שואל ומשיב/ג/ג/י
שואל ומשיב 
ג ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נשאלתי מהרב המאוה"ג ש"ב מוה' יונה לנדא נ"י האבד"ק גראביוויטץ במ"ש התוס' בב"ק דף ס"ט דהיאך יכול לחלל מה שיגדל אח"כ וכתבו דבטל ברוב והקשה הוא הא לר"י קאי ור"י ס"ל מב"מ לא בטיל והנראה בזה דל"מ לשיטת ר"ת במנחות דף כ"ב ובכ"מ דלר"י יבש ביבש בטל א"כ זה מקרי יבש ביבש ואף אם נימא דהטעם המתערב הוה לח בלח אפ"ה הא קי"ל כר"ח במנחות דף כ"ג דלר"י אזלינן בתר מבטל וכל שאי אפשר שיהיה כמו הבטל מקרי מין בשאינו מינו כמ"ש רבינו פ"א ממשכב ומושב וא"כ הא זה כבר נתחלל ואי אפשר שתהיה כאותו שלא נתחלל וא"ל דיוכל לשאול ע"ז דאין נשאלין ע"ד מצוה אלא מדוחק ובפרט שהצנועין עושין להפריש מאיסור ולפ"ז שוב מה שיגדל אח"כ שוב בטל ברוב דבתר מבטל אזלינן וז"ב ודו"ק. ובזה יש לומר הא דכתבו התוס' דהו"ל דבר שיל"מ והמג"א ציין בסי' שי"ח דכיון דלא ניכר האיסור לא מקרי דבר שיש לו מתירין ולפמ"ש אתי שפיר דלר"י בכה"ג דהוה דבר שיש לו מתירין שפיר מקרי עכ"פ מין במינו דגם זה סופו להיות היתר ובכה"ג אפשר דמקרי מין במינו לר"י ודו"ק. איברא דלפמ"ש הפר"ח בסימן צ"ח דההוא דר"ח דנבלה בטלה בשחיטה הוא דוקא לענין טומאה ולא לענין איסורים א"כ נסתר זאת אבל באמת דבריו תמוהים דהמעיין בתוס' מנחות דף כ"ב ע"ב ד"ה ר"י יראה שהקשו מאיסורין על ההוא דר"ח הרי שאין סברא לחלק בין טומאה לאיסורין וכ"כ בזבחים דף ע"ג וכן הרגישו בזה הרבה מהאחרונים. אמנם עדיין אינו מיושב דהמעיין בתוס' שם בשני המקומות האלו ימצא דהתוס' ס"ל דמה דאמר ר"ח נבלה בטלה בשחוטה אליבא דר"ח הוא דאמר כן דס"ל דמין במינו לא בטיל כר"י אבל ר"י בעצמו ס"ל בכל ענין דלא בטל וכמ"ש שם מכמה מקומות וכן כתבו התוס' בנדה דף ע"א ע"ב ד"ה ר"י בהדיא דלר"י בעצמו לא בטיל בכל ענין. שוב מצאתי בשו"ת בית יעקב סי' קע"ב שהאריך בענין מ"ש הש"ך סימן צ"ח לענין מב"מ אי בתר שמא אזלינן או בתר טעמא וכתב ג"כ דאין חילוק בין איסורין לענין טומאה והביא מדברי התוס' האלו וע"ש דרצה לפרש דברי ר"ח דנבילה בטלה בשחוטה אליבא דרבנן ובדבריו היה מיושב דברי רבינו בפ"א מאבות הטומאה הלכה י"ז וסרה מעליו תלונות הראב"ד ע"ש דבאמת הש"ס אזיל אליבא דרבנן דלר"י אין חילוק כמ"ש התוס' והן נסתר מחמתו דברי הפר"ח הנ"ל אבל המעיין בש"ס מנחות דף כ"ג יראה בהדיא דר"ח ור"ה אזלי אליבא דמאן דס"ל דמב"ב לא בטל עכ"פ יהיה איך שיהיה אליבא דר"י בעצמו לא שייך התירוץ שכתבתי דהוא בכל ענין ס"ל דלא בטל והדרא קושיא לדוכתא אמנם בגוף הקושיא אין מקום להקושיא כלל דר"י דאמר כל המתלקט לגבי עניים הוא דאמר כן לענין הפקר ובזה לא שייך מה שגדל אח"כ דכבר גדל כל צרכו וגם יכול להפקיר דבר שלא בא לעולם דהיינו לסלק עצמו ממנו דסילוק מועיל בדבר שלבל"ע ועיקר קושית התוס' הוא מצנועין לענין חילול ובחילול לא נזכר ר"י רק רשב"ג או סתם משנה דצנועין היה עושין כן והם לא ס"ל כר"י וא"ל דכיון דר"י ס"ל כל המתלקט מסתמא גם גבי חילול הי' אומרים כל המתלקט זה אינו קושיא דלגבי חילול כיון דהוה גדל אח"כ ולא מועיל החילול הי' אומרים כל הנלקט ועוד דלר"מ דאי אפשר בענין אחר נשאר תירוץ תוס' הראשון דכל מה דהיה יכול לעשות מתקנינן וז"ב ופשוט. ובמ"ש דלר"י בעצמו לא ס"ל הך דר"ח מיושב מה שהקשו האחרונים בהא דאמר ר"י בחולין דף ק"ח כיון שנתן טעם בחתיכה החתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה והא אם נימא דבתר בטיל אזלינן וא"כ כאן אי אפשר שתעשה הנבלה כהשחוטה דהא בב"ח הוא מהנקברין דאפרן אסור וא"כ אי אפשר להנבילה שהעשה כשחוטה ולפמ"ש התוס' בנדה אתי שפיר דלר"י בעצמו לית לי' הך דר"ח ואפשר דגם הך דר' חנינא דאזיל בתר בטל ודוקא אליבא דר' חייא פליגי רב חסדא ור' חנינא וכן מצאתי בהדיא בתוס' במנחות דכל סוגיא דש"ס לא אזיל לר' חייא אליבא דר"ח והביאו הך דנתן טעם בחתיכה וכתבו דצ"ע דגם לר' חנינא לא אזלי ע"ש אך לפענ"ד נראה דלרב חסדא מצי אזיל וא"ל דהשחוטה אי אפשר שתעשה כנבלה דז"א דכאן אינו נבלה בעצם רק שקבלה טעם וא"כ כמו כן השחוטה דהיינו החלב היתר יכול לקבל טעם איסור ונעשה נבילה וא"כ אליבא דר"ח שפיר מצי אתי ואדרבא אליבא דר' חנינא לא מצי אתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |