דשאני כלאי הכרם שנעבד בגוף כלאי הכרם עבירה הכולל לכל ישראל וכמו כן בב"ח דנתבשל בעבירה אבל כאן בחמץ אטו האיסור על החמץ הא החמץ באמת לא נעשה בו עבירה דהרי בחמץ של אחרים אינו עובר בב"י אף בחמצו של ישראל אחר כמ"ש בפ"י דף ה' ובצל"ח שם והארכתי בזה בתשובה לק' נ"ש ורק דאותו שהחמץ שלו עובר בב"י ובאמת גם שלו אינו רק דעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו אבל גוף החמץ לא נעשה בו עבירה כלל ולא שייך בזה נעבדה בו עבירה והאיר ד' עיני ומצאתי ברש"י בסוטה דף כ"ט ע"ב בד"ה הצד השוה שכתב בסופו וז"ל והא כ"כ נעבדה בו עבירה בזריעתה וחמץ בפסח נמי עבר בב"י ול"ד לערלה בקולא דילה ע"ש ומדלא כתב בחמץ בפסח ג"כ האי טעמא שנעבדה בו עבירה בשביל שעבר בו עבירה ע"כ דבחמץ לא שייך נעבדה בו עבירה ורק שעכ"פ לא דמי לערלה שמ"מ עבר בב"י וז"ב לדעתי. ולפ"ז יש לומר כיון דחז"ל קנסו לפי שעבר על ב"י וכבר כתבתי בשם הר"ן דכ"ע קנסו בזה וכמ"ש בטעמו משום שקנסו שיאסר החמץ וכיון שכן שוב מהראוי שיאסר עכ"פ מדרבנן בשביל שנעבדה בו עבירה שהרי הקנס על החמץ. אך באמת יש לדחות דניהו דקנסו שיאסר החמץ אבל לא נעבדה בו עבירה בחמץ וגם לא שייך נעבדה בו עבירה דלא נעשה פעולה בעבירה רק שהי' שב וא"ת שלא ביטל או שלא ביער אבל לא נעשה פעולה בעבירה ובכה"ג לא שייך נעבדה בו עבירה. עכ"פ דברי הצל"ח והפרמ"ג ודאי ליתא לפענ"ד:

והנה במ"ש למעלה החמץ לא מקרי נעבדה בו עבירה והבאתי ראיה מרש"י סוטה דף כ"ט מצאתי בחידושי רמב"ן ביבמות בסופו נדפס לקוטים על סוטה דף כ"ט וכתב הרמב"ן שם דחמץ מקרי נעבדה בו עבירה והשיג על פירש"י ולפענ"ד נראה דסברת רש"י הוא כמ"ש. ועל מ"ש למעלה בדין שהי' אנוס על הביעור (הביטול) אם מותר החמץ מצאתי בתשב"ץ ח"ב סי' קצ"ט שכתב בפשיטות דהיכא דהי' אנוס ולא מכר החמץ בע"פ כי הי' רב מאד ולא נודע לו מהחמץ רק בע"פ בכה"ג לא קניס ר"ש ובאמת שמכל הפוסקים לא נראה כן אבל מכל מקום בשעת הדחק יש לצרף דעתו והנה במ"ש למעלה להקשות על עט"ז שכתב דלכך יכול הגזלן לומר הרי שלך לפניך ולא הוה נהנה מא"ה דא"כ גם להיפך הנגזל יהנה מא"ה והקשיתי עליו דהא הנגזל מקבל דמי גזילתו והבאתי ראיה דאל"כ היכא משלם לו דמי גזלתו בא"ה כל דליתי' בעיני' וכדאמר בב"ק דף ק"ה. וכעת ראיתי דדברי העט"ז נכונים דכ"ז שהוא בעין ויוכל לשלם כמו שגזל א"כ לא חייבו התורה יותר ושפיר הוה נהנה מא"ה שמשלם לו בעד א"ה שאין לו דמים והוא לא נתחייב יותר ובשלמא כ"ז דליתא בעינא הוא צריך לשלם לו מה דגזלי' ודמי להא דאמרו גבי עכו"ם דנסכי' לחמרא דדמי היזיקו קא שקיל אבל כל דאיתי' בעיניה לא שייך דמי היזיקו דהא היא בעין וכמו שגזל יחזיר ולא נתחייב יותר ולמה לא יתן לו גזילתו בעין וע"כ משום דהוא איסורי הנאה א"כ נהנה הנגזל מא"ה וז"ב וא"ל דא"כ גם בנכרי דנסכו ליינו הרי נהנה מא"ה דאל"כ למה לא יתן לו יינו זה אינו דשם לא יוכל לומר הרי שלך לפניך דהרי הזיקו בידים וכל שהזיקו בידים לא שייך לומר הש"ל וכמ"ש המל"מל בפ"ג מגזילה באורך ונמצא הוא מקבל דמי היזיקו דהוה כמאן דליתא בעיניה משא"כ כאן. ובזה נ"ל דאם הזיקו בידים לא היה יכול לומר הש"ל ששוב הוה א"ה והנגזל מקבל דמי היזיקו:

והנה דעת המהרש"ל לחלק דבגזלן יוכל לומר הרי שלך לפניך ולא בשומר וכבר תמה עליו הש"ך בחו"מ סימן שס"ו דדברי הש"ס בב"ק דף צ"ח ע"ב בסופו מאן שמעת לי' דעד שלא נגמר דינו וכו' הם שלא כדבריו ובאמת גם התחלת הסוגיא תמוה דלמה הוצרך לאוקמי כר"י הא אף כרבנן אתיא ושאני גזלן משומר ועיין בהשמטות שעה"מ בהלכות חובל ומזיק. אך לפענ"ד להדר פני זקיני המהרש"ל דחלילה שיטעה בזה דודאי כל דהגזלן יוכל לומר הרי שלך לפניך גם בשומר יוכל לומר כן וכמ"ש הש"ך דהוא נגד השכל והסברא רק דהמהרש"ל רוח אחרת אתו דהוא כתב דאחר דמסיק הש"ס דפליגי בגומרין דינו של שור וס"ל לרבנן דחייב דא"ל אתפסי' לתוראי בידא ע"ז ס"ל להרש"ל דלכל הפירושים בין לשיטת רש"י ופירושו בדף מ"ה או לפירוש התוס' שם שייך גבי שומר דמחוייב בשמירה שפיר יכול לומר דעשית לי היזק במה שאתפסי' והוה כמו היזק הניכר דאתה מחויב בשמירה אבל בגזלן אף באתפיס בידים פטור דגזלן לא נתחייב רק בשמירה שמחוייב להחזיר הגזילה כמו שגזלה וכל שמחזיר פטור וא"כ איפוא מיושבין כל הקושיות על הרש"ל דבתחלת הסוגיא דהוה ס"ד דפליגו בלא אתפסי' בידים בזה פשיטא דאין חילוק בין גזלן לשומר דגם בשומר שייך הרי שלך לפניך דלמה יתחייב ואי דעשה היזק הא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ויכול לומר הרי שלך לפניך ולכך מוקי לה בפלוגתא אבל במסקנא דפליגי באתפסי' בידים בזה הוסיף הרש"ל דבגזלן גם בזה פטור ויצא לנו מזה דלדעת הרש"ל אף אם החזיר בתוך הפסח דדעת הח"י דא"י לומר הרי שלך לפניך וכתבתי לעיל דהו"ל אתפסי' בידים ולהרש"ל יכול לומר הרי שלך לפניך ובאמת שגם בזה לא נראה כמהרש"ל מצד הסברא אבל עכ"פ דברי הרש"ל נכונים ולא אשתמיט מיניה הסוגיא דעסיק בה ודו"ק היטב וס"ל למהרש"ל דבאמת לא קיי"ל כהך ברייתא דמייתי הש"ס דמחלק גם גבי גזלן בין נגמר דינו ללא נגמר דינו משום דבמשנה איתא בשור יוצא לסקל דאומר לו הרי שלך לפניך ורש"י נדחק בזה וכתב דסיפא ע"כ אתי כר' יעקב וזה דחוק וע"כ דפליגו בזה על הברייתא והמעיין ברש"ל שם ימצא שכוונתי האמת בדבריו ת"ל וגם הש"ך לא הקשה עליו רק מהברייתא ולא הקשה מתחלת הסוגיא ע"כ שגם הוא הבין ברש"ל שכוון לזה אבל באמת ס"ל למהרש"ל דבזה לא קיי"ל כברייתא ואדרבא בזה מדוקדק מה דר"א אמר דאי משכחת להו לא תימא להו ולא מידי וחלילה לר"א שירצה להצדיק עצמו בדברי שקר ח"ו ויעלים הברייתא מפני הכבוד וע"כ דס"ל דהברייתא ע"כ אתי דלא כהלכתא ודע דמסוגיא שם דאמר דא"כ לפלגו בחמץ בפסח תמוה דברי הנוב"י שחידש דלהנגזל מותר החמץ אם אומר הש"ל א"כ יש לומר דלכך לא פליגי בחמץ בפסח דאז לא יהיה רבותא דר"י דאמר הש"ל כיון דאם נימא הש"ל שוב לא אפסיד להניזק דבר משא"כ בשאר א"ה דיש היזק להניזק כמו תרומה ונטמאת וכדומה וא"ל דלהיפך יש רבותא לרבנן דאף בחמץ בפסח אין אומרים הרי שלך לפניך דזה אינו דלדידהו כיון דס"ל דאין אומרין הרי שלך לפניך שוב החמץ אסור גם להנגזל וכמ"ש הנוב"י בהדיא שם וא"כ אין רבותא בחמץ יותר משאר א"ה משא"כ לר"י כיון דאומרים הש"ל שוב מותר החמץ לנגזל כיון דלא שייך קנס כלל דהגזלן יאמר הרי שלך לפניך וע"כ דאסור החמץ גם להנגזל וזה תשובה גדולה לפענ"ד ודו"ק. וא"ל דמ"מ שמעינין דגם בשאר א"ה אומרים הש"ל דאל"כ ממילא גם בחמץ אין מהראוי לומר הרי שלך לפניך וכיון שאין אומרין הש"ל שוב החמץ נאסר דשייך קנס דזה אינו דמ"מ עכ"פ רבותא טפי בשור הנסקל מחמץ די"ל דבחמץ לכך אומרין הרי שלך לפניך דאם אומרים הש"ל לא מפסיד הניזק ואפשר לומר לפי שיטתו דגם בתוך הפסח יכול לומר הש"ל וכמ"ש לעיל בשמו ובתוך הפסח ודאי אסור לנגזל וא"כ הקושיא היא דלפלוגי בחמץ בפסח היינו בתוך הפסח דאז שפיר שמעינן בכל א"ה הש"ל דבתוך הפסח ודאי אסור לנגזל ומדוקדק לשון חמץ בפסח ולא אמר דלפלוגי בחמץ שעבר עליו הפסח וכ"ז לפי שיטתו אבל לפמ"ש למעלה נסתרו דבריו דבתוך הפסח ודאי א"י לומר הרי שלך לפניך ורש"י כתב בהדיא דהכוונה בחמץ בפסח היינו שעבר עליו הפסח וא"כ ראיה ברורה שלא כדברי הנוב"י וכמ"ש ודו"ק. והנה ראיית הח"י מהא דאם שרפו בתוך המועד דפטור דהכל מצויים עליו לבערו לכאורה אינו ראיה דהנה בשו"ת משאת בנימן סי' צ"ז כתב להוכיח דחליפי חמץ אינו אסור בהנאה דאל"כ אמאי צריך לשלם לר"ש כששרפו לאחר פסח הא מכל מקום הוא נהנה מחליפי חמץ ע"ש ומ"ש בשו"ת חות יאיר סי' מ"ח בשם עבוה"ג לדחות דלר"ש אינו משלם בשביל החמץ רק בשביל שגרם לו היזק שהיה יכול לפטור עצמו ולומר הרי שלך לפניך ע"ש במח"כ זה אינו דזה נקרא גרמי ולא דבר הגורם וכבר תמה בזה האבני מלואים סי' כ"ח ע"ש. אמנם בגוף הקושיא לכאורה יש לומר דל"ק דאחר פסח דאינו רק משום קנס פשיטא דלא גרע הדמים מתערובות דלא קניס ר"ש ולכך הדמים מותרים וחליפי חמץ דאסורים הוא דוקא בפסח וכ"כ במק"ח בהדיא בסי' תמ"ג ושפיר צריך לשלם לו. ובזה ממילא מיושב קושית הח"י דלכך בתוך הפסח פטור דניהו דהיה יכול לומר הרי שלך לפניך מכל מקום א"צ לשלם דהו"ל חליפי חמץ דאסור בהנאה. ובזה מיושב ג"כ מה דק"ל דניהו דבתוך הפסח א"י לומר הרי שלך לפניך מכל מקום יתחייב גם כששרפו בתוך הפסח מטעם דהוה דבר הגורם לממון דלאחר הפסח היה יכול לומר הרי שלך לפניך ועיין בפסחים דף כ"ט ולפמ"ש א"ש דמכל מקום הו"ל חליפי חמץ דאסור בהנאה. אך עדיין לא מיושב מה דאמר הטעם משום דהכל מצווים עליו לבערו ולא אמר משום דהוה חליפי חמץ. אך בגוף קושית המ"ב הנ"ל ל"ק דמלבד דזה אפשר דלא מקרי הנאה מה שנפטר עי"ז מפרעון וזה נקרא מניעת היזק ולא ריווח חדש וזה לא הוה בכלל איסור הנאה ועיין במק"ח סימן תמ"א שהשיג על המג"א שרצה לחדש שם דאסור לומר הש"ל דהו"ל נהנה מא"ה והוא כתב דזה לא מקרי נהנה. אך אף לדברי הג"א שם לק"מ קושיא זו דכל ששרף חמץ ואין החמץ בעולם פשיטא דמותר החליפין ועיין בע"ז דף ס"ב גבי דבי ר"י דיזפי פירי שביעית ופרעו בשמינית והמבואר שם מרש"י ותוס' וכל הפוסקים ביו"ד סי' קל"ב דבכה"ג דאין האיסור בעולם לא מקרי חליפי איסור הנאה וז"ב ופשוט:

ובזה יש ליישב קושית הש"ך בחו"מ סי' שפ"ו שהקשה דאמאי לא נקט אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי בי' דמי חמץ מד"ג ולפמ"ש אתי שפיר דדיני דגרמי הוה דגרם לו היזק ובאמת היזק לא מקרי דחמץ אסור בהנאה ואין לו דמים ורק משום דבר הגורם לממון שהי' יכול לפטור עצמו מממון ועכשיו צריך לפורעו בממון וא"כ אין לנו עסק בזה אף דהוא א"ה דהא באמת כל דבר הגורם לממון כבר השריש לנו הרב בעל צ"צ סי' ל"א דכ"ז שהוא בעולם לא מקרי ממון רק דאם נאבד מקרי ממון לענין זה שיצטרך לשלם בעדו ע"ש וז"ב ודו"ק. והנה במ"ש למעלה דלאחר הפסח ודאי חליפי חמץ שרי דהיינו הדמים דלענין הדמים לא קניס ר"ש בזה מיושב דברי הטור או"ח סי' תמ"ג שכתב בשם ר"ת דאם קנתה שפחה ירקות בחמץ דמותרים לאחר שש בע"פ והביא ראיה מחמצן של עוברי עבירה דמותר מפני שהן מחליפין. והדבר תמוה דמה מביא מעוברי עבירה דשם מיירי לאחר פסח דאינו רק קנס דרבנן וי"ל דמותר החליפין משא"כ שם המעשה דר"ת היא דבר תורה. ומצאתי בב"ח סי' תמ"ג שהעיר בזה ונדחק דהשפחה קנתה שלא מדעת בעה"ב והוה כלאחריני ושרי ומדברי הב"ח אלו הבאתי ראיה למה שנסתפק בשו"ת אא"ז בעל שער אפרים סי' ג' אם יוכל למכור החמץ לשפחתו אם שייך בזה מה שקנה עבד קנה רבו או דנימא דאיסורא לא ניחא לי' דלקני והרי מדברי הב"ח משמע דשרי דהוה כלאחריני ולא אמרינן דמה שקנה עבד קנה רבו והיינו משום דלא ניחא לי' דלקני ובסי' ד' שם מביא דברי הב"ח אלו וצ"ע. אבל גוף תירוצו של הב"ח דחוק. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בלא"ה קשה מה מביא ר"ת ראיה מחמצן של עוברי עבירה דלפמ"ש לא קניס ר"ש הדמים ולכך מותר החמץ של עוברי עבירה. וצ"ל דר"ת מביא ראי' ממה דהוה ס"ד בחולין דף ג' ד' לאוקמא כר"י והרווחה הא דזה אסור מן התורה וזה איסור דרבנן וכמ"ש התוס' ושפיר הביא ראיה דה"ה אחר שש מותר ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף